מעיני החכמה כו

לעצמו משא"כ במגביה לו ולחבירו שרוצה לזכות גם לעצמו לא הוה חובה לאחרים כיון שרוצה באמת לזכות בה לעצמו וזוכה באמת לעצמו רק דנימא שתהא הגבהת חבירו מעכבת עליו הא לא מקרי חב לאחרים כיון שאם היה הא' מניחו ממילא היה זוכה חבירו ולא נמשך מזה חוב לאחרים יותר מאילו הניחה וממילא היתה נשארת ביד השני. וזהו הסברא שבין מיגו דאי בעי זכי למיגו דזכי ממש וזהו ברור לענ"ד. ועפ"ז יתפרש שקלא וטריא דהכא השתא דאמרינן מיגו ולא מקרי חב לאחרים כיון שבידו להניחה לאחר ויזכה בה האחר הכי נמי בחרש ופיקח לא מקרי נמי מה שיקנה הפיקח ע"י החרש חב לאחרים כיון שאם היה מניחו היה ג"כ הפקח קונה לבדו ולכן לא מקרי קנין המחצית על ידי החרש חב לאחרים. ודחי דנהי דלא מקרי חב לאחרים מ"מ אי אפשר שיקנה הפיקח ע"י הגבהת החרש משום דלאו בר דעת הוא ואפי' לעצמו אין לו קנין רק מדרבנן א"כ מנין לו שיקנה לאחרים אפי' לא מקרי חב לאחרים מ"מ אינו בר קנין בשלמא בב' פקחין דעת כ"א שיקנה כפי האפשרי וכיון שאי אפשר לו לקנות החצי מבלי שיכוון שיקנה חבירו בשיתוף עמו דעתו שיקנו שניהם משא"כ בחרש דלאו בר דעת הוא וקאמר אלא אימא חרש קני פקח לא קני ומאי מיגו מיגו דשני חרשין כו' והיינו דכיון דחזינן דגם בב' חרשין קונה כ"א החצי כמו בב' פקחין דתקינו להו זכיה מדרבנן וא"כ כיון שקונה ע"י מה שקונה חבירו בקנין דרבנן והוה כאילו היה דעתו שיקנו בשיתוף אם כן כ"ש לכאורה שאפשר שיקנה החרש ע"י מה שהפיקח מגביה ולא תגרע הגבהת הפיקח עמו מאילו הגביה החרש עמו ודחי דלא דמי דאת"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו משום דמגבה לה אדעתא דחבריה ואף דבשנים כ"א היה חפץ לקנות לבדו מ"מ כיון שאי אפשר שיקנה אף המחצה אם לא שיתכוין שיקנו שניהם בשיתוף ודאי דעתו לקנות כפי האפשרי אבל האי דאדעתיה דידי' מגבה לה וכשלא קונה כלל למה יהיה דעתו שיקנה הפיקח על ידו ומעתה גם לקושיית התוס' אין מקום דהא בתרי מיגו לא אמרינן הוא לקמן דף ט' ע"ב דלא אמרינן מיגו דאי בעי מפקר נכסיה והיינו משום דאפי' מאן דס"ל מיגו דאי בעי זכי לנפשיה מ"מ כשאין ראוי עתה לזכות לעצמו מקרי חב לאחרים כדפרישית בלשון הש"ס משא"כ הכא לא אמרינן אלא דהגבהת הפיקח בשביל החרש לא גרע מאילו הגביה עמו חרש בשיתוף דודאי י"ל שהגבהת הפיקח בשבילו תועיל יותר מהגבהת החרש וזהו אמת אלא דכיון שאין הפיקח קונה ואדעתיה דידיה מגבה ליה ממילא גם החרש לא קנה וכמבואר בלשון הש"ס כן נ"ל ברור בפירושא דהאי מילתא ונתיישבו ג"כ כל גמגומי ספר פ"י ע"ש והמעיין יבחר

בתוס' ד"ה אלא כו' אך קשה אמאי קאמר כו' אפי' מיירי במציאה כו' עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב עפמ"ש התוס' במשנה שהקשה יהא נאמן זה האומר חציה שלי במיגו דאי בעי אמר כולה שלי ותירצו דהוה מיגו להוציא דבחציה השני זה מוחזק כמו זה. ונראה דדוקא אם ראויין לקנות בשותפות ושנים שהגביהו מציאה קני י"ל דמיד במה שמודה לו בחציה נעשה מוחזק ועל חציה השני מהני ג"כ תפיסתו שיהי' בחזקת שניהם משא"כ אם אי אפשר לשנים שיקנו בשיתוף א"כ לא נקראו מוחזקין כל שאין ראויין לקנות כפי מה שהם תפוסים לפנינו וא"כ לא הוה מיגו להוציא כלל משא"כ במו"מ בלא"ה ליכא מיגו כלל כדפרישית ע"ש. אלא דהמקשה דקאמר הא תו למה לי עדיפא מיניה דייק דהוה משנה יתירה לגמרי והדוחה דוחה לגמרי דלא מוכח מידי דאיירי במו"מ

גמ' האי דאמר חציה שלי ליהוי כמשיב אבידה. לדעת הרי"ף דאיירי שהטלית ביד מוכר א"כ ליכא מיגו כלל שהרי אם יאמר כולה שלי מכחישו המוכר והמוכר נאמן כיון שהטלית בידו. ואפשר דמיירי שהמוכר אינו יודע כלל מי נתן לו דמי כולו או חציה או ששניהם נתנו דמי כולו והמוכר אינו יודע למי נתרצה כולו ולמי חציה

ד ' ח' ע"ב בגמ' היכא דמי אי לימא רכוב לחודי' כו' ויש לדקדק לפי שיטת רש"י בקדושין דבהמה גסה נקנית במסירה אתיא למעוטי משיכה וא"כ כיון דשמואל התם ס"ל דבהמה נקנית במסירה א"כ ממעט משיכה והיכא קאמר מנהיג לחודיה ודאי קני והתוס' כתבו שם דבמציאה דלא שייך קנין מסירה שפיר קני משיכה על זה נראה שדקדק רש"י לפרש ובא אחד וחוטפו והיינו להורות דמיירי במציאה דוקא דבמקח וממכר לא הוה קנין במשיכה לשמואל. ומ"מ קשה דכיון דלשיטת רש"י היכא דאיכא קנין מסירה דעדיף לא מהני קנין משיכה הגרוע וא"כ י"ל שפיר אי רכוב עדיף מטעם האמור לקמן א"כ י"ל דמנהיג לא קני כלל דהיכא דאיכא קנין דעדיף לא מהני הגרוע ושפיר י"ל דחד קני. ולכאורה היה נ"ל דלא משמע ליה דקאמר בפשיטות מנהיג לא קני כיון דאיכא מנהיג עכ"פ דקני כגון בבהמה דקה דלא שייך רכיבה וא"כ אי אפשר שיחלוט לומר בסתם דמנהיג לא קני במציאה כיון דמשכחת לה ביה קנין היכא דלא שייך רכיבה. ועפ"ז אפשר לפרש למאי דמסיק רכוב במקום מנהיג מבעיא ליה היינו אי רכוב עדיף היינו דבאמת מנהיג לא קני כלל ולא קשיא איך פסיק וקאמר דלא קני דמשכחת לה היכא דלא שייך רכיבה דממילא משמע כיון דשמואל אמר דינו ארכוב במקום מנהיג שפיר קאמר דהרכוב קני והמנהיג לא קני והיינו משום דלא שייך כלל קנין המנהיג כיון דאיכא רכוב דעדיף אינו קונה בהנהגה. ובזה יובן דלכאורה אין סברא שבשביל שהרוכב עדיף לא יקנה המנהיג דמ"מ גם למנהיג יש קנין. ולמאי דפרישית א"ש דכיון דהרוכב עדיף משום דתפיס ומסייע עכ"פ התפיסה במוסירה לפמ"ש התוס' או לפי מה שאפרש בס"ד שפיר שייך גם במציאה קנין מוסירה בהדי רכוב ולא קני המנהיג כלל או דמנהיג עדיף כו'. ובזו מיושב מה שתמהו התוס' ממתני' דמוכח דלאו רכוב עדיף מדיחלוקו. ולפי זה אפשר לומר דדוקא לשמואל לשיטתיה דס"ל בהמה נקנית במוסירה וממעט משיכה דגריעה שפיר י"ל דרוכב ממעט הקנין של המנהיג כיון דשייך ג"כ תפיס דעדיף מהנהגה משא"כ לרבנן דקדושין והכי ס"ל נמי לרב דבהמה גסה נקנית במשיכה אע"ג דאיכא קנין מוסירה דעדיף אם כן ממילא אפילו יהיה רכוב עדיף מ"מ גם המנהיג יקנה. וא"כ שפיר י"ל דמתני' כרבנן דקדושין דס"ל בהמה גסה נקנית במשיכה אף דמוסירה עדיפא. ועפ"ז אפשר ליישב דברי הרי"ף שלא הביא אלא המשנה כצורתה ודייקו דס"ל דלא כשמואל דס"ל דמתני' דוקא במנהיג ברגליו ותמהו עליו למה לא הביא דברי שמואל דליכא מאן דפליג עליה דמוקי מתני' במנהיג ברגליו, ולפ"ז י"ל דשמואל לשיטתיה אזיל דודאי י"ל גם רכוב קונה כיון דעכ"פ אזלא מעט מחמתי' אע"ג דשמואל מהפך המשנה היינו משום דלא משמע ליה שיתחייב בשביל מה שאזלא מעט מחמתיה ומ"מ לענין משיכה שפיר עכ"פ הוה משיכה אלא דשמואל לשיטתיה דס"ל היכא דיש קנין דעדיף לא מהני קנין הגרוע ולכך לא מהני כאן רכוב כיון דאיכא מנהיג דעדיף משא"כ לדידן דקיי"ל דבהמה גסה נקנית במשיכה אע"ג דמסירה עדיפא א"כ ממילא רכוב קני אע"ג דאיכא מנהיג דעדיף וא"ש. ולפ"ז צ"ל להרי"ף מסירה קונה וגם לענין כלאים שפיר פטור היושב בקרון דבזה לא מצינו חולק על שמואל. אלא דקשיא לפ"ז מאי פריך לקמן אשמואל ממתניתין הא י"ל מתניתין אתיא כרבנן דמשיכה מהני אף על גב דאיכא קנין דעדיף ושמואל סבירא ליה מוסירה דוקא בעינן כיון דעדיפא ולהכי נמי רכוב לא קני כיון דאיכא מנהיג דעדיף ולכן י"ל דמשמע ליה להש"ס דודאי שמואל דמפיך מתניתין וס"ל לפטור היושב בקרון ע"כ הטעם דלא מקרי מעשה כלל ומשמע לי' להש"ס דאי הוה מעשה המועיל לקנות לענין קנין גם לענין כלאים הו"ל מעשה המועיל להתחייב עליו וא"כ לרבנן דס"ל דמשיכה קונה ואם נימא דרכוב היינו משיכה א"כ גם לענין כלאים ראוי שיתחייב שהרי הוא מעשה המועיל שנעשה קנין על ידו וא"כ קשיא ליה שפיר כיון דשמואל מפיך למתניתין דחכמים פוטרין ור' מאיר מחייב ואם איתא דמתניתין דהכא כחכמים דברייתא דזו וזו במשיכה ולא בעינן קנין דעדיף א"כ למה מפיך למתני' הא אדרבה י"ל טעמא דר"מ דפוטר היינו משום דלשיטתי' אזל דס"ל דבעינן ג"כ מסירה ולא מהני קנין הגרוע א"כ גם רכוב אינו מועיל לשום דבר משא"כ חכמים דהתם היינו חכמים דברייתא דקידושין דזו וזו במשיכה ומהני נמי קנין הגרוע ולכן גם רכוב מהני דלא מפלגינן בקנינים בין גרוע לטוב יותר אלא ודאי לא משמע ליה לשמואל כלל לאוקמה מתני' דהתם כחכמים דברייתא דקידושין כיון דלא נזכרו במשנה ולהכי לא ס"ל לשמואל כוותייהו א"כ ודאי גם מתני' דהכא אי אפשר לאוקמה החכמים דברייתא וא"כ א"ש דברי הרי"ף לדידן דקיי"ל כחכמים דברייתא לכן ס"ל דרכוב נמי קונה. ועפ"ז מיושב ג"כ מה שנדחקו המפרשים בפרש"י לקמן דף הסמוך שפירש ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג ובמקום מנהיג פלגי ותמהו הא כאן משמע אע"ג דרכוב קני י"ל מנהיג עדיף ולא קני הרכוב כלל. ולמאי דפרישית אין מקום לקושיא דלא איבעיא לן אלא אי נימא רכוב עדיף מנהיג לא הוה קנין כלל אבל אי רכוב קני אין למנהיג מעלה יתירא על רכוב וגם דנימא רכוב עדיף נמי אי אפשר לומר למסקנא לשמואל דחזינן דלא בעי לאוקמה מתניתין כחכמים דברייתא ודו"ק. ועוד נראה דבשיטת רש"י אפשר לומר בפשיטות דליכא למימר דרכוב קני משום דעדיף ולהכי מנהיג לא קני דהא בלא"ה קשה היכא מייתי מכלאים דלא תפיס. וגם למה לא פשיט מרב ושמואל גופיה דס"ל דמוסירה לא קני וכבר הקשה מהרש"א כן. וצ"ל כמ"ש לקמן דכיון דרכוב קנין מצד עצמו י"ל דמסייע בתפיס ומבטל קנין המנהיג וא"כ ע"כ לומר דרכוב לחודי' קני אפי' בלא תפיס ובהא ודאי מנהיג עדיף וא"כ אי אפשר לומר דמשום דרכוב עדיף לא מהני קנין המנהיג דאם מנהיג לחוד לא קני אי אפשר שיקנה הרוכב כיון דמצד עצמו אינו קונה לא מסייע ליה קנין המוסירה כדמוכח בגמרא מכלאים דלא תפיס וע"כ צריך לומר אי בלא תפיס לא קני לא מהני לי' תפיסה לקנות א"כ ממילא אי אפשר לומר דמנהיג לא קני ורכוב קני דאי מנהיג לא קני ע"כ רכוב בלא תפיס כ"ש דלא קני וא"כ גם תפיס לא מהני וא"כ א"ש דקאמר מנהיג לחודי' מי איכא מ"ד לא קני והיינו דאי רכוב קני אי אפשר דמנהיג לא קני דליכא למימר דרכוב יש לו מעלה דתפיס דאי מנהיג לא קני כ"ש דרכוב לחודיה לא קני ולא מהני צירוף דתפיס ודוק היטב. גם אפשר לומר דלא אמרינן היכא דאיכא קנין דעדיף לא יקנה בגרוע רק במסירה דשייך בכל בהמות משא"כ רכוב דלא שייך בדקה וכיון דבדקה ודאי הנהגה קונה הה"ד בגסה