מעיני החכמה רעב

גם בבא דזה אומר שאולה אמאי ומכולה מתני' תקשי ולמאי דמסיק דמיירי ביש עסק שבועה שפיר מתוקמא גם סיפא דזה אומר שאולה במודה במקצת ובאיכא עדים שנאנסה כמ"ש הנימוקי יוסף וא"ש ובהכי ניחא דקשה מאי דייק הנ"י בסוגיא דהמחליף דבגלגול דשמא לא אמרינן מתוך שאיל"מ מבבא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע וקשה הא כבר מוקי הנימוקי יוסף ביש עדים שנאנסה ולפ"ז י"ל דדייק למאן דאמר ברי עדיף דמסתמא גם הך מ"ד לא פליג אהא דמשואיל"מ דנפיק מקרא ועוד נראה ליישב קושית התוס' דמיירי בע"כ שמשאיל מודה לו שמתה כדרכה דאל"כ תקשי אמאי לא יגלגל עליו במשאיל איני יודע וע"כ מיירי שמודה לו שמתה כדרכה ובבא דזה אומר שאולה י"ל דצריך לישבע ששכורה מתה דנמן הוא להשביעו כיון דיש לו מיגו דאי בעי הוה אמר שאינו יודע אם נאנסה והיה יכול לגלגל עליו ואמרינן מיגו לחייבו שבועה משא"כ בסיפא שטוען המשאיל איני יודע לא שייך מיגו להשביעו דכיון דאין יודע אין להשביעו וא"כ ברישא לא קשיא שיהיה נאמן במיגו דאי בעי לא הוה מודה שנאנסה והיה השואל מחוייב שבועה ע"י גילגול ומשלם דלענין אפוקי ממונא ה"ל מיגו להוציא ולא אמרינן ואע"ג דהוכיחו דבברי ושמא אמרינן מיגו להוציא מההיא דמשארסתני נאנסתי י"ל דוקא שם אמרינן מיגו כיון דאיכא נמי חזקה דגופא דמסייע לה משא"כ הכא חזקת חיה מסייעא לשואל ואפשר ליישב בדרך זה דברי נ"י דודאי י"ל דמשאיל מודה וליכא מיגו דהוה מיגו להוציא ואין לומר דהוה ברי ושמא די"ל כיון דמסייעא חזקה לשואל לא מהני ברי ושמא לומר מיגו אלא דקשיא ליה להנימוקי יוסף בסיפא דזה אומר שאולה דליכא חזקה לסייע לשואל א"כ לא צריך לאוקמה בג' פרות דבלא"ה י"ל דמשתבע ע"י גילגול ולזה תירץ הנימוקי יוסף לפי האמת מיירי ביש עדים מוקי כולה מתני' בעדים משא"כ למ"ד ברי ושמא ברי עדיף י"ל דמיירי שמודה לו המשאיל שנאנסה ובזה אומר שאולה משביעו במיגו וא"צ לומר דמיירי שיש עדים וזהו כוונת הנימוקי יוסף במ"ש שנאנסה בפני המשאיל היינו למ"ד ברי עדיף או שיש עדים היינו למאי דמוקי סיפא בג' פרות אע"ג דהוה מצי לאוקמה דמחוייב שבועה ע"י גילגול דהמשאיל נאמן במיגו דאי בעי לא היה מודה לו אם נאנסה דאז היה משואיל"מ ע"י גילגול אלא דבעי לאוקמה כולה בגוונא חדא לכן מיתוקמא הך בבא באופן דחייב אפילו בלא גילגול דומיא דשאלה חצי יום דהכי משמע לישנא דמתני' דמרבה בפרה בבא דשאל אחת ע"כ אתי התנא לאורויי לן היכא דלא שייך שבועת נאנסה אבל בבא דזה אומר שאולה שפיר איירי באומר נאנסה ומהימן לחייבו שבועה במיגו דאי בעי היה טוען שלא ידע אם נאנסה ויהיה מחייבו שבועה ע"י גילגול ומזה סיוע דמחייבין ועוד נ"ל ליישב על נכון דבלא"ה מה שהקשו התוס' מבבא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע דיחלוקו והקשו דנימא מחוייב שבועה ע"י גילגול ומשלם נראה דלאו קושיא היא כיון דמתני' כסומכוס דס"ל ממון המוטל בספק חולקין ולא אהני ליה החזקה א"כ לא עדיף מחוייב שבועה ואין יכול לישבע מאילו כבר היה מוחזק גמור בשלו ואפ"ה כיון דאיכא דררא דממונא חולקין א"כ לא שייך כלל לומר שישלם כולו כיון דבשמא ושמא חולקין אפילו היה כבר מוחזק וזה ברור ומעתה נראה דהא התוס' הקשו דאיך מגלגלין שבועה יהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר א"י ותירצו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק כי אז נראה שהתובע אומר אמת וא"כ יש להבין בשבועת נאנסה שבאה על טענת שמא של תובע יהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע אם נאנסה וצ"ל דאם יטעון איני יודע אם נאנסה יהיה מחוייב שבועה ואין יכול לישבע