מעיני החכמה רצח

בגמרא מיהדר ליה כו' וקשה לפ"ז מאי טעמא דת"ק דלעולם מחזירין וצ"ל בהך ס"ד טעמא דת"ק משום דליכא מידי דלא חזיא ליה

בתוספות ד"ה השתא כו' אכר וכסת כו' עכ"ל ר"ל די"ל דמסדרינן ליה מזון ל' יום לכן כתבו התוס' דאכר כו' פריך אמאי נסדר לו כמ"ש התוס'

דף קיד ע"א בפרש"י בד"ה עליה רמיא שיהא לו צדקה כו' להלך לפניו עכ"ל לכאורה כשפת יתר הוא ונראה דרש"י בא לתרץ דמ"מ הא גופא קשיא למה הטילה התורה צדקה זו עליו טפי מכל עולם תחת טובה שעשה לו בהלואה תחילה וגמל חסד עמו יצטרך עוד להטיב עמו גם בהשבה ולזה קאמר ולך תהיה צדקה דייקא שצדקה שעושה המלוה היא גדולה ביתר שאת ממה שאחרים היו עושים לו טובה זו ולא נחשבה צדקה זו רק לגבי המלוה להלך לפניו ודייקא דוקא לפני המלוה ורצה הש"י לזכותו בזה ימה שלא יהיה לאחר זכות כזה אף אם ירצה להחזיר למלוה מעותיו ולזכות במצוה זו אינה חשובה כמו אצל זה המלוה

בתוספות ד"ה מה ערכין כו' וא"ת מה צריך קרא כו' עכ"ל לכאורה נראה דשם בנזקין ודאי חייב כיון שהפסיד כל הגוף אבל לענין דמים כיון שאם אמר דמי כולו שיש הרבה אברים שהנשמה תלויה בהם ואינו משלם יותר מדמי כולו א"כ יש להטיל הדמים לפי ערך ואם אמר ערך לבי עלי הרי נשאר מן הגוף שאר אברים שהנשמה תלויה בהם ואם ינטלו שאר אברים גם הלב אינו שוה כלום ולא דמי לנזק שהפסיד באמת כל האברים וא"ש ועוד נראה די"ל דכיון דטריפה חיה י"ב חודש א"כ נראה שיש לנכות עכ"פ מה ששוה שהרי כל י"ב חודה שיכול לחיות עכ"פ ראוי להיות שומר קישואין וא"כ אינו דמי כולו אבל השתא דיליף מערכין ובערכין משלם כל הערך גם כאן אין מנכין לו מה שראוי להיות שומר קישואין כל י"ב חודש ועוד אפשר לומר דנ"מ באמר ערך חצי טחול עלי ובטחול אם חותך חציה ה"ל ניקב וטריפה ובכולו כשר וא"כ י"ל לענין ערך מ"מ חייב דמי כולו כיון דבחציה נשמה תלויה בו ולענין דמים לא שייך מסברא דלא שייך שויה לחציה יותר מכולו וקמ"ל דאתקש לערכין ובכה"ג י"ל בצומת הגידין לדעת הרמב"ן שאם חתך הרגל למעלה שכשירה

בפרש"י ד"ה ואידך ת"ק דמתני' כו' הא לו מחזיר לעולם עכ"ל וקשה דלא מצינו סידור לחזרה דהא בהקדש אין מחזירין ומסדרין ואין לוקחין ממנו כלום ועוד מנ"ל דמדין סידור מחזירין דילמא כך הדין שלעולם מחזירין וצ"ל דס"ל לרש"י דודאי בב"ח דשייך חזרה לא שייך סדור כלל דאי מחזיר לו בשעה שצריך למה יהיו צריכים לסדר לו וא"כ לא שייך שתקפיד התורה שיניח לו ולא יקח ממנו כלום לכן ס"ל לרש"י דמסברא ודאי סגי בחזרה למ"ד יום כדאמר רשב"ג אלא דאי מסדרין לב"ח ממילא מחזירין לעולם דלא שייך לסדר להשאירו ללוה לגמרי דזה אינו מן הדין כיון שמחזירו לו בשעה שצריך לו לכן תליא בחזרה דאי מחזירין לעולם היינו סדור ולעיל ד"ה אין מסדרין פירש ג"כ להשאיר לו כלום לאחר שלשים דאי אין מסדרין אינו מחזיר רק עד שלשים יום זה נראה שיטת רש"י אלא דקשה מאי פריך ויחזרו בהקדש ק"ו מב"ח הא הוה דין שתחלתו להקל וסופו להחמיר שאם תמצי לומר שמחזירין בהקדש א"כ גם בסידור לא ישאירו לו לנודר רק יקחנו ממנו במשכון משא"כ כשאין מחזירין הרי אינו נוטל ממנו כלום דומיא דעירכין וצ"ע ועמ"ש בסמוך ובפרש"י לקמן ולקמן דף קט"ו

