מעיני החכמה רסז

מאיזו ילפותא דאהא ליכא מאן דפליג וא"כ ל"ל דזו חומרא מה שמשלם כפל בטט"ג דהא ש"ש ודאי חמור מש"ח אלא דאכתי הוה מצינן למימר דלכך חמור ש"ש מש"ח אף דכפילא הוה חומרא היינו דוקא אם לא משכחת כפילא כלל משא"כ בש"ש שחייב בגניבה ואבידה ומ"מ משלם נמי כפל בטט"ג בלסטים מזויין א"כ ודאי קרנא דמשלם הוה חומרא כיון דמשכחת ביה נמי כפילא וא"כ הכי משני דודאי י"ל דמסברא הוה אמרינן דכפילא חומרא הוא אלא דש"ש מ"מ משלם גניבה ואבידה כיון דאף שישלם מ"מ משכחת ביה כפילא ומשני דסבר לסטים מזוין גזלן הוא ולא משכחת כפל בש"ש וא"כ ממילא מוכח מן התורה דקרנא עדיף דמסתמא ש"ש חמור מש"ח וגם בהך תירוצא ס"ל דקרנא עדיף אלא דמוכח כן מן התורה

בגמרא הניחא למאן דאית ליה דיו ויש לדקדק דלמאן דאית ליה דיו נמי תקשי א"כ איך יליף ק"ו מש"ש הא כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין וכאן אם נלמד מש"ש הרי פטור בגניבה בבעלים אפילו משבועה דילפינן לגמרי מש"ש משא"כ אי לא נילף מש"ש נהי דפטור מגניבה ואבידה מ"מ צריך לישבע שלא פשע אי פשיעה חייב בבעלים או שאינה ברשותו כיון שאינו משלם הוא שד"א

בתוספות ד"ה הניחא למאן דאית ליה דיו כו' תימא כו' התוס' נדחקו ואפשר לומר לפמ"ש לעיל דאי לא ידעינן גניבה ואבידה מוקמינן או לשבויה א"כ י"ל כך הקושיא למאן דלית ליה דיו במיפרך ק"ו תקשי נוקמה או לגניבה וא"כ מיפרך ק"ו מש"ש דכבר מוכח מאו וכיון דמיפרך ק"ו נימא גם בבעלים חייב בגניבה מיהו הא ליתה דכיון דמרבינן מאו ממילא פטור בבעלים כמו לפי האמת בשבויה דפטור נמי בבעלים דהא בשואל כתיב פטור בבעלים אלא דמ"מ י"ל דלא דמי להתם דשם אין ללמוד י"ד ימים דלא כתיב בשום מקום אבל כאן לא מצינו בבעלים פטור רק בשואל וי"ל שלא פטרה התורה בבעלים על חיוב הנוסף בשואל על שומר שקדם וכן בש"ש אינו פטור רק על חיוב הנוסף על ש"ח דהיינו גניבה ואבידה דכיון דלא אמרינן דיו במיפרך ק"ו ממילא לא שייך ללמוד שיהיה לגמרי כזה מאחר שלא מצינו פטור בבעלים רק בחומרא הנוספות בשואל י"ל דבבעלים לא פטור רק מחד חומרא

בתוספות ד"ה וי"ו מוסיף והשת' לא צריך תו ק"ו לכאור' נראה למ"ד מקרא נדרש לפניו ולפני פניו א"כ לא שייך לרבויי גניבה כיון דאש"ח נמי קאי ובש"ח פטור מגניבה ואבידה

בגמרא הילכך בש"ש ובשואל לחיוב אתיא בק"ו והקשה מהרש"א בלאו ק"ו פשיטא לא גרע פשיע' מגניבה ואבידה בלא פשיעה והיה אפ"ל לדעת הרמב"ם שסובר דבעבדