מעיני החכמה רפד

חזקה דאין אדם מעיז וצ"ל כיון דלפי דבריר הרי הוא מודה לו בשעורין אלא דמיפטר מצד אחר שמוחל לו השעורין עכ"פ הודאה היא ובב"ק דף ק"ז ולעיל דף ד' כתבו התוס' דלא מהימן לומר שלש במיגו דשתים דכיון דהילך פטור לא שייך מיגו דאינו מעיז וא"כ פריך שפיר דכיון דהילך הוא לפי דבריו ג"כ אפילו היה חייב בקטן ממילא שייך אין אדם מעיז ופטור: ועפ"ז יש ליישב מה שמקשין מאי קשיא ליה לרבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה יהא נאמן במיגו דכופר הכל הא י"ל שאין לו מלוה ישינה רק נגד הכפירה ולפ"ז לק"מ די"ל דודאי לפמ"ש דגם לר"ג טענו חטין והודה לו בשעורין פטור מן השעורין א"כ ע"כ לענין שבועה צריך מיעוט אף דפטור מדמי שעורין וא"כ ל"ל דלהכי אין לו מיגו דכופר הכל משום שאין לו ספק מלוה ישינה נגד מה שמודה דא"כ קשה ל"ל קרא לטענו חטין והודה לו בשעורין דפטור הא בלא"ה מהימן במיגו דכופר הכל ואין לומר שנגד השעורין שמודה אין לו מלוה ישינה דהא באמת גם השעורין לא ישלם וע"כ רצה ליפטר מן הכל וא"כ יהא נאמן במיגו ומשני דאין אדם מעיז וא"כ גם בטענו חטין והודה לו בשעורין אין לו מיגו דמ"מ שייך אין אדם מעיז ומיושב נמי מה שהקשו התוס' על פרש"י שפירש ובכולי בעי דלודי ליה דנימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ולפמ"ש י"ל דרש"י ס"ל דגם רבה ס"ל טעמא דספק מלוה ישינה מיהו בטענו חטין והודה לו בשעורין לא שייך דעביד משום ספק מלוה ישינה דממה נפשך אם הספק כנגד כל התביעה היה כופר בכל דבמקום ספיקא לאו העזה היא ואם הספק כנגד הכפירה לבדה א"כ אכתי הוה חשיד אממונא מחמת שלא יתן כלום מחמת הודאת השעורין והרי אינו נותן כלום לכן צריך לסברת אשתמוטי אבל בעלמא י"ל כשינויא דאביי משום ספק מלוה ישינה

בתוספות ד"ה רבי מאיר כו' ומיהו לענין קנין כסף כו' עכ"ל. נראה דלענין קנין כסף אפילו במטלטלין לא אמרו משיכה קונה רק משום שיאמר נשרפו חטיך בעליה א"כ י"ל בעבדים לא שייך

בגמרא זה אומר ברשותי וזה שותק זכה התוס' ב"ק דף צ"ו ע"ב כתבו דלמ"ד ברי ושמא לאו ברי עדיף ע"כ משום שתיקה כהודאה היא וצ"ע דכיון דבהדיא תני בזה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי שבע וא"כ א"ש דהוה ליה משואיל"מ כיון שאינו יודע וא"צ לטעם שתיקה כהודאה ועיין מ"ש לעיל במשנה

בתוספות ד"ה ואמר כו' בלא רבי יוסי בר חנינא כו' עכ"ל אפשר ליישב דמייתי דריב"ח לאלומי הקושיא דבלא דריב"ח הומ"ל דבמתני' שדה סתם שדה גדלים בו עשבים ור"מ ס"ל דמחובר לקרקע אינו כקרקע וא"כ חייב שבועה ע"י גלגול שצריך לישבע על הגדל בו ולהכי מייתי דריב"ח דדוקא בעומד ליבצר דינא הכי וסתם שדה לא איירי בהכי

בא"ד לענין שבת מודו כו' עכ"ל. לכאורה אין ענינו לכאן אלא דס"ל דנ"מ גם לענין שבועה והוא עפמ"ש המפורשים שהקשו באומר אינם אלא חמש חייב שד"א הא ה"ל הילך ותירצו שגם מה שמודה אינו בעין כגון שנרקב בפשיעה וכדומה ולפ"ז הוה מצי למימר דרבי מאיר קאמר יש דברים שהם כקרקע ואינם כקרקע ואף דר' מאיר ס"ל נשבעין על קרקעות מ"מ איכא נ"מ במודה לו בחמש שאינן בעין דהיה נאמן במיגו דאי בעי הוה אמר שתלשן בשגגת שבת דאז הוה פטור לגמרי דחייבי מיתות שוין פטורין ולא היה הודאה במקצת אבל עכשיו דס"ל לר' מאיר העומד לתלוש כתלוש דמי א"כ גם לענין שבת פטור ולית ליה מיגו וממילא חייב שבועה אבל לפמ"ש התוס' דלענין שבת לכ"ע חייב א"כ אי אפשר לאוקמה בהכי ושפיר שייך לכאן כן י"ל דרך פלפול

