מעיני החכמה רעו

שאינו יודע חם מתה מחמת מלאכה א"כ יתחייב באחת עכ"פ לסומכוס מטעם ממון המוטל בספק ומ"מ לענין שומרין לא מקרי הודאה מה שנתחייב מכח טענתו שטוען איני יודע כיון דאינו מתחייב מטעם ודאי וכמ"ש הש"ך סימן ע"ה נמצא שיהיה פטור משבועת שומרין אע"פ שיתחייב אחת ואינו העזה וצ"ל דאיני יודע טענה גרועה הוא כמ"ש מפרשים וזהו דוקא ברישא שמשאיל טוען ברי משא"כ בבא דמשאיל אומר איני יודע אם שכורה אם שאולה דזו טענה גרועה יותר איך אפשר שאיני מכיר פרתו וא"כ גם זה יכול לטעון איני יודע ושפיר מהימן במיגו וליכא שבועת מודה במקצת דנאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע אם מתו גם שניהם מחמת מלאכה דלא היה מתחייב ג"כ יותר מאחת דמתני' כסומכוס ולפ"ז יש להוכיח דסומכוס פליג אפילו אהך דבשעה שהיתה שאולה מתה אף דמסייע חזקת הגוף למוחזק ודלא כמ"ש התוס' לקמן ומה שהקשו מהא דסומכוס מודה כשחזקת הגוף מסייעא למוחזק י"ל דבאמת הכא מקרי איני יודע אם החזרתי וצ"ל הטעם דבעלמא בא"י אם החזרתי מוקמינן בחזקת חיוב וכאן חזקת הגוף דהשתא מתה נגד חזקת חיוב לכן מדמי ליה לא"י אם הלויתני ובבבא דזה אומר שאולה י"ל כיון שמחזיר לו אחת כמ"ש התוס' לעיל וא"כ שפיר י"ל כדפרישית דלסומכוס יש לו מיגו דא"י על שניהם ודו"ק היטב עמ"ש בסמוך על פרש"י

בפרש"י ד"ה ולרמי כו' ואיני יודע לאו כפירה הוא כו' עכ"ל:

