מעיני החכמה שב

דף קטז ע"ב בגמרא וליחזי מאן פנינהו וקשה נוקמה שפינן אחד וע"א אינו נאמן רק לשבועה ואפשר דהשני ה"ל משויאל"מ כיון שאין טוען ברי איך נפל ומקרי ה"ל למידע

בגמרא דייתבן בחצר דתרווייהו וקשה הא בב"ב פריך פשיטא שחולקין ומשני בנפל לרשותיה דחד א"נ קדים חד ופנינהו וא"כ תקשי איך מוקי כאן בייתבן בחצר דתרווייהו דא"כ פשיטא דחולקין באבנים ובעפר ונראה דמתני' דמוקי ביש עסק שבועה ביניהם שמודה לו מקצת אבנים והשאר אינו יודע וקשה לכאורה איך שייך עסק שבועה הא אם יכפור בבירור שמקצת שלך והשאר אינם שלך לא שייך ביה שבועה דאורייתא לפמ"ש התוס' לעיל דף ג' ע"ב ד"ה בכולי דלהכי לא אמר מיגו דכופר הכל דהא השתא נמי מעיז ומסיק משום אשתמוטי אם כן כאן שהאבנים מונחות לא שייך אשתמוטי וא"כ יהיה נאמן במיגו דכופר הכל וכיון דבברי לא שייך שבועה גם בשמא נימא דלא שייך משואיל"מ כן הקשה בני הרבני מ' אהרן שי' לכן נראה דודאי שייך אשתמוטי דהיינו שדעתו לחזור ולבנות מחדש ואין לו מעות לכן טוען שהשלימות שלו ויתנם לשותפות ויצטרך זה להעלות לו בדמים השלימות וא"כ י"ל דמתני' קמ"ל דחולקין בעצים ואבנים היינו משום סיפא דלא תימא דוקא בבאים לבנות שייך עסק שבועה קמ"ל אפילו שבאים לחלוק ואין אומרים לבנות מ"מ שייך אשתמוטי שאולי ימלך לבנות או שמא בכונה אומר שרוצה לחלוק כדי שלא יהיה משואיל"מ או דאפשר דכיון דטוען שמא ועכשיו ליכא מיגו הוה מ"מ משואיל"מ אע"פ שאילו טען ברי היתה המיגו פוטרתו וא"ש וצ"ע עדיין בזה: בגמרא שיש עסק שבועה כו' צ"ל דלא הוה הילך כיון שזה נוטל כנגדן אחרות וצריך שומא בין זה לזה

דף קיז ע"א במשנה הבית והעליה כו' בפרש"י ד"ה אמר ר"י כו' וקסבר זה נהנה כו' מיחזי כרבית עכ"ל בתוס' הקשה מה רבית איכא שהרי אם ישרף הבית לא ישלם לו כלום ואפשר דרש"י ס"ל דכשיש להם בשותפות חלקו אדעתא דהכי שיתחייבו לחזור ולבנות אם יפול כדי שיהיה לבעל העליה שלו ואם רוצה לבנות כל השטח התחתון ולהשיבו לבנינו וישאר המעות חוב עליו שפיר הוה משועבד כדי שיהיה לו עלייתו וכיון שיש חיוב עליו שפיר מיחזי כריבית שהתחתון מחוייב להחזיר לו מעותיו שע"ד כן חלקו ואפילו נשרף שהרי זוכה התחתון בשלו' אלא דקשה איך כתב רש"י דהוה זה נהנה וזה לא חסר הא מסיק בב"ק משום שחרוריתא דאשיתא אפי' אם זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כאן חייב לכן נראה דקשיא ליה איך שייך שימנע בשביל שחרוריתא דאשיתא מלדור בו הא פשיטא שאם דר בתוכו שצריך לנכות לו מה שנתקלקל במשך דירתו וא"כ לא חסר כלום לכן ס"ל לרש"י דודאי ע"כ משום רבית היא אע"ג דלפי האמת לא חסר שהרי מנכה לו הקילקול אלא משום דאי הוה דר שלא מדעתו היה צריך לשלם לו כל השכר דירה רק שמתרצה שידור בתוכו כיון שמנכה לו שחרוריתא דאשיתא א"כ מקרי רבית שהרי עושה זה כדי שיבנה לו וישאר החוב עליו כשיחזיר לו מעותיו ועמ"ש בסמוך