ומשלם ולפמ"ש לסומכוס בשמא ושמא חולקין א"כ אם יטעון א"י אם נאנסה יצטרך לשלם פלגא לכן לאו מיגו הוא ונשבע ונפטר מהכל וא"כ במתני' בזה אומר איני יודע והמשאיל טוען ברי א"כ פשיטא דפלגא חייב בלא"ה לסומכוס דלא גרע ברי דמשאיל משמא רק על אידך פלגא הוא קושית הש"ס א"כ אין לו שבועת נאנסו כלל דהא נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע אם נאנסה כיון דהמשאיל אינו יודע ג"כ אם נאנסה דאילו טען שפשע לא היה צריך לטעון שאולה מתה וא"כ אם יטעון א"י ג"כ לא ישלם יותר מפלגא דלסומכוס דס"ל בשמא ושמא חולקין לא שייך כלל משואיל"מ כדפרישית וא"כ הקושיא שפיר לסומכוס משא"כ בזה אומר שאולה וזה אומר שכורה דבהא א"צ לשלם כלום שפיר צריך לישבע שנאנסה ואין לומר שנאמן במיגו דאינו יודע דהא יצטרך לשלם פלגא והוא רוצה ליפטר לגמרי לכן צריך לישבע ונכון ולפ"ז אליבא דידן דלא קיי"ל כסומכוס י"ל בכה"ג ע"י גלגול מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם היכא שמגלגל עליו על שבועה דנאנסה ונדחה ראיית האומרים דלא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ כמ"ש בבעה"ת סוף חלק א' משער ל"ח והך בבא דמשאיל אומר א"י ושוכר אומר שכורה מתה דפטור לא ראיתי שביאר בה בעל התרומות תירוץ אמאי אין נשבע ע"י גילגול ואפשר ס"ל כמ"ש. התוס' וברא"ש דאיירי במאמינו ואפשר לומר דבכה"ג כיון דברי ושמא ברי עדיף להחזיק לכ"ע אין יכול לגלגל עליו ובסוטה דמגלגלין זנות דמעיקרא אע"ג דטענה ברי שלא זינתה מעיקרא היינו דשם ברי גרוע הוא דכיון דאיתרע חזקתה עכשיו וחושדין אותה שזינתה בשביל רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה א"כ פשיטא שאין להאמינה במה שאמרה שלא זינתה מעיקרא שהרי בודאי לא תרצה להודות ולאסור עצמה על בעלה ולא מקרי להחזיק שהרי רצונה להתיר עצמה לבעלה לכן לא שייך לומר ברי עדיף אבל כאן שמוחזק וטוען ברי ששכורה מתה ברי עדיף להחזיק כיון שזה אינו יודע אלא דקשה לפ"ז מנ"ל כלל ללמוד גלגול שבועה להחזיק מסוטה דבאה להתיר עצמה לבעלה ויש ליישב גם אפשר דהך בבא דמיירי בזה אומר שכורה וזה אומר איני יודע אם שכורה ה"ל שמא גרועה איך אפשר שאינו יודע מה שכר לו ובשמא גרועה י"ל לכ"ע לא נפיק מסוטה דשם הוא שמא טוב ולפ"ז אפשר בבבא דשאלה חצי יום מגלגל גם בספק אלא דקשה לרב ושמואל דלא ס"ל משואיל"מ יהיה כל שומר נאמן במיגו דאיני יודע אם נאנסה דאינו חייב שבועה וגם תשלומין אינו כיון דגם המפקיד טוען שמא. ואפשר דלדידהו באמת שבועת שומרין בברי דוקא או דס"ל כרמי בר חמא דבעינן כפירה והודאה במקצת ואף שיטעון איני יודע הא כבר הקשו ל"ל קרא אשבועת נאנסה תיפוק ליה שצריך לישבע ע"י גילגול ותירצו אפילו מוחל לו עיקר שבועת הכפירה וא"כ בשעה שטען לאו מיגו הוא דשמא לא ימחול לו ויצטרך עכ"פ לישבע ע"י גלגול עוד אפשר לומר דהא לאו מיגו הוא שיטעון איני יודע אם נאנסה די"ל דלא ניחא ליה לטעון טענה שחייב בה לצאת ידי שמים עכ"פ בפרט אי אמרינן היכא דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה א"כ לאו מיגו הוא כלל ומיושב ג"כ מה שהקשו התוס' במודה במקצת שיהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע דא"כ יתחייב לצי"ש משא"כ הכא דטען באמת איני יודע אם שאולה אם שכורה דבאמת חייב לצי"ש בלא"ה וא"כ שפיר יש לו מיגו דאי בעי הוה אמר איני יודע אם נאנסה דלסומכוס לא מחייב טפי מפלגא כדפרישית לעיל עוד אפשר לומר ליישב דברי נימוקי יוסף שכתב שעדים מעידין וקשה הך דזה אומר שאולה כו' דישבע ואפשר לומר ע"פ מה שמבואר בח"מ סימן פ"ז סעיף ל"ג דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר וכתב בסמ"ע דיש לחוש ששבועתו תהא שקר והש"ך השיג עליו דכ"ש שיזהר בשבועתו וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"ד ע"ב גבי משכון לכן כתב דלא משכחת להאי דינא רק בטוען פרעתי וזה אומר שיש לו שטר ויצטרך לשלם בחנם ומ"מ אינו שבועת שקר ולכאורה קשה על הש"ך למה לא אמר בפשיטות דמיירי שטוען פרעתי ועדים הם במקום פלוני ואינם כאן נמצא שאם יבאו עדים תהיה שבועה לבטלה והוא ממש כמלוה על המשכון שחוששין שיוציא המשכון ויהיה השבועה באמת ונראה דהש"ך ס"ל כיון דאין נשבעין על טענת שמא א"כ כשזה טוען עליו שלא פרעו אין זה נאמן להפטר משבועתו עד שיבאו עדים דאם איתא שיתברר הדבר ע"י שעדים יעידו שפרעו מסתמא לא היה תובעו לכן אין לו טענה להפטר שיודעין העדים וא"כ י"ל ודא כיון דעיקר טעמא משום שבועה לבטלה א"כ מעיקר הדין צריך הוא לישבע מיד רק שגנאי הדבר שתהא השבועה לבטלה דהוה כמוציא ש"ש לבטלה וא"כ י"ל בהך דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה כיון דמגלגל עלי דשכורה מתה וכיון שטוען ברי דשכורה מתה א"כ אין כאן שבועה לבטלה שהרי אין העדים יודעין ששכורה מתה וא"כ נהי שיעידו על האונס מ"מ אי יודעין ששכורה מתה ושבועה זו אינה לבטלה ואין לומר שיש לו מיגו שיכול לומר שעדים אלו שיודעין מן האונס יודעין ג"כ ששכורה מתה ולא יצטרך לישבע דהא הוא מכחישו בבירור ששאולה מתה משא"כ בהך דמשאיל אומר איני יודע שפיר י"ל כיון שיש עדים אף שאינם כאן אין יכול להשביע דנאמן במיגו דאי בעי אמר שהעדים יודעין ג"כ ששכורה מתה וכיון דידוע לנו שיש עדים בדבר אין להשביעו וכשיבאו העדים אף שלא יאמרו רק נאנסו לחוד כיון ששבועת נאנסה ליתה לא יוכל לגלגל עליו עוד שבועה שכורה ואין לומר שיטעון עכשיו השבע לי על הגלגול דמאחר שזה אינו יודע אין יכול להשביעו כלל דשמא תהא שבועה לבטלה וא"ש דפטור במשאיל איני יודע וא"כ י"ל דכוונתו כשאין העדים כאן ואף דבנ"י כתב שיש עדים מעידין היינו לפי האמת דהך דזה אומר שאולה איירי במודה במקצת כפרש"י לקמן אבל לר"ה ור"י דמוקי מתני' בחד י"ל שאין העדים כאן ועמ"ש לקמן בס"ד דף הסמוך בפסקא דזה אומר שאולה בא"ד ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי כו' עכ"ל כבר כתבתי דעת בעה"ת די"א דמהכא מוכח דאין אומרים משואיל"מ ע"י גלגול ולכאורה אין נ"מ בין שני תירוצים אלו ורבינו בתומים סימן צ"ד סק"ב כתב דנ"מ בין שני התירוצים דלתירוץ שאי אומרים משואיל"מ צריך עכ"פ לכלול בשבועתו שאין יודע ולתירוץ דא מגלגלין גם לכלול א"צ ועוד נ"מ אם תבעו דחטף ממנו שטר וקרקע בע"א וטוען אין חטפי ודידי חטפי לתירוץ דאין מגלגלין בשמא הרי כר טענת ברי ומגלגלין אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר ואי אמרינן דלא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ מיפטר דלא דמי לנסכא דרבי אבא ע"ש ולפענ"ד שניהם צ"ע כי מ"ש בפשיטות דלמ"ד משואיל"מ ע"י גלגול צרי לכלול צ"ע דכיון אומרין משואיל"מ י"ל שאין נשבעין שבועת התור בשמא כלל דהא להכי בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא הוה משואיל' ע"כ משום דאין נשבעין שבועת התורה שאין יודע דמשום הכי הו משואיל"מ ולא אמרינן שישבע שאינו יודע היינו משום שאין נשבעין שבוע התורה באינו יודע וכמ"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק נ"ו וס"ק ע"ה א"כ י ממילא דאין שבועת התורה באינו יודע אפילו ע"י גלגול ואין קושי התוס' רק שיהיה כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שיצטרך לשלם א' ע"כ לומר שאין נשבעין שבועת גלגל ג"כ באינו יודע וכן משמע בהדי