מעיני החכמה רצא

הראש ונדחקות להלן נמצא שאין מונחות על הראש ממש אבל אין לחוש שהמשא עצמו תחוץ ותכנס בין עור התפילין לבשר הראש שאין שייך זה במשא כבד ועב הכמות ולזה נתן שיעור ד' קבין דכל שהוא פחות אינו דוחה התפילין להרחיקן ממקומן ובהכי ניחא דמפרש באיזה משא נקרא רוצצות שאינו נרגש היטב המרחק שעושית המשא שאינו אלא הרחקה כל דהו כמלא נימא שמתרחקין התפילין במקום הנחתן ואולם בדבר דק ודאי יש לחוש שידחק ליכנס בין עור התפילין לבשר הראש ויחוץ מיהו דבר קל נדחה מפני התפילין שהרי מהדקן היטב בראשו אבל דבר שיש בו כובד קצת כשחוגר בתפילין יש לחוש שמפני קצת כובד שבו וגם לדקותו יכנס בין התפילין והבשר ויהי' רצוצה וע"ז נתן אביי שיעור רבעא דרבעא אבל פחות מזה אין כובדו מפריד התפילין ממקומן ונשאר צף סמוך לתפילין ונתקיימו דברי שניהם ואם תעיין בב"י אתה תבחר

במשנה ר' יהודה אומר אם קיבלה הימנו במעות כו' פרש"י דעל המעות לא נגזרה גזירה נראה דר"י ס"ל דכיון דעל המעות לא נגזרה גזירה אין יכול לנכות לו אע"פ שהוא מכת מדינה וטעמא דמילתא דודאי שכירות ליומא ממכר הוא וא"כ אפי' אכלה חגב ראוי שלא ינכה לו רק דאמרינן כיון דפסיק לו פירות ולכתחילה יהיב ליה מפירות שדה שחכר א"כ ה"ל כאילו חכר ממנו פירות השדה שיהיו וכשאין פירות אין נותן לו כלום אלא דבאינה מכת מדינה תלינן במזליה דחוכר ואמרינן אילו חכר לאחר לא הפסיד וממילא מחוייב מה שחייב ליתן מן החכירות ות"ק לא מפליג וס"ל אפי' פסק לו מעות הוה כפסק לו תבואה שדמי חכירות התבואה נותן לו ולפ"ז צ"ע מה שפסק רמ"א בח"מ סימן שכ"א במלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוה מכת מדינה וכל ההפסד על בעל בית דאין זה ענין למכת מדינה רק היכא די"ל דלא חכר רק הפירות וכשאין פירות לא חכר כלום ולא אהני מכת מדינה רק דלא נתלה במזל רע של השוכר כיון דמכת מדינה הוא והמחכיר לא הפסיד כלום שהרי אילו לא החכירה היתה משתדפת ג"כ אבל בעה"ב ששכר מלמד ללמוד אם אינו עושה פעולתו הרי לא שכרו רק ללמוד ואם לא למד לא היה נותן לו כלום ואין לדונו כדין מכת מדינה רק בדין אנוס ויותר יש לדמותו לספינה והיינו אם העונש על התלמיד שלא ילמוד וגם על המלמד ה"ל כספינה זו ויין זה דנתבאר בסימן שי"א דאם לא נתן לא יתן ואם העונש על המלמד לחוד ולא על המשכירו דמי לספינה זו ויין סתם שהרי התלמיד מוכן ללמוד והמניעה מן המלמד אבל לא מסתבר שהבעל בית יתחייב בשביל מכת מדינה דאונס רחמנא חייביה לא אמרינן שהרי לא נתחייב לשלם בחנם ומה שנרשם הגמיי' דספר משפטים סימן כ"ז וכן הביא בד"מ לראיה דשייך מכת מדינה. באמת שם מיירי בדין בית שנשרף דזה יש לדמות שפיר למכת מדינה שהוא ג"כ שכור לפירות וגם אינו מפסיד כלום ע"י שכירות זה שהרי היה נשרף אצלו ג"כ ודמי ממש לדינא דמתני' אבל מלמד ששכרו בעה"ב ללמוד ונאנס למה יפסיד בעל בית חנם דהא