בגמרא סד"א כסות עבד כעבד דמי עומרי שדה כשדה דמי וקשה איך קונה הכסות והעומרין הא מעות אינן קונות במטלטלין וא"כ אין התביעה רק על הדמים ולעיל פריך דכסות הילך משמע שקונה הכסות ובעומרי שדה היה אפשר לדחוק דקני אג"ק כפי שיטת הרי"ף דהיכא דצבורין לא בעינן שיאמר לו אגב ואפשר לסייע מכאן לדעה שהביא רמ"א בסימן ר"ג בהקנה לו דבר שאינו נקנה בקנין עם דבר הנקנה דקונה גם שניהם מיהו י"ל דתליא בקני את וחמור ואי אמרינן קנה הכל שפיר י"ל דקונה גם הכסות משא"כ למ"ד לא קנה כלום א"כ א"ש כל המשנה דמיירי שטוען שדה גדולה לקחתי בעומרים ועבד גדול בכסותו וכיון דהכסות אינו קונה בלא משיכה גם גוף הקרקע ועבד לא קני וא"כ עיקר התביעה על הדמים ומיושב קושית המפורשים למה במוכר אומר א"י זכה בגדול למ"ד לאו ברי עדיף הול"ל דס"ל לא קנה כלום וממילא לא חשיב תביעת קרקע שהרי לא קנה עדיין ורב אושעיא באמת ס"ל ברי עדיף ועפ"ז אפשר ליישב בסוגיא דשאלה שכורה דקאמר לימא תהוי תיובתא דרב נחמן ומדייקין למה שביק ר' יוחנן ולפ"ז י"ל דודאי ממתני' דשאלה שכורה לא פסיקא לאקשויי דאפשר לדמות לא"י אם החזרתי כמ"ש התוס' אלא דלרב נחמן אפילו נדמה לעיל לא"י אם החזרתי מ"מ תקשי מתני' דהמחליף למה זכה בגדול וליכא למימר משום משואיל"מ דהא אקרקעות אין נשבעין אבל לר' יוחנן י"ל דכיון דמתני' בטענו עבד בכסותו וה"ל קני את וחמור ולא קנה כלום וא"כ ממילא אין התביעה רק בדמים וה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומשני דאיירי בעסק שבועה כדרבא והיינו דגם ע"י גלגול אמרינן משואיל"מ וכיון דמוקי בעסק שבועה ממילא אינו מוכרח לדמות לא"י אם החזרתי ולא פליגי בהא כלל וגם מתני' משכחת לה בעסק שבועה דמפרש התם וגם הכא ע"י גלגול נמי אמרינן משואיל"מ וכמ"ש הרמב"ן

בגמרא מודה סומכוס היכי דאיכא שבועה דאורייתא ודקטעה לידה. כבר כתבתי לעיל דקשה טובא כיון דמוקי בטענו עבד בכסותו וע"י גלגול וא"כ קשה אטו בשביל הגלגול יגרע שאילו לא גלגל עליו היה חולקין דלא הוה שבועה דאורייתא ובשביל הגלגול יפסיד ונראה מפרש"י דלא קאי רק אברייתא דזה אומר ברשותי כו' אבל המשנה י"ל דמוקי בטענו דמי כרב או בכסות כשמואל וברייתא שפיר י"ל דס"ל נשבעין על העבדים ושפיר הוה שבועה דאורייתא בלא גלגול מיהו הא גופא קשיא בלא קטעה לידה היה פטור מן השבועה דהוה הילך והיה הדין דחולקין והיה צריך ליתן לו מחצית הגדול ומשום דקטעה לידה והוא מודה במקצת יפטר מליתן כלום מן הגדול זהו נגד השכל לכן אפשר לומר דלא קאמר רק היכא דאיכא שבועה דאורייתא מודה סומכוס שאין יכול ליפטר עצמו במה שירצה ליתן מחצה ושלא ישבע רק צריך לישבע בהכרח דגם לסומכוס לא בטיל חיוב שבועה מיניה וא"כ י"ל דמתני' דנקט ישבע היינו בענין דיש לו למוכר מיגו דהחזרתי או להד"ם דלא היה יכול להוציא ממנו דבליכא דררא דממונא גם לסומכוס המוציא מחבירו עליו הראיה כמ"ש התוס' ב"ק דף ל"ה ע"ב וא"כ חייב שבועה דאורייתא דלענין שבועה לא מהני ליה מיגו דלהד"ם דמיגו דהעזה לאיפטורי משבועה לכ"ע לא אמרינן אבל לענין ממון פטור לגמרי אלא דבס"ד ס"ל כיון דלסומכוס הדין דחולקין בדררא דממונא לא שייך שבועה דאורייתא כלל ואי אית ליה מיגו פטור לגמרי כיון דאין דין שבועה ביניהם וע"ז משני מודה סומכוס בשבועה דאורייתא ועיין מ"ש בסמוך