בתוספות ד"ה ואידך פירש בקונטרס כו' עכ"ל ולכאורה היה נראה דרבי יוחנן ע"כ ס"ל מסדרין דהא קשה לר' יוחנן אמאי לא ילפינן שאין מסדרין בהקדש בק"ו מב"ח דהא ק"ו מפיק מהקישא כמ"ש התוס' אלא ודאי ס"ל לר' יוחנן בב"ח נמי מסדרין וליכא ק"ו כלל לכן אמרינן אין היקש למחצה וא"כ מוכח דרבי יוחנן ס"ל מסדרין

בגמרא ויחזרו בהקדש כו' לכאורה קשה אמאי לא נקט עירכין וי"ל לפמ"ש מהרש"א דלערכין ליכא ק"ו די"ל מה לעירכין שהם קלים וע"כ עיקר הקושיא שיסדרו בהקדש דנלמד מהקישא דנדר בערכך ואי הוה יליף חזרה בהקדש גם בעירכין הוה ילפינן מהקישא דנדר בערכך מיהו אפשר לומר עוד דבעירכין לא שייך חזרה שהרי יכול לטעון אני אתן מיד ושומני מיד ואז צריך להשאיר לו לחלוטין ולא שייך חזרה אבל בהקדש אין יכול לכוף שיגבה ממנו הגיזבר

בגמרא הקדש שמסדרין אינו דין שמחזירין וקשה הא ב"ח קונה משכון וא"כ אי נילף בהקדש חזרה ע"כ יקנה. משכון וא"כ אסור הלוה להשתמש בו שהרי נהנה מן ההקדש וקאי במעילה כדאיתא בעירכין דף כ"א במקדיש ביתו דמעלה שכר להקדש ופריך היכא דייר ביה במעילה קאי ואין לומר דכשמחזירו לו מקרי של לוה דהא לקמן איתא משכנו ומת שומטו מעל בניו אלמא אע"פ שהחזירו ללוה ברשות המלוה קאי וא"כ לא מצי להשתמש בו ועיין בר"ן נדרים דף מ"ו מ"ז וצ"ע

בפרש"י ד"ה יחזרו בהקדש העבוט עד ל' יום עכ"ל צ"ע דלעיל פרש"י דת"ק דמתני' ס"ל מסדרין כיון דלא מחזיר לעולם א"כ כשתמצי לומר מסדריו בהקדש נמי יחזירו לעולם ואי משום דעבר בבל תאחר עכ"פ י"ל עד בל תאחר ונראה דרש"י לפי שיטתו דס"ל אי אין מסדרין אין מחזירין רק עד ל' יום א"כ הכא דסבר אין מסדרין ממילא אין ללמוד חזרה רק שלשים יום דדיו לבא מן הדין להיות כנדון אלא דקשה איפכא אי מחזירין כל שלשים למה יסדרו אחר שלשים להניחו לגמרי ללוה שזה אינו מן הדין כדפרישית לעיל וצ"ע

