מעיני החכמה רעא

בהלכות יומי דכלה והר"ן כתב דהא דשואלין ודורשין שלשים יום היינו רק לענין שהוא שואל כענין ונ"מ לשני תלמידים אחד שואל כענין ואחד שואל שלא כענין נזקקין לשואל כענין וצ"ל דמ"מ מקרי הרב משועבד מאחר שמשועבד להשיב לתלמיד ביומי דכלה מה ששואל מעניני דיומי דכלה אלא דקשה לדעת הר"ן כיון שאין הרב לומד הלכות פסח רק בפסח א"כ קודם פסח לומד מסכתא אחריתא שאינה מענינא דפסח וא"כ אמאי לא יהיו התלמידים שאולים לרב שהרי מ"מ יכול להשתמט ממסכתא למסכתא אחריתא לכן אפשר שהר"ן מודה שאם כבר התחיל ללמוד מה שהוא מהלכות רגל אין יכול להשתמט עוד למילתא אחריתא וביומי דכלה שמנהג שהרב מתחיל בהלכות הרגל שוב אין יכול להשמט לכן מקרי הרב שאול לתלמידים ביומי דכלה אחר שכבר התחיל ללמוד וזה תליא כיון דשואלין ודורשין שלשים יום לענין שהוא שואל כענין ממילא אין לו רשות להשתמט למסכתא אחריתא אבל מדינא א"צ ללמוד הלכות רגל רק בפסח כמ"ש הר"ן ובט"ז ריש הלכות פסח כתב על קושית הר"ן שהקשה מהא דאיתא משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום ותירץ הר"ן לענין שואל כענין הוה שלשים יום וכתב בט"ז ולי נראה דנ"מ רבתי לדינא לענין שאלה בבעלים ולכאורה תמוה שהרי לא תירץ קושית הר"ן דמ"מ קשה הך אהא דשואלין ודורשין בענינו של יום ונראה דס"ל לתרץ הקושיא דהא דשואלין ודורשין שלשים יום היינו ברב שבא ללמוד עם תלמידים מחוייב בכל שלשים יום ללמוד עמהם הלכות פסח וזה במי שהומנה ללמוד עם תלמידים לראש ישיבה אבל מי שלא קיבל עליו ללמוד עם תלמידים אין חיוב עליו לשאול ולדרוש בהלכות פסח קודם רק בפסח מחוייב לקבוע למודו מתקנת משה שילמוד בהלכות פסח בפסח כו' וזה נלמד ממה שמפורש כאן וא"כ כוונת הט"ז דנ"מ לענין שמחוייב ללמוד אם הם רוצים

בתוספות ד"ה ומתה כדרכה בי גנב וא"ת מה צ"ל דמתה בי גנב עכ"ל נראה דבש"ס אינו משבש המעשה לגמרי דמעיקרא קאמר פשעו והשתא מסיק לא מפשע פשעו בה ונראה ע"פ מ"ש כמה פעמים דיש פשיעה אצל ש"ש כגון שיכול לקדם ברועים ובמקלות בשכר לא קידם וא"כ אצל ש"ש ה"ל פשיעה וא"כ י"ל דבכה"ג קאמר לא מיפשע פשעו היינו פשיעה שחייב עליו ש"ח רק הפשיעה היתה אצל ש"ש דיכול הציל בשכר וא"כ הש"ס רצה לקיים המעשה לגמרי מה שאפשר להתקיים עוד נראה דבלא"ה יש להבין מאי א"ל רבנן פשיעה בבעלים הא לא נזכר כלל דנפיק לדלויי בהדייהו ומנא ידעי דנפיק לדלויי ואי איתרמי דידעי ה"ל להש"ס לפרושי עובדא היכא הוה לכן נראה שהטוען טען כי יצא דלויי בהדייהו וראה שלא יכבידו משאוי יותר מדאי ואח"כ הוסיפו במשאה זהו הפשיעה א"כ ידעו מטענת הטוען שהיו סבורים שרצה לסייע לטובת השוכר לכן הקשו פשיעה בבעלים הוא וכבר כתבתי לעיל דקשה למ"ד פשיעה בבעלים חייב ל"ל קרא אשליחות יד בבעלים וכתבתי די"ל דנהי פשיעה בבעלים חייב מ"מ בתחילתו בפשיעה וסופו באונס בבעלים פטור בשליחות יד אפילו סופו באונס חייב ואף דאינו מוכרח כל כך מ"מ י"ל ס"ל להך לישנא דבבעלים פטור בתחילתו בפשיעה וסופו באונס וא"כ דאינו משבש המעשה לגמרי אלא דבתחילה פשעו ביה ואיגנובי איגנוב חר הפשיעה וא"כ אי הוה בבעלים הוה פטור וא"כ שפיר נשאר המעשה דמעיקרא פשעו ביה בתחילה ואיגנוב לבסוף ולענין בבעלים בתר סופא אזלינן וה"ל גניבה בבעלים וא"כ משמע ליה דאיירי במית שלא לשבש המעשה א"כ במת באמת פטור בכל גווני לכן צ"ל דמתה בי גנב שיהיה המעשה שהיה לגמרי כדאמר מעיקרא

