מעיני החכמה רעז

בארוכה ע"ש בלשון ויש לדקדק לפי' ר"ת מאי שיאטיה דרבה התם לענין עירוב פרשיות כיון דלא גרס אבל בפקדון ואפילו אין עירוב פרשיות צ"ל דרבה אהא דלא מהימן במיגו דכופר הכל ונראה לפרש לפירוש ר"ת דמפרש כי הוא זה אמלוה נמי הוא דכתיב ולא אפקדון לחוד דאי הוה קאי אפקדון לחוד הוה בעי תלתי דכי הוא זה משמע כפירה כמ"ש ר"ת לרמב"ח אבל השתא נקט לשון כי הוא זה משום מלוה דבמלוה ודאי בעי כפירה משא"כ בפקדון הנאנסה היא במקום כפירה וע"ז פריך מ"ש מלוה ר"ל מ"ט דמלוה כמ"ש התוס' והיינו מאי טעם יש במלוה שהוצרכה התורה לערב פרשיות דנימא פקדון דומיא דמלוה ומשני כדרבה וא"כ אי הוה כתיב כי הוא זה במלוה הוה אמינא כיון דטעמא משום דאינו מעיז הוה ס"ד דדוקא במלוה שצריך להעיז ולטעון להד"ם שמכיר בשקרו אבל בפקדון הוה ס"ד כיון דיש לו מיגו דנאנסה שלא היה מכיר בשקרו לאו מיגו דהעזה היא וס"ד דבפקדון פטור משבועה קמ"ל דבפקדון דומיא דמלוה נמי חייב והיינו משום דכיון דכופר הכל הוא אפילו אינו מכיר בשקרו מ"מ אינו מעיז כדמוכח נמי לרמב"ח דלא מהימן אהודאה במיגו דנאנסה ומ"מ כתבו שפיר דלא גרס בפקדון מעיז ומעיז דלפי האמת ע"כ גם בפקדון אינו מעיז כיון דבעי הודאה ונאנסה

בא"ד וי"ל דגזירת הכתוב הוא דאינה עולה לכאן ולכאן עכ"ל וצ"ע דכיון דע"כ מוכח דטענה דשכורה מתה אינה שבועת שומרין דאי הוה שבועת שומרין לא היה צריך להוסיף בפרות לר' חייא ב"י דבפשיטות כשטוען, א"י אם שכורה מתה ה"ל מחוייב שבועה ואיל"מ וכדמוכח להדיא לקמן דלא משתבע שכורה מתה רק ע"י גלגול וא"כ לפי שיטת התוס' כאן דלרמב"ח לא מחייב בפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסה וא"כ מה יתן ומה יוסיף לנו רבוי הפרות שהרי אילו היה טוען חדא להד"ם וחדא שכורה מתה וחדא מודה לא היה כאן חיוב שבועה לרמב"ח מאחר דשכורה מתה אינה בכלל שבועת שומרין ה"ל כאילו טען על תרווייהו להד"ם דמ"ל שכורה מתה מ"ל להד"ם ואם כוונת התוס' לשיטת ר"ת י"ל דשכורה מתה היא שבועת שומרין אלא משום שגם שבועת שומרין בעי הודאה א"ש דברי התוס' אלא דיש לתמוה איך יפרשו הסוגיא לפריב"א שכתבו התוס' בב"ק שכן עיקר וכיון דלריב"א מוכח דשכורה מתה אינה שבועת שומרין א"כ תקשי איך יפרש המשנה לרמב"ח וגם לעיל בתחילת שמעתין כל הקושיא מנאנסו ע"י גלגול הוא לפריב"א דלפי' ר"ת א"צ לכל דחוקים דשבועת נאנסה נמי בעי הודאה ואפילו אי איכא שבועה דרבנן על נאנסו לא אמרינן משואיל"מ בשבועה דרבנן וא"כ תמוה לשיטת התוס' דהסוגיא מוכח לרמב"ח לא משתבע בפקדון אכפירה והודאה