מעיני החכמה רצה

עבר בבל תלין תו לא שייך ביה לחוש לביומו תתן שכרו

בגמרא א"ר חסדא כו' יש לך בידי כו' זה הוא גזל וקשה אמאי לא מפרש לגזל כפשוטו שגזלו בכח כדאיתא בפ' מרובה דף ע"ט ע"ב איזו גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי ואפשר לומר דס"ל דאמרי' מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא והא דאמרי' לעיל ספק מלוה ישינה לא אהני רק מדרבנן שיכולין ליתן לו שבועה אבל מן התורה אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועתא וא"כ אם טוען שגזלו אינו חייב שבועת הדיינין כלל וכמ"ש התוס' ב"ק דף קי"ג ולא משמע ליה לאוקמה בנשבע מעצמו לכן מפרשי ליה בעושק דבהתירא אתי לידיה ושייך אישתמוטי ומיושב קושית התוס' ד"ה ולמה דרבא י"ל דמפרש גזל כפשוטו וס"ל דלא אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועתא וגזל כדאיתא כפשוטו ועושק היינו שכר שכיר ויותר נראה דס"ל כרבא לעיל ר"פ איזהו נשך דלאו דגזל אתי לכובש שכר שכיר ולעבור בשני לאוין לכן כולהו מפרשי לכובש שכר שכיר ומטעם שכתבו התוספות דאגזל ליכא מלקות וכיון דקאי אכובש שכר שכיר צריך לאוקמה בענין שכר שכיר שיהיה גם בשכר שכיר מציאות גזל וכיון דהך גזל מפרשינן ליה לכובש שכר שכיר ניחא ליה לפרושי גם שבועת הפקדון בהאי גוונא דכתיב הלאו ומה שהקשו התוספות ד"ה ולמה למה נכתבו שנים מזה סייעתא למ"ש לעיל ר"פ איזהו נשך דמ"מ עיקרא דקרא מיירי נמי בגזל כפשוטו אלא דמשמע נמי בעושק ע"ש ניישב דעת הרמב"ם

במשנה אחד שכר אדם כו' עיין בטח"מ וש"ע סימן של"ט שכתב יש מי שאומר שאינו עובר על שכר קרקע וקשה לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן צ"ה ס"ק י"ח דגם בן חורין איתקש לקרקע א"כ איך עובר על השכיר עצמו וע"כ דגם על שכירות קרקע עובר וראיתי בטור שכתב בשם רמ"ה הטעם דכתיב כל אשר בארצך ולא ארצך וצ"ע מנ"ל דרשה זו ועוד הא תנא דידן לא יליף שכיר שכיר דהא בגר תושב אין בו משום בל תלין וע"כ מדדרשינן כל שאתך מרבינן בהמה וכלים וא"כ מהיכא תיתי למעט שכר קרקע דאיכא לרבויי נמי מאתך ואפי' נימא בארצך ממעט ארצך ממש הא לא יליף שכיר שכיר וגבי בל תלין לא כתיב ארצך וא"כ נראה דאפילו על שכירות קרקע עובר והא דלא נקט במתני' רק בהמה וכלים אפשר שמזה סיוע לדברי הש"ך דגם בן חורין איתקש לקרקע א"כ בהמה וכלים איכא רבותא טפי אף ע"ג דלא אתקשו לאדם מנ"ל לדרוש מבארצך למעט שכירות קרקע ועוד דהא בארצך אשכירות קאי ודרשינן אלא תעשוק שכיר עני ואביון כו' וכל שבארצך אשכיר קאי וא"כ איך אימעט קרקע מבארצך וצ"ע

במשנה אימתי בזמן שתבעו פרש"י דכתיב אתך וקשה דהא מתני' לא יליף שכיר שכיר א"כ מנ"ל דלא עבר משום ביומו תתן שכרו אפילו אין לו דהתם לא כתיב אתך וצ"ל דלהך מילתא לא הוה רק גילוי מילתא וילפי' מהדדי וכן לעיל דדרשינן בשוכר ע"י שליח שניהם אין עוברין זה לפי שאין פעולתו אתך הה"ד לענין ביומו תתן שכרו הדין כן אע"ג דלא יליף שכיר שכיר ומזה סיוע לדברי הרמב"ן שכתב בישוב דעת הרי"ף שפסק כרב לעיל דשכיר שעות עובר ג"כ משום בל תלין אע"ג דלקמן נפקא לן מאליו הוא נושא את נפשו ותנא דידן לא יליף שכיר שכיר אלא ודאי בכה"ג לאו מילף הוא רק גלויי מילתא בעלמא

