מעיני החכמה רפח

מוחזק לא אזלינן בתר רובא בתוס' ד"ה הוה אמינא כו' וקשה דתנן כו' זוזים מאה דאינון סילעין תלתין אין לו אלא מאה עכ"ל אפשר לומר דשם בודאי י"ל דלא הוה אלא מאה ומה שהזכיר סלעין י"ל דמש"ה הזכיר סלעין דהא מבואר בפרק הגוזל עצים דף צ"ז דרב ס"ל במטבע ונפסל נותן לו מטבע היוצא ופרש"י דהיינו בפרקמטיא. וא"כ י"ל בהלואה אילו כתב זוזי מאה לחוד אם נפסלו הזוזין היה נותן לו המטבע שהלוהו לכן כתב דאינון סלעין שיצטרך ליתן לו מטבע סלעין וא"כ י"ל באיסתרא מאה מעי פרש"י דמיירי במכר חפץ ובמכר חפץ ס"ל לרש"י בלא"ה שצריך ליתן לו מטבע היוצא א"כ ס"ל לרב שאמר כן לתפוס לשון אחרון ולק"מ על פרש"י. עוד י"ל בפשיטות דודאי בהלואה אינו נותן לו יותר ממה שהלוהו וא"כ כיון דכתב זוזי מאה אם איתא שהלוהו סלעין תלתין מה לו לאורועי שטרי וכיון דאיכא ריעותא בשטרא אין לו אלא הפחות משא"כ המקח דתליא בדעת קונה ומקנה ואמרינן דכפי המשמעות נתפס המקח וכיון דתפיס לשון אחרון כך צריך ליתן לו כמשמעות לשון אחרון ומה שקשה עוד על פרש"י דבב"ב דף ק"ה אמרינן אהא דפריך הא כבר אמר כולו למשכיר ומשני מ"ד פירושי קמפרש לכן צ"ל הך דאיסתרא א"כ משמע אי אמרינן פירושי קמפרש לא אמרינן באסתרא מאה מעי מאה מעי. והכא מבואר דאי פרושי קמפרש ג"כ הדין באיסתרא כמו שאמר רב. נ"ל ליישב ג"כ פרש"י על נכון דודאי כאן ס"ל דבלשונות סותרים לא שייך פירושי קמפרש ואי הוה אמר הך דאיסתרא לא הוה שמעינן בלשונות סותרים פירושי קמפרש וא"כ לא מוכח מרחץ אבל אי אמר מרחץ אמרינן בב"ב מ"ד פירושי קמפרש אף בלשונות סותרים. וצ"ל כמ"ש רשב"ם שם דאם יהיה שנה פשוטה יתן דינר זהב לחדש ובמעוברת יהיה החדש העיבור לשוכר וא"כ בהך דאיסתרא י"ל פירושי קמפרש איפכא ג"כ ואיסתרא מאה מעי איסתרא פירוש למאה מעי כלומר מאה פרוטות גרועים שאינן שוין אלא איסתרא דכמו שיכול להיות מאה מעי פירוש לאיסתרא יוכל להיות ג"כ איסתרא פירוש למאה מעי שאמר בסוף

בגמרא מי אמר שמואל כו' והקשה מהרש"א אמאי לא קשיא לרב מאי קמ"ל הא כבר אמר תפוס לשון אחרון ונראה דבלא"ה תמוה דקארי לה מאי קארי לה הא שמואל אמר בהדיא דאזלינן בתר מאן דתפיס לכן מוקי לה בבא באמצע חודש לכן נראה ליישב דהא יש לדקדק דכיון דרב ס"ל דתפיס לשון אחרון בודאי א"כ אפילו לא נתן מעות אין הלוקח יכול לחזור משא"כ לשמואל דס"ל מטעם ספיקא א"כ בלא נתן מעות יוכל הלוקח לחזור ואיך יאמרו שניהם קנה במה שאין הפירוש שוה ושיטת רמ"ה בטור באמת דבלא נתן מעות יכול הלוקח לחזור ודחוק הוא לפרש בש"ס גם סתימת דברי הרמב"ם והמחבר בסימן רס"ז משמע דקנה בודאי ואפילו הלוקח אין יכול לחזור לכן היה אפשר לומר דבלא"ה מבואר לעיל דף מ"ז ע"ב דדבר תורה מעות קונות ומ"ט אמרו משיכה קונה שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה והקשו התוס' אמאי הפקיעו קנין מעות יקנו שניהם ותירצו דא"כ יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה. וא"כ י"ל ודאי כיון שתיקנו חכמים משיכה ע"כ אם המוכר אין יכול לחזור ע"כ גם הלוקח אין יכול לחזור דאל"כ יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה וירצה לחזור א"כ ע"כ תקנת חכמים כשלא יוכל המוכר לחזור גם הלוקח אין יכול לחזור וא"כ א"ש הא דפריך לשמואל דודאי קנה משמע אפילו לא נתן מעות וס"ד משום ודאי תפוס לשון אחרון ומשני התם משום דתפיס צריך לתקן שקונה בודאי גם י"ל בפשיטות דודאי כיון שהלוקח מוחזק א"כ דעת המוכר שיתפיס לשון אחרון בודאי שאל"כ תהיה יד לוקח על העליונה א"כ ניחא ליה טפי שיקנה ראשון ראשון ושיהיה הברירה ביד לוקח וידו על העליונה א"כ י"ל שדעת המוכר שיקנה בודאי כלשון אחרון דנוח לו יותר משיהיה ספק וברירה ביד לוקח ועפ"ז אפשר ליישב ג"כ קושית מהרש"א אמאי לא פריך לרב ולפ"ז י"ל דלרב י"ל דקמ"ל אפילו במשיכה שהוא קנין דרבנן נמי תפסינן לשון אחרון משא"כ במרחץ שכירות קרקע מדאורייתא נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ולפ"ז יצא לנו היכא דיש ספק יקנה לוקח מטעם ודאי שכן תקנת משיכה שלא יאמרו נשרפו חטיך כו' וצ"ע

