מעיני החכמה רצד

למידי אלא הכא דר"ז ס"ל דאיתרע טענתו דאמר אירכס לי שטרא דמיזהר זהיר ביה וא"כ י"ל שהתקנה היה שיקח הלוה שטר כנגדו והכא ע"כ איירי שאין ללוה השטר שכנגדו לראיה על משכונא וא"כ י"ל ודאי דהמלוה שיש נו מיגו ראוי שיהיה נאמן ואין לומר דאיתרע טענתו דהו"ל ליזהר בשטרא דא"כ גם טענת הלוה כ"ש דאיתרע שהרי הלוה צריך ליזהר שלא יחזיק בקרקע וא"כ בודאי זהיר ביה ומכבש כבשה בשביל שפירש בשטר שני שנים יתירי' כדברי המלוה וא"כ אין לפסול מיגו של המלוה אלא ודאי אין דרך שיקח הלוה שטר כנגדו וא"כ פריך שפיר דאתי לידי פסידא וראיתי בש"ך ח"מ סימן ק"ן סק"ט שכתב לפרש פירוש אחר בגמרא והוא דמיירי במשכנתא בנכייתא ובזו ס"ל לרב יהודה דנאמן שיש לו לאכול עוד שתי שנים במיגו דלקוח הוא בידי ור"ז ור"ע ס"ל כיון דעדיין צריך לגבות חובו מזהר זהיר ביה וכבשי' לשטרא לכן במשכנתא דסורא פריך דיהי' נאמן לכ"ע כיון דלא צריך לו לגוביינא. והא דלא קשיא ליה בלאו הכי היינו משום די"ל במודה שמשכונא היה אינו נאמן לטעון לקוח אח"כ אבל בטוען לקחתי תחילה יש נו חזקה ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ בלא"ה תקשה ליה שיטעון מתחילה לקוח ומה שתירץ דיש קול למשכנתא דסורא כ"ש דתמוה כיון דאין יכול נטעון לקוח מתחילה חיך יהיה נאמן שלקחו אח"כ כיון שבא לידו בתור משכונא מי גרע ממשכון דמטלטלין ואיכא עידי פקדון וראה שאינו נאמן לטעון לקוח אח"כ כמבואר בסימן קנ"ג ולפי דברי הש"ך אפי' יש עדים שבתורת משכונא בא לידו יוכל לטעון חזרתי ולקחתיו ממך וגם דעת בעל העיטור שהביא בש"כ נלענ"ד דכוונתו בענין המבואר בש"ס שטוען שיש לו לאכול עוד אלא דמפרש בנכייתא אם טוען שיש לו לאכול עוד בנכייתא אינו נאמן דאמרינן כיון דלגוביינא קאי מזהר זהיר בי' דלא כפרש"י שמפרש שלגוביינא הוא לאכול שני משכנתא שלו רק לגוביינא דחובו קאמר להכי אתרע טענתיה אבל בשטר דסורא דלא קאי לגוביינא שפיר נחמן שעדיין לא שלמו שני משכנתא אם יש לו מיגו דלקוח דלא אתרע טענתי' אבל בידוע שירד לתוכו בתורת משכונא לית דין ולית דיין דודאי לא מהימן וכמ"ש בטוש"ע ר"ס ק"ן שם ומעולם לא נתכוין בעל העיטור ליישב קושית התוס' נפרש אנא מעתה דדוקא אהכא קאי ועוד תימא לדברי הש"ך דהא בסוגיא דב"ב דף נ"ה ע"ב אמר אי טעין ואמר לפירות הורדתיו לאחר שלש אינו נאמן דאיבעיא ליה למחויי דאי לא תימא הכי הני משכנתא דסורא וכו' כמו הכא ושם לא נזכרה כלל סברא זו ומאי קשי' ליה שיטעון לקוח הא ליכא למיחש שיטעון לקוח מעיקרא דקלא אית ליה וא"כ אי לא אמרינן איבעיא ליה למחויי פשיטא דאינו נאמן לקחתי אח"כ וא"כ איך מביא ראיה דאמרינן איבעי' ליה למחויי דילמא לא אמרינן איבעיא ליה למחויי במשכנתא דסורא אם יש קול שבא לידו בתורת משכונא ממילא אינו נאמן דבשלמא בסוגיא דהכא יש לדחוק דדוקא נאמן שלקחו אח"כ אבל בתחילה אינו נאמן שיש קול שבמשכנתא בא לידו אבל התם מאי קשי' ליה אדרבה אי לא אמרינן איבעיא ליה למחוי' באמת לא מהימן ובתחילה קנא אית לה אנא ברור דאין רגלים לפירוש זה כלל ואמת שקשה על העיטור שמפרש בנכייתא א"כ איך אמר מזהר זהיר ביה וסבר אוכל שנים יתירתא הא סוף סוף כשיבא לגבות החוב יצטרך להראות השטר וא"כ יוכר רמאותו ויצטרך להחזיר הפירות ובש"ך ביקש לומר שיחזיר אח"כ הפירות והוא דבר שאין לו שחר שאח"כ ישלם הפירות בשוין אלא נראה דמפרש העיטור שזהיר ביה פן יתברר ע"י עדים שבא לידו בתורת משכונא ובנא שטר נא יגבה חובו בכנות זמנו ואף דעכשיו אין עדים בנמצא מ"מ כיון שהודה שבמשכונא בא לידו מסתמא נזהר בשטרו אלא שעכשיו שרואה שחין עדים בנמצא ונשתכח הדבר כביש לשטר משכונא והלוה יצטרך לשלם לו כפי מה שטוען שהרי נאמן גם על דמי חובו כמה מגיע לו אם נאמינו במיגו דלקוח לכן איתרע טענתי' ולא מהימן דבכוונה כביש לשטר משכונא כיון שרואה שאין עדים ולבסוף יגבה חובו ג"כ מאחר שנאמן במיגו יהיה נאמן על הכל במיגו ויקח כתוב וחתום מכ"ד כמה מגיע לו על המשכונא אבל במשכנתא דסורא כיון שאין השטר עומד לגוביינא אינו זהיר בו כ"כ שאינו מעלה על דעתו שיכפור בו הנוה מנין השנים לכן שפיר אהני ליה המיגו בפרט אחר שלש שנים שנאמן במיגו ואם יבואו עדים מסתמא ידעו ג"כ זמן המשכונא וא"כ א"צ ליזהר בשטרו דממה נפשך אם לא ימצא עדים יש לו מיגו דלקוח ואם יבואו עדים מסתמא ידעו זמן השנים וא"כ א"צ ליזהר בשטרו ולא מבטלין מיגו דיליה עכ"פ נראה ברור שאם באו עדים שבתורת משכונא בא נידו שוב אינו נאמן לטעון לקוח ובאמת שקשה למ"ד דס"ל עביד אינש דזבין ארעא ליומא א"כ צריך לעולם לשמור השטר משום אחריות