דף קיא ע"ב בתוספות ד"ה מאחיך כו' תימא כו' מגר תושב נפקא עכ"ל אפשר לומר דקמ"ל מאחיך משמע שנים אם שכר שני פועלים א' נכרי וא' ישראל ובש"ך ח"מ סימן ע"ז דשנים שקיבלו פקדון נמי אחראין וערבאין זה לזה וא"כ י"ל אם נתן לישראל מחצית שכרו אף דראוי שיתן הישראל חלק לנכרי מ"מ כיון דאין זכיה לנכרי א"כ י"ל שזוכה לעצמו בכולו לכן אף אם נתן לנכרי חלק אינו עובר שוב גם על של ישראל לכן נקט מאחיך שנים היינו שני ישראלים פרט לנכרי כשאחד מהם נכרי וא"ש עוד י"ל דקמ"ל כשהנכרי חייב לישראל דמשעבד לישראל משעבודא דר' נתן וא"כ לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן פ"ו דהו"ל בע"ד שלו א"כ הישראל תובעו שיתן לו בחובו דמי שכירות שנתחייב לנכרי קמ"ל דלא עבר וכשיטת הפוסקים דגם בשכר פעולה שייך שעבודא דר' נתן ועוד אפשר לומר דקמ"ל במצא תינוק מושלך ואיכא פלגא ופלגא פלגא נכרים פלגא ישראל וא"כ אי לאו מאחיך הו"א מספיקא צריך ליתן לו שלא יעבור בבל תלין דספיקא דבל תלין ספק איסור ואף דאית ליה חזקת ממון הכא לא שייך שהרי בודאי נתחייב לו להכי גלי קרא מאחיך כיון דמספיקא יכול לדחותו מאחיך לאו אחיך ודאי הוא ולא עבר עליו. מיהו קושיא זו לא הבנתי בלא"ה דהא לקמן משמע דאפי' מאיסורא ממעט ליה כדמצרכינן חדא למשרי עושקו כו' וא"כ י"ל לפמ"ש התוס' בכורות דף מ"ח דהלואה לא מקרי מלוה הכתובה בתורה דבלא"ה מסברא צריך לשלם מה שלוה וא"כ אי לאו קרא אף דלא הוה אמרינן דעבר אלאו דלא תעשוק מ"מ הו"א מכח סברא שחייב לפרוע מה שהתנה עמו להכי אתי קרא דמאחיך למעוטי אף מאיסורא ועיין בסמוך

בא"ד ועוד תימא אמאי אצטריך גר צדק אפשר לומר דצריך קרא כמ"ש לעיל במצא תינוק בעיר שרובה גרים אף דאין הולכין בממון אחר הרוב ואיכא למומר סמוך מיעוטא להדי חזקת נכרי קמ"ל דמ"מ עבר עליו גם י"ל שנתגייר באמצע המלאכה וישנו לשכירות מתחילה ועד סוף וישלם לו פלגא שעשה אחר שנתגייר קמ"ל דמ"מ עובר על הנשאר דיכול לומר שקיבל זה על מה שעשה קודם שנתגייר וגם קיי"ל בדאורייתא אין ברירה וצריך לשלם הכל ביומו ועפ"ז י"ל דגם מאחיך פרט לנכרי אתא אם עשה אצלו כשהוא נכרי אף שנתגייר אח"כ תו לא עבר עליו בבל תנין אף שנתגייר באותו יום מיהו לפמ"ש כבר מוכח כן מגרך דעל מה שעשה כשהיה נכרי אינו עובר ועיין לעיל פ' איזהו נשך דף ע"ב לענין ריבית ועמ"ש בסמוך

בתוספות ד"ה מגרך תימא אמאי איצטריך כו' עכ"ל עמ"ש בסמוך ואפשר לומר עוד לפי מה שמבואר ביבמות דף מ"ו דצריך להביא ראיה שהוא גר וא"כ י"ל דנהי דצריך להביא ראיה ליוחסין מ"מ אם השכיר עצמו בחזקת גר צריך ליתן לו שכרו ביומו דהא טעין ברי שהוא גר ולא שייך בזה אוקי ממונא בחזקת מרי' כיון דמ"מ חייב בודאי שכר מלאכה לענין זה אפשר לכ"ע ברי עדיף וצריך לשלם לו בזמנו גם י"ל שאם השכיר אבי הגר בהמה וכלים ומת וירשו בעודו נכרי ואח"כ נתגייר ועדיין נשארו הבהמה וכלים אצל הישראל כי עדיין עבד בהם והוה ס"ד כיון דבא לידו מנכרי תו לא עבר קמ"ל דמ"מ כיון שעבד בהם אחר שנתגייר עובר מ"מ ועוד י"ל דקמ"ל אפילו גר קטן דמטבילין אותו ע"ד ב"ד כדאיתא בכתובות דף י"א ושם מבואר בהגדילו יכולין למחות קמ"ל השתא מ"מ עובר עליו ומיושב נמי הקושי' מרבית וכן י"ל בריבית אם הלוה לאביו ברבית על משכון ומת אביו ונשאר המשכון ביד הישראל ואח"כ נתגייר דס"ד כיון דתחילת הלואה מנכרי תו ליכא רבית דאורייתא קמ"ל כיון שבעודו נכרי ירש את אביו אסור ליקח ממנו רבית לאחר שנתגייר ועוד נלע"ד דכולהו צריכי להקדים דהיינו אם אין לו רק לשלם לאחד אחיך קודם לגר וגר קודם לגר תושב וא"כ אפשר דאם לא היה לו ליתן רק לאחד ונשכרו אצלו ישראל וגר אם נתן לגר עבר בלא תעשוק מאחר שמחוייב ליתן לישראל וזה נתן לגר ובזה אפשר ליישב קושית הח"ץ שהקשה על מה שכתבו התוס' בריש איזו נשך דלקי על עושק והקשה דהא הוה לאו שאין בו מעשה ולפ"ז ניחא ביש לו מעות ונתן לאחר א"כ עביד האיסור בפועל מיהו אין זו סברא דסוף סוף העושק אין בו מעשה. ואפשר ליישב קושית הח"ן בשכר פועל קטן ותפס כדי שכרו וזה אינו רוצה להקנות לו מדעתו וקטן אין לו זכיה בעצמו א"כ כשלקחו ממנו עשקו בדמים כיון שעדיין לא זכה בו שהרי אין זכיה לקטן מעצמו אבל כשנותן לו שכרו מדעתו הרי יש לו בו קנין גמור כדעת אחרת מקנה וכן אם מתרצה שישאר בידו על שכרו ה"ל נמי לקטן בו זכיה גמורה דזוכה מכח דעת אחרת מקנה וכשעשקו ממנו ה"ל מעשה דעביד בידים ולדינא צ"ע אם עבר בקדימה

