מעיני החכמה רעח

בכפירה והודאה עד דאיכא נאנסה בהדה לכן צריך לאוקמה בג' פרות כיון דהמשאיל אינו יודע שלא נאנסה אינה טענה מבוררת משא"כ הני משניות דזה אומר עד הזיז שטענת המפקיד מבוררת שלא קרה אונס כלל בהא ודאי דמי שפיר לטענת מלוה שחייב שבועה במודה במקצת וכן הך דעשר גפנים טעונות כו' ומנורה גדולה ומנורה קטנה מסרתי לך י"ל בכולם לא שייך טענת אונס כלל וטענת המפקיד מבוררת שלא נאנס כלום ואין ביניהם רק הכפירה ולא נשאר רק הך דסלע הלויתני שתים היה שוה כיון שאין המשכון בעין מאין ידע שלא נאנס וי"ל שהלוה טוען בודאי שנאבד אצל המלוה בפשיעה ואין לומר דא"כ לא שייך שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון י"ל דרמי בר חמא ס"ל דחיישינן דטרח ומייתי לה כדלעיל דף ל"ה ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' איך פליג רחב"י אברייתא דרמב"ח די"ל דרחב"י ס"ל דע"כ מתני' דשבועות פליגא ארמב"ח דלא ס"ל הך סברא דטרח ומייתי לה וא"כ ע"כ איירי שאין הלוה טוען שיודע שלא נאנס ואפ"ה חייב שבועה אכפירה והודאה לחוד א"כ ע"כ בשומרין לא בעינן כפירה והודאה ואנאנסה לחוד נמי חייב ובהכי ניחא קושית המפורשים כיון דחייב אכפירה והודאה ל"ל קרא לשבועת נאנסה הא מיחייב לישבע ע"י גלגול ולפמ"ש ניחא דלרמב"ח לאו כפירה והודאה הוא כיון שאין לו טענה ברורה והכל נכון ומרווח יותר מכל דחוקי המפרשים הקדמונים וגם מה שהרבו להשיב על פרש"י שסובר בפקדון שלא עשה לו טובה מעיז ומעיז ואפילו כופר בכל נשבע והרבו להשיב עליו מכמה משניות וגם מסוגיא דקציצה דפריך שבועת שומרין היכא משכחת לה למה לא פריך על כל מודה במקצת ונ"ל ליישב ג"כ והוא דיש שני מיני העזות העזה דכפירת ממון שיכפור יותר זה מקרי העזה טפי ותדע שהרי לרמב"ח אינו נאמן על ההודאה במיגו דנאנסה אף שאינו מכיר בשיקרו כלל וע"כ דמ"מ העזה לכפור גם במה שמודה ועפ"ז נבא אל הענין כי בלא"ה כבר כתבנו דקשה דרבה פריך מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע יהא נאמן במיגו דכופר הכל הא י"ל שאין לו ספק מלוה ישינה רק כמו שכופר ובחדושין כתבנו ליישב דהאי אעיקר דין התורה דאפילו הודה בפרוטה חייב ואיך אפשר שלא יהיה לו אפילו פרוטה אחת וא"כ תקשי יהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר על פרוטה שמודה הילך דנא הוה מקרי הודאה ומשני אין אדם מעיז והשתא י"ל דה"ק ע"כ כי הוא זה אמלוה כתיב דא"ש דמודה מקצת חייב אפילו שיש לו מיגו דכופר בכל והיינו שלא יכפור לו יותר ממה שכופר לו רק שיטעון הילך ע"כ צ"ל דהוה העזה משום שמכיר בשיקרו אבל בפקדון את"ל דבעינן שלשה פרות כפירה והודאה ונאנסה בשלמא אכפירה י"ל כמ"ש התוספות דכפירה קמן אבל אכתי היה לו להיות נאמן אהך דנאנסה במיגו דאי בעי הוה כפר בה דאז לא הוה רק כפירה והודאה ובכה"ג פטור לרמב"ח כדפרישית ואין לומר אין אדם מעיז כיון דאינו כופר יותר ממה שכופר עכשיו רק מכיר בשקרו בהא לא משגח בפקדון שלא עשה לו טובה אבל לכפור ביותר ממה שכופר גם בפקדון ה"ל העזה גם י"ל אפילו חייב לרמב"ח בכפירה והודאה י"ל דמ"מ נאמן במיגו דאי בעי היה מודה על הכפירה רק דה"ל הילך וא"כ ליכא כפירת ממון יותר ובכה"ג בפקדון מעיז כיון דליכא כפירת ממון וא"כ א"ש כל המשניות דגם בפקדון לא הוה מיגו כשצריך לכפור יותר ממה שכופר ובכל הני דמתני' לא שייך מיגו דהילך דאולי אין לו כ"כ ואפילו תימא דבהודאת פרוטה חייב ג"כ שבועה היינו משום דלא פלוג רבנן ורבה קאי על התורה אבל מדרבנן לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין אם יש לו כזה בביתו שיוכל לומר הילך ולמ"ד ספק מלוה ישינה א"ש בלא"ה שאין לו מיגו וניחא נמי סוגיא דכל הנשבעין דלא קשיא ליה מכל מודה במקצת דפשיטא ליה דיש העזה כשיכפור יותר ולא פריך רק דומיא דשכיר דהכל כפירת ממון אחד רק העזה דמכיר בשקרו טפי בזו מדמי שפיר לשבועת שומרין שאין כופר ביותר ממה שהוא כופר באמר לא שכרתיך מעולם בזו ס"ל דמעיז

