מעיני החכמה רצו

יליף שכיר רק רעך ממעט גר תושב ועוד הקשה נימא דתנא דמאחיך נמי לא יליף גז"ש דשכיר שכיר רק מאתך מרבה הכל ע"ש שהאריך ובאמת נראה דהא בלא"ה קשה מנ"ל למעוטי גר תושב מרעך נימא למעוטי נכרי אלא ברור דרעך ממעט כולהו שגם גר תושב אינו בכלל רעך גם בהמה וכלים אי מפרשינן כפשוטו קאי דלא תעשוק רעך היינו השכיר ממש ולא ממון רעך דהכי פשטא דקרא לכן צריך אתך לרבויי בהמה וכלים שעובר על השכירות ג"כ שהוא ממון רעך ומפרשינן פעולת היינו השכירות ופריך הגמרא דילמא אתך קאי אשכיר שהוא אתך אע"פ שאינו רעך ורעך לא ממעט רק נכרי ומשני דבהמה וכלים הוה ממון רעך לגמרי אבל אי יליף שכיר שכיר פשיטא דהוה מוקמינן רעך על נכרי לחוד דאף דגר תושב אינו בכלל רעך ג"כ מ"מ אתרבי משכיר שכיר אע"פ שאינו רעך כמו דמרבינן ליה מבשעריך דכתיב במשנה תורה אע"פ שאינו אחיך ועוד נ"ל ליישב קושית מהרש"א דהא יש להבין למה נקט רעך אצל לא תעשוק למעט גר תושב ולזה י"ל דכיון דרעך משמע דממעט כלים רק דאמרינן שהם ממון רעך וא"כ אי כתיב רעך אצל לא תלין הוה ממעטינן נמי כלים שאינם רעך ולהכי כתיב אצל לא תעשוק דקאי אממון וא"כ כלים נמי ממון רעך הם וא"כ י"ל דס"ל כלים מרבינן מגז"ש דשכיר שכיר וגר תושב אימעוט מרעך דא"כ ליכתוב רעך גבי לא תלין כיון דכלים לאו מהאי קרא אתי אלא ודאי כלים אתי מאתך וא"כ לא שייך רעך דכלים אינם רעך להכי כתיב אצל לא תעשוק דקאי שפיר אממון רעך

בגמרא אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד פרש"י דהיינו שכר שעות כו' ואפשר לפרש דאפילו שכרו בפחות משוה פרוטה מ"מ עובר ואשכול א' מסתמא אין שכרו פרוטה ולהכי אמרינן דבר שמוסר נפשו עליו ומאחר שמוסר נפשו על פחות מש"פ ולכן עובר ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשה מהרש"א לעיל בריש איזהו נשך שכתבו דגזל מקרי ניתק לעשה הא גם עושק כתיב ביה והשיב את העושק ולפ"ז אפשר דעושק בפחות מש"פ דמי להכהו הכאה שאין בה ש"פ דלקי ולא ניתן להישבון כמו כן י"ל דעושק אף דלפי שעה עבר עליו בלא תלין מ"מ אפשר דמ"מ לאו בר הישבון הוא כמו בבן נח דנהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להישבון משא"כ בגזל לא עבר כלל אפחות מש"פ

דף קיב ע"א בפרש"י ד"ה ואידך כו' להענישו כו' ומסקנא כל הכובש כו' עכ"ל נראה דרש"י מפרש להך מילתא דהוה כאילו הוא נוטל דקשיא ליה מאי נ"מ בהא דקאמר מפני מה אלא ודאי קרא אתי שהוא כאילו נוטל נפשו ועפ"ז אפשר לפרש דקמ"ל בהא דהא לעיל בר"פ איזהו נשך דף ס"א ע"ב מפרש טעמא דמ"ד רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים דדרשינן למיתה ניתן ולא להישבון וא"כ י"ל דיהיב טעמא בכה"ג דהתוס' פ' אלו נערות דף ל"ב הקשו בהא דבעי למימר דממון ומלקות הוה ממונא לקולא והקשו התוס' אטו איתגורי איתגור ותירצו דחס רחמנא אממונא דנחבל א"כ י"ל דאף דבריבית דרשינן למיתה ניתן ולא להישבון מ"מ כאן דאליו הוא נושא את נפשו חס רחמנא עליה שמחוייב בהישבון וא"ש בין למ"ד נפשו של נגזל א"כ קם ליה בדרבה מיניה שהרי נידון למיתה בשביל נפש הנגזל ואי נפשו של גזלן קמ"ל דלא נימא בדמים קנינהו ואפשר לומר עוד ליישב הך דקשה מאי נ"מ בזה ואפשר דלמאי דמבואר לעיל דף נ"א ע"ב דבאומר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דבדבר שבממון תנאו קיים אבל בעונה שהוא צערא דגופה לא ניתן למחול א"כ י"ל דקמ"ל דאפילו התנה שלא יעבור בבל תלין כיון דאליו נושא את נפשו הוה צערא דגופא ולא מהני תנאי מיהו כבר כתבתי לעיל ריש דף קי"א דס"ח ס"ל דמהני תנאי וגם לעיל בשוקאי דסורא דאמרינן מידע ידעי דאיומא דשוקא סמיכי פרש"י אפילו יש לו מעות דאדעתא דהכי נשכר לו א"כ משמע דמהני תנאי

