מעיני החכמה כח

די"ל דס"ל דבגמרא אמרינן לשמואל דאיירי במנהיג ברגליו ותרי גווני מנהיג וקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף דהא מנהיג ותפיס בה וס"ל דודאי אין סברא לומר דבשביל זה יהא רכוב עדיף. וס"ל הא דס"ד לומר רכוב עדיף משום דתפיס במוסירה ובמתני' שניהם שוים צ"ל דשמואל איירי במו"מ ובהא כיון דמוסירה קונה שפיר י"ל דרכוב עדיף כיון דיש לו ג"כ מוסירה שהוא ג"כ קנין ומתני' מיירי נמי במו"מ דבמציאה מוסירה אינו קונה ולא מהני מוסירה כלל ומ"מ פריך שפיר אי רכוב לא קני ליכא למימר דמתני' מיירי במקח וממכר דכיון דמוסירה אינו קנין בפני עצמו לא נקרא מוחזק כלל בשביל מוסירה דבשלמא משיכה שפיר קונה ואפילו בגזל הוה משיכה עכ"פ לענין שיהיה ברשותו לענין אונסין וכן בגזל ולא נתיאשו הבעלים אמרינן שניהם אין יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ולכן אם היא משיכה שהוא קנין לפנינו בהפקר מהני שפיר מה שאומר כולה שלי שע"י זה נקרא מוחזק משא"כ מוסירה שאינו קנין רק אם מסר לו המוכר אם כן לא שייך כלל אם בא לפנינו תפוס במוסירה שיעשנו מוחזק נגד המנהיג ולכן אפילו תימא דמתני' במקח וממכר לא מהני ג"כ מוסירה לעשותו מוחזק רק כשהרוכב קני ג"כ י"ל דקנין מוסירה מהני דעדיף כיון דבלא זה הרי הוא מוחזק כמו המנהיג וגם מוסירה הוא קנין שפיר י"ל דרכוב עדיף משא"כ אי מוסירה לא קני לא שייך כלל שתפעול המוסירה שיהיה עדיף מן המנהיג וא"כ י"ל הא דס"ד דמתני' דרכוב עדיף היינו משום די"ל דמיירי במו"מ דמוסירה קונה שפיר הוה ס"ד דרכוב עדיף כיון דגם מוסירה מסייעא ליה דהוא ג"כ קנין משא"כ אי מוסירה אינו קונה פשיטא לן דמהיכא תיתי לומר רכוב עדיף כיון דמוסירה אפי' קנין אינו פשיטא לן שלא יעדיף הרכוב דאפי' אי מוסירה קונה לפי האמת אינו עדיף וא"כ כ"ש דפשיטא שאין לומר רכוב עדיף וא"כ י"ל דשמואל לשיטתיה אזיל דס"ל מסירה קונה במו"מ שפיר מצי למימר תרי גווני מנהיג משא"כ לדידן דקיי"ל מוסירה אינו קונה ליכא למימר תרי גווני מנהיג דקשה פשיטא וע"כ מתני' קמ"ל דרכוב לחודי' נמי קני ודו"ק

בגמרא ומדאפיך שמואל כו'. דע שהרי"ף הביא משנתינו בסתם דשנים רוכבין ולא הביא אוקימתא דאוקמינן במנהיג ברגליו וכבר כתבתי לעיל בסמוך ליישב. והרמב"ם פסק בהדיא דהיושב בקרון לוקה. וליישב נראה ותחילה ניישב דברי הרי"ף די"ל דרב יהודה דדייק מדאפיך שמואל ע"כ ס"ל רכוב לא קני ומפיך לאוקמה רבנן כהלכתא ולכאורה י"ל דודאי לא מסתבר דפליגי בהכי אי אזלא מעט מחמתיה דזהו הוא פלוגתא במציאות אלא נראה דמשמע ליה דפליגי אם היושב בקרון לוקה במקום מנהיג דנהי דיושב בקרון אזלא מעט מחמתיה מ"מ לענין כלאים אע"ג דסגי לחייבו בשביל שהולכת אפי' מעט מחמתיה מ"מ במקום מנהיג אין לחייבו דכיון דהוא מנהיג א"כ אפי' בלעדי היושב בקרון היתה גם כן מתנהגת ואף אותו מעט שהולכת מחמתו אינו מכחו לבדו כי אם אף מכח המנהיג ונהי דאותו המעט שאזלא מחמתיה יכול להיות בלעדו י"ל לדמות זה לזה יכול וזה יכול לענין שבת כדאיתא בשבת פ' המצניע דף צ"ב וא"כ י"ל דלהכי מפיך שמואל דלא מצי למתני דר"מ פוטר היושב בקרון דקשיא ליה לר"מ לשיטתיה דס"ל גבי שבת זה יכול וזה יכול חייב וא"כ לא מסתבר ליה שר"מ יפטור היושב בקרון במקום מנהיג דאף דמה שהולכת מעט מחמתו היא ג"כ מכח המנהיג מ"מ ר"מ ס"ל זה יכול וזה יכול חייב וגם איך נוכל לומר דחכמים מחייבין היושב בקרון הא רבנן דר"מ ס"ל בזה יכול וזה יכול פטור גבי שבת ולהכי מפיך להו שמואל דמשמע ליה דפליגי בהך סברא אם היושב חייב במקום מנהיג אבל לענין קנין שפיר י"ל דלכ"ע קני כיון דעכ"פ אזלא מעט מחמתיה ורב יהודא דפשיט מדאפיך שמואל צ"ל דס"ל דל"ל דמשום הכי מפיך שמואל משום דשמעינן לר"מ דס"ל זה יכול וזה יכול חייב דרב יהודה ס"ל דאין לדמות כלאים לשבת הן לחיוב לר"מ הן לפטור לרבנן ולכן משמע ליה דשמואל מפיך משום דס"ל הלכתא כרבנן ויושב לא מידי עביד. וא"כ לפ"ז מה שמבואר בשבת פ' המצניע דרבא מייתי ראיה מזב לשבת ש"מ דמדמי להו להדדי כמו שפרש"י שם וכן אינך אמוראי א"כ י"ל דלא מפיך שמואל אלא משום דס"ל לענין כלאים אין לחייב הרכוב במקום מנהיג משום דזה יכול וזה יפול יש ולפטרו לענין כלאים כמו בשבת ולהכי הביא הרי"ף מתני' בסתם וא"ש ועמ"ש בסמוך בגמרא