דברי רש"י תמוהים דהיכא רמיזא בדברי רמי בר חמא דליפלוג אדינא דחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ושיסבור דאינו יודע לאו כפירה הוא דכיון דמחייב שבועה דאורייתא בכפירה והודאה ממילא בטוען איני יודע ה"ל מתוך שאיל"מ ואמת שרש"י הוכרח לזה ע"פ הסוגיא דקשיא ליה מה ענין הך דמתני' לשבועת שומרין דה"ל שבועת כפירה והודאה וכמ"ש בסמוך ונראה ליישב דמשמע ליה להש"ס דרמי בר חמא דס"ל בעינן כפירה והודאה ונאנסו וס"ל להש"ס דאין טעם לחלק דכמו שנשבע על כפירה והודאה ונאנסו כיון דבכפירה והודאה איכא שבועה בלא שומרין ועיקר שבועת שומרין היא על אותה שטוען נאנסו וא"כ קשה מה טעם שיתחייב יותר שבועת נאנסה היכא דאיכא כפירה והודאה בלא"ה דע"כ לאו מטעם גלגול הוא דא"כ אפילו בלא שומרין חייב וע"כ נאנסו עיקר שבועה היא וא"כ מה טעם יש בה שאם ליכא כפירה לא יתחייב שבועת הנאנסה וכיון דגזירת הכתוב הוא דבעינן ג' פרות ע"פ דרכנו למדנו דאם ליכא רק הודאה ונאנסו אין לחייבו שבועה על הנאנסה שהרי יש לו מיגו דאי בעי אמר על הנאנסה איני יודע אם נאנסה דכאן לא שייך אין אלם עושה עצמו ברצון מסופק כיון שגם התובע טוען שמא אע"כ ליכא שבועה על הנאנסה רק אם ישנו בלאו הכי כפירה והודאה דאז שפיר יש לחייבו על הנאנסה שבועה דאורייתא דאם יטעון על הנאנסה איני יודע כיון דאיכא כפירה בלא"ה זו שטוען להד"ם עליה שהיא כפירה בהחלט א"כ אם יטעון על הנאנסה א"י כיון דאיכא כפירה והודאה ואיני יודע שפיר ה"ל משואיל"מ כמו בחמשין אית לך ונו"ן השנים מקצת להד"ם ומקצת איני יודע כפרש"י דהוה כפירה והודאה ואיני יודע ובכה"ג חייב שבועה על הנאנסה משא"כ כשיטעון הודאה ועל הנאנסה איני יודע איני יודע לאו כפירה הוא ולא הטילה שבועה עניו שנאמר מתוך שאיל"מ רק היכא דאיכא כפירה בהחלט לכן צריך ג' פרות וא"כ צדקו דברי רש"י שפיר דמוכח לרמב"ח בא"י דלאו כפירה הוא לכן באיכא כפירה והודאה בלא הנאנסה חייב שבועה דאז הטילה התורה עליו שבועת נאנסה דאם יטעון על הנאנסה איני יודע יהיה מתוך שאיל"מ משא"כ בהודאה ונאנסה לחוד אם יטעון על הנאנסה א"י לא יתחייב שבועה כיון דליכא כפירה לכן גם בטוען נאנסה אין חיוב שבועה עליו ומרווח יותר מפירוש התוס' מיהו נראה לי עוד בריווח יותר דודאי תליא אי אמרינן אין עירוב פרשיות ובעינן בפקדון כפירה והודאה ונאנסה וכבר כתבתי דצריך להבין מה תוסיף הכפירה תת כח שישבע על הנאנסה יותר מאילו היה הודאה ונאנסה בלי כפירה לכן י"ל דכך רצון התורה שאין עניו חיוב שבועה רק בשזה שכנגדו יש לו טענה ברורה שמשקר עכ"פ לכן בליכא כפירה לא מחייב אנאנסה שהרי בתחילה האמינו ומסר לו ומהיכא תיתי לומר שמשקר ולהטיל שבועה עליו דיש לנו לומר מסתמא עומד באמונתו לכן צריך כפירה שיהיה טענה ברורה למפקיד שהוטעה בו וחשבו לנאמן והנה הוא כופר אז יתכן להשביעו על הנאנסה מטעם שבועת שומרין שהרי עכ"פ יש למפקיד טענת ברי שאינו עומד באמונתו ומעתה י"ל דס"ל להש"ס כיון דלא מצינו חיוב שבועה רק היכא דע"פ טענת התובע איתרע הימנותא דידיה ממילא כיון דלפי האמת אף שטוען שמא וזה תובעו בברי אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה א"כ כשטוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא אינן בגדר חיוב שבועה כלל דלא מצינו חיוב שבועה רק היכא דאיתרע נאמנותו לפי טענת התובע וא"כ בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא לא איתרע נאמנותו כלל ולא מצינו חיוב שבועה בכה"ג ורבא דס"ל בחמשין ידענא וחמשין ל"י הוה משואיל"מ היינו למאי דקיי"ל אין עירוב פרשיות ואיכא שבועת שומרין על נאנסה לחוד אף דלא איתרע נאמנות כלל שהרי אפשר הוא שנאנסה ע"כ לומר שזה אינו מחוייב להאמינו אף שחשבו לנאמן בתחילה א"כ שפיר איכא מציאות שבועה על חמשין שאינו יודע מאחר שאין זה מחוייב להאמינו אף שהאמינו תחילה שהרי מצינו בשומרין אפי' על נאנסה שאפשר שקרה ל האונס ופטור מ"מ חייבי לישבע כ"ש בזה שזה טוען שבאמת הוא חייב אבל לרמי בר חמא לא מצינו שום מציאות שבועה רק כשזה טוען ברי שמשקר לכן דייק רש"י במתק לשונו שאיני יודע לאו כפירה ואיו יכול להטיל עליו שבועה אם לא שיהיה לו טענה שזה כופר ומשקר במה שיודע ומיושב ממילא קושית מהרש"א שהקשה מהיכן בא לו השבועה על איני יודע שנידון בו משואיל"מ ולפמ"ש לק"מ שכונת רש"י שאיני יודע לאו כפירה הוא שאין מציאות שבועה מן התורה רק כשתובע יודע שמשקר עכ"פ בדבר שהוא יודע אבל איני יודע בלי כפירה אחרת אין זה כפירה אצל התובע אבל בחמשין אית לך וכ"ה לית לך וכ"ה איני יודע הרי יודע בודאי שמשקר בכ"ה ואיכא מציאות שבועה וה"ל משואיל"מ ודברי רש"י מזוקקים אלא דיש לדקדק במ"ש רש"י לרמב"ח והא דרבא לית ליה אא"כ אמר בנ' השנים כ"ה לית לך וכ"ה איני יודע דבכה"ג ליכא מציאות שבועה דקשה יהא נאמן אאותן שכופר במיגו דאי בעי הוה אמר על כל החמשין לא ידענא ואין כאן מציאות שבועה גם על אותן שכופר ולמה יתחייב לשלם על אותן שא"י דלא שייך לומר משואיל"מ כיון דליכא מציאות שבועה מיהו בהך דמתני' דהכא שאין הספק רק באחת כי כולהו שאולות רק אחת שכורה לא שייך מיגו דאיני יודע על אותה שכופר שהרי אין שכורה אלא אחת ולומר איני יודע אם שאלת שלשה י"ל טענה גרועה היא דאינו עשוי לשכוח על איזו אופן קיבלם מיהו י"ל בלא"ה דרש"י ס"ל מיגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן אלא דאכתי איכא למידק איך יפרש רמב"ח מתני' דהמחליף בבא דשני שדות ועבדים דלמ"ד ברי ושמא ברי עדיף צריך לאוקמה בעסק שבועה כמ"ש המפורשים ולרמב"ח בלא כפירה לא שייך עסק שבועה בשלמא אי רמב"ח מודה בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא א"ש כמו דא"ש לדידן אבל לפרש"י שצריך להוסיף כפירה וזה לא נזכר שם ועמ"ש בסוגיא דהמחליף בע"ה ועיין מ"ש בסמוך ובתוס'