ולכאורה היה נ"ל לסייע מזה לדעת הש"ך ח"מ סימן ע"ב סכ"ז וכמה דוכתי שסובר דלפריב"א לכך נשבע בשומרין גם כופר הכל משום דבפקדון שטוען נאנסה ואינו מכיר בשיקרו מעיז ומעיז לכן אם טוען השומר ודאי שלא נאנסה אין כאן רק כפירה בעלמא ופטור משבועת שומרין וא"כ י"ל דשפיר ס"ל לריב"א דשכורה מתה הוא כמו נאנסה אלא משום דכיון דאי טעין ברי שכורה מתה לא שייך ביה שבועת שומרין שהיא טענת ודאי לכן לא שייך בשמא מתוך שאיל"מ אלא דזה דוקא לרחב"י משא"כ לרמב"ח דבעינן ג' פרות א"כ ודאי נהי דהקילה התורה שלא ישבע בכפירה והודאה לחוד הוא גופיה חידוש ומהיכא תיתי לומר באם זה טוען בודאי שלא נאנסה שלא יצטרך לישבע וא"כ י"ל שפיר דשכורה מתה היא כמו נאנסה רק בכפירה לא שייך שבועת שומרין לרחב"י משא"כ לרמב"ח לא גרע ברי משמא וא"ש אבל באמת אי אפשר לומר כן דהא במתני' מבואר דאפילו המשאיל אינו טוען ברי פטור וא"כ תקשי ישבע שבועת שומרין וע"כ דאין זו שבועת שומרין כלל וכמ"ש התוס' במשנה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דלרמב"ח אין כאן רק כפירה והודאה ומ"ל כפירת פרה אחת או שתי פרות והנלענ"ד בזה דודאי לא פסיקא ליה להש"ס מסברא ששכורה מתה אינה שבועת שומרין אלא מכח הוכחה דמוכח ממתני' במשאיל אומר א"י דפטור ואי הוה שבועת שומרין יתחייב שבועה כמו שכתבו התוס' במשנה בד"ה השוכר וא"כ למ"ש התוס' לעיל במשנה ד"ה ביום דמיירי שמאמינו המשאיל שנאנסה לא קשיא כלל שישבע שמאמינו גם על זה ששכורה מתה י"ל דלא קשיא כלל דודאי אם מאמינו על הכל מאי קמ"ל פשיטא דפטור אע"כ דזה אינו חשוד בעיניו לטעון על פשיעה אונס אבל חושדו שמא טוען בדדמי על הזמן או על הפרה או דמורה התירא מאחר שאין קפידא למשאיל איזה תהיה שכורה דמסתמא לא אסיק אדעתיה שתאנס אבל לא יעלה על הדעת שבבא דמתני' מיירי במאמינו על הכל ובודאי על שכורה מתה אינו מאמינו וא"כ מוכח ממתני' דשכורה מתה לאו שבועת שומרין הוא דל"ל במאמינו גם על השכורה שמתה שא"כ אין לו שום טענה עליו ולא שייך למיחשביה בבבי דמתני' משא"כ לרמי בר חמא ליכא לאוקמה במאמינו על האונס דהא כיון דכופר באחת בשאט נפש א"כ ודאי לא יאמינו וכמ"ש בתומים ג"כ וא"כ עכ"פ היה צריך לישבע שבועת נאנסה אלא נראה לרמב"ח מיירי שאומר א"י על כל הכפירה כגון שבתחלה טוען תלתי פרות מסרתי לך וכו' וזה טוען חדא להד"ם וחדא שכורה מתה וחדא מודה וזה טוען א"י אם מסר לו שלשה או שנים וגם אם שכורה מתה וכ"ש שצריך לומר כן אי לרמב"ח בכפירה והודאה לחוד מיחייב אפילו בפקדון צ"ל שטוען איני יודע על כל תשובת השואל