בגמרא נגמר מיכה מיכה כו' והקשה מהרש"א הא ע"כ הך מ"ד ס"ל הוא אתי שיהיה במכותו וא"כ קשה ל"ל גז"ש דמיכה מיכה הא בלא"ה נלמד בק"ו מעירכין שאין מחזירין מסדרין ב"ח שמחזירין כ"ש שמסדרין והוא איצטריך לשיהיה במכותו ולעיל תירץ מהרש"א דס"ל בהקדש אין מסדרין ומערכין ליכא למילף כקושית התוס' לעיל מה לעירכין שהם קלים וקשה על זה הא באמת נדר בערכך הוה היקש ואין היקש למחצה וע"כ לומר כמ"ש התוס' לעיל הק"ו מפיק מהיקש והיינו ק"ו מב"ח שמחזירין אין מסדרין כו' כדלעיל וכיון דהך מ"ד לא ס"ל הוא למעט ב"ח א"כ נילף הקדש מהיקש וגם ב"ח מק"ו דהקדש וא"כ לא תירץ מהרש"א ע"ז כלום ואפשר לומר דקשה בלאו הכי האיך בעי למימר דב"ח חמור מהקדש כיון שמחזירין הא כתבו התוס' בקדושין דף ל"ז דתרומה ומעשר לא מצינן למילף מחדש דקילי דישנן בשאלה וא"כ גם לענין סידור לא נלמוד ב"ח שיסדרו בב"ח מבהקדש דמה להקדש שישנו בשאלה וצ"ל דהקושיא הוא כך דקשה נילף בק"ו מעירכין וצ"ל משום דישנו בשאלה וא"כ לב"ש דס"ל אין שאלה להקדש דהקדש טעות הוה הקדש כדאיתא בעירכין דף כ"ג מסדרין לב"ח וא"כ ה"ל למיתנייה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה דזהו קולא ללוה לסדר ולב"ה ליכא ק"ו ואין מסדרין לכן צ"ל דגם לב"ש י"ל אין מסדרין דממעט מהוא וא"כ לב"ה שפיר צריך מיכה מיכה דלדידיה ליכא ק"ו כלל וא"ש מיהו אכתי קשה נפרוך מה להקדש שכן הורע כחו בנזקין כדאיתא בב"ק דף ז משא"כ הדיוט שיפה כחו בנזקין וצ"ע ונראה ליישב עוד קושית מהרש"א דודאי אי לאו מיכה מיכה ה"א אי שמסדרין לב"ח מק"ו אלא דמעירכין ליכא למילף דהא איכא למיפרך מפני שהם קלים וצ"ל מהקדש דנדר בערכך כתיב וגם בהקדש מסדרין מהיקשא וממילא ילפינן ב"ח והשתא אתי גז"ש דמיכה מיכה לסידור א"כ ע"כ דליכא למילף ק"ו בב"ח מהקדש והיינו משום דבהקדש אין מסדרין ומערכין לחוד ליכא קל וחומר וא"כ מוכח מגז"ש דמיכה מיכה דאין מסדרין בהקדש מדאיצטריך גז"ש ואפשר שלזה נתכוין מהרש"א וא"כ שפיר קאמר מי גמר מיכה מיכה מערכין היינו משום דבהקדש ס"ל אין מסדרין וליכא ק"ו והיינו מדאיצטריך מיכה מיכה מוכח דבהקדש אין מסדרין וא"ש ועוד נ"ל דהא לכאורה קשה בעירכין גופיה לא מוכח סידור אע"ג דכתיב בקרא החייהו מערכך י"ל היינו דוקא היכא שנידון בהשג יד ונפטר בזה לגמרי אבל בעשיר והעני שחייב ערך עשיר ואינו נפטר מן המותר לא מוכח כלל שישאירו לו ויסדרו לו כלום די"ל כיון שחובת גבראי הוא אין משאירין לו כלום וא"כ ממילא לא שייך ללמוד סידור בב"ח בק"ו מעירכין די"ל דלא שייך סידור כלל רק כשנפטר בזה לגמרי מיהו אי גמרינן גזירה שוה מיכה מיכה מעירכין דגם בב"ח מסדרין א"כ הרי זה בא ללמד ונמצא למד שבעירכין אפילו כשנשאר המותר עליו חוב וא"כ אי לאו גזירה שוה דמיכה גם בעירכין לא ידעינן סידור היכא דאינו נפטר מהשג יד זה וכדפרישית. ובהכי ניחא מה שדייקו התוס' למה לא השיב לו בפשיטות מסדרין ולפ"ז ניחא דודאי מדשאל מהו שיסדרו בב"ח א"כ פשיטא ליה דבערכין מסדרין ואי היה משיב לו מסדרין היה סבור דפשיטא ליה ממקום אחר שמסדרין א"ל לא הוה ידעינן בעירכין גופיה היכא דנשאר עליו החוב שיסדרו דמב"ח ליכא למילף די"ל מה לב"ח שכן מחזירין לכן השיב לו גמר מיכה מיכה מערכין ומהא ידעינן נמי בעירכין דמסדרין אפילו כשנשאר החיוב עליו וא"ש ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' לעיל שהקשו בד"ה ואידך דנילף סדור בהקדש מנדר בערכך דאין היקש למחצה ולפ"ז ניחא די"ל דהך מ"ד לא ס"ל סידור בעירכין רק כשנידון בהשג יד אבל כשחייב לשלם הנשאר גם בעירכין אין מסדרין א"כ לא שייך כלל ההיקש דנדר בערכך דבעירכין דומיא דהקדש שנשאר עליו החוב ג"כ אין מסדרין ור' יוחנן דס"ל נדר בערכך היינו משום דס"ל גזירה שוה דמיכה מיכה א"כ מוכח דבעירכין דומיא דב"ח נמי מסדרין ושפיר יליף מהיקשא גם לנדר ורבי יוחנן דס"ל היקשא דנדר בערכך היינו משום דס"ל גז"ש דמיכה מיכה ומוכח בעירכין סדור אפילו כשנשאר החוב ושפיר מקשינן הקהש לעירכין ובהכי ניחא דקאמר ואידך היינו ר' יוחנן דע"כ ס"ל גז"ש דמיכה מיכה שמסדרין וכדפרישית לעיל והכל ניחא

בתוספות ד"ה מהו כו' ויש לדחות דדרשינן הוא ולא אשתו עכ"ל: היינו כדדריש ס"פ השג יד ויש לדקדק דלמה נקט כאן הגמרא הוא עד שיהיה במכותו שהוא דלא כהלכתא טפי הול"ל הוא ולא אשתו ונראה דדרשא דהוא ולא אשתו לא שייכא רק אי מסדרין לב"ח משא"כ אי אין מסדרין א"כ ליכא למידרש הוא ולא אשתו דהא מ"מ אחר שמשאירין לו תטלנו אשתו על חוב מזונותיה אע"כ דמסדרין וא"כ שפיר יש לומר דס"ד שישאירו גם לאשתו כמו שנותנין לו אבל אי אין מסדרין לא שייך לומר כלל ולא אשתו דא"כ מה יועיל מה שמשאירין לו הא אשתו תטלנו בחוב מזונותיה וא"כ א"ש דלא מצי לאתויי דרשא