בגמרא בעו מיניה מר' ינאי כו' אי בתוך זמנו תנינא כו' מת האב בתוך שלשים כו' וקשה איך מדמי פדיון בכור לשכירות הא קי"ל כשמואל דס"ל בפודה בנו תוך שלשים אין בנו פדוי אם נתאכלו המעות וא"כ בודאי אין לו לפרוע תוך זמנו משא"כ בשוכר דיצא ידי פירעון אפילו פרעו קודם ונראה דרב ס"ל בבכורות דף מ"ט דבנו פדוי משום דמדמי ליה לקידושי אשה ושמואל ס"ל כיון דאין בידו לפדותו עכשיו אין יכול לפדותו לאחר זמן וא"כ י"ל דרב לשיטתיה דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכן בנו פדוי וא"כ לר' ינאי דס"ל ג"כ אדם מקנה דשלב"ל כדאיתא ביבמות דף צ"ב א"כ שפיר לר' ינאי לשיטתיה מדמי ליה לבכור ובזה מיושב קושית התוס' לאביי תקשי ליה הך מתני' ולפמ"ש ניחא דאביי י"ל דס"ל כשמואל דאין בנו פדוי א"כ ממילא לא דמי לפרעון דהוה פרעון אפילו נתאכלו המעות אלא דיש לדקדק לפמ"ש הרא"ש לעיל בהקדים לו שכרו אפילו לא שכרו לזמן קצוב אין השוכר נדחה עד שיכלה זמן השכירות כפי המעות א"כ ליכא חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו די"ל שהקדים לו בכונה כדי שלא יודחה בנפילת ביתו של משכיר

דף קג ע"א בגמרא שכיר בזמנו עמ"ש בסוגיא דקציצה

בפרש"י ד"ה וכתב ליה כו' וזה אמר לא דרתי אלא שלש עכ"ל. לכאורה מה דנקט רש"י שלש הוא כשפת יתר דשמא שתים או יותר ואפשר לומר דבלא"ה יש לדקדק היכא מדמי לשטר חוב הא יש לחלק דשטר חוב אין הפירעון תחת יד המלוה ולא מסר לו הלוה דבר לפרעון אבל כאן הפירעון תחת יד המלוה רק שמחולקין במנין השנים. לכן אפשר דבאמת כוונת הש"ס כן דשטר לגוביינא קאי היינו שניתן השטר לגבות בו משא"כ הך שטר ניתן שיהיה הפירעון תחת יד השוכר וידור משך זמנו אלא דצריך ביאור איך מסיים להכי כתב לך שטרא דלא תחזק הא בלא"ה אין לו דין שטר לכן י"ל דמיירי שכבר אכל שלש שנים וא"כ יש לו מיגו דאי בעי כביש לשטריה. אלא די"ל דבלא"ה הוה מיגו להוציא כיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת ואף דקי"ל כרבה בארעא בפ' ח"ה היינו דשם הטענה שיחזיק קרקע שהוא בה אבל כאן הטענה שיאכל מכאן ולהבא הוה מיגו להוציא. אלא דקיי"ל בסטראי אמרינן מיגו להוציא כיון דיש לו שטר וא"כ י"ל שפיר דודאי כאן בלא"ה לא דמי לשטר דעלמא אלא דהיה לנו להאמינו במיגו דאי בעי כביש לשטריה וטען לקוח וע"ז מסיק שאין לו דין שטר שלא כתב ליה רק דלא תחזק וכיון שאין לו דין שטר לא דמי לסטראי וה"ל מיגו להוציא דלא אמרינן ולכן פרש"י דכבר אכל שלש דאז שייכא המיגו משא"כ בלא אכל שלש פשיטא דלא מהימן ועיין מ"ש לקמן דף ק"י בהך דמלוה אומר חמש דפליגי אי מהימן במיגו דאי בעי כביש לשטרא ולפרש"י דכבר החזיק שלשה א"כ י"ל מיגו וצ"ל כדפרי' עי' בסמוך

