מעיני החכמה רעג

מלשון הטור סימן ע"ה סי"א שכתב ישבע היסת על הגלגולים ולא מצינו שבועת התורה על איני יודע וגם אידך נ"מ לא הבינותי אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר ומביא ע"א שאומר שחטף ממנו שטר פשיטא שמגלגלין אפילו בלא ע"א ומשואיל"מ לא שייך כלל דהא בלא"ה הקשו התוס' איך אמרינן בנסכא דר"א משואיל"מ הא יכול לישבע דידי חטפי ותירצו שאין זו שבועה המוטלת עליו אבל הגלגול שלא הוטל עליו בשביל שמכחיש העד שהרי אפילו לא היה מכחישו היה צריך לישבע ג"כ ע"י גלגול דדידיה חטף ושבועה זו יכול לישבע ולא גרם לו העד שבועה זו ויכול לישבע בכל אופן וכבר עלה בדעתי לומר דהנך דס"ל דלא אמרינן משואיל"מ ע"י גלגול היינו משום דילפינן גלגול שבועה מסוטה אבל לא גלגול תשלומין ובטוען איני יודע הרי אין מגלגל עליו רק תשלומין שהרי כשתמצי לומר משואיל"מ אין כאן שבועה כלל ולפ"ז י"ל דבשבועה דרבנן שפיר מגלגלין שהרי לא יתחייב לשלם על טענת שמא וממילא בשבועה דאורייתא לא יפטור מלכלול דאיני יודע דלא גרע משבועה דרבנן אלא שראיתי לבעה"ת שכתב בשם הראב"ד בשער ל"ח סח"א אי פקח הוא יטעון על הגלגולים איני יודע ויפטר משבועה חמורה מ"מ לא יוכל להנצל מחרם סתם כו' עכ"ל משמע דבטוען איני יודע אינו נשבע כלל להך סברא דלא אמרינן משואיל"מ ע"י גלגול ומ"ש יפטור משבועה חמורה משמע דנשבע שבועה קלה צ"ל כשטוען ברי וכמ"ש בגי"ת שם ומ"ש שלא יפטור מחרם היינו כשאינו טוען ברי אז אין שום שבועה עליו וקשה למה לא יגלגל עליו שישבע שאינו יודע וע"כ ס"ל דאינו כולל כלל בשבועתו אפילו איני יודע אלא דיש לדקדק לפ"ז משמע דס"ל לבעה"ת דגם בטענת שמא של תובע מגלגלין א"כ תקשי ליה במשאיל אומר איני יודע למה לא יגלגל עליו וישבע דהא ע"כ ס"ל גם בשמא של התובע מגלגלין דא"כ למה צריך לטעון איני יודע כיון דהתובע טוען שמא וע"כ ס"ל דגלגול הוה אפילו בשמא של התובע וא"כ תקשי ליה הך בבא דמשאיל אומר איני יודע והשואל טוען ברי ישבע עכ"פ וצ"ל דמוקי במאמינו כמ"ש התוס' בסמוך ועמ"ש שם בסמוך וצ"ע

בא"ד אך קשה מציעתא שהשוכר טוען ודאי עכ"ל אין לומר כיון דאין מגלגלין בנתבע טוען שמא א"כ י"ל דהא התוס' הקשו יהא נאמן במיגו דאינו יודע ותירצו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק שנראה שהתובע אומר אמת וא"כ י"ל כשהתובע טוען שמא ממילא הנתבע נאמן במיגו דאין יודע די"ל דקושית התוס' למתני' דאתיא כסומכוס דס"ל בטוען א"י יחלוקו וא"כ לאו מיגו הוא שאם יטעון א"י יצטרך לשלם מחצה ולפ"ז צ"ע מ"ש הרא"ש והטור סימן צ"ג דאין מגלגלין בשמא אא"כ יש רגלים לדבר והוא ע"פ תירוץ התוס' כאן והא אנן לא קיי"ל כסומכוס וכיון שכתבו שאין מגלגלין בטענת שמא של הנתבע א"כ אפילו טוען ברי ויש רגלים לדבר לא יצטרך לישבע בשמא דיש להאמינו במיגו דאינו יודע ויהיה טענת שמא של הנתבע אם לא דמיירי היכא שיטעון הנתבע שמא יתחייב ג"כ כגון יורש שטוען שדה זו של אבי וזה טוען לקוח ויש לו מיגו דאם אין יודע אין לו טענה וא"כ קשה הא דפ' הנשבעין בחלקו השותפין ונתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגל עליו השותפות יהיה נאמן במיגו דא"י אם נשאר בידו מן השותפות וא"כ לא יוכל לגלגל עליו בשלמא הראב"ד שכתב אם פקח יטעון על הגלגולים איני יודע י"ל דס"ל מיגו לפטורי משבועה לא אמרינן משא"כ הרא"ש דס"ל דאמרינן מיגו לאיפטורי משבועה וגם על טענת שמא של הנתבע אין מגלגלין וא"כ תקשי איך מגלגל עליו שבועת שותפות הא יכול לטעון איני יודע ולא שייך שאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק שהחי התובע אינו יודע אם נשאר מממון השותפות בידו וא"כ אם יטעון שמא ג"כ לא יתחייב מספיקא כיון דגם התובעו טוען שמת מיהו במתני' י"ל שטוען ברי ומ"מ אין יכול להשביעו דשבועת היסת לא היה בזמן המשנה וא"כ כי נתחייב לו שבועה ממקום אחר אין לו מיגו דאיני יודע כיון דזה טוען ברי אבל דין זה מוסכם והטור גופיה הביאו בסימן צ"ג וא"כ קשה יהא נאמן במיגו דא"י וכמו שהקשו התוס' ותירוץ התוס' לא שייך גם לשיטת התוס' תקשי ג"כ קושיא זו דהתוס' ס"ל ג"כ מיגו. לאיפטורי משבועה כמו שהקשו כאן וצ"ע