בגמ' רב ושמואל דאמרי תרווייהו מוסירה לא קני. לכאורה קשה לפי מ"ש רוב הפוסקים דלרב דס"ל בהמה גסה נקנית במשיכה אתי למעט מוסירה וא"כ רב דאמר מוסירה לא קני היינו אפי' במקח וממכר. ושמואל ס"ל מוסירה קני במקח וממכר וא"כ דברי רב ושמואל אינם שוין ואין זיווגן עולה יפה וגם בש"ס משמע דעיקר הטעם דבמציאה מאן מסר ליה דליקני משמע דמו"מ לכ"ע מוסירה קני ומזה סיוע לפרש"י שם ולפוסקים החולקים. ולשאר הפוסקים צ"ל דרב ושמואל אמרי זאת אליבא דרבי מאיר אלא דקשה למה ליה לרב לומר אליבא דרבי מאיר כיון דפסק דבעינן משיכה. ולכן נראה דמזה הוכיחו דרב פליג אשמואל וס"ל דרכוב קני ולהכי קאמר למילתיה אליבא דרבי מאיר לאשמעינן דמוסירה לא קני במציאה דמזה נדע ע"כ דמתניתין רבנן הוא. והוא משום דרב לא מפיך למתניתין דיושב בקרון לוקה וא"כ לרבנן רכוב קני וא"כ תקשי' לרבנן קושיית הש"ס השתא יושב קני רכוב מיבעיא דס"ל לרב דמתניתין לא מיירי במנהיג ברגליו אלא דאתי כפשוטה כרבנן דרכוב קני אלא דקשה קושיית הש"ס. וליישב נראה דבלאו הכי הקשו נימא דקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף כדמשני בש"ס. וליישב קושיית התוס' נראה דודאי במתני' י"ל דקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף אלא דאיכא למימר נמי איפכא דדוקא רכוב אבל יושב לא קני כלל וקושיית הש"ס שפיר כיון דהשתא איכא למיטעי ביושב דלא קני טפי הו"ל למינקט יושב דאם נקט ברוכב איכא לספוקי אי בעי תנא לאשמעינן רוכב דוקא למעט יושב או הה"ד יושב וקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף וא"כ איכא לספוקי שמא יושב לא קני כלל ואם כן אי מתרמי אחד יושב ואחד מנהיג נימא דמנהיג ודאי נקרא מוחזק ויושב ספק אם יש לו חזקה כלל כיון דמספקא לן אי קנה מספיקא לא יקנה כלום דהמנהיג הוה ליה ודאי מוחזק והיושב הוא ספק אם יש לו קנין כלל משא"כ אי הוה נקט יושב אף דהוה מצינן למטעי ולומר דברוכב דתפיס הוא עדיף מ"מ כיון דהמנהיג קונה בודאי ויהיה לנו ספק אם יסבור התנא דרוכב עדיף לא נחזיק הרוכב ביותר מן המנהיג מספיקא וא"כ טפי הו"ל למיתני יושב דלא היה הטעות גדול כל כך כמו ברוכב שיש לטעות ביושב ואפילו יהיה כוונת התנא מסופקת מספיקא נמי נימא דיושב לא קני מה שא"כ רוכב במקום מנהיג לא נטעי מספיקא להחזיק הרוכב יותר כיון די"ל דהא גופא קמ"ל התנא דהיושב קני יותר לו להתנא להשמיענו דיושב קני שאף אם יהיה מסופק לנו אם הרוכב עדיף מספיקא לא נחזיקו יותר מן המנהיג משא"כ אם הטעות ביושב אפילו מספיקא נימא דלא קני אלא ודאי יושב באמת לא קני וא"ש. אלא די"ל דילמא לא צריך לאשמעינן יושב דכבר מוכח כלאים דיושב סופג הארבעים אלא דהא ליתא דלשמואל דמפיך ותני דר"מ מחייב א"כ כשבא התנא לסתום כרבי מאיר צריך הוא להשמר מן הטעות דלא נימא דאתיא כרבנן וברוכב מודו ולכן פריך שפיר מיהו לרב דלא מפיך שפיר י"ל דרוכב קני שפיר ואין לומר לישמעינן יושב די"ל דכבר מוכח מכלאים דיושב בקרון לקי ולא קמ"ל מתניתין כי אם דרוכב לא עדיף ממנהיג וא"כ י"ל דרב דאשמעינן לר"מ דמוסירה לא קני היינו כדי דלא נטעה לאוקמה מתניתין כרבי מאיר ורכור דוקא משום דתפיס ומוסירה קני ולהכי קמ"ל דמוסירה לא קני לרב' מאיר וא"כ ע"כ רכוב קני לרבנן דרב לא מפיך למתניתין וא"כ נ"מ טובא דמזה שמעינן דסתמא דמתני' כרבנן ורכוב קני דכיון דמוסירה לא קני ע"כ לא אתיא כר"מ וא"כ צדקו דברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו כרב דלא מפיך למתניתין דהלכתא כרב באיסורי ולא צריך לדחוקי דמתני' במנהיג ברגליו וא"ש ודו"ק היטב