בתוספות ד"ה ר' יהודה כו' שהרי טעמו כו' דזה נהנה וזה חסר: כבר כתבתי דקשה על זה דפשיטא שמחזיר לו שחרוריתא דאשיתא וא"כ למה לא יכול לדור בתוכו לכן ס"ל לרש"י דהוה רבית והיינו דכשבונהו בונה שיהיה של זה ויכול לכופו על זה. וכן נראה מדברי הסמ"ע סימן קס"ו ס"ק י"ג שכתב הטעם דאין כופין לבנות כיון שיכול לדור למטה משמע דאי לאו הכי הוה כפינן ליה לבנות וא"כ מהיכא תיתי נימא שלא יוכל לבנותו בשביל התחתון אלא דקשה להסמ"ע דרבי יהודה דס"ל שאין יכול לדור בתוכו א"כ יכפהו לבנות וצ"ל דמיירי שאין לו וא"כ כ"ש דקשה יחזיר לו הפסד שחרורית ויבנהו וישב בתוכו וא"כ גם מ"ש התוס' דבנשרף פטור צ"ע ג"כ כיון שזה בונה ע"ד שישאר לתחתון הרי זכה בו התחתון וצ"ל דמ"מ כיון שאין התחתון חפץ בבנינו בע"כ לא יזכה לו' ומ"מ אפשר דאפי' נימא דפטור בנשרף מ"מ אם מחזיר אח"כ הדמים הוה למפרע של התחתון וא"כ ה"ל רבית דניחא דעתו דכשיחזיר לו הדמים יהיה שלו ואף דר"י ס"ל צד א' ברבית מותר מ"מ בכה"ג סתמא עומד שיחזיר התחתון המעות א"כ כשמחזיר לו המעות ה"ל הלואה למפרע שהרי אדעתא דהכי בונה עד שיחזיר לו יציאותיו וצ"ע ועיין בסמוך

בתוספות ד"ה ויושב כו' פי' בקונט' כו' דהשתא לא נהנה כו' וקשה כו' שא"ל לעלות והקשה מהרש"א אמאי לא הקשה שחסר שחרוריתא דאשיתא ג"כ ע"ש ולע"ד נראה דודאי פשוט לפמ"ש התוס' בסמוך שאם נשרף הבית אינו נותן לו כלום א"כ כ"ש שצריך לנכות לו שחרוריתא דאשיתא כשנכנס בבית ישן אלא דדינא היכא דאיכא חיסרון שחרוריתא דאשיתא צריך לשלם כל מה שנהנה וכמ"ש התוס' כתובות דף למ"ד ע"ב ד"ה ל"צ דכיון דאיכא חיסרון פורתא צריך לשלם כל הנאה שיש לו וא"כ עיקר קושית התוס' משום דנהנה לא סגי בנכיון השחרורית וכן לעיל כתבו סתם דזה נהנה וזה חסר כדמפרש והיינו שחרוריתא דאשיתא כדמפרש לקמן

דף קיז ע"ב בגמרא ואידך כו' והמשליש את שטרו כו' לכאורה תמוה דשם ודאי חסר הוא ועמ"ש התוס' ואפשר לפרש"י דטעמא משום רבית כאן נמי מיחזי כרבית לר"י שהרי נראה שנותן לו בשביל המתנת המקצת שממתין לו אף דלפי האמת לא הוה רבית כה"ג כמ"ש הפוסקים

בתוספות ד"ה בשלשה כו' חדא כו' עכ"ל ר"ל חדא הא כדמפרשי בש"ס וע"ז פירשו דאע"ג דזה נהנה כו' כמפורש בש"ס ובחנם הגיהו בש"ס חדשים

בא"ד ואידך כו' דאע"ג דגזלן קונה בשנוי כו' עכ"ל אפשר ליישב ע"פ פרש"י בתמורה דף ו' ע"ב דאי אמרינן אי עביד לא מהני שינוי אינו קונה וא"כ י"ל דהכא ס"ד דודאי שם שלא נתכוין לעבור היה לו לקנות בשינוי ואי עביד מהני ליה אבל כיון שנראה לחכמים שלא יהנה מממון חבירו אמרינן ביה אי עביד לא מהני

בגמרא א"ר אחא כו' תחתון כו' משנה כמה פעמים משומעין לאין שומעין דאע"ג שרוצה לוותר לו אחד נגד השני כל אחד יכול לעכב במה שמזיק לו אפילו ירויח לו כמה דברים שטובים לו

בתוספות ד"ה לא לזה כו' אין נראה לר"י פירוש הקונטרס כו' עכ"ל נראה ליישב פרש"י דה"ק אין לו לזה ולא לזה והיינו שאין מוצאין קונה רק לשטח התחתון והתחתון אינו מתרצה בבנין שיהיה ראוי לעמוד עליה ע"ג כי עליה מפסיד בבית כדמסיק לכן איכא מ"ד שאין לו לבעל עליה בקרקע כלום שהרי התחתון אינו נוטל רק דמי שטח התחתון

בא"ד אלא נרא' לר"י דמיירי שרוצ' ב"ה לזורעה כו' עכ"ל וקש דא"כ למה חשיב לעיל זה נהנה וזה לא חסר מה שב"ה דר למטה הא התחתון חסר לו הזריעה שיכול לזרוע למטה אם לא יבנה וידור בתחתון ואפשר דלעיל מיירי שאינו מתייאש מלבנות לכן אינו חפץ לזרעה