בא"ד א"נ כולה מיירי שהמשאיל יודע כו' עכ"ל לפ"ז אפשר ליישב גם קושיא הראשונה דודאי הא דאמרינן בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא מתוך שאיל"מ אף דמדינא פטור בספק חיוב היינו משום דמחזקינן טענת התובע לטענה ברורה דחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו ונהי דבליכא חיוב שבועה א"צ להאמינו באיכא חיוב שבועה הוה משואיל"מ שכן גזירת הכתוב משא"כ טענה שטוען אישתבע לי שנאנסה ע"י לא נעשה משואיל"מ שזה יכול לטעון שמא אתה יודע שנאנסה רק בשביל גלגול שיתחייב לשלם עושה עצמו כלא ידע וא"כ גם זה ספק חיוב הוא שהרי אם יודע שנאנסה אין לו נדנוד שבועה עליו ודוקא לענין שבועה גזירת הכתוב דתהני ברי שלו שטוען שאינו יודע אם נאנסה לגלגל עליו שכורה מתה שכן כל דין גלגול משא"כ טענת שכורה מתה שאין חיוב תשלומין מצד עצמות הטענה רק שבא מכח טענה שאולה מתה וע"י שטוען שא"י אם מתה באונס רוצה לגלגל עליו מה שאינו יודע כדי שישלם יכול לומר שמא אתה יודע שנאנסה ואין גלגול עליו ובשמא אוקי ממונא בחזקת מריה משא"כ לענין שבועה דמשתבע בלא"ה לא שייך אוקי ממונא בחזקת מריה ועוד נ"ל שחיסרון ידיעת המשאיל לא תוסיף חיוב על השואל שהרי אילו ידע שנאנסה היה פטור מספק של שמא שכורה מתה א"כ ממילא לא שייך בשביל שמסופק למשאיל אם נאנסה ומחוייב לישבע שנאנסה יגרום חיוב תשלומיו על ספיקו של השואל דמה הוא חייב בזה שאין המשאיל יודע שנאנסה ולא דמי לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דלא שייך לומר אילו ידע שאינו חייב לא היה שייך תשלומין שא"כ לא היה ספק בחיובו והוא מתחייב על ספק שבחיובו אבל כאן אין ספק החיוב מתחזק יותר בהעדר ידיעת המשאיל שנאנסה מאחר שיכול לישבע על נאנסה

בא"ד וא"ת על טענת ודאי מנ"ל כו' עכ"ל לכאורה קשה דבפשיטות מצי למימר דלא גרע ודאי משמא שיש רגלים לדבר דהא לפי האמת אין נשבעין על טענת שמא אפילו יש רגלים לדבר וא"כ כיון דיךפינן מסוטה להשביע בשמא שיש רגלים לדבר כ"ש בברי אפילו אין רגלים לדבר כיון דברי שאין רגלים לדבר עדיפא מברי שיש רגלים לדבר ועמ"ש ע"ב בא"ד

