מעיני החכמה רצט

דלא לאשתו דא"כ מהא גופיה מוכח דמסדרין ותקשי גז"ש דמיכה ל"ל ולהכי מייתי דלהכי צריך גז"ש דמיכה מיכה דמהוא הוה דרשינן כר"י עד שיהיה במכותו מיהו לפי האמת דמסדרין לב"ח טפי ניחא לאוקמה הוא ולא אשתו וא"כ אדרבה מוכח מכאן דמסדרין לב"ח ודלא כר"ת

ד' קיד ע"ב בפרש"י בארבעה לא מצינא כו' כגון מועד כו': ובעניותי לא הבינותי אמאי לא פירש כפשוטו בארבעה היינו ארבעה סדרים זרעים מועד נשים נזיקין שנוהגין בזמן הזה שגם זרעים נוהגין ברכות ותרומות ומעשרות וגם בבבל מדרבנן עכ"פ ושאלות ערום הוא בזרעים וסדור ב"ח הוא ברביעי שהוא נזיקין כ"ש בקדשים ובטהרות שאין נוהגין בזמן הזה עיין אגדות מהרש"א וצ"ע

שם הא עשיר שכיב מאי קאמר עיין פרש"י ומשמע מכאן דאין המלוה רשאי להשתמש במשכון דלא כהש"ך בסימן ע"ב סק"ט ד"ה עוד כתב הרמב"ן שהמלוה מותר להשתמש במשכון

ד' קטו ע"א בגמרא למה ממשכנין מעיקרא שלא תהא שביעית כו' צ"ע דעת הפוסקי' שפסקו דמסדרין לב"ח שמניחין לו כמפורש בעירכין וקשה יקחנו בתורת משכון עכ"פ ויחזירנו לו וירויח שלא יהיה שביעית משמטת וכו' ומפרש"י לעיל דף הקדום נראה באמת דחזרה לעולם היינו סדור בב"ח וכמ"ש שם אבל לשון הפוסקים נא משמע כן ואפשר דקשיא קושית מהרש"א לעיל בשם יש מקשים ל"ל מיכה מיכה ת"ל דאיכא ק"ו מה הקדש שאין מחזירין מסדרין ק"ו בב"ח שמחזירין וס"ל דאי מק"ו לא הוה ילפינן רק סידור שיקחנו המלוה ויחזירנו שלא יעשה מטלטלין אבל מג"ש ילפינן לגמרי שיהיה הסדור כמו בעירכין שלא יטלנו המלוה כלל מה שמשאירין וזה לא ידעינן מק"ו די"ל דדוקא בהקדש דלא שייך חזרה הוא דמסדרין להניחו למעריך לגמרי אבל היכא דחייב בחזרה ושלא יעשה מטלטלין אצל בניו לא איכפת ליה ללוה