בא"ד וא"ת ור' חייא בר יוסף היכי פליג כו' עכ"ל לכאורה אין כאן קושיא דמתני' דריש סנהדרין מיתוקמא לרבא כמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן ורמב"ח אפשר דס"ל כשינוי' דרב אחא ועיין בסנהדרין דף ה' בתוס' שם

דף צח ע"ב בא"ד ועוד אור"ת דרב יהודה מוקי נמי מתני' כרב נחמן כו' עכ"ל משמע שרוצה לארץ שאין על נאנסה בלא הודאה אפילו שבועה דרבנן ומיירי גם לר"י בהודאה במקצת וקשה מאי פריך ארב נחמן כיון דלא ס"ד בשני פרות כו'. גם לר"י תקשי שבועה זו ששכורה מתה מה טיבה וע"כ איירי בשלשה פרות. ואפשר לומר דודאי מודה ר"ת היכא דשייך שבועה שאינה ברשותו כגון שאינה בפנינו ודאי חייב מדרבנן דל"ל דלפר"ת גם שבועה שאינה ברשותו לא מחייב בלא הודאה דא"כ קשה סוגיא דפ' המפקיד דפריך ארב הונא ממתני' דמלוה על המשכון ומוכח בהדיא היכא דשייך עיניו נתן בה שצריך לישבע אלא דבמתה והיא בפנינו ליכא שבועה שאינה ברשותו וא"כ בס"ד מצי לאוקמה כשאינה בפנינו דמיגו דמשתבע שאינה ברשותו משתבע נמי שכורה מתה ולמסקנא דמסיק בשתי פרות שפיר מצי איירי אפילו בפנינו ולא שייך שאינה ברשותו האיכא שבועת הודאה וכפירה אלא דקשיא לן לישנא דשבועת שכורה מתה כמ"ש ר"ת אבל עיקר שבועה לא קשיא לן כלל כיון דאיכא הודאה במקצת מיהו קשה מ"ש התוס' אבל ההיא דהמוכר את הבית ליכא לאוקמה כו' ולפמ"ש לק"מ דשם שטוען החזרתי א"כ עכ"פ צריך לישבע שאינה ברשותו כיון דע"כ אינה בעין וא"כ גם בנאנסו בעי אשתבועי ע"י גלגול ולק"מ משם על פר"ת ומיושבים בזה כמה קושיות שהקשו בפ' הגוזל על פר"ת וצ"ע ועיין מ"ש בסמוך

בפרש"י ד"ה ואמאי אע"ג דאוקימנא כו' ואמאי ישבע הרי אין כאן הודאה במקצת עכ"ל ולשון הש"ס מה שטענו קשה לפירוש זה לכן פירש הראב"ד דכאן מקרי מודה במקצת שהרי מודה לו השכורה ואי משום הילך ס"ל בקיימא באגם לאו הילך הוא רק הקושיא דכיון דטענו שאולה וזה מודה לו בשכורה לאו הודאה ממין הטענה דשאלה ושכירות שתי טענות הם והקשו עליו א"כ יפטור אף אם לא מתה כדרכה כמו בטענו חטין והודה לו בשעורין וברא"ש כתב דכאן ודאי חייב במה שמודה ודחוק הוא דא"כ מנ"ל לאקשויי בפשיטות כיון דמחייב באותה שמודה נימא שחייב שבועה ג"כ דילמא לא מיפטר טענו חטין והודה לו בשעורין רק משום דמיפטר נמי מדמי שעורין ולולא דברי הקדמונים היה נ"ל דודאי שכורה מתה עכ"פ מודה לו הנבילה רק שבנבילה יוכל לשכור פרה אחרת כדפרישית לעיל וא"כ לאו הילך הוא אנא כשזה טוען שאולה מתה ושכורה קיימת הרי צריך לשלם לו פרה שלימה וזה טוען שכורה מתה א"כ מודה לו הנבילה רק שרוצה לשכור בדמי הנבילה פרה אחרת והמותר ישלם לו מדמי הנבילה וזו נקרא שפיר שלא ממין הטענה שהרי זה אינו חפץ רק בפרה שלימה אף ששמין לו הנבילה אינו רק שמסלקו בשוה כסף מנכה לו דמי הנבילה וזה שטוען שכורה מתה מודה לו בנבילה בכה"ג אפשר דדמי שפיר לטענו חטין והודה לו בשעורין שזה תובעו דמי כל הפרה וזה טוען שאינו חייב לו כלום רק ממה שיותיר משכירות פרה אחרת מדמי הנבילה ואין לו שום שיעבוד על השואל רק מה שהוא בעין משועבד זה אפשר דדמי שפיר לשני מינים וא"כ מיפטר נמי מן הנבילה ומשני דבאמת מגיע לו שבועה על השכורה שתובע וטוען ששאולה היתה ועמ"ש בסוגיא דהמחליף בס"ד

