מעיני החכמה כז

בתוס' ד"ה מנהיג כו' אף על גב דלר"ש א"ל כו' בהגבהה כו' עכ"ל לכאורה קשה דע"כ שמואל דלא כר"ש דלר"ש רוכב ג"כ אינו קונה וצ"ל דהתוס' ס"ל די"ל לר"ש רוכב קני משום דתפיס ואע"ג דרב יוסף פריך התם פיל במה יקנה היינו משום דס"ל לפי האמת רכוב לא קני אבל להתוס' קשיא להו מנ"ל לאקשויי בפשיטות כיון דלר"ש י"ל דרכוב קני והא דנקט הגבהה היינו משום דבדקה לא שייך רכוב ולהכי מייתי לישנא דזה וזה. מיהו למאי דפרישית בסמוך דלא מהני תפיס רק אי רכוב בלא תפיס קני מהני תפיס שיהיה עדיף ממנהיג א"כ כיון דלר"ש מנהיג לא קנה כ"ש רכוב בלא תפיס דלא קני דהוא גרע ממנהיג וא"כ ממילא בהדי תפיס נמי לא קני ודו"ק

בתוס' ד"ה רכוב עדיף כו' אין לפרש כו' דהא בסמוך כו' עכ"ל. לכאורה נראה כוונת התוס' דלא משמע להו דתפיס בה היינו בגופה דא"כ מאי מדמי יושב בקרון לרכוב הא יושב בקרון לא תפיס בגוף הבהמה ולהכי משמע לי' דתפיס היינו תפיס במוסירה וזהו באמת קושיית רב יוסף היכא פשיט מר רכוב מיושב אלא דבאמת אי אפשר לומר כן דתקשי להו נמי לפי שיטתם דתפיס היינו תפיס במוסירה והיכא פשיט מיושב וכמו שהרגיש מהרש"א ג"כ בזה ואי אפשר לומר שלא ידע החילוק שהרי תחילת האיבעיא היתה משום דתפיס בה וגם קשה כיון דבעל הבעיא ידע דרב ושמואל ס"ל מוסירה לא קני תפשוט ליה מדרב ושמואל דתפיס לא מהני במציאה ומה שתירץ מהרש"א דס"ד דיושב נמי תפיס במוסירה ואע"ג דידע לדרב ושמואל דמוסירה לא קני ס"ל דרכוב בהדי תפיס מהני והמדחה דחי דיושב לא תפיס. לכאורה הוא תמוה דא"כ למסקנא כפי דברי המדחה דיושב לא תפיס מאי מהדר לי' הפושט דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מוסירה לא קני הא נמי מעיקרא ידע מזה רק דס"ל דמהני בצירוף שניהם יחדיו. הגם שאמרתי ליישב דברי מהרש"א דלא נשווי' טועה מ"מ אין להעמיד זאת בכוונת התוס' דהתוס' כתבו בהדיא דתפיסה אינו מועלת לכלאים וא"כ תקשי להו קושית מהרש"א והמפרשים ופשטן של דברים דאי רכוב קני מהני תפיס להעדיף קנין הרכוב על קנין המנהיג כיון שהוא קנין מצד עצמו אף דמוסירה לא קני מ"מ כיון דאיכא קנין רכוב בפני עצמו מהני שפיר מעלה דתפיס משא"כ אי רכוב לא קני רכוב ותפיס גם שניהם לא מהני לקנות וא"כ לפ"ז שפיר י"ל דודאי תפיס כפשוטו דתפיס בה בגוף הבהמה ומ"מ פשיט שפיר מכלאים דבשלמא אי רכוב קונה מהני מעלה דתפיס בגופה להעדיף קנין הרוכב משא"כ אי רכוב לחודא לא קני לא מהני צירוף דתפיס ודבריהם צ"ע לכאורה. והנלענ"ד בכוונת התוס' דס"ל להתוס' דודאי נהי דידע דרב ושמואל כדמשני לרב יוסף בפשיטות מ"מ עכ"פ תפיס הוה מעלה עכ"פ או להעדיף קנין הרכוב או לצרף עם רוכב שיהיה קנין בצירוף שניהם יחדיו והא בהא תליא אי אמרינן רכוב לחודיה קני י"ל קנין מוסירה מועיל להעדיף קנין הרכוב על המנהיג. מיהו אי מוסירה לא קני ודאי אין סברא לומר דרכוב בצירוף מוסירה יועיל להעדיף קנין הרוכב על המנהיג דכיון דרכוב לחודיה לא קני ומוסירה ג"כ לא קני דין שיהיו שוים. וא"כ בס"ד דרכוב קונה שפיר י"ל דתפיס מעדיף קנינו על המנהיג משא"כ למאי דפשיט מיושב בקרון דרכוב לחודיה לא קני אף דברכוב יש מעלה דתפיס אי אפשר לומר שיועיל שני הצדדין שאין קנין בשום אחד מהם לבדו שיועיל צירופן יותר להעדיף הקנין יותר מן המנהיג והא דאמר רכוב לחודיה לא קני היינו רכוב בלא תפיס וכ"ש רכוב במקום מנהיג דאי אפשר לומר דרכוב עדיף כיון דרכוב לחודיה לא קני אין כח במוסירה להעדיף קנינו על המנהיג והשתא ממילא כיון דשמואל אמר חד קני וחד לא קני ע"כ על הרכוב קאמר וא"כ נפשטה הבעיא שפיר והמדחה משום דס"ד דמוסירה לחודיה נמי קני א"כ י"ל דרכוב מהני להעדיף הקנין מוסירה על המנהיג אף דרכוב לחודיה לא קני כמו בס"ד אי רכוב קונה שמועלת המסירה להעדיף אף שהפושט ידע האמת דרב ושמואל ס"ל מוסירה לא קני א"כ להמדחה דהוה ס"ד דמוסירה קני קשיא ליה שפיר ושני דמוסירה לא קני א"כ אי אפשר שיועיל לו שני הצדדין להעדיף הרכוב על המנהיג מאחר שאין קנין בשום אחד מהם וא"כ הוכחת התוס' שפיר דאם נימא דתפיס בה היינו בגוף הבהמה היכא דייק דרכוב לחודיה לא קני הא י"ל בתפיס בה שפיר מהני המעלה דתפיס לקנות דבשלמא אי מפרשינן תפיס אמוסירה יש לפרש רכוב לחודיה בלא מוסירה משא"כ אי מפרשינן אתפיס בגופה הא לא משכחת כלל רכוב בלא תפיס כן נ"ל כוונת התוס' ודוק היטב