במשנה השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום כו' ויש לדקדק לדברי הרי"ף דס"ל שומר אבידה ש"ש ובדמי אבידה ה"ל ואל וכתב הטעם אע"ו דקיי"ל כרב נחמן לעיל פ' המפקיד דבשכר שימוש חייב באונסין הכא דבלא"ה שומר אבידה ש"ש אהני ליה שכר שימוש היה כשואל וא"כ קשה כיון דקיי"ל שוכר כש"ש דמי וקיי"ל בשואל שכלו מי שאילה ה"ל ש"ש עדיין כדלעיל דף פ"א הואיל ונהנה מהנה נמצא אפילו לא נשתמש בה כלום ה"ל ש"ש וא"כ אהני מה שמשתמש ע"י שכירות מיהוי כשואל ולמאי דפרישית לעיל דף כ"ט ניחא וי"ל עוד דבלא"ה מבואר לעיל פרק האומנין דף פ' דפליגי אי שוכר כש"ח או כש"ש ובעי מימר הטעם בההיא הנאה דשביק כ"ע ומוגיר לדידיה ה"ל ש"ש ואי האי סברא לא הוה רק ש"ח וא"כ אי אפשר לומר מטעם זה שיתחייב אונסין בשביל הנאה של שאולה שבתחילה ועכשיו נוסף עליו הנאת ש"ש צירוף יהיה שואל דא"כ בטלה להך הנאה דמוגיר לדידיה לגמרי דהא זא ליה לאוגורי לדידיה כדי שיתחייב באונסין ששוכר דעלמא פטור אונסין ולא שייך שיעשה שואל בשביל זה ובהכי ניחא דקשה ל"ל לתנא ליתני שכירות כלל נימא השואל את הפרה לחצי יום או ליום שלם וכן תים מצי למיתני שאל אחת והפקיד אחת ונחלקו אי בזמן שאילה מתה בזמן שכלתה השאילה מתה ולמ"ש ניחא דקמ"ל דאף דשכרה אח"כ מ"מ הוה שואל כדפרישית מיהו זה אינו אלא לשיטת הרי"ף דס"ל סברא זו הני שכר שימוש ליתן עליו שמירת שואל אבל לשאר הפוסקים קשה ל"ל ליתני בשכירות כלל ונראה דקמ"ל דאע"ג דשאלה חצי יום או היום ומחר בשכירות א"כ היה אפשר לומר דלאו קפידא הוא שיהיה חצי יום ראשון בשאלה דוקא או חצי יום שני דבשעת שאילה לא אסיק אדעתיה אונסין וי"ל שאינו מדייק והה"ד דהיה מתרצה שיהיה חצי יום ראשון בשכירות או יום ראשון וא"כ מספיקא לא מפקינן ממונא קמ"ל דמפרשין כמו שאמר לשון שאלה תחילה מפרשינן ליה שבזמן שאלה תהיה מיוחדת להתחייב באונסין

בתוספות ד"ה ביום כו' וקשה לר"י כו' ה"ל מחוייב שבועה ע"י גילגול כו' עכ"ל אפשר לומר ליישב דבלא"ה כתבו הא דאמרינן בשבועות פ' הנשבעין שבועת שומרין היכא משכחת לה מתוך שי"ל להד"ם יכול לומר נאנסו ומסיק באפקיד ליה בשטר וכבר כתבו הפוסקי' דלהלכ' שבועת שומרין אפי' בלא שטר רק דלא אמרינן מיגו דלהד"ם משום דהוה מיגו דהעזה וא"כ י"ל לפמ"ש הפוסקים דלפטור מממון אמרינן מיגו דהעזה א"כ כאן אי אפשר לחייבו תשלומין בשביל שבועת נאנסו ע"י גילגול דאת"ל שיתחייב ממון ע"י שבועה זו לא יתחייב לישבע כלל דהא יכול לומר להד"ם דהא ע"כ לומר לכך אמרינן לענין ממון מינו דהעזה דכיון דיש לו מיגו מ"מ אין לחייבו הממון כיון שנראה דקושטא קאמר רק לענין שבועה מחוייב לברר א"כ אי אפשר לחייבו מכח שבועת נאנסה ממון ועוד נ"ל דודאי בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שפיר ה"ל מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם שמאחר שהוא מודה במקצת אי אפשר לו לפטור בלא כלום מתביעתו שאילו הכחישו היה מתחייב שבועה עכשיו שא"י מחוייב לשלם שהרי אין לו בעצמו טענה ברורה להיפטר מממון זה בלא שבועה ובלא תשלומין משא"כ הכא דנהי דיכול להשביעו על נאנסה וצריך לישבע ג"כ ע"י גילגול היינו מצד שאין אנו מאמינין לו על נאנסה צריך לישבע שנאנסה מגלגל עליו ששכורה מתה א"כ אין זה רק מצד חיסרון ידיעתינו אבל לפי מה שהוא צווח שיודע שנאנסה אין עליו גילגול כלל שהרי אם באמת נאנסה פטור הוא לשלם ספק זה דשמא שאולה מתה א"כ יש לו טענת ברי שאין שום גילגול עליו מאחר שיודע בעצמו