בפרש"י ד"ה רכוב מיבעיא ול"ל לאשמעינן בתרתי עכ"ל. לכאורה הוה מצי רש"י לפרושי בפשיטות דקשיא ליתני רבותא טפי דאפילו ביושב דינא הכי באחד יושב ואחד מנהיג דלא תקשי ל"ל למיתני כלל הך דהכא דהא י"ל דקמ"ל דלא נימא מנהיג עדיף. ונראה דרש"י ס"ל דלא צריך לאשמעינן דיושב קונה במקום מנהיג דכבר נשמע מהתם דיושב בקרון לוקה במקום מנהיג והה"ד דקני וכן כתב הרא"ש באס"ז ולהכי קשיא ליה דל"ל לאשמעינן בתרתי כיון דכבר נשמע מהתם. אלא דמ"מ הלשון אינו מדוקדק דהא אהתם לא קשה דהא מהכא לא מוכח יושב וא"כ הו"ל למימר בפשיטות דל"ל הך דהכא כלל כיון דאהך דהתם לא קשיא. ונראה דרש"י ס"ל דל"ל דמהכא לא נדע יושב דממילא נשמע כיון דרוכב קני יושב לקי דל"ל דדוקא רוכב דתפיס קנה כיון דמוסירה לא קני לא מהני מעלה דתפיס אי רכוב לא קני כדפרישית לעיל וליכא למימר דמצינן למטעי למימר דטעמא דמתניתין משום מוסירה הוא ונימא דמוסירה קני דגם השתא לא פלטינן מהאי טעותא דהא איכא למימר דמוסירה קני ואתיא מתניתין באמת כרבנן אלא ע"כ פשיטא ליה לתנא דמוסירה לא קני ועיקר הטעם משום דרכוב קונה אף בלי מוסירה וא"כ הה"ד ליושב ומ"מ קאמר בש"ס רכוב מיבעיא כיון דאיכא נמי מוסירה ודאי נדע דרוכב קני כן נ"ל. עוד אפשר לומר דכוונת רש"י דקשיא למה אשמעינן רישא דשנים רוכבין וע"כ צ"ל דקמ"ל דרכוב קני אלא דהא כבר נשמע מסיפא דרכוב קני עכ"פ וצ"ל לא זו אף זו כמ"ש מהרש"א וזהו שייך דוקא כשיש איזה צד רבותא ברישא משא"כ אם הרישא כבר נשמע מהתם וא"כ הקושיא על הרישא דוקא דלא הו"ל לאשמעינן הרישא כלל ומיושב קושיית התוס' שהקשו דנימא דקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף. ולפ"ז ניחא דבשלמא למסקנא שפיר י"ל דברישא קמ"ל בשנים רוכבין שאין מוחזקין גם שניהם ויחלוקו ובסיפא קמ"ל דלא נימא רכוב עדיף משא"כ אי ר"מ א"כ ברישא שניהם מוחזקין שפיר וא"כ תקשי ל"ל הרישא כלל כיון דכבר נשמע דרכוב קני אין ברישא שום רבוקא דכבר נשמע מהתם וגם לא זו אף זו לא שייך כיון שהרישא הוא משנה יתירה לגמרי ואם כן תקשי ל"ל הרישא דנשמע כבר מכלאים כן נראה נכון בפירוש הש"ס

בגמ' אלא לאו רבנן וש"מ רכוב קני. לכאורה קשה דילמא מתניתין במקח וממכר דמוסירה קני. ועלה בדעתי לומר דתקשי רישא