בגמרא סיפא בד' כבר כתבתי דקשה מציעתא במשאיל אומר איני יודע פטור אמאי אינו חייב לישבע על הכפירה עכ"פ שהרי הוא מודה במקצת וע"י גלגול ישבע ששכורה מתה וכמו שהרגיש בזה בתומים ולולי דברי הקדמונים היה נ"ל דבלא"ה תמוה איך מוסיף במתני' פרות שאין זכר להם ובכל זה נדחקו הקדמונים לכן נלפענ"ד דבלא"ה קשה מאי פריך ממתני' הא בפרק הגוזל דף קי"ח מוקמינן מתני' דהאומר לחבירו גזלתיך כו' חייב לצאת ידי שמים וא"כ קשה למה דחק להרבות בפרות נוקמה מתני' ג"כ לצאת ידי שמים לכן י"ל דודאי ממשנתינו אין קושיא כ"כ דמצינן לאוקמה לצאת ידי שמים רק דאכתי אינו מיושב דסיפא במחליף בשני עבדים ושתי שדות דאיתא במתני' זכה בגדול ולשון זכה בגדול משמע ודאי דזוכה מדינא דבשלמא לשון חייב יש לפרש שמחוייב לצאת ידי שמים אבל זכה משמע שהוא שלו לגמרי לכן אמר כדאמר רב נחמן ולא נודע על מה אמר ואפשר דאמרו אסיפא דשני עבדים דשם ג"כ שייך עסק שבועה על הכסות כמ"ש הרמב"ן ובעל המאור כל חד לשיטתיה ואפילו למה שאכתוב לקמן אי"ה תירוצים אחרים מ"מ משנה דהבית והעליה דקתני נוטלין והם שלו ודאי דמדינא קאמר לכן אמר מאחר דע"כ מתני' דהמחליף ודהבית ועליה מתפרשים על שמדינא הם של הטוען ברי והיינו בעסק שבועה ושם אין עיקר חסר במשנה אם כן משנתינו ודאי פשטא לצאת ידי שמים לכן לא חשש לפרש הפרות ומשכחת לה נמי חיוב מדינא לכן אמר לשון משכחת לה ולא אמר הכא במאי עסקינן כי פשט המשנה אינו סובל להרבות בפרות אלא דבעי לאשכוחי חיוב נמי מדינא וניחא נמי הא דפריך לקמן בפשיטות מה שטענו לא הודה לו אפילו לדידן דפשטא דמתני' מיירי נמי בברי ושמא לצי"ש ובפרה אחת רק דהתנא סמך אם מיירי בענין עסק שבועה שדומה לסיפא חייב מדינא והכל מרווח ונכון מכל מה שנדחקו הקדמונים ואתה תבחר

בתוספות ד"ה משכחת כו' בשתי פרות סגי בהודאה וכפירה או בהודאה ונאנסו ול"ג ר"ת כו' עכ"ל מפשט לשון התוספות נראה דלפירוש ר"ת א"צ לחלק דשכורה מתה לאו שבועת שומרין הוא די"ל שפיר דהוה שבועת שומרין כיון דשבועת שומרין נמי לא סגי בלא הודאה. וקשה דהא גם לפר"ת למאי דמסקו התוס' דעכ"פ איכא שבועה דרבנן בנאנסו אף בלא הודאה וא"כ כיון דמוכח דשכורה אינה שבועה רק ע"י גלגול א"כ גם לפר"ת מוכרח דשכורה מתה אינה שבועת נאנסה וכמו שנראה מדברי התוס' גופייהו בסמוך באותו דיבור ונראה דבדרבנן פשיטא להו לחלק בין שבועת נאנסה לשבועת שכורה מתה דנאנסה שיין בכל שומר ולפי' ריב"א אפילו מן התורה צריך לחלק מיהו אכתי יש לדקדק דע"כ גם לר"ת שכורה לא דמי לנאנסה דהא בהודאה ונאנסה חייב אע"ג שהתובע טוען שמא ובשכורה מתה והתובע טוען שמא אינה שבועה שומרין כמ"ש התוס' במשנה ד"ה השוכר וא"כ צ"ע מ"ש התוס' דלפירוש ר"ת א"ש טפי דאפילו נאנסה בעי הודאה ונראה כוונתם דא"ש טפי היינו קושית התוס' לעיל שהקשו נימא דחייב שבועה ע"י גלגול ולפר"ת ניחא דליכא שבועה דאורייתא אנאנסה בלא הודאה לכן צריך לאוקמי בעסק שבועה אבל לענין גוף השבועה ע"כ גם לר"ת שכורה מתה אינה בכלל שבועת שומרין

בא"ד ולא גרס ר"ת הנ"מ במלוה כו' בפרק הגוזל שם מבואר פר"ר