דף צז ע"ב בא"ד וילפינן נמי דמגלגלין כו' דהויא כעין העיקר והקשה מהרש"א לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה יגלגל עליו ששכורה מתה כיון דשבועת נאנסה איכא נמי בטענת שמא והוה כעין העיקר ונראה דלא קשה דבלא"ה יש לדקדק דהתוס' כתבו דילפינן מסוטה דבשמא אין מגלגלין רק ברגלים לדבר שקינא לה ונסתרה וקשה דנהי דקנא לה ונסתרה מ"מ קיי"ל דכל חשודים מחזקינן להו בחזקת כשרות עד העבירה וא"כ גלגול זנות דמעיקרא אין רגלים לדבר ולמה ניחוש שזינתה באירוסין הא מעיקרא אכתי לא איתרע חזקתה ונראה דבלא"ה קשה לכאורה איך משביע הסוטה נימא דמיגו דחשידא אאיסור אשת איש חשידא נמי אשבועה דבזה לא שייך שום תירוץ שנאמר על שבועת ממון מיהו הא לא קשיא דכיון דכן מצוותה שיבדקוה המים ע"י שבועת האלה אף שחשודה על איסור אשת איש י"ל שתודה מיראת המים וכיון שגזר השכל האלהי שהבדיקה היא באמצעות השבועה מ"מ משביעין אותה כדי שתבדק ע"י המים וא"כ נראה בודאי שלכך מגלגל עליה זנות דאירוסין אף דאכתי לא אתרע חזקתה מ"מ כיון דלפי האמת בודקין אותה המים י"ל דדוקא אם נטמאה ע"י בדיקה זו ואם לא נטמאה מתברר ע"י מים שמותרת לבעלה משא"כ אם זינתה מעיקרא ולא היה משביעה על זנות דמעיקרא נמצא שלא היתה נבדקת על זנות דמעיקרא א"כ גם כשזינתה עכשיו ג"כ לא היו המים בודקין אותה שהרי כבר נאסרה מזנות ראשון ולא הוסיף הזנות דהשתא איסור טפי לבעלה מזנות ראשון ועיקר הבדיקה להתירה לבעלה ומעתה אחר שכבר כתוב בתורה שהמים בודקין אותה א"כ אם לא ישביענה על זנות דאירוסין ולא תהא נבדקת על זנות דאירוסין א"כ מזה גופיה רגלים לדבר גלגול זנות דאירוסין דכיון שבאמת המים בודקין אמרינן מסתמא לא היתה מסתרת עצמה מיראת בדיקת המים אלא ודאי כבר זינתה באירוסין וממילא לא יבדקו אותה על זנות דהשתא שהרי כבר נאסרה לכן מגלגל עליה זנות דאירוסין וזה מיקרי כעין העיקר שע"י סתירה של עכשיו רגלים לדבר שזינתה באירוסין שהרי אם לא ישביעוה נתלה סתירתה בשביל שכבר זינתה באירוסין וא"כ י"ל שזו כוונת התוס' שהוא כעין העיקר שע"י סתירה זו ע"כ מוליד בזה רגלים לדבר גם לזנות דאירוסין כיון דהשבועה בשביל רק רגלים לדבר שנראה מכח הסתירה טעם שבועה זו ממש שייך ג"כ על זנות דאירוסין שאילו לא ישביעוה על זנות דאירוסין הרי עיקר רגלים לדבר סובב על זנות של אירוסין שלכך נסתרה ואין פחד אלקים לנגד עיניה מבדיקת המים וזהו מקרי כעין העיקר משא"כ שבועת נאנסה שחייבה התורה לשומרים ושבועת שכורה מתה אינה שייך בשומרים א"כ לא הוה כעין העיקר שאין טעם של עיקר שבועת נאנסה שייך על שבועת שכורה מתה שהרי היכא דליכא שבועת נאנסה לא שייך שבועת שכורה מתה כלל ומכח חשש נאנסה אינו מסתעף חשש של שאולה מתה לא דמי לסוטה שמכח סתירה של עכשיו מסתעף חשש זנות של אירוסין דע"כ שבועת נאנסה לא דמי לשבועת שכורה מאה כיון דעל נאנסה משביעו אפילו בספק ושכורה מתה אינו משביעו בספק לכן לא מקרי כעין העיקר שאין חשד העיקר גורם לחשד שאולה מתה

מה שתמה בש"ך ח"מ סימן צ"ד סעיף ב' על מ"ש המחבר שם שאין מגלגלין כשהנתבע טוען ספק על הגלגול כמ"ש בסמ"ע וש"ך שם ותמה בש"ך שסותר עצמו דבסימן שמ"ד כתב בהדיא בזמן שהמשאיל טענו ודאי ישבע שוכר ששכורה מתה או שאינו יודע ובזמן שמשאיל אומר איני יודע ישבע השומר שבועת שומרין שמתה כדרכה וע"י גלגול ישבע ששכורה מתה וא"כ סותר עצמו דכאן כתב דבטענת שמא של התובע מגלגלין אפילו בלא רגלים לדבר דהא מכאן הוכיחו התוס' דאין מגלגלין בשמא כל התובע וכן על שאינו יודע נשבע ג"כ שהוא טענת שמא של הנתבע והסתירה מבוארת והניח בצ"ע ובתומים דחק בעצות מרחוק ולפענ"ד דברי המחבר ברורים דודאי הא דאין מגלגלין כשהנתבע טוען שמא אף דליכא נ"מ שהרי ע"כ נשבע עיקר השבועה עיקרו מדברי התוס' שהקשו דנימא שיתחייב שבועה על מתה כדרכה ויגלגל עליו ששכורה מתה ויהיה מתוך שאיל"מ ע"ז כתבו דבשמא של נתבע אין מגלגלין ובאמת טעמא