בפרש"י ד"ה דקטעה לידה דשפחה כו' ויש לדקדק דהא בפרה נמי הפרה הילך הוה וע"כ איירי נמי בקטעה לידה דפרה ואמאי לא נקט רש"י פרה וצריך לומר דלאו דוקא ותו יש לדקדק במ"ש רש"י וממין הטענה הוא דשפחה וולדה חד גופא ול"ל לרש"י זה הא בלא"ה ה"ל טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהם שהרי תובע שפחה וולדה. מיהו נראה דרש"י דק היטב בזה דהא ר' חייא בר אבא בפרק המניח דף ל"ה ע"ב ס"ל דאמר סומכוס אפילו בברי וברי ואם כן ע"כ צריך לאוקמה באיכא שבועה דאורייתא וא"כ תקשי הא ר' חייא בר אבא ס"ל בשבועות דף מ"ם ע"ב טענו חטין והודה לו בשעורין פטור וע"כ לומר דשפחה וולדה חד הוא וצ"ע על הרמב"ם בפ"כ ממכירה שכתב דנשבע בנק"ח על ולד דהא הפרה ה"ל הילך ומ"ש בסמ"ע דלאו הילך גמור אין לו טעם דמנ"ל להרמב"ם הך סברא כיון דהכא ע"כ באיכא שבועה דאורייתא א"כ מנ"ל לומר שתיקנו חכמים שבועה בנק"ח במקום דהוה הילך ואפשר דהרמב"ם דייק מלישנא דש"ס דקאמר מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא ובדקטעה לידה משמע דאי לא אמר סומכוס בברי וברי א"ש דישבע אפילו בלא קטעה לידה ובזה יש ליישב מ"ש בסמ"ע דאע"ג דקאמר בגמרא הילך הוא מ"מ לאו הילך ממש הוא והוא תמוה לכאורה דמאי מקשי הש"ס אמאי ישבע דסוף סוף א"ש דישבע דלאו הילך ממש הוא ולפ"ז י"ל דלעיל הקושיא אי מתני' איירי בשבועה דאורייתא והיינו לרבה בר הונא דס"ל אמר סומכוס אפילו ברי וברי אבל לדידן אפילו בלא קטעה לידה חייב שבועה דרבנן כיון דלאו הילך ממש הוא. ועיין טוח"מ סימן רכ"ג שכתב אם יש עסק שבועה ביניהם דהיינו שתבעו שני עבדים בכסותם וזה מודה לו אחד ועל השני טוען איני יודע הוה משואיל"מ עכ"ל ותמה עליו בתי"ט שהרי בסימן ע"ה הביא מסקנת הרא"ש דלא אמרינן ע"י גלגול משואיל"מ והוא תמיה עצומה באמת ולהליץ בעד הטור נראה דבלא"ה הקשו התוס' לעיל לרב ושמואל דלא ס"ל מתוך שאיל"מ היכא מוקמי מתני' דלעיל וע"כ דר' יהודה דשמואל הוא ונדחקו ונראה דבלא"ה יש להבין בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא אפילו בלא מתוך שאיל"מ י"ל שחייב דהא כשישלם לו חמשים שמודה יוכל לומר אני תופסן על אידך חמשים שהוא טוען ספק וכיון שמודה שחייב חמשים יחזור ויתבע ממנו חמשים שמודה ואי משום שיאמר נתתי לך חמשים הרי יכול לומר חמשים שנתת לי מגיע לי חמשים אחרים שאין אתה יודע בהם וזה איני יודע שמא באמת חויב לו חמשים אחרים ודמי לספק פרעון קודם הלואה דמקרי איני יודע אם החזרתי כמ"ש הש"ך סימן ע"ה וצ"ל דמ"מ כיון שפרע לו חמשים בודאי לא מיקרו ספק פרעון לכן צ"ל מתוך שאיל"מ וא"כ י"ל דשמואל ס"ל כן מכח סברא כיון דאיכא מ"ד דברי עדיף ובספק חיוב לגמרי י"ל דלא ס"ל ברי עדיף משא"כ כשחייב מקצת בודאי שפיר יכול לתופסן על ספיקו של תובע וממילא צריך לשלם הכל אלא דבש"ס ס"ל דגם בזה אינו מוכרח דחייב לכן מוקי משום מתוך שאיל"מ דהא למ"ד משואיל"מ ע"כ קרא בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא גם בפשיטות יש לחלק דא"י אם הלויתני מדמינן לספק איסור בחתיכה אחת בזו ספיקא לקולא משא"כ במודה במקצת ה"ל ספק חתיכה משתי חתיכות דאתחזק החיוב. לכן י"ל דאפילו אם שמואל מחייב בהא מ"מ לא מוכח בא"י אם הלויתני שיסבור כרב יהודה והש"ס ס"ל גם בחמשין ידענא אינו חייב רק מתוך שאיל"מ דלהך מ"ד דדריש מקרא דשבועת ה'