שאינו יודע בבירור על מה שמכחישו דכן מורה לשון איני יודע להכחישך בשום דבר וברישא דטוען ברי מכחישו בכל וכשטוען איני יודע אינו מכחישו בשום דבר לכן שפיר הוא פטור דאנאנסה לחודה ליכא שבועת שומרין וא"כ שפיר י"ל לפום סברת התוס' דבכפירה והודאה אינו חייב שבועת שומרין לרמב"ח מ"מ י"ל דשכורה מתה שפיר הוה שבועת שומרין כמו נאנסה דאל"כ לא מתוקמא מתני' לרמב"ח אבל לר"ח בר' יוסף מוכח דשכורה מתה לאו שבועת שומרין הוא מבבא דמשאיל אומר איני יודע כנלענ"ד מוכרח לפרש כוונת התוס' ובזה ניחא מאי דקשיא לי על דברי התוס' שכתבו דכולהו משניות דזה אומר עד הזיז וסלע וגפנים הם דלא כרמב"ח וא"כ קשה למה דחק מתני' דכאן לאוקמה לרמב"ח כיון דכבר נסתמו כמה משניות דלא כברייתא דרמב"ח מה הרויח במה דמוקי משנתינו לרמב"ח אלא נראה דהש"ס בעי לפרושי דאם מתוקמה מתני' כרמב"ח י"ל לדידן גם שכורה מתה משבועת שומרין הוא כדפרישית דלרמב"ח אינו מוכרח ממתני' דשכורה מתה אינה שבועת שומרין ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה מהרש"א אמאי לא דחי התוס' מהך דתקשי לרחב"י ברייתא דרמב"ח אי מודה רמב"ח בפקדון דסגי בכפירה והודאה א"כ משניות דשבועות א"ש אפילו לרמב"ח ואיך פליג רחב"י אברייתא ולפ"ז ניחא די"ל דרחב"י פשיטא ליה דשכורה מתה אינה שבועת שומרין כלל וא"כ אפילו בתלתי לא מתוקמא מתני' לרמב"ח כיון דע"כ במתני' לא סגי בכפירה והודאה לחוד וצ"ל תירוץ אחר שפיר י"ל דס"ל מתני' ע"כ דלא כרמב"ח ודו"ק היטב אחרי כתבתי כל זה ראיתי למרן בתומים סימן צ"ד שמפרש דלרמב"ח שכורה מתה שבועת שומרין ותמוה א"כ במציעתא אם המשאיל טוען שמא למה לא ישבע הא לכ"ע על הנאנסה א"צ המפקיד לטעון ברי ומ"ש הוא מוכרח לענ"ד

בא"ד ומכאן יש להוכיח דלרמב"ח לא סגי בכפירה והודא' בלא נאנסה עכ"ל באמת כבר הוכיחו התוס' מכמה משניות דעל כפירה והודאה לחוד חייב בלא נאנסה במודה במקצת כמ"ש התוס' ממשנה דזה אומר עד הזיז ומנורה גדולה ועשר' גפנים וגם מצד עצמו הדבר תמוה מי גרע כפירה והודאה בפקדון ממלוה גם קשה כיון דאין עירוב פרשיות כתיב א"כ מנ"ל מודה במקצת במלוה וליכא למימר דילפינן מפקדון דהא בפקדון למי פטור בכפירה והודאה רק בהדי נאנסה ואי משום דבמלוה לא שייך טענת נאנסה מ"מ מנ"ל חיוב שבועה. לכן היה נ"ל דודאי כיון דכתיב כי הוא זה משמע כפירה והודאה ונאנסה והתוס' בב"ק הקשו להימן אהך דכפר במיגו דאי בעי אמר נאנסה גם הקשו דא"כ יהיה נאמן במיגו דאי בעי היה מודה בהך דקיימא ובאידך נאנסה ונראה לענ"ד לתרץ דודאי דחוק לומר דהך דכפירה קמן