עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעיני החכמה

מעיני החכמה רעה

Maayene haChochmah 275 · מעיני החכמה · free full Hebrew text

Open in the reader →

שור לחבירו לא אזלינן בתר רובא א"כ י"ל לפמ"ש ב"ב דף צ"ג היכא דאיכא למימר מקמה אתיא וי"ל מיעוט מפילות איתרע לה רובא ע"ש בתוס' וא"כ י"ל ג"כ דכיון דאיכא מיעוט מפילות ומיעוט משקרין גם ר"ה ור"י מודו דלא אמרינן ברי עדיף דסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט משקרין וה"ל פלגא ופלגא ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשו התוס' בשבועות למ"ד ברי ושמא ברי עדיף תקשי איך מפרש קרא דשבועת ה' תהיה בין שניהם דבחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ממון הוא חייב ולפ"ז י"ל דהתוס' הקשו בריש שור שנגח אמאי בניזק ברי ומזיק שמא הממע"ה הא ה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ותירצו דבקנס לא עדיף מהודאה ולפ"ז אם היה מועד אמרינן משואיל"מ וא"כ אם היה מועד כיון דאיכא מיעוט מפילות ומיעוט משקרין לא אמרינן ברי עדיף ולענין חיוב שבועה כיון שטוען ברי משנגחה ילדה ודאי חייב דהא אי מייתי ראיה דמשנגחה ילדה צריך לשלם ולא מצי למימר שמא ממיעוט מפילות היתה וא"כ אהני ברי דידיה לחייב שבועה וכשטוען איני יודע ה"ל משואיל"מ משא"כ משום ברי עדיף לא אמרינן בכה"ג כיון דאיכא נמי מיעוט מפילות די"ל שמא היתה מפלת אף בלא נגיחה אף אם משנגחה ילדה אינו ברור דחייב

בא"ד וא"ת ביש נוחלין כו' לכאורה אפשר לומר דשם תליא ג"כ דודאי ברי טוב מקרי כיון דחב לעצמו שהרי נוטל עמו בחלקו עדיף טפי מברי טוב דהכא אף דאין השמא גרוע כ"כ ועיין בחידושי כתובות

בא"ד וא"ת לרב ושמואל כו' דאי בעי אמר איני יודע עכ"ל לכאורה קשה גם לדידן קשה דרבה אמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ומפרש משום חזקה אין אדם מעיז ואכתי קשה ליהימן במיגו דאי בעי הוה אמר איני יודע על הכל דליכא העזה שהרי אין יכול להכחישו בזה דשמא באמת איני יודע כיון דלא אסקו התוס' הסברא דאינו עושה עצמו ברצון מסופק וצ"ל דאם יטעון אינו יודע על מה שהוא מודה הוה ג"כ העזה ושייך חזקה אין אדם מעיז וקושית התוס' הוא שיטעון על הכפירה א"י עמ"ש התוס' בסמוך שכל אחד יטעון איני יודע והיינו לענין שבועת היסת מסתמא תיקנו בכל גווני

בתוספות ד"ה הכא כו' וא"ת ובפרק הנשבעין עביד רב נחמן עובדא יחלוקו עכ"ל בילדותי אמרתי ליישב עפמ"ש התוס' לעיל שהקשו הא מתני' כסומכוס דס"ל ממון המוטל בספק חולקין ותירצו דאכתי אאידך פלגא ה"ל למימר הממע"ה וא"כ י"ל כי מוקי בעסק שבועה דפלגא שקיל מטעם ממון מוטל בספק ובאידך פלגא שקיל מטעם משואיל"מ הגם שיש לפקפק לפמ"ש התוספות לעיל יוחשב כאילו שניהם מוחזקים ולא שלם רק שלשה רבעים מ"מ י"ל כיון דע"כ הא דס"ל לרבי יוסי יחלוקו ולא מהני ליה חזקת ממון ע"כ צריך לומר דמה שמחוייב שבועה ואין יכול לישבע חשיב כמו חזקת ממון וא"כ י"ל כיון דאיתרע כ"כ חזקת ממון שפיר אמרינן ברי עדיף דלא שייך לומר אוקי ממונא בחזקת מריה ובעלמא באמת יחלוקו מאחר שהחיוב בא מכח הברי אבל כאן דחולקין אפילו בשמא ושמא שפיר י"ל דמהני הברי שצריך לשלם הכל