בגמרא הא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא לכאורה קשה פשיטא כיון דבעה"ב מוחזק וקרקע בחזקת בעניה עומדת הממע"ה ואפשר לומר דקמ"ל אפי' כבר ליקט הפירות דקיי"ל ב"ב דף ל"ג ע"ב דנאמן דלא חציף אינש למיכל ארעא דלאו דילי' מ"מ אינו נאמן רק כפי המנהג ועיין מ"ש בחידושי להלכות רבית סימן ק"ס ס"ק למ"ד בענין מיגו נגד המנהג בארוכה

דף קי ע"ב בגמרא כתבתי בשיטתא דשבח לעיל פ"ק: במשנה המקבל מחבירו כו' בשבע מאות זוז כו' לעיל ד' ק"ד מבואר דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא וא"כ הכא דמקבל בשמונ' מאות זוז דהיינו חכירות ולכאורה קשה הא בקבלנות נמי איתא להך מילתא שקיבל למחצה וכו' ונ"מ שאחר שביעית מסתלק ואפשר לומר לפמ"ש הר"ר יהונתן דלהכי לא קאמר לשש שנים משום דבשביעית נמי חזיא למשטח בה פירי וא"כ י"ל דבמקבל שנוטל חלק מהפירות חלף עבודתו מסתמא בשביעית שאין עובד אין לו רשות בקרקע וא"כ מסתמא קיבלה שלא יהיה בחשבון שנת שביעית כיון שאין עובד בשביעות לא שייך שיהיה לו חלק בגוף הקרקע למשטח בה פירי

במשנה שכיר שבת כו' יצא ביום כו' לכאורה אם שכרו לשבת זו נמצא שכלה זמנו ביום ששי סמוך לשבת ויצא ביום הששי ובשבת אין יכול ליתן לו מעות א"כ צריך ליתן לו קודם שבת מיד שיצא או אפשר כיון דזמנו עד כלות היום ממש רק שאי אפשר בשביל שבת שצריך להפסיד איסור שבת ובשבת אין יכול ליתן לו אין עוד בל תלין ועיין בח"מ סימן של"א דמקדים עצמו שיוכל למלאות לו חבית כו' ואי אמרינן דהך לא תבא עליו השמש היינו תחילת שקיעה א"כ עדיין עושה מלאכה דבין השמשות הוא ג' רביעי מיל אחר שקיעת החמה כדאיתא בא"ח סימן רס"א ס"א ב' א"כ אם יצא אחר שקיעת החמה אין כאן משום לא תבא עליו השמש רק משום בל תלין וצ"ע