בגמרא תנו רבנן יכול אפי' לא תבעו ת"ל אתך לכאורה קשה למאי דכתבו בח"מ סימן ע"ג ס"ו בנשבע לפרוע ליום פלוני אינו עובר על השבועה אא"כ תובעו וא"כ קשה ל"ל קרא לו יהי' דנשבע בפי' ג"כ אינו עובר בלא תביעה ויש לחלק

בגמרא איבעיא להו חוזר כו' עיין ברא"ש שכתב אם אין החנוני רוצה ליתן לו פשיטא דחוזר והא דבירושלמי איתא בהעמיד הפועלים אצל השולחני אין ב"ה חייב לפועלים כלום הירושלמי ס"ל כרב ששת דאינו חוזר והוה כערב ואנן קיי"ל כרבה דס"ל חוזר וכיון שהשלחני יכול לחזור גם הפועלים יכולין לחזור וכי פליגי כאן כשאין השולחני חוזר ובתומים סימן קכ"ו סק"ה הביא שהפלפלא חריפתא וגי"ר נתקשו בו דקשה הו"ל למימר דפליגי כשהשולחני חוזר ורבה ס"ל דשולחני חוזר לכן גם הפועל חוזר ור"ש ס"ל כהירושלמי לגמרי דשולחני אין יכול לחזור וגם הפועל אין יכול לחזור והאריך בתומים ליישב בכמה אופנים ואענה חלקי בזה ולכאורה היה נ"ל דשפיר הוכיח הרא"ש דסוגיין לא ס"ל כלל דנשתעבד החנוני דהא לפי שיטת הירושלמי בהעמיד הפועלים אצל שולחני אין חייב לפועלים כלום ע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ש דהחנוני נשתעבד מדין ערב והחנוני נתחייב לפועלים וא"כ כיון דמיירי שלא היה לב"ה אצל חנוני כלום כמ"ש הרא"ש א"כ ע"כ לומר שגם בע"ה נשתעבד לחנוני מיד שנתחייב החנוני לפועלים דלאו בשופטני עסקינן שיתחייב השולחני לפועלי' והב"ה לא יתחייב לשולחני ואין לומר שלא נשתעבד לו עד שיתן דא"כ יחזור בו כיון שאין לב"ה עליו כלום וגם בערב כשגובה מלוה הוא גובה מזמן הלואה לא מזמן שפרע אלמא דבערב מתחייב מיד וא"כ כשתמצי לומר שהשולחני נתחייב מדין ערב ע"כ לומר שהב"ה נתחייב לשולחני והשולחני נתחייב לפועלים וא"כ קשה על לשון הירושלמי איך אמר שאין לפועלים אצל בע"ה כלום משמע אפילו לא נתן להם החנוני וקשה הא מ"מ הב"ה חייב לפועלים מטעם שעבודא דר' נתן שהרי הוא חייב לחנוני והחנוני חייב לפועלים ואין לומר דנ"מ באית ליה לחנוני נכסי דהא מסיק הש"ך בסימן פ"ו סק"ה דשעבודא דר' נתן אפי' אית ליה נכסי הוא וצ"ל דהיכא דאיכא פסידא ללוי הוה כמו נכסים משועבדים נגד בני חורין וכאן לית ליה לב"ה פסידא שמה לי שמשלם לחנוני או לפועלים וצ"ל דבאמת כן כונת הירושלמי שאין הב"ה חייב לפועלים רק לחנוני מיהו הב"ה משעבד מכח שעבודא דר' נתן ונ"מ שפקע חיוב בל תלין או כשחייב גם לאחרים והשתא שפיר הוכיח הרא"ש דע"כ סוגיין ס"ל דלכ"ע יכול השולחני לחזור דל"ל דלרב ששת אין השולחני יכול לחזור דא"כ מאי פריך ממתני' דאינו עובר משמע דמיהדר הדר ומאי קשי' הא באמת יכול לחזור מטעם שעבודא דר' נתן על הב"ה דהא אין פסידא לב"ה ולמה דחק לשנויי אינו בתורת לעבור אע"כ פשיטא ליה להש"ס דלר"ש אינו חוזר כלל וקשה איך משכחת לה אע"כ בש"ס פליגי כשאין השולחני חוזר וא"כ אין הפועל יכול לתבוע לב"ה כלל כיון שהשולחני רוצה ליתן ובאם אינו רוצה ליתן לא שייך לומר שאינו עובר דכיון דלא נשתעבד וחזר בו יכול לחזור על ב"ה ועובר ג"כ שהרי המחאה בטעות הוא מיהו אחר העיון היטב נ"ל עיקר בלשון הרא"ש דפירושו כפשוטו דהא בלא"ה יש לדייק דהרא"ש כתב דהירושלמי ס"ל כרב ששת דאין הפועל יכול לחזור לכן הוה כערב ואנן קיי"ל כרבה כיון שהשולחני יכול לחזור כו' עיין בלשון הרא"ש והוא תמוה שהיה לו לסיים וכיון שהפועל יכול לחזור א"כ אין כאן דין ערב שהרי לא הפסיד לפועלים כלל עיין בו לכן נראה שכך הצעת לשון הרא"ש כי ראוי לחקור מה שהוא עיקר הסיבה ומה שמסובב מן הסיבה והנה בודאי אין לתלות מניעת החזרה להחנוני בשביל שאין הפועלים יכולין לחזור שא"כ יאמר החנוני מה לי בכך אני חוזר וגם אתם תחזרו שהרי על זה אנו דנין אלא ע"כ הירושלמי קאמר בפשיטות דכשהעמידן אצל חנוני נסתלק הב"ה לגמרי ומזה סובב שאין הפועל יכול לחזור ג"כ שאחר שנסתלק הב"ה ממילא עיקר שעבודן על החנוני ואם תאמר למה לא יכול החנוני לחזור ע"כ לומר לזה שכן מורה משמעות ההעמדה שיסתלק שעבודן מעל הב"ה ויחול על השולחני והוה כאילו פטרו לב"ה בפירוש מיהו ודאי אם השולחני יכול לחזור מילתא דפשיטא שהפועלים חוזרים ג"כ וכמ"ש הרא"ש ואפי' מחלו בפירוש ה"ל מחילה בטעות והשתא ממילא לים למימר דפלוגתא דרבה ורב ששת תליא בחזרת השולחני דא"כ לא שייך להעמיד פלוגתייהו על חזרת הפועל רק על חזרת השולחני דהא מילתא דפשיטא הוא אם השולחני חוזר בהכרח שהפועלים חוזרים ואם השולחני אין יכול לחזור יחוייב מזה שהפועלים ג"כ אין יכולים לחזור דהא ע"כ הא דאין השולחני חוזר ע"כ מטעם דין ערב וע"כ שהב"ה נפטר בהמחאה זו דאל"כ אין טעם שיהיה ערב כמ"ש הרא"ש בהדיא בטעם הירושלמי ובגמרא משמע בהדיא דבחזרת פועל פליגי כדקאמר מיעבר הוא דלא עבר הא מיהדר הדר וא"כ ע"כ מוכרח לומר כמ"ש הרא"ש דפליגי כל זמן שאין השולחני חוזר אבל השולחני פשיטא שיכול לחזור לסוגיא דש"ס דידן וא"כ הירושלמי ודאי ס"ל דאין חוזר כרב ששת אבל רב ששת ע"כ לא ס"ל כהירושלמי לפום תלמודא דידן דאל"כ ה"ל לפלוגי בשולחני ודברים אלו ברורים בכוונת דברי הרא"ש לאמיתן ולא ס"ל כמ"ש התוס' דהה"ד דפליגי בשולחני דאין זה במשמע מטעמא דפרישית לכן תירץ בענין אחר דפליגי כל זמן שאינו חוזר וכמ"ש התוס' ומיהו מצינן לפרש כו' ע"ש ועיין בסמוך