בא"ד אבל קשה דבפרק חזקת הבתים כו' ונראה לר"ת כו' עכ"ל לכאורה היה נראה טעמא דרבי יוסי דס"ל יחלוקו היינו כמ"ש בחידושי כתובות פרק הכותב שמעתא דפוגמת שהקשיתי למ"ש בש"ך שכמה דוכתי דמיגו דהעזה לאיפטורי מממון אמרינן א"כ תקשי בשניהם חשודין אמאי ישלם הא יש לו מיגו ממודה במקצת אי בעי כפר הכל דלענין לפטורי מממון אמרינן מיגו דהעזה וא"כ אם מחייבין אותו לשלם להאמינו במיגו דאי בעי כפר בכלי וצ"ל דמ"מ אי אפשר להאמינו לפוטרו דא"כ נשאר עליו שבועה דאוריית' דאם יהא נאמן ופטור בלא כלום אין לו מיגו וא"כ אפשר דזהו טעמו דרבי יוסי דס"ל יחלוקו דאם יצטרך לשלם יש להאמינו במיגו ואם יפטר הרי אין לו מיגו לכן ס"ל מילתא מציעתא דיחלוקו משא"כ בחמשין ידענא דליכא מיגו משלם הכל מיהו לדידן צ"ל דלא הוה מיגו אף שצריך לשלם הכל מ"מ אין להאמינו במיגו ומ"מ שייך אין אדם מעיז לכפור בכל ובזה מיושב מה שמקשין למה צריך רבה לסברא דאין אדם מעיז נימא שאין לו מלוה ישינה רק כפי מה שכופר וכבר כתבנו בזה ולפ"ז ניחא שהוצרך לחדש סברא דאין אדם מעיז דא"כ בחשוד ודאי יש לו מיגו דכופר הכל כיון דחשוד אגזל כבר א"כ אין טעם שלא להאמינו שהרי יש לו מיגו דכופר הכל ואין לומר שאינו רוצה לכפור ביותר מספיקו דבאמת חשוד על גזל ולכן צריך טעמא דאינו מעיז דשייך נמי בחשוד

דף צח ע"א בגמרא ואמר ליה שואל חדא אין בעידן שאילה מתה עמ"ש לעיל דף ה' בעובדא וההוא רעיא הקשיתי דלא הוה הודאה בדבר שבמנין שהרי מחזיר לו הנבילה ושמין אותה כמה שוה וא"כ בשעת הודאה לא נודע כמה הוא חייב להשלים לו על הנבילה ונראה דכאן י"ל דודאי מודה לו פרה זלימה רק שמקבל ממנו הנבילה בשומת הפרה ומסלק ליה המותר שפיר מיקרי דבר שבמנין שהרי עכ"פ צריך לשלם לו דמי פרה שלימה רק שמעלה לו הנבילה בדמים

בגמרא וסיפא בג' הקשה מהרש"א לוקמה בתרי וכגון שחדא מתה בפשיעה וזה טוען ששכורה מתה בפשיעה ושאולה באונס חייב על שניהם וזה אומר בהיפך ואפשר לומר לפמ"ש לעיל דבאם שכורה מתה הרי שוכר בדמי הנבילה אחרת רק בבא דשאל אחת ושכר אחת הרי יש לו הפרה שלא מתה לעבוד בה ימי שכירותו וא"כ נראה דודאי אם פשע בה פשיטא שאין יכול לשכור אחרת בדמי דלמה יפסיד הנבילה לכלות קרנא וא"כ תקשי הך בבא דמשאיל אומר איני יודע פטור ומשמע שאינו מפסיד יותר מזה ואם מיירי שזה טוען שכורה מתה באונס ושאולה בפשיעה א"כ יכול לשכור אחרת בדמי הנבילה ואפילו הנבילה אינו מחזיר לו ומתחייב למכור הנבילה וזה אינו במשמע לשון המשנה שיהיה עוד התחייבות על המשאיל וא"כ ה"ל למיתני רבותא דהמשאיל חייב להעמיד לו פרה שכורה ובאם לאו מוכר הנבילה כיון שזה טוען ברי ומשאיל שמא וגם הוא מוחזק בדמי אותה שמתה בפשיעה וגם בנבילה ומשמע שהשואל פטור אבל אין לו חיוב על המשאיל אף אם לא כלו ימי שכירותו לכן מוקי כשהאחת קיימת דאין לו טענה שאם תמצי לומר שהשכורה מתה הרי יש לו השאולה קיימת לעבוד בה ימי שכירותו כשיכלו ימי שאולה גם אפשר דמספיקא לא מהימן להחזיק הקיימת בשאלה כיון דלאו ברי עדיף מוקמינן פרה הקיימת בחזקת מריה ואין לו טענה לשכור אחרת בדמי הנבילה ודי במה שמניח לו השאולה הקיימת דטוען שמא השאולה מתה ויש לו השכורה דבחזקת מרה קאי ואין יכול לעבוד בה בתורת שאילה משא"כ כשטוען ששאולה מתה בפשיעה ושכורה באונס שפיר יכול לישכור בדמי הנבילה כיון שאינו משתמש עוד בשל משאיל