שנאנסה אין שום שבועה כלל עליו ומספיקא הוא פטור מן הממון וכיון שטוען טענת ברי שהוא פטור מן השבועה נהי דלענין שבועה הטילה התורה עליו לישבע מ"מ לענין ממון לפי דבריו יש לו טענה ברורה שפטור מן הממון שהרי אין שבועתו רק לאמת דבריו ובהכי ניחא בסוגיא דהמחליף שטוען שמא על העבד ועל הכסות אין לו טענה ליפטר עצמו בלא כלום וצריך לשלם גם שניהם וזהו דלא כסמ"ע בסימן ע"ה סק"מ שכתב בטוען על עיקר טענה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא נתחייב לשלם ולא שייך גילגול ובאמת מבואר מדברי הרמב"ן לקמן בעבד בכסותו דבטוען איני יודע על שניהם חייב על שניהם וזה עיקר עוצם ראית הרמב"ן כמבואר למעיין ובהכי ניחא לי דברי הטור ח"מ סימן ע"ה שכתב שהרא"ש כתב כסברא ראשונה דלא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ ובס' ג"ת סוף חלק א' משער ל"ח תמה עליו דהרא"ש לא כתב כאן אלא ואיכא למדחי ולפ"ז נראה שהטור סמך עצמו על תשובת הרא"ש ס"ס צ"ד שכתב בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא לא שייך גילגול כיון שמחוייב לשלם עיקר התביעה וס"ל להטור דזה אינו רק להפוסקים דלא אמרינן משואיל"מ ע"י גילגול משא"כ אי אמרינן משואיל"מ ע"י גילגול א"כ אין צריך לדחוק בסוגיא דהמחליף ונקטינן כפשטא דכיון שטען א"י וזה טוען ברי אמרינן שמחוייב לשלם השדה והעבד ג"כ וא"כ ה"ל להרא"ש לבאר שחייב לשלם הגילגולים אלא ודאי ס"ל לא אמרינן משואיל"מ על הגילגולים לכן אין שייך שבועה רק תשלומין ואפשר לומר עוד דמה שחייבה התורה לשומר לישבע על נאנסה בטענת שמא דמשכיר היינו משום דשמא דמפקיד טוב דאין לו לידע מה אירע בבית הנפקד וא"כ הכא דהמשאיל בקי יותר בזמן המיתה מן השואל שהרי השואל טוען איני יודע א"כ ליכא שבועה בטענת שמא ובטענת ברי לא שייך שבועת שומרים לשיטת הש"ך משא"כ בזה אומר שאולה אינו תולה רק בהכרת הבהמה שפיר מגלגל עליו ולפ"ז עיקר הקושיא מרישא ובזה ניחא דלא תני במתני' זה אומר בזמן שאולה וזה אומר בזמן שכירות דבכה"ג ליכא שבועת שומרין ובעל נימוקי יוסף כתב דלהכי אין מגלגל עליו דמיירי שיש עדים שנאנסה או שנאנסה בפני המשאיל ותמה עליו בג"ת דא"כ בזה אומר שאולה כו' אמאי מגלגל עליו הא יש עדים ונראה דהנימוקי יוסף לא קשיא ליה כלל למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אמאי במשאיל אומר איני יודע יגלגל עליו דכיון דברי עדיף אפילו להוציא ממון לא גרע מאילו כבר שילם לו וטוען ממנו שיחזיר לו מה שנתן לו והתפיסו כי באמת שכורה מחה וצריך להחזיר לו דברי עדיף א"כ לא שייך כלל שיגלגל עליו כיון דברי עדיף אפילו להוציא ממון ובבא דסיפא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע כבר כתב הנימוקי יוסף לקמן בסוגיא דהמחליף דע"י שמא לא אמרינן ע"י גילגול משואיל"מ רק הקושיא למ"ד לאו ברי עדיף אמאי פטור במשאיל טוען שמא הא מגלגלין בשמא ובאמת להך מ"ד מיירי ביש עדים ולא תקשי מזה אומר שאולה כיון דמוקמינן ביש עסק שבועה צריך לישבע מטעם מודה במקצת ואין הקושיא רק למ"ד ברי עדיף כפרש"י לקמן וכמ"ש נ"י ג"כ וא"כ י"ל דהא דכתב הנ"י דמיירי בנאנסה בעדים היינו לדידן דקיי"ל דלא אמרינן ברי עדיף דיכול לגלגל בשמא אפילו נגד טענת ברי של הנתבע ולהכי לא קשיא לוקמה באין עדים ומחוייב שבועה על נאנסו ומגלגל עליו שכורה מתה דא"כ תקשי במשאיל אומר א"י אמאי פטור כיון דיכול לגלגל עליו וע"כ מיירי באיכא עדים א"כ קשה באמת