מעיני החכמה ש

בטל א"כ לא צריך לא תחביל כלל רק לשני לאוין וא"כ מתני' דאתיא כרבי יהודה דבין עניה ובין עשירה אין ממשכנין אותה י"ל דמיירי אפילו התנה שיכנס לביתה ואח"כ נעשית אלמנה אפ"ה אין ממשכנין אותה שלא התנה על לאו זה ועדיין צל"ע אי תנאי מהני. עוד אפשר לומר דלא תבא אל ביתו לא שייך רק כשבא לבית הלוה משא"כ כשיש ללוה פקדון ביד אחרים נכנס לבית הנפקד לאו בית הלוה מיקרי וא"כ י"ל דלאו דלא תחבול לא משמע רק מתוך הכית אבל לא יחוייב דוקא שיהיה משמעו מבית הלוה דוקא א"כ י"ל דבאלמנה איכא לא תחבול אפילו בפקדון ביד אחרים אלא די"ל אי אמרינן שעבודא דר' נתן ה"ל הנפקד משועבד ללוה וה"ל כמו חוב שאינו מחמת הלואה דהנפקד נשתעבד לו ויכול לחבול מביתו של נפקד שהרי משועבד ליתנו לו ולא הוה בגד אלמנה מיהו אי לא אמרינן שעבודא דר' נתן שפיר י"ל דקרא להכי אתי שאף שאינו בבית הלוה בשאר אינשי שרי ובאלמנה אסור וא"כ י"ל הקושיא לעיל למאן דלא ס"ל כר' נתן ל"ל לא תחבול ומאי דקיי"ל כר' נתן י"ל באלמנה אין חובלין אפילו כשהוא בבית נפקד שאינו בכלל לא תבא אל ביתו ועיין ברא"ש פ"ק דפסחים במה שנחלק על ה' יונה בענין חמץ שהפקיד וצ"ע ועוד נראה לסייע לדעת הרמב"ם שסובר דלא תחבול בגד אלמנה שייך נמי בשעת הלואה והקשו עליו מאי פריך לעיל מלא תחבול בגד אלמנה דילמא מיירי בשעת הלואה. ונראה דבלא"ה צריך טעם דהא הרא"ש כתב דמותר מפני שהוא כמוכרו לו והרמב"ם ס"ל דאסור דהא באמת ב"ח קונה משכון אינו רק שלא בשעת הלואה ובשעת הלואה לא קני ליה א"כ אין לי קנין בו עדיין רק אח"כ כשיצטרך לתופסו על חובו וא"כ אכתי ברשותיה דאלמנה איתא כי אין דעתו ללוקחו רק לבטחון אבל דעתו שתפרע לו מעות א"כ אח"כ כשדעתו לתופסו לגוביינא הו"ל חובל בגד אלמנה לכן אסור מיד שהרי אז קונה אותו בחבלה מיהו אי ליתא לדר' יצחק ולא קני לעולם המשכון א"כ אין לתלות הטעם שאסרה תורה חבלה משום שאז קונה המשכון שהרי גם אז נא קנהו ושייך האיסור אע"פ שלא קנאו א"כ כשנותנת לו בשעת הלואה מדעתה אף שדעתו לתופסו למשכון אח"כ לא שייך האיסור כלל מאחר שנתנה לו מדעתה ולאחר שיצטרך לו המשכון לתופסו לית ביה קנין יותר ממה שהוא מעיקרא וא"כ הקושיא לעיל אי ליתא דרי"צ דקשה לוכח מהכא דב"ח קונה משכון שלא בשעת הלואה דאל"כ אין טעם לאסור בחובל בשעת הלואה וכן לפום ס"ד דש"ס דר' יצחק ס"ל אפילו בשעת הלואה ופליגי תנאי בהכי א"כ אי אמרינן גם בשעת הלואה קני משכון א"כ כשנתנה לו מדעתו קנאו מיד ולא שייך לא תחבול והרמב"ם לשיטתיה ס"ל דלפי מסקנא דר' יצחק דוקא שלא בשעת הלואה א"כ בשעת הלואה אסור שהרי כשיצטרך לתופסו יהיה שלא בשעת הלואה וא"כ א"ש דלא תחבול שפיר איירי בשעת הלואה וא"כ מתני' איירי בשטת הלואה וא"ש מתני' כפשוטה דגם בשעת הלואה אסור ועיין בש"ך סימן ע"ב ומ"ש לעיל בסוגיא דמשכון