בגמרא אמר עולא ע"י גלגול דא"ל אשתבע לי איזו מיהת דכדרכה מתה כו' ויש לדקדק לפי שיטת הרא"ש בפרק כל הנשבעין דלהכי לא מהימן לומר נאנסה במיגו דלהד"ם משום דהוה העזה ומיגו דהעזה לאיפטורי משבועה לא אמרינן כדאיתא בח"מ וא"כ קשה אמאי צריך לישבע על נאנסה שמתה כדרכה הא יש להאמינו במיגו דלהד"ם ול"ל דהוה מיגו דהעזה דהא גם עכשיו מעיז באמרו שכורה מתה שזה מכחישו בודאי וי"ל לזה דבלא"ה נסתפקו האחרונים אי אמרינן מיגו לחייב שבועה וא"כ י"ל לפי מה שתירצו התוס' לעיל דבבא דמשאיל אומר איני יודע מיירי במאמינו שמתה כדרכה וא"כ באינו מאמינו גם בשמא יכול לגלגל עליו וא"כ י"ל דיש מיגו למשאיל לומר שאינו יודע אם שכורה מתה וכיון דבלבו יודע האמת ששאולה מתה א"כ יטעון שאינו מאמינו וכשיטעון איני יודע לא יהיה נאמן במיגו דלהד"ם דאז הוה מיגו דהעזה כיון דעכשיו אינו מעיז כלום ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' במשנה הא איכא עסק שבועה ע"י גלגול שכדרכה מתה ולפמ"ש ניחא דהא כבר כתב הנימוקי יוסף דבמשאיל טוען שמא ודאי לא אמרינן משואיל"מ וכן לפמ"ש לעיל דבשמא ושמא לסומכוס לא שייך מתוך שאיל"מ דשמא גרם לו להפסיד מחצה וא"כ ממילא כשטוען ברי שאולה מתה לא שייך מתוך שאיל"מ דהא אפילו מכחישו בודאי ואומר שכורה מתה היה ראוי להאמינו במיגו דלהד"ם רק דהמשאיל יש לו מיגו דאיני יודע שאז לא יהיה העזה וא"כ עיקר שבועת השואל היא משום דחשבינן טענת המשאיל כמו איני יודע וא"כ לא שייך משואיל"מ שאם נאמר שטענת המשאיל חשובה ברי שיועיל לענין שאם יטעון זה איני יודע יהיה מתוך שאיל"מ א"כ לא יהיה למשאיל מיגו כלל לומר איני יודע דניחא ליה טפי לטעון ברי כדי שאם יטעון השואל א"י יהיה מתוך שאיל"מ וכיון דאין מיגו למשאיל אין חיוב שבועה על השואל דנאמן במיגו דלהד"ם לכן אי אפשר ליתן עליו חיוב שבועה ואין יכול לישבע שישלם שא"כ בטלה עיקר שבועתו אבל השתא דפטרינן ליה באם אומר השואל איני יודע א"כ שפיר עדיף טענת המשאיל שהיה יכול לטעון איני יודע אם שכורה ומ"מ יכול להשביעו אבל כשתתן עליו דשואל דין משואיל"מ א"כ אין למשאיל מיגו כלל וראוי שיפטר אפילו מעיקר השבועה לכן לא שייך לדין משואיל"מ בכה"ג עוד אפשר לומר לפמ"ש לעיל דעכשיו מודה לו הנבילה אפשר דהוה העזה לטעון להד"ם לכפור גם בנבילה. מיהו אי הוה הילך לא שייך לתרץ כן ועמ"ש בסוגיא דהמחליף בס"ד

בגמרא בעי ראב"מ שאלה בבעלים שכרה שלא בבעלים מהו לכאורה הוה מצי למיבעי בכלו ימי שאילה דקיי"ל דפטור משואל וחייב כשומר שכר כדלעיל דף פ"א וא"כ איכא למיבעי אי פטור אלא דהא מילחא דפשיטא כיון שאין החיוב מתחיל רק מכח השאלה א"כ פשיטא דלא גרע אחר ימי שאילה מתוך ימי שאילה דעיקר חיובא אמעיקרא אלא דמ"מ צ"ע מה שפרש"י ד"ה שאלה בבעלים וקודם שהחזירה כו' דמנ"ל לרש"י דילמא מיד שכלו ימי שאילה הדרא למרה ובטלה שאילה בבעלים והכא לא מיבעיא לן רק בשכרה קודם שכלו ימי שאילה מזמן השאילה ואילך אבל אם שכרה לאחר ימי שאילה אף קודם שהחזירה י"ל דפסקה שאלה ראשונה לגמרי וכבר הדרא למרה ושכירות ששכר פנים חדשות בא