אמנם מתוך פרש"י נראה כפשטא דמלתא דמעלה דרכוב הוא כפשוטה משום שתפיס בה והא דמיבעיא לן אי רכוב עדיף נראה דכיון דשניהם הם קנינים לא מסתבר שיהיה באחד עילוי על השני שאינם מצוות שיבטלו זה את זה אלא הא דמיבעיא לן אי רכוב עדיף היינו משום כיון שהרכוב תפיס לא מהני משיכת המנהיג וכמ"ש רש"י וכי אמרינן משיכה קני היינו היכא דליכא רכוב ע"כ משמע סברתו דהרוכב מגרע משיכת המנהיג דלא שייך משיכה מאחר שהרכוב תפוס בה ורכוב יש בו קנין נמצא שלא שייכא המשיכה כיון דמשיכה לא שייך כי אם בדבר שמושך לרשותו ולכן לא מהני משיכה בר"ה שאינו רשותו ולכן אי הרוכב תפיס יש לו בה קנין ע"פ התפיס וכן אי אמרינן מנהיג עדיף היינו משום דהרוכב אינו קונה במקום מנהיג דנהי דחשבינן הרוכב שהבהמה מהלכת כאילו הוא מושכה היינו כשמהלכת מצד עצמה משא"כ כשהולכת מכח ההנהגה לא תועיל רכיבתו. ובזה מיושב הא דמיבעיא לן אי רכוב עדיף או מנהיג עדיף והוא לכאורה מציאות רחוק דהא אי אפשר לצמצם שיחזיקו שניהם כאחד בבת אחת. ולפ"ז א"ש דמיבעיא לן אי המשיכה של המנהיג מהני מאחר שהרוכב תפיס וא"כ כשהרוכב תפיס וקנין המנהיג אינו מועיל ממילא קונה הרוכב או מנהיג עדיף והרוכב שיושב עליה כיון דבישיבתו אינו קונה רק כשהתחיל המנהיג ולכן המנהיג קונה ואין תפיסתו מעכבת קנין של המנהיג וא"כ מיושב שפיר מה שהקשו התוס' ממתני' דיחלוקו דודאי אם לא נודע מי קדם לא שייך לומר שוהיה הרוכב עדיף רק דאמרינן אי ברור לנו שהרכוב ישב עליה קודם שהתחיל זה להנהיג רכוב עדיף משום שאין משיכת המנהיג משיכה מאחר שהרכוב תפיס בה וכמו כן אילו היה זה מנהיג קודם שישב עליה הרכוב כבר קדמה משיכת המנהיג לתפיסת הרכוב וא"כ אין כאן אלא ספק אחד מי היה קודם הרוכב או המנהיג וזו כעין סברת התוס'. ובזה מיושב ג"כ בסיפא דשנים מודים כפשטא דודאי אם מיד בשעה שהתחיל לרכוב התחיל להנהיג ולא תפיס הרוכב קודם שהתחיל להנהיג באמת שניהם שווין ומ"מ פשט שפיר דרוכב לא קנה מדיושב בקרון פטור אע"ג דרוכב תפיס בה פשיטא לן שאין בתפיסה שום מעלה כי אם לקלקל משיכת המנהיג וכיון דרכוב לא קנה אפילו לחודיה כ"ש במקום מנהיג דלא קנה וא"כ ע"כ כי אמר שמואל חד קנה אמנהיג אמר. ובזה מיושב ג"כ היכי קאמר רכוב במקום מנהיג הא אפילו רכוב לחודא לא קנה ונדחקו התוס' דמספקא ליה היכא שמיעא ליה ולפ"ז י"ל שפיר כפשטא דודאי שמיעא ליה רכוב במקום מנהיג דרבותא הוא דהמנהיג קנה אע"ג דאיכא רכוב דתפיס לא מבטל משיכת המנהיג. ובזה מיושב ג"כ קושיית הש"ס לקמן אילימא ר' מאיר השתא יושב קנה רוכב מיבעיא והקשו התוס' נימא דקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף כדמשני לרבנן ונדחקו התוס' בזה. ולפ"ז ניחא דודאי לפי הס"ד פריך שפיר השתא יושב קנה רוכב מבעיא דפשיטא לן היכא דמספקא לן מי מהם קדם לא שייך לומר שיהיה רוכב עדיף אלא למאי דמשני לרבנן דתרי גווני מנהיג עיקר הרבותא היא דרכוב לא מבטל משיכת המנהיג אפילו אם היה הרכוב קדם בודאי והיינו שישב עליה קודם שהתחיל להנהיג וגם המנהיג מודה לו לזה או שיש עדים על זה והוי ס"ד כיון שהרכוב תפיס יתבטל משיכת המנהיג וכיון שהוא מנהיג ברגליו ממילא אינו קונה אלא הרכוב לבדו וזה דוקא לרבנן משא"כ לרבי מאיר דרוכב קנה וליכא למימר דקמ"ל דאפי' המנהיג מודה להרוכב שהוא קדם לרכוב עליה רק שזה קדם והנהיגה דאם כן היכא אומר כולה שלי הא לרבי מאיר הרוכב קונה בלא מנהיג ברגליו משא"כ לרבנן דרוכב לחודא לא קנה רק במנהיג ברגליו דייקא שפיר די"ל דקמ"ל אף ע"ג דהמנהיג מודה להרוכב שהוא קדם וישב עליה רק שזה אומר שהתחיל להנהיגה בטרם שהתחיל זה להנהיג ברגליו והוי ס"ד דלא תועיל משיכת המנהיג כלל מאחר שכבר רכוב עליה ותפיס בה קמ"ל דרוכב לא מבטל משיכת המנהיג ואתי שפיר ודו"ק