בא"ד לכך נראה דר"ש לית ליה דשמואל כו' עכ"ל וקשה דאפילו כת"ק דר"ש לא אתו שמואל דהא לר"ש ע"כ באלמנה אפילו ניתוח אסור א"כ כשאומר עניה אין ממשכנין אותה היינו אפילו ניתוח א"כ ת"ק דלא מפליג בין עניה לעשירה משמע דאפילו ניתוח אסור גם בעשירה וזו דלא כשמואל דלדידיה שרי ניתוח מן התורה וצ"ל דהא לא קשיא לן דכיון דסתם משכון היינו בביתו א"כ ודאי הא בהא תליא דלר"ש דדריש טעמא דקרא הה"ד ניתוח אסור ולת"ק דלא דריש טעמא דקרא באמת ניתוח שרי אפילו בעניה ומתני' דאין ממשכנין אותה צ"ל כמ"ש התוס' לעיל דקאי על לאו דשייך בין בעניה בין בעשירה אבל ניתוח שרי באמת אלא דאכתי קשה לפמ"ש בח"מ סימן צ"ז סט"ז דגם במשכנו מדעת הלוה נמי צריך להחזיר וא"כ אכתי ר"ש מחמיר טפי מת"ק דלר"ש אפילו מסרה לו מדעתה אסור ליקח בעניה ולת"ק שרי במסרה לו מדעתה אפילו בעני' דלא איכפת לן בהשבה וצ"ל דלמה שמחמיר בעני' טפי מת"ק ליכא קפידא רק שלא יחמיר בעשירה טפי דגם בניתוח מחמיר טפי מת"ק דלת"ק דחבלה היינו מתוך הבית א"כ ניתוח שרי בין בעניה בין בעשירה ור"ש אוסר ניתוח בעני' ודברי ר"ש הם כאילו אמר כל שיש בו דין חזרה אין ממשכנין וכולל נמי נתוח ועשירה היינו דלית ביה דין חזרה באיזה אופן שיהיה ועיין בתומים סימן צ"ז סק"ט מה שדחה קושית המ"מ ג"כ דלר"ש ודאי בשעת הלואה לעשירה דמיא ע"ש ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם בפשיטות דאדרבה חייליה דהרמב"ם ממתני' דתנן דאין ממשכנין אותה ודברי התוס' דחוקים לכן י"ל דמתני' איירי בשעת הלואה וא"ש ממשכנין כפשוטו ולעיל דפריך מלא תחבול בגד אלמנה היינו לר"ש דלדידיה ליכא לפרושי בשעת הלואה דא"כ לא שייך טעמא דשם רע כיון שא"צ השבה ומתני' דס"ל דגם בעשירה אין ממשכנין א"ש בפשיטות בשעת הלואה דלא תליא בהשבה דודאי דחוק לאוקמא בלאוי יתירי ולק"מ אלא דקשה מנ"ל לאסור ניתוח באלמנה דהא בתוך ביתו גם בשאר ב"ח אסור ואפ"ה שרי נתוח א"כ לימא גם באלמנה דניתוח שרי מיהו לזה י"ל בפשיטות דכיון דהחמירה התורה אפילו בשעת הלואה שמוסרם לו ברצון א"כ כ"ש ניתוח דאסור ולק"מ על הרמב"ם ובאמת לפי שיטת התוס' י"ל בפשיטות דודאי מה שחילק שמואל בין ניתוח לבא אל ביתו י"ל מתוך הסברא אין לחלק דמה לי ביתו מה לי ידו דהא חצר נמי משום יד אתרבאי אלא