בתוספות ד"ה חוזר כו' היכא דא"ל אני פוטרך לגמרי אפי' לא יתן לו פשיטא דאינו חוזר כו' עכ"ל לכאורה י"ל שפיר דקא"ל אני פוטרך כו' כמ"ש התוס' אלא דפליגי בהכי דהא הכא ודאי השולחני מתחייב ליתן לפועלים מדין ערב שהרי לא סמכו רק על השולחני וא"כ י"ל דבהא פליגי דמ"ד חוזר ס"ל כיון דעכ"פ יתחייב בעה"ב לשולחני א"כ י"ל שסובר שהבע"ה נתחייב מיד לשולחני וא"כ הבע"ה חייב לשולחני והשולחני נתחייב לפועלים וא"כ יכול הפועל לתבוע את הב"ה מכח שעבודא דר' נתן א"כ הפועלים באים מכח החנוני ואף שאמר אני פוטרך לגמרי היינו מדין חיוב שלהם ונ"מ שאין עוברין בבל תלין כיון שאינו בא אלא מכח שעבודא דר' נתן ואידך ס"ל דאינו חוזר משום דמחל לו זה לגמרי שלא יהיה לו תביעה על ב"ה וסליק שעבודו ובהכי ניחא דפליגי דוקא בדינא דמתני' לענין שאינו עובר בבל תלין ולא פליגי אמתני' דשבועות בחנוני על פנקסו דהיכא דליכא בל תלין ואמר אני פוטרך לגמרי ודאי לגמרי פטרוהו דאל"כ מה מרויח הב"ה אם באים לתבוע מכחו או מכח החנוני ועמ"ש לעיל בסמוך בישוב דברי הרא"ש

בא"ד גבי פשרה כו' המוחל צריך להקנות כו' עכ"ל לכאורה נראה לפמ"ש הר"ן בפ"ק דפסחים דביטול ע"י שליח לא מהני דביטול הוא מדין הפקר ואם אמר הפקר את נכסי לא אמר כלום א"כ י"ל גם