בא"ד וי"ל דכתיב מאחיך כו' וקשה לא ליכתוב לא ה"א ולא וי"ו ואפשר לומר דאי לא הוה כתיב רק אחיך ה"א דדוקא בעני עבר כדכתיב לא תעשוק שכיר עני להכי כתיב מאחיך אפי' מובחר שבאחיך שהוא עשיר כדאמרינן שבני אדם מכבדין אותו מחמת עשרו אפ"ה עבר מיהו אי לא כתיב מגרך ה"א דמאחיך ממעט גר כמו מקרב אחיך

בא"ד גבי ריבית כו' קשה לר"י כו' עכ"ל אפשר לומר דקמ"ל אם לוה ממנו בעודו נכרי ונתחייב לו ריבית ואח"כ נתגייר והישראל צריך ללות ממנו בגירותו ורוצה לנכות לו ריבית שעלה לו עד שנתגייר בשכר הלואה שמלוה לו אח"כ אף שעדיין לא זכה בו בהיותו נכרי ס"ד דלא שייך ביה איסורא כיון דלפי מה שהוא עכשיו לא היה ראוי לו ליטול ריבית גם מישראל דתליא רחמנא בחיותא וא"כ נהי דכשהי' נכרי לא היה חיוב על הנכרי לחיותו והי' יכול ליטול הרבית מ"מ עכשיו שהישראל מלוה לו ס"ד דיכול לנכות לו מה שנתחייב לו כיון שאינו מונע חיותו רק מעכב מה שנוגע לחיותו דישראל קמ"ל דמ"מ אסור ליקח ועיין בי"ד סימן קע"א דאפי' לא זקפן מן התורה יש לו ריבית שעלה קודם שנתגייר

בד"ה ור' יוסי ובפ"ק דקדושין כו' אפשר לומר דר' יוסי נמי דריש שכיר שכיר אלא דס"ל דריעך ממעט גר תושב ולהכי כאן מפיק מגזירה שוה מיהו לקמן לא משמע כן

בפרש"י ד"ה אבל אביון כו' אימא דליקדמי' לעני עכ"ל קשה מנ"ל דיהי' קודם דנימא דכיון דליכא קרא רק להקדים עני לעשיר וא"כ אביון דליכא קרא מסברא נימא דשוין הן אע"ג דאביון צריך לי' טפי ואפשר לומר דאם שכר שני פועלים ואין לו לשלם רק לאחד מהם ואם יחלק ביניהם הרי יעבור על שניהם בבל תלין כיון שתובעין אותו א"כ עדיף טפי ליתן לאחד ועל השני תו אינו עובר כיון דאין לו וכיון שהמצוה באחד ממילא אי אמרינן דאביון מסתבר טפי ממילא קדים לגמרי עוד אפשר דרש"י ס"ל דאם אין לו רק לאחד מהם אפשר שבשני פועלים שוין מחלק ביניהם כיון דאין קדימה במטלטלין וכיון שאין לו עוד אינו עובר וא"כ י"ל דלכך ניחא ליה לרש"י לפרושי שאביון קדים דאי תימא דשוין א"כ איך נימא שיחלק ביניהם דא"כ עבר על שניהם בלא תלין וע"כ צ"ל דכיון שאין לו אינו עובר עוד וא"כ הוה קשה אתך ל"ל למימר דבאין לו אינו עובר דכבר מוכח מהא דבאביון מחלק בין האביון ובין העני ואי עובר על שניהם מסתמא לא שייך דינא דחלוקה כלל אלא ודאי מצינן למימר אביון קדים לגמרי לכן ניחא ליה לרש"י למינקט הסברא דאפי' אי לא כתיב אתך תספיק סברא דצריך ליה להקדימו לגמרי

בגמרא לעולם לא יליף שכיר שכיר כו' כל שפעולתו אתך א"ה אפי' גר תושב א"ק רעך כו' והקשה מהרש"א א"כ נימא דלעולם