כיון דכתיב ביתו אין לנו עסק בטעמא דקרא א"כ ממילא לר"ש דדריש טעמא דקרא איכא למימר דהיכא דאסור לבא לביתו כ"ש נתוח דאסור וא"כ ע"י שליח ב"ד אפילו לביתו מותר וע"י עצמו אפילו נתוח אסור א"כ לר"ש אין חילוק בין נתוח לבא אל ביתו וא"כ א"ש בפשיטות לר"ש אלא לר' יהודה דס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא א"כ קשה דה"ל לפלוגי בנתוח ולזה י"ל דנתוח אפשר דנלמד מק"ו דאם ליקח מתוך ביתו אסור כ"ש מתוך ידו אלא די"ל דהוה דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל שאם באת ללמוד לאסור נתוח למלוה עצמו בקל וחומר א"כ ע"כ שליח ב"ד יהיה מותר אפילו ליכנס לתוך ביתו וכל דין כו' אינו דין וא"כ הכא ר"י לשיטתיה דיליף דין כה"ג דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה שפיר י"ל גם לדידיה נתוח אסור במלוה עצמו מק"ו ושליח ב"ד מותר אפילו לבא אל ביתו ואנן לא קיי"ל בהא כר"י א"כ נתוח מותר למלוה עצמו מן התורה לשיטת התוס' ושליח ב"ד אסור לבא לביתו והכל ניחא ולק"מ

בגמרא ת"ר אלמנה בין כו' דעת הסמ"ע דהה"ד גרושה אבל פנויה לא ובט"ז הקשה עליו דלר"ש דס"ל טעמא משום שם רע א"כ אפילו פנויה אסור ואפשר לומר דהשם רע שיש קפידא עליו היינו שע"י השם רע ימנעו הרבה מלישאנה וא"כ י"ל דבבתולה לא שייך כ"כ שאם תכנס בחזקת בתולה מסתמא בתולה היא דאל"כ הרי בעל נאמן להפסידה כתובתה ולאוסרה באשת כהן והוה עבידא לאגלויי ובבעולה בזנות כ"ש דלא שייך לחוש לשם רע א"כ י"ל שפיר שאין פנויה בכלל מיהו כבר השיג בתומים שאין להוסיף על מ"ש בתורה ומ"ש הש"ך דוקא אלמנה שלבה נכנע קשה הא אנן לא דרשינן טעמא דקרא מיהו הא ליתא דכ"ש אי לא דריש טעמא דקרא דאין לך אלא מ"ש בתורה א"כ ממילא אפי' נימא לר"ש הה"ד גרושה מ"מ לדידן אלמנה הוא דוקא ועיין לחם משנה שהקשה על הרמב"ם שפסק דלא כר"ש ובפ' י"ב מאיסורי ביאה פסק כר"ש דהבא על אחת מכל האומות לוקה שנאמר יסיר לרבות כל המסירין ואפשר לומר ליישב דודאי טעמא דר"ש משום דדריש טעמא דקרא וס"ל באלמנה הטעם שצריך להחזיר לה שחרית וערבית ואתה משיאה שם רע בשכנותיה וקשה לפמ"ש הפוסקים שצריך המלוה להתרות בלוה שלא יחזירנו אלא בעדים דאל"כ נאמן לטעון פרעתי במינו דהחזרתי וא"כ קשה איך שייך שם רע הא לעולם תחזיר לו בעדים כדאיתא בח"מ סימן צ"ז סכ"א לכן נראה דכבר כתבתי לעיל דעת הר"י לכן א"ל דר"ש ס"ל דגם באמר אל תחזירני אלא בעדים נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ והלכו למדינת הים וא"כ אינו מועיל בהתראה זו כלום ודרך להחזיר