עיין מ"ש פ"ק דף ה' ע"א וע"ב בדרמי בר חמא לכן נ"ל דודאי אם זו שכופר מאיזה טעם שרוצה בה י"ל בלא"ה קשה איך קיי"ל בפקדון דנאמן לטעון לקוח הוא בידי היכא דיש לו מיגו דהחזרתי וכן בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אף די"ל דלאו מיגו הוא דטפי ניחא ליה לטעון לקוח הוא בידי שיוכל להשתמש בחפץ משא"כ כשיאמר החזרתי צריך להשמר דלא לשויא ליה ראה וצ"ל דמ"מ צריך להאמינו כשיכול לטעון החזרתי דאם נימא שלא להאמינו מ"מ ע"כ יטעון החזרתי ויהיה מוכרח להצניע החפץ או להוליכו למקום אחר שאם רוצה לכפור בשל חבירו אם לא תאמין לו באופן זה הרי יפסיד החפץ לגמרי וניחא ליה שישאר לו עכ"פ החפץ אף שלא ישתמש בו בפרהסיא וכן היכא דיש לו מיגו דנאנסה כגון בשטר מ"מ נאמן לומר לקוח במיגו דנאנסה ויזהר שלא יראה החפץ כמו בשטר וטוען לקוח הוא בידי וא"כ י"ל דודאי לענין שבועה לא קשיא קושית התוס' יהיה נאמן על הכפירה במיגו דנאנסה די"ל דודאי ניחא ליה טפי לכפור שאף שיראו אותה אח"כ אצלו לא יוחזק כפרן ואין לומר שאם לא תאמינו בע"כ יטעון נאנסה ויצניע החפץ או יבריח הפרה דמ"מ כיון דאם תאמר להאמינו ניחא ליה טפי בשקר לכפור להד"ם מטענת נאנסה וא"כ כיון דעכ"פ אם נאמינו על זה ניחא ליה טפי בשקר להד"ם מנאנסה שפיר חייבה התורה שבועה על זה מאחר שאי אפשר להאמינו בלא שבועה שאם תאמינו בלא שבועה הרי בטלה מיגו שלו שהרי נוח לו טפי לטעון להד"ם מנאנסה וא"צ לדחוק כדברי התוס' דכפירה קמן. ועפ"ז נראה דלרמב"ח מה דלא סגי בכפירה והודאה בפקדון לישבע כדין מודה מקצת במלוה היינו משום דבמלוה טענת התובע ברורה שמגיע לו ממון ברור משא"כ בפקדון שהתובע בעצמו אינו יודע אם מגיע לו ממון דשמא נאנסה כולם רק במה שזה השומר משיב לו להד"ם מתבררת כפירת הנפקד שיודע בודאי שיש לו אצלו פרה בבירור וכיון שאין טענת התובע מתבררת מעצמה רק ע"י תשובת הנתבע בהא גלי קרא דאינו חייב רק אם יש ג"כ פרה דנאנסה בהדה משא"כ בהודאה חדא וכפירה חדא לא מקרי כפירה גמורה שהרי לא טען התובע עליו שבודאי מגיע לו שנים ולא דמי למלוה לכן במלוה פשיטא לן דהוה כפירה גמורה בכה"ג ודאי חייב אכפירה והודאה לחוד ומעתה גם משנתינו מתפרשת לרמב"ח דהא כבר כתבתי דקשה מציעתא במשאיל אומר א"י פטור הא יש כאן שבועת כפירה והודאה אלא נראה דמיירי ג"כ בכה"ג שהמשאיל א"י מה אירע לה דאפשר שמתה מחמת מלאכה ואינה קמן כלל ובהא לא מהימן במיגו דאי בעי אמר נאנסה על הכפירה שי"ל שרוצה טפי לטעון שלא יוחזק כפרן אף כשתראה תחת ידו וכיון דתביעת המשאיל אינה מבוררת לא מיחייב