לר' יהודה אפי' קיבלה במעות אינו מנכה והיינו משום דס"ל דבמעות לא שייך לומר ששכר הפירות ונהי דת"ק פליג עליה בהא מ"מ בהא כ"ע מודים שאינו מתחייב בשביל מכת מדינה ליתן בחנם והפסד גמור הוא אצל בעה"ב וגם מה שהביא בד"מ בשם מהר"ם במרדכי פ' האומנין שכתב במלמד הוה מכת מדינה נלע"ד דלא מיירי שביטל המלמד שאינו לומד כלום דאף אם גזר המושל שלא ולמוד מ"מ דרך ללמוד בצנעה ובשמירה רק שמ"מ יש קצת ביטול ואילו ביטל המלמד כ"כ מרצון הי' מנכה לו אבל עכשיו שהביטול מחמת מכת מדינה אין לנו לומר שאילו ידע בעה"ב שיגזור המושל שלא ילמוד שלא הי' שוכר מלמד דודאי דרך לשכור מלמד ולומד בצנעה ובזו יש חילוק ודאי אם גזר דוקא על מיעוטן אמרינן מזלייהו גרם ומנכה להם מה שלא למדו בהתמדה משא"כ אם נגזר על וכלם אין אדם נמנע מלשכור מלמד לבנו בשביל גזירה זו אבל אם אי אפשר ללמוד כלום מחמת גזירת המושל לא מסתבר כלל שיתחייב בעה"ב לשלם לו בחנם ואין לדונו אלא כדין אונס ופסידא דמוציא או לדמותו לספינה ויין כדפרישית לעיל אבל לא שיתחייב בעה"ב לשלם בפשיטות גם בנדון דמהר"ם פדוואה ששכר חנותו ואח"כ נגזרה גזירה על המלוים שלא ילוו עוד כלל ברבית וכתב הרמב"ם שאין בזה דין מכת מדינה כיון דיכול לחזור והקלקול להבא בדין חזרה קאי כמו מי ששכר בהמה או בית ונפל בו קלקול מה כמו שוכר בהמה ומתה לכן כיון שהיה יכול לחזור מחל ע"ש באורך ולע"ד צ"ע דלא מצינו טענת מומין לאחר מעשה היינו שכבר קנה בקנין ולא דמי לשוכר בהמה ומתה דלא שכר הבהמה ק למלאכה שישתמש בשל משכיר וכשמתה ממילא פטור מן השכירות ולא שייך ביה חזרה אבל כשאין המניעה מצד הדבר ששכר בעצמו לא מצינו יפסיד כגון אם שכר בהמה לילך להביא עליה חטין ולא מצא חיטין אינו גרע משכירות הבהמה ואפי' נודע לו באמצע הדרך הא איתא לעיל פרק אומנין דף ע"ט ע"ב בשוכר ספינה ופרקה לה בחצי הדרך בלא משכח אגורה כולה אגרא בעי למיתב ואע"פ שמסתמא נעשה כן במקרה שמצא ונים על הסחורה באמצע הדרך מה תאמר שם הי' יכול להשכירה לאחר שא"כ כאן ששום אדם לא היה שוכר החנות למקרה שקרה הדר ה"ל מטעם כת מדינה ואם גזר על אותו שלא ילוה לא שייך לפוטרה א"כ סוף סוף טעם מכת מדינה אתו עלי' וכיון שאין קלקול בדבר ששכר יש לדמותו פינה סתם ויין זה דאמרינן לעיל אם לא נתן אמאי לא יתן נימא ליה הב לי חמרא ואנא מייתינא ספינתא הרי אף שנטבע היין כיון שאין מניעה מצד המשכיר מחוייב לשלם שכרו א"כ כאן שהחנות קיימת ומקרה בא מצד אחר נראה דודאי על השוכר ההפסד אם לא נחלק בין מכת מדינה לשאר מקרה ולא דמי לשוכר בית או חמור דהגירעון הוא בדבר המושכר בעצמו לכן צ"ע לעיין בדברים אלו ואפשר לדמותו למוכר נכסיו ע"ד איזה דבר שנתבאר בח"מ סימן ר"ז ס"ג ואין להאריך כאן בזה גם מצינו בש"ס בטענה כל דהו דאיכא לא מיפטר כגון ותגזר אומר שהוא סברא רחוקה למאוד והיינו משום דברשותיה דחוכר קאי לגמרי