בתוס' ד"ה או דילמא מנהיג עדיף תימא דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג ברגליו כו' הא דלא ניחא ליה לתוס' למימר דמתני' איירי בלא תפיס או בשגם המנהיג תפיס היינו משום מדאמרינן הכא מסתמא רכוב עדיף משום דתפיס דקאמר לקמן מהו דתימא רכוב עדיף דתפיס משמע דסתמא דרכוב תפיס ומנהיג לא תפיס. ואע"ג דמוקמינן מתני' במנהיג ברגליו ובמתניתין נקט סתם רוכב כבר נתיישב זה מפירש"י לקמן שפירש שבועט בה כדרך רוכבי סוסים וא"כ סתם רוכב הוי מנהיג ברגליו וגם כיון דרכוב לחודא לא קני מסתמא עביד בענין שיקנה שמנהיג ברגליו משא"כ לאוקמה מתני' שרוכב לא תפיס לא משמע כלל וכלל דאיירי כן. וגם י"ל הא דמוקי לקמן במנהיג ברגליו לא קשיא דהיה לו לפרושי די"ל כבר סמך על מתני' דכלאים דאינך פלוגתא ביושב בקרון דאי יושב לא לקי ממילא רכוב לא קנה דהא בגמרא מדמה להו להדדי וא"כ ממילא מתני' מיירי בגוונא דקנה והיינו במנהיג ברגליו משא"כ לפרושי מתני' ברכוב ולא תפיס לא משמע כלל דהוי ליה לפרושי כנ"ל כוונת התוס'. לכאורה היה נ"ל דתפיס לא הוה מעלה לפי פי' התוס' דהיינו תפיס במוסירה וכיון דמוסירה לא מהני אלא במו"מ א"כ י"ל דמספקא ליה היכי שמיעא לי' אי שמיעא לי' רכוב עדיף ע"כ היינו במו"מ דבמציאה מוסירה אינו מעלה כלל וא"כ לא קשה מידי קושית התוס' דלפשוט ממתני' די"ל דמתניתין איירי במציאה. וא"ל לפ"ז מאי פריך לקמן ש"מ רכוב קנה נימא איפכא דמתני' במו"מ איירי לכך קנה רכוב מטעם מוסירה דהא ליתא דכיון דמוסירה אינו קנין מצד עצמה רק מטעם שהמוכר מוסר לו וא"כ כשזה בא לפנינו אע"פ שתפיס המוסירה כל שלא נודע שהמוכר מסרה לו לא מקרי מוחזק כלל נגד המנהיג וזה ברור ודו"ק היטב

ועפ"ז נראה ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם שהרי"ף הביא משנתינו בסתם ומשמע דס"ל רוכב קני והרמב"ם כתב בהדיא דהיושב בקרון לוקה והוא תמוה לכאורה מנ"ל לדחות דשמואל מהלכתא ולפי"ז ניחא