בגמרא ולרמי בר חמא כו' משכחת לה רישא בג' כו' כבר תמהו כל המפרשים הקדמונים מה ענין זה לשבועת שומרין דהא שבועת שכורה מתה הוה כפירה והודאה שזה טוען דמתו תרווייהו בעידן שאילה וזה מודה לו אחת שמתה בעידן שאילה לכן דחק רש"י לרמב"ח איני יודע לאו כפירה הוא והוא תמוה דהיכא רמיזא בדברי רמי בר חמא דחולק על רבא בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ולכאורה היה נ"ל דמחוייב שבועה ואין יכול לישבע לא שייך רק אילו היה טוען ברי חדא בעידן שאולה מתה ואידך בעידן שכירות מתה אז היה חייב שבועה מדין מודה במקצת לכן באומר איני יודע ה"ל משואיל"מ וא"כ י"ל לרמי בר חמא בשתי פרות אם טען חדא בזמן שאולה מתה ואידך בזמן שכירות ג"כ לא היה חייב שבועה דאורייתא דהא דמודה במקצת אינו נאמן במיגו דכופר הכל היינו משום דאין אדם מעיז לכפור ולרמי בר חמא דמצריך שלשה פרות כפירה והודאה ונאנסה הא דלא מהימן במיגו דאי בעי אמר אהך דהודאה נאנסה ע"כ משום דהוה כמו מודה במקצת במיגו דכופר הכל אף שאינו מכיר בשקרו אין יכול לכפור בכל וא"כ י"ל דהא כתבו התוס' לרמב"ח אינו נאמן במיגו דאי בעי אמר אכפירה נאנסה כתבו התוס' ב"ק דף ק"ז דמיירי דכפירה קמן אבל לרמב"ח לא מחייב בהודאה ונאנסו לחוד וכן בכפירה ונאנסה לא מחייב בלא הודאה וא"כ בשתי פרות אם מודה חדא בעידן שאילה מתה ואידך בעידן שכירות נאמן הוא במיגו דאי בעי הוה טוען שאותו חדא שטוען בעידן שכירות היה יכול לטעון על אותו שמתה מחמת מלאכה דנהי דהמשאיל יודע הזמן אבל אופן המיתה אין לו לידע וכשיטעון חדא מתה כדרכה ואידך מחמת מלאכה לא יהיה חייב שבועה דלא הוה רק הודאה ונאנסה ופטור מן שבועה דאורייתא כשיטעון ודאי שכורה מתה וא"כ ממילא כשטוען איני יודע לא הוה משואיל"מ לכן מוקי בשלשה פרות ויש פרה דכפירה ג"כ א"כ שפיר חייב כשטוען ודאי שכורה מתה דלית ליה מיגו שיטעון מתה מחמת מלאכה דחייב מ"מ שבועת שומרין מדאורייתא דה"ל כפירה והודאה ונאנסה אלא דקשה אכתי נימא שהמשאיל טוען ברי שלא מתו מחמת מלאכה ומזה י"ל ראיה לשיטת המפורשים לקמן דפריך אבבא דזה אומר שאולה ישבע אמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ופירש הראב"ד דהקושיא אף לדידן וע"כ צ"ל דשבועת שומרין שייכא וא"כ ע"כ איירי בג' פרות וסיפא בד' דאל"כ לרמי בר חמא ליכא שבועת שומרין אשכורה מתה וארווח לן בזה קושיא עצומה דקשה לרמי בר חמא דמיירי בד' פרות ואיכא כפירה והודאה ונאנסה וכפי מה שהסכימו התוס' דלרמי בר חמא חייב בכפירה והודאה ג"כ שבועה דאורייתא כמו בטענת מלוה וא"כ תקשי מתני' בבא דמשאיל אומר איני יודע פטור הא חייב עכ"פ שבועת מודה במקצת על כפירה והודאה ויגלגל עליו שבועת שכורה מתה וכבר הרגיש בזה דו"ז רבינו הגאון בתומים סימן צ"ד ונדחק לתרץ על גלגול דאין מגלגלין בשמא ואכתי אינו מיושב איך תנן במתני' פטור והרי הוא חייב שבועת מודה במקצת ולדברי התומים צריך לדחוק דלא מיירי מהך שבועת כפירה במשנה אכן לפמ"ש ניחא דהיכא דיש לו מיגו דמתה מחמת מלאכה פטור אפילו אם הוא מודה במקצת כיון דיש לו מיגו לטעון מתה מחמת מלאכה אלא דהא ליתא דלפי האמת דמיירי בד' פרות א"כ איכא כפירה והודאה דשאולה אחת מתה ועל זו שטוען שכורה מתה ה"ל מודה במקצת וכופר מקצת מה שאומר להד"ם ואף אם יטעון על השכורה מתה מחמת מלאכה יתחייב שבועה דאורייתא דהוה כפירה והודאה ונאנסה. אך י"ל דמ"מ י"ל דבלא"ה קשה לרמי בר חמא יהיה נאמן במיגו דאי בעי טעין על ההודאה נאנסה וצ"ל דאין זו מיגו דאינו מעיז לכפור אף שאינו מכיר בשיקרו שהרי לא יתחייב כלום אלא דאכתי י"ל לסומכוס יהיה נאמן אם טוען שכורה מתה בודאי במיגו דאי בעי טען על זו שמודה וגם על השכורה שכופר וזה טוען שאולה יש לו מיגו דאי בעי הוה מודה ליה ששתיהן שאילות מתה רק