בתוספות ד"ה וכן כו' פירש בקונטרס כו' ואי האי כו' אמאי כו' הסמיכה עכ"ל ר"ל דלפירושם י"ל דס"ל להש"ס דצריכי תרווייהו בית ועליה וגינה ובית הבד אבל לפרש"י דקשה למה מוקי לעיל בשוכר ומשכיר וע"כ משום דקשיא ליה תרתי ל"ל וס"ל להש"ס דשוין הן אחין שחלקו לשוכר ומשכיר וא"כ קשיא דה"ל לסמכה

דף קיח ע"א בגמרא וכמה זמן ב"ד כו' שלשים יום נראה דהיינו לפי שראויים לעמוד עכ"פ בזמן הזה אבל אם ההיזק מזומן צריך לסלקו כמו בגינה דתנן סתמא וא"ל פנה אבניך ומשמע שאין נותנין לו זמן כלל וא"כ צ"ע מ"ש התוס' ומיהו לא לכל נזיקין אמר שיהיה זמן שלשים יום כדמשמע בפ' המניח ולמ"ש צ"ע דשם ההיזק מזומן

בגמרא טעמא דפנינהו כו' חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו: וקשה הא כאן הוה מדעתו שהרי קיבל עליו ופשיטא דקני ליה חצרו ואפשר דלא פסיקא ליה לאקשויי דאולי בעינן שיאמר בפירוש זכתה לי שדי ולהכי מייתי דאפילו שלא מדעתו קונה או י"ל דודאי לא פסיקא ליה שנתכוין לקנות דסבר דדחויי מדחי ליה ולהכי מייתי דקני אפי' שלא מדעתו

בגמרא אבל הכא אשתמוטי כו' וקשה א"כ אפי' פנינהו במה יקנה כיון שלא נתכוין להקנות לו ודוחק לומר דמיירי שפינם בפניו ועוד הרי יכול לומר מאי איכפת לי בפינוי שלך מ"מ אני לא נתכוונתי להקנות ואפשר לומר שאינו טוען ברי שעשה לאשתמוטי לכן בלא הוציא עליהם הוצאות ה"ל א"י אם נתחייבתי משא"כ בהוציא עליהם הוצאות שעכ"פ צריך להחזיר לו ההוצאות וה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דה"ל משואיל"מ מיהו אין נראה כן דעת הפוסקים וברי"ף ורא"ש גרם לא קני עד דמפני להו באפיה ע"כ עיין בסמ"ע סימן קס"ו ובש"ך שם ולדברי הסמ"ע דלא בעינן פינן בפניו קשה טפי מה יועיל שפינם שלא מדעת בעלים כיון דלא נתכוין להקנות לו ואפשר דסברא דאשתמוטי לא ברירא כולי האי לכן אין יכול להוציא ממנו מיהו אם כבר פינן מקרי תפס ברשות שהרי הוציא הוצאות עליהם לכן לא מפיק מיניה

בתוספות ד"ה א"ל הגיעוך כו' אע"ג דמפקיר נזקיו כו' עכ"ל והקשה מהרש"א דמ"מ קשה בס"ד דלא ידע דדחויי קמדחה ליה תקשי ליה בפשיטות הא ה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס. ונראה ליישב דודאי י"ל דהגיעוך אינו הפקר שהרי מסתמא לא נתכוין להפקירן שיהיה ההפסד לבעל הגינה ואם יפקירן לאיש אשר לא עמל בהם יתננו שלבעל הגינה ההפסד שיכשל בהם בגינתו ואחר יזכה בהם מן ההפקר בודאי לא לכך נתכוין מיהו אי חצרו קונה לו שפיר י"ל דהגיעוך שפיר הוה לשון הפקר שע"י שמפקירן ממילא זוכה בהם בעל הגינה שאין אחר יכול ליטלם וא"כ בס"ד דלא פנינהו לא זכה בהם דחצירו אינו קונה לו א"כ ממילא לא נתכוין להפקר כלל שאם יפקירן אחר יטלם והא ודאי לא ניחא ליה ועיין בסמוך

בגמרא ואי אשמועינן הכא הכא שמשקבל עליו כו' דאית ליה אגרא. וקשה הא לעיל בגינה לא מהני קיבל עליו רק פנינהו וכאן סגי בקיבל עליה וא"כ לא נשמע מסיפא דבסיפא לא צריך פנינהו וא"כ ס"ד דברישא נמי סגי אפילו לא פנינהו ואפשר לומר דברישא מוכח בלא"ה דלא סגי בקיבל עליו דקשה מ"ש התוס' למה בהגיעוך אין שומעין לו הא ה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס וצ"ל דמשתמיט וא"כ ממילא דלא סגי