בגמרא האי דכתיבי לך שטרא כו' שלא תחזק קשה א"כ היה לו ליטול המשכיר את השטר דיש לו לירא שמא כביש לשטריה. ואפשר שכבר הקדים לו השכר וא"כ ירא לטעון לקוח דשמא יביא עדים ששכורה הוא ויהיה כאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפילו השכירות לא יחזיר לו כיון דמכחיש העדים שהוא טוען לקוח והעדים אומרים שהשכירו ועיין מ"ש בסמוך בתוס'

בתוס' ד"ה נקיטת כו' פר"ח ל"א וכן בקונט' כו' אלא שלא אכחש לך מנין השנים עכ"ל והקשה מהרש"א הא כיון שאין כתוב זמן בשטר לא ידעו מן השטר מנין השנים ואפשר לומר דבלא"ה קשה לפי דעם הש"ך דס"ל גם בממון בעינן עדות שיכול להזימה א"כ קשה איך יכשר השטר הא לא משכחת ביה הזמה אם לא כתוב ביה בזמנו כתבנוהו כדאיתא בח"מ. וצ"ל דמ"מ חשוב ראוי להזמה אם יבאו העדים ויעידו שנכתב בזמנו וא"כ שפיר י"ל דודאי כאן אין ליתן לו דין שטר כיון שאין כתוב בו זמן ה"ל אי אתה יכול להזימה ואינו מועיל לו שיהיה לו דין שטר שלא יוכל לטעון המשכיר נקיטת חמש וע"כ לומר דמ"מ יועיל עדותן אם יאמרו העדים בע"פ שבזמן פלוני נכתב וא"כ שפיר י"ל דמהני ליה לענין שלא יכחיש השנים אם יבואו העדים ויאמרו שבאותו הזמן נכתב ואין לומר שיהיה השטר שטר רק בשביל שיעידו העדים וכשיעידו העדים לא מהני ליה רק שלא יכחיש השנים וא"כ ממילא באין העדים בפנינו לאו שטרא הוא דאין יכול להזימה ואם יבאו העדים י"ל שלא יכחש מנין השנים א"כ לא עדיף מאילו באו העדים ואמרו שבזמן ההוא נכתב שלא היה לו דין עדות לענין שיהיה נאמן שלא אכל עדיין כן י"ל דרך פלפול מיהו י"ל עוד דקשה איך כתבו שטר בלא זמן אלא נראה דהשוכר לא ביקש שימנה מזמן השטר שלא ירד מיד לתוך השדה וא"כ אילו היה כתוב זמן הדין דזמנו של שטר מוכיח עליו והיה השנים מתחילין מזמן השטר דקיי"ל כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו לכן נכתב השטר שיתחיל השכירות מיום שירד בה השוכר וא"כ סגי ליה בעדים שיודעין מתי ירד לתוכו לדור בו וא"כ א"ש בפשיטות דמהני ליה שלא יכחש מנין השנים

בא"ד עשר דינרין בכל שנה כו' עכ"ל והקשה מהרש"א כיון שכתב ק' דינרין עשר דינרין בכל שנה ורב נחמן גופיה אמר לעיל קרקע בחזקת בעליה עומדת א"כ אית לן למיתפס לשון ראשון ק' דינרין ליו"ד שנים דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף י"ל אין אדם פורע תוך זמנו עכ"ד ואין לתרץ דרבא לשיטתיה אזיל דס"ל אדם פורע תוך זמנו ואף דכתבו התוס' ב"ב דגם לרבא אינו פורע שכירות תוך זמנו שמא יפול ביתו של משכיר י"ל דשם מיירי בלא השכירו לזמן ידוע אבל כשהשכירו לזמן ידוע כתבו הפוסקים אפילו נפל ביתו של משכיר אין יכול להוציאו וא"כ כאן שהשכירו לזמן ידוע לרבא שפיר פורע תוך זמנו וי"ל דס"ל לר"ח כסברת התוס' ב"ב דלא פרע שמא יפול ביתו של משכיר והכא שהשכירו לזמן ידוע שפיר פורע לרבא משום דלא ליטרדן ולק"מ אלא דאין זה מספיק דמ"מ דחוק דרב נחמן ס"ל דלא כהלכתא דקיי"ל אין אדם פורע תוך זמנו מיהו אין זו קושיא כלל דטעמא דאין אדם פורע תוך זמנו דהלואי שיפרע בזמנו והשתא לרב נחמן לשיטתיה דס"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת א"כ אם רצה המשכיר שיפרט