בגמרא למה ממשכנין כו' לכאורה קשה לפמ"ש בסמ"ע סימן צ"ד סכ"א דאין הלוה נאמן לומר פרעתי בלא מיגו דה"ל כפקדון בידו א"כ נימא דממשכנין שלא יוכל הלוה לטעון פרעתי ואפשר דיכול להתרות בו ועיין ברמ"א ח מ סימן צ"ז סכ"א שכשמחזיר לו המשכון צריך להתרות בו שלא יחזירנו למלוה אלא בעדים דאל"כ נאמן הלוה פרעתי במיגו דהחזרתי אם לא שהוא תוך זמנו ותמהו על רמ"א דגם תוך זמנו נאמן במיגו דמיגו במקום חזקה איבעיא דלא איפשטא ומספיקא אין מוציאין ואני לא הבינותי איך שייך תוך זמנו במשכנו שלא בשעת הלואתו דמסתמא אין ממשכנין אותו כי אם כשהגיע הזמן ולא פרע ודוחק לומר במשכנו מדעתו תוך זמנו ואפשר דמיירי שהמלוה הרחיב לו זמן שלא יפרע לו קודם הזמן שקבע כדי שלא יוכל לומר פרעתי קודם הזמן ובזה י"ל כיון דהמלוה עשה כן בכונה כדי שלא יהיה נאמן לומר פרעתי וא"כ אם תמצי לומר שנאמן במיגו דהחזרתי לך המשכון א"כ מה הועיל בתנאו ע"כ לומר שגם החזרתי לא יהיה נאמן בלא עדים וא"כ גם אם יטעון החזרתי אינו נאמן כיון שקבע לו זמן כדי שלא יהיה נאמן אמנם כן עיינתי בלשון בעל התרומות שער א' ח"ו דין ד' וכתב בשם ר"י אברצלוני שכתב דאין הלוה נאמן לומר החזרתי לך המשכון ואם החזירו ללוה הרי הוא כאילו הוא ביד מלוה ונשבע ונוטל מיהו בהחזיר מלוה ללוה שלא בעדים מתוך שיכול הלוה לומר לא החזרת ני מעולם ולא משכנתי לך כלום והוה נאמן בהיסת כך כשאומר החזרת לי ופרעתיך נאמן והנ"מ לאחר זמנו אבל בתוך זמן אינו נאמן וכגון שמשכנו בשעת הלואתו והחזיר לו תוך זמנו עכ"ל בקצרה ומשם תוצאות דברי הרמ"ק שנמשך אחר דברי ב"י וגם כל האחרונים הבינו כן אמנם לפענ"ד לא זו הדרך בכונת הברצלוני דהא בלא"ה הקשה הגי"ת למה נקט וכגון שמשכנו בשעת הלואתו הא בדין השבה עסקינן ועוד קשה לי מ"ש שיכול לומר לא החזרת לי מעולם ולא משכנתי לך כלום ול"ל לטעון לא משכנתי לך כלום הא סגי שיאמר לא החזרת לי ויש לי בידך כנגד המשכון שבידך לכן ברור כוונת דברי ר"י ברצוני לפי שיטתו שסובר שאם החזירו בעדים אין הלוה נאמן לטעון החזרתי לך המשכון ונראה דס"ל דודאי כיון שצותה התורה להחזיר המשכון לנוה בדרך גמילות חסד וצדקה וקשיא ליה א"כ מגרע גרע המלוה שעכשיו יהיה פתח פתוח ללוה לכפור ולומר החזרתי לך המשכון ונפטר מחובו ולא אמרה תורה חזרה לתקלה וכמו שהקשה באמת האיכא מ"ד בבעה"ת שם. לכן אמרינן דכל שמחזירו ללוה לא איתרע כח המלוה בשביל זה ואין הנוה נאמן לומר החזרתיו נפטור עצמו מחובו והוה כאינו הוא ביד המלוה ועל הלוה לברר והשתא קאמר אם המלוה בא נדין עם הלוה על חפץ אחד שראו ביד נוה באמרו שזו משכון שהחזיר לו ועדיין לא פרע לו והלוה טוען אמת שהיה משכון בידך ופרעתי לך והחזרת לי המשכון והנה לפי שיטתו בודאי כיון שיש עדי ראיה שראו החפץ אצל הלוה אם יש למלוה עדי משכון שהושכן חפץ זה בידו אף שלא החזירו בעדים הרי אחר שאנו רואין אותו אצל הלוה הרי ודאי החזירו וכשהחזירו המלוה אין לו נאמנות ללוה שפרעו בלא עדים דכל שמחזיר ללוה בתורת טובה וחסד נשאר הנאמנות למלוה לכן הוצרך לומר המיגו שלא החזרת ני מעולם ולא משכנתי אצלך כלום ר"ל על החפץ שדנין עליו וזהו כשאין עדים שהשכין הלוה החפץ ביד המלוה והשתא ממילא כשהוא תוך זמנו ויש עדים שהיה חייב לו וקבע לו זמן כמ"ש התוס' ב"ב ובר"ס ע"ח והמלוה תובע החפץ באמרו חפץ זה החזרתי לך והיה משכון בידו ויש למלוה עדים שהיה חייב לו וקבע לו זמן אף שאין העדים יודעין מן המשכון נאמן המלוה לטעון על החפץ כדי דמיו ואין ללוה מיגו דלא החזרת צי ולא משכנתו אצלך כלום דהא בלא משכון נמי אינו נאמן לטעון פרעתי תוך זמנו וא"כ ממנ"פ אין הלוה נאמן אם יש עדי משכון אינו נאמן דכל שבא לידו המשכון מיד מלוה אינו נאמן לומר פרעתי ואם אין עדי משכונא הרי חייב לפרוע גם בנא משכון דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ולפי שמשכנו שלא בשעת הלואה לא שייך ביה תוך זמנו להכי אסבר ליה במשכנו בשעת הלואתו ויליף לה כיון דחזינן דהתורה נתנה נאמנות למלוה על המשכון גבי שלא בשעת הלואה ממילא לא מפלגינן שאם עשה חסד עם הלוה במשכנו בשעת הלואה שלא הפסיד המלוה נאמנות שלו אמור מעתה שכל זה לדעת הר"י ברצלוני שהתורה נתנה נאמנות למלוה משא"כ לדעת האיכא מ"ד שצריך להתרות בו ולא יפה כח המלוה כלל בשביל חסד וצדקה שעשה עם הלוה לענין נאמנות א"כ ממילא לעולם יש ללוה מיגו אפילו תוך זמנו ואפילו ראו אצל הלוה כל שלא התרה בו המלוה יכול לומר פרעתיך והחזרת לי המשכון וגם תוך זמנו נאמן כיון שהמשכון תחת יד הלוה במשכנו בשעת הלואתו אם ידוע שהיה משכון ביד מלוה אין המלוה יכול לטעון שהחזירו לו בתורת חסד ושיתבע חובו מיהו אם אין עדים שהיה למלוה משכון רק עדי הלואה וקביעת זמן והמלוה טוען שהיה לו משכון והחזירו לו בזו י"ל שפיר דנאמן המלוה במיגו דאי בעי היה תובעו בעדי הלואה לחוד ואפשר דרמ"א מיירי בכה"ג שאין עדים שהיה למלוה משכון רק עכשיו המלוה טוען שהחזיר לו המשכון והוא תוך זמנו דלא שייך מיגו ללוה שיכול לומר החזרתי לך המשכון כיון דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו א"כ יש למלוה מיגו דאי בעי היה תובעו בעדים בלי משכון וזה אפשר דין אמת ולא שייך בזה מיגו להוציא חדא דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו מסייעא למלוה ועוד דהלוה גופיה טוען טענה גרוע נגד החזקה וצריך להיות נלוה מיגו מעליא שיהיה נאמן נגד החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ממילא אינו נאמן כיון שגם למלוה יש מיגו לעומתו וא"כ בזה דברי רמ"א נכונים