בתוספות ד"ה יצא וא"ת לא ילין כו' עכ"ל. צריכין אנו בזה לדברי קבלה בזהר פ' קדושים ז"ל כתיב לא תלין וכתיב ולא תבא עליו השמש הא אוקמוה אבל ת"א לית לך כל יומא דלא שלטא ביה יומא עלאה אחרא ואי לא יהיב ליה נפשא דיליה כמאן דפגים האי יומא ובגין כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש והא דאיתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק האי נפשא דמסכנא ודאנשי ביתיה עכ"ל וי"ל דדוקא לא תבא קפיד קרא שנכנס ליום אחר שהיום הולך אחר הלילה שעברה וא"כ גם על לא תלין לא קפיד רק כשהוא ביום אחר של השלמת פעולתו וא"כ בקדשים שהקפידא על הלילה בעצמה אין לחלק בין קצתה לכולה כל דמיקרי לינה אבל לענין לא תלין כיון דקאי אשכיר יום הקפידא ג"כ מיומא ליומא ממילא לא מצינו קפידא באותו יום כלל שיפסול עמוד השחר גם אפשר דלא שייך טעמא דנפשיה לא סליק אם יצא ממלאכתו סמוך לעלות השחר לכן אין בו אלא משום לא תבא דבכה"ג הוא דקפיד קרא ועיין בסמוך ולקמן לרב באמת ס"ל דשפיר שעות דלילה גובה כל הלילה ומתני' ר"ש הוא והוא בעל ס' הזהר ולשיטתי' אזיל

בגמרא ממשמע שנאמר לא תלין כו' מה ת"ל עד בוקר כו' ויש לדקדק דבשבת דף כ"ד ע"ב דרשינן מנותר דכתיב ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בקר מה ת"ל בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו ונדרש גם הכא שאינו עובר כי אם עד בקר שני וי"ל פיוו דכתיב בשכיר לילה ביומו תתן שכרו א"כ אם שכרו בלילה אין לו פנאי רק היום שאחריו א"כ ודאי אי אפשר לומר שאם שכרו ביום יהי' זמן יותר מיום שאחריו ואי אמרת עד בקר שני נמצא ששכיר יום יהי' לו זמן יותר מאילו שכרו בלילה שלא היה לו זמן רק עד שקיעת החמה

דף קיא ע"א בגמרא דאמר להו שכרכם על בעה"ב היינו כדי שלא יעבור וקשה אמאי לא נימא שלוחו של אדם כמותו ועיין תוס' יבמות דף ק"א ע"ב ד"ה וקראו עכ"פ בלא קרא קשה מנ"ל דלא נימא שלוחו של אדם כמותו לענין שיעבור המשלח ואף דבברייתא מפרש טעמא שלא שכרן הא גופיה טעמא בעי דלמה לא נימא שלוחו כמותו ואפשר לומר דאי נימא דעבר על בל תלין אם כן הוה שליחות לעבירה שע"י שכירות השליח עבר בבל תלין וא"כ השליחות בטל והוה כאילו לא שכרן וממילא אי עבר הו"ל שליחות לעבירה למפרע ובהכי ניחא דמרימר ומר זוטרא אגרי להדדי וקשה למה להו כל כך הא יכולין להתנות שלח יעברו ותנאי מהני כדאיתא בס"ח הובא בש"ך ח"מ סימן של"ט ולפ"ז ניחא דניחא להו טפי בכך כי אם יהיה להם מעות הרי מקיימין מצוה דלא תלין ואם לא יהי' להם מעות מוכנים ליתן היינו שצריכין המעות לדבר אחר נחוץ ג"כ אין עוברין אבל אם יתנו לעולם לא יהיה מצוה וא"ש מיהו אין מזה ענין לשליח לדבר עבירה ואולי י"ל דמאתך משמע ולא ע"י שלוחך דלקמן דף קי"ב דרשינן דרשות טובא מאתך וצ"ע ועי' בסמוך

בפרש"י ש"י ד"ה ואימא להו וכו' דאי לא משתלימנא היינו אפי' יש לו דבאין לו בלא"ה אינו עובר כדלקמן דף קי"ב

בגמרא מכאן אמרו אין הלשון מדוקדק איך שייך מכאן אמרו ואפשר לומר דבלא"ה נקט עובר בה' שמות הללו ובגמרא קאמר דהני דיממא ליתנייהו בלילה ונהי דמסיק שם שכירות מ"מ הלשון צריך ישוב לכן נראה דמשכחת לה שיש לו לחוש לכל השמות והיינו כגון שיצא ממלאכתו בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וא"כ צריך לחוש דשמא יום הוא ועובר משום בל תנין מאחר שיצא בהשלמת היום ולמחר שכבר עבר ולא נתן לו א"כ אי משום בל תלין אינו עובר רק לילה ראשונה אלא שצריך לחוש שמא כשיצא כבר היה לילה ונמשך מלאכתו עד קצת לילה ולמאי דס"ל שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום א"כ גם למחר צריך לחוש שמא נכנסה שעה בלילה ועובר ביום ביומו תתן שכרו וזהו דוקא לר"ש אבל לת"ק דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ועבר בבל תנין א"כ אם כבר