דף קו גמרא מסתברא דא"ל אי זרעתא חיטי כו' באס"ז הביא בשם הרמ"ך דהאי דינא איתא גם בקבלנות כיון דשני פושע הוא ונסתייע מלשון הרמב"ם שכתב השוכר או המקבל כו' ודבריו תמוהים דהרמב"ם כתב כן אכל דינים שמכרו כדאיתא בפ"ח משכירות וכבר תמה עליו ה"ה דהא אמרינן לעיל דף ק"ד דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא ונדחק לפרש דברי הרמב"ם דמקבל היינו חוכר במעות וא"כ איפכא משמע דכולה מילתא דוקא בחכרנותא איתא ונראה דאע"ג דפשע מ"מ אינו חייב בקבלנות דהא אמרינן לעיל דבהובירה חייב משום דדרשינן לשון הדיוט אם אוביר ולא אעבד וזהו כשלא עבדה כלל אבל אם עבדה רק ששינה וכוונתו מסתמא לטובה כפי דעתו אינו חייב לשלם כלל ועוד דבמשנה לקמן ע"ב מבואר בחטין יזרענה שעורים א"כ הכא אינו אלא עילה בעלמא לחייבו

בפרש"י ד"ה כל שדותיו בכל מקום שהן נראה דודאי אם יש לו כל השדות באותו באגא אין תולין רק במכת מדינה שנגזר על אותו באגא לכן פרש"י שבשאר מקומות ג"כ ובש"ע לא ביאר זה ולכאורה יש לדקדק דמ"מ כיון דאשתדוף רובא דבאגא הוה מכת מדינה ולמה נתלה בחוכר דוקא שהרי כל הבאגא של שאר אנשים ג"כ אשתדוף ולכאורה י"ל דרובא דבאגא הוא בהדי שדה שחכר דבזה י"ל כיון דאתרע מזלי' דחוכר תלינן שדה זו במזליה תו לא הוה רובא דבאגא מיהו הפוסקים לא חילקו בכך

בגמרא מיתיבי היתה שנת שדפון כו'. לכאורה קשה דה"ל לאקשויי מיד מתני' אמתני' ונראה דבפשיטות י"ל דמכת מדינה אין פטור מחכורו רק מטעם שהוא מוחזק ואין המחכיר יכול להוציא ממנו וא"כ התם שבא לפדות השדה ה"ל המוכר מוחזק שהרי בין כך ובין כך פודה השדה ואין נ"מ רק לענין המעות אם מנכה לו דמי אותן שנים וה"ל כדאמרינן לקמן דף ק"י ע"ב בארעא כיון דלגובי נא קיימא כמאן דגביה דמיא אבל דחזינן דמפסיד החוכר אפי' בסברא רחוקה כגון ותגזר אומר או כי נשארנו מעט מהרבה ע"כ צ"ל דכל שיש שום ענין לתלות בחוכר אינו נפטר מן חכורו וא"כ ע"כ הא דנפטר במכת מדינה היינו משום בירור (ולא מסתבר שמצרפין סברא ותגזר אומר לספיקא דאינו נראה כלל) וא"כ פריך שפיר

בתוס' ד"ה אלא כו' תימא כו' בלא"ה תיקשה אברייתא כו' עכ"ל נראה ליישב די"ל דבעלמא היכא דלא דמי לשני אליהו אע"ג דמכת מדינה הוא י"ל דכיון דאיכא שום תבואה תלינן במזלא דהאי לוקח משא"כ בשביעית דלא תליא במזלא אבל השתא דקאמרת במכת מדינה אע"ג דלא שייך למיתלי במזלא דלוקח מ"מ עולה מן המנין כיון דמקרי שני תבואות פריך שפיר אשביעית גם מה שהקשה מהרש"א מיושב בדרך זה דמהרש"א הקשה דתקשי בפשיטות דשביעית לא תעלה לו מן הגירוע די"ל דבלא"ה י"ל דגם שביעית מקרי שנת תבואה רק כיון דלא שייך למיתלי במזלא דלוקח לכן אינו עולה לו מן המנין אבל השתא דקאמרת דאפקעתא דמלכא הוא פריך שפיר

בתוספות ד"ה מתיב כו' תימא אמאי לא פריך כו' עכ"ל נראה דהא דקאמר הוה מקיים גם את ארי כו' הכה לאו דוקא קאמר הכה דודאי אם היה ראוי לנס לא היה בא עליו ארי כלל ובדוד המלך בא לסימן כמו שפרש"י אבל בשביל הצלת הבהמה לא היה שייך שיעשה לו נס כזה אלא דגמרא נקט האי לישנא אילו היה כאן והיה צריך לסימן דוגמא דדוד שהיה לו לסימן שימסר הפלשתי בידו היה נעשה לו נס כזה אבל משום הא אין עיקר הקושיא רק הקושיא כיון שאילו היה צריך לו לסימן הוה מקיים בו גם את הארי כו' ממילא כשא"ל לסימן אילו היה בכאן לא היה הארי בא כלל אבל במשנה שהיה אצל העדר ובא הארי א"צ ללחום בו כלל די"ל אילו חזי לנס לא היה בא עליוכלל כדאמרינן פ' הפועלים בשני דר"א בר"ש לא אתא חי' רעה למתייהו גם י"ל דפשיטא לן דלא דמי דבשדה כבר נתחייב בחכירות ואינו פטור אלא בטענה ברורה וכמו ברועה שהניח עדרו שתחילתו בפשיעה ולא מיפטר אלא באונס מבורר משא"כ כשבא עליו ארי אינו מחוייב להלחם בו כלל

בתוספו' ד"ה לניסא כו' תימא כו' ותגזר אומר ויקם כו' עכ"ל אפשר ליישב ע"פ דקדוק הלשון דלעיל אמר בשדפון ותגזר אומר דהא יש להבין הא קי"ל מתריעין על השדפון אפי' אינו אלא כמלא פי תנור וכדאיתא בגמרא דתענית ובש"ע א"ח סימן תקע"ו ס"ח וא"כ חזינן שלא הועלה תפלתו לכן י"ל כיון דאין מתריעין רק כשהתחילה המכה ואז קשה לבטל משא"כ חגב שמתריעין בטרם שמשחית רק אפי' לא נראה רק כנף אחד וא"כ כבר התריעו קודם שהתחילה המכה ולא הועילה תפלתו לכן צ"ל כאן פסוק אחר שאפשר שהיו חסין עליו מן השמים אילו זרעה אף שהתפילה לא נתקבלה עבור אחרים

ד' קו ע"ב גמרא תקיף ההוא חמרא כו' לא ארעא