בלא עדים שייך שפיר שם רע ובהא איכא פלוגתא דתנאי בשבועות דף מ"א ע"ב וא"כ הרמב"ם לשיטתיה שפסק באומר פרעתיך ביני נבין עצמי אינו נאמן במיגו א"כ שפיר יש תקנה שלא יחזירנו רק בעדים ומסתמא עביד הכי ולא שייך טעמא דשם רע כלל א"כ ממילא אין לחלק בין עני' לעשירה ור"ש ע"כ ס"ל דדרך להחזיר בלא עדים ואף דיכול לומר לא תחזיר אלא בפני פלוני ופלוני י"ל דס"ל לר"ש דאין דרך שיהדר המלוה תמיד שלא תחזיר רק בפני מיוחדים לכן ס"ל דדרך טפי שיחזיר בלא עדים כיון שאינו מועיל בהתראה וא"כ לדידן אף דדרשינן טעמא י"ל דהא לאו טעמא הוא כלל לדידן דמחזיר בעדים תמיד וסוגיא דש"ס כאן היינו אי אמרינן דנאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ אבל לדידן י"ל דלא שייך האי טעמא ומסיק הכי דלא נפשוט דר"י ס"ל דנאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ אבל לפי מאי דפסקינן דאינו נאמן במיגו א"ש בפשיטות דלא שייך טעמא דשם רע כלל

בתוספות ד"ה וחייב כו' ותימא דהיכא לקי כו' ניתק לעשה. אפשר לומר דמצינו בחובל בחבירו שריבתה תורה לתשלומין ובהכהו הכאה שאין בה ש"פ לקי דלא ניתן לתשלומין א"כ י"ל בחבל רחיים ורכב וקלקל פחות מש"פ שאינו ראוי למלאכה עוד א"כ לא שייך בזה ניתק לעשה דליתא בתשלומין מיהו במכות דף ט"ו משמע דלא משכחת מלקות ע"י ביטלו במשכון ולפ"ז משכחת לה בכלי אוכל נפש וקילקל פחות מש"פ או שכל הכלי היה פחות מש"פ כגון מחט ושברו דלא שייך בה תשלומין ואפשר דמ"מ מנכה מחובו הפחות מש"פ שמפסיד מחובו כנגדו וה"ל שפיר ניתק כמ"ש התוס' וצ"ע ועוד אפשר לומר דכיון דלא יחבול לדברי רב יוסף לעיל מיירי בשליח ב"ד א"כ י"ל בחבל השליח ב"ד לאביי דס"ל אי עביד מהני א"כ כבר זכה בו השליח ב"ד במשכון בשביל המלוה וא"כ השליח ב"ד לוקה ועל המלוה אין שייך עשה דחזרה שהוא לא חבל כלום וא"כ איכא מלקות בשליח ב"ד וא"כ י"ל לפמ"ש הרמב"ם דתמורה לוקין אע"פ שניתק לעשה לפי שאין העשה שוה בציבור א"כ גם כאן כיון שבשליח ב"ד אין עשה וגם זה צ"ע

דף קטו ע"ב בתוספות ד"ה אמר לך כו' וא"ת אביי מ"מ לא יוכל לדחות כו' ופי' בקונטרס כו' וא"כ בזג וחרצן כו' עכ"ל נראה ליישב פרש"י דודאי בשאר דוכתי י"ל דלא מרבי רק שאר דברים והיינו ללקות על מכל אשר יעשה מגפן היין אבל כאן י"ל דס"ל כקושית התוס' לעיל דהוה לאו הניתק לעשה ואין ללקות אבל השתא דשדינן כי נפש הוא חובל ארחיים ורכב א"כ ה"ל תרי לאוי ולא אתו חד עשה ועקר תרי לאוי וא"כ ע"כ שדינן ליה ארחיים ורכב דאל"כ לא יהיה מלקות כלל אבל בנזיר אף אי שדינן ליה לשאר