בתוספות ד"ה אלמנה כו' וא"ת כו' קושית התוס' עצומה ולכאורה היה נראה ליישב דבלא"ה קשה מאי פריך לעיל מלא תחבול בגד אלמנה הא אחרים חבל נימא דודאי ניתוח שרי גם באלמנה אלא דהחילוק בין אלמנה לאחרים הוא זה דבאחרים, נראה אם כבר ניתחו המלוה והחזירו ואין רוצה הלוה להשיבו יוכל ליכנס לביתו ג"כ אח"כ למשכנו כיון שכבר זכה בו אבל באלמנה אפילו אחר שניתתו והחזירו נמי חסור ליכנס לביתה והיינו קרא דלא תחבול בגד אלמנה וצ"ל דא"כ איך הזהירה תורה דוקא לא תחבול דהיינו שיכנס לביתה א"כ משמע דניתוח שרי והא לא מסתבר כלל דמה יועיל לו הניתוח הרי אם יחזירנו לה פעם תחת ולא תרצה להחזירו לא יוכל ליכנס לביתה א"כ לא אהני ליה הניתוח כלום וא"כ למה יצער האלמנה ללא הועיל וא"כ הא גופא קשיא למה הוציאה התורה בלשון חבלה דמשמע שניתוח מותר וזה נגד השכל אע"כ כשתמצי לומר דחבלה אסור אפילו לאחר השבה גם ניתוח אסור אלא די"ל למאי שמבואר לעיל דאהני ליה שלא יעשה מטלטלין אצל בניו וא"כ י"ל דלכך הותר הניתוח שלא יעשה מטלטלין אצל בניו דודאי בשביל שביעית לחוד דחוק הוא שהרי יוכל לכופו לפרוע קודם שביעית מיהו י"ל לשמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא א"כ מן התורה מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשים דפקע שעבודו א"כ גם במשכון ומת י"ל מן התורה פקע השעבוד ולא אהני המשכון רק כל זמן שישנו ביד המלוה ואם אין יכול ליכנס לביתו אח"כ לא אהני ליה מידי ולמאי דמשני לעבור עליו בשני לאוין הוציאה התורה בלשון חבלה וא"כ י"ל דודאי לא תחבול היינו בביתה אלא דלא אפקה התורה בלשון ניתוח משום דלא תחבול כולל נמי כניסה לביתה בתחינה בלא ניתוח ובהא איכא שני לאוין משא"כ אי אפקה בלשון ניתוח לא הוה ידעינן רק חד לאו די"ל דלא הוסיפה תורה באנמנה רק ניתוח. אנא דכבר כתבו התוס' דלא מוקמינן בלאוי יתירי וע"כ מוקמינן ליה לא תחבול היינו בכל גווני ליכא היתר ליכנס לביתה וא"כ ממילא נשמע שגם ניתוח חסור דאי ניתוח שרי א"כ היה היתר ליכנס לביתה אחר הניתוח וע"כ גם ניתוח אסור והא דלא אפקה רחמנא בלשון ניתוח היינו משום דבכניסה איכא שני לאוין וא"כ באלמנה גם ניתוח אסור גם י"ל סברא הנ"ל בפשיטות דלפי האמת ע"כ נא תחבול מפרשינן ליה בכל גווני אפילו אחר שלקחו והחזירו וממילא משמע דנתוח אסור כעין מ"ש התוס' לקמן דאו ניתוח מותר לא שייך לא תחבול אם כבר היה בידו והחזירו לה. עוד אפשר לומר ליישב קושית התוס' דודאי קושית הש"ס לעיל דפריך לא תחבול בגד אלמנה הא אחרים חבל וקשה מאי קושיא הא לכאורה נראה שאם התנה שיכנס לביתו למשכנו דהוה תנאי שבממון שהוא קיים וא"כ י"ל שאם התנה עם האשה בעודה אשת איש שיוכל למשכנה לכאורה כדמשמע בסב"ח דמהני תנאי שלא יסדרו וא"כ י"ל דנ"מ בלאו דלא תחבול בגד אלמנה לענין שאם מת בעלה אח"כ א"כ ע"ז לא היה התנאי מועיל שזה לאו חדש שלא היה שייך קודם וצ"ל לעיל הקושיא דתקשי למ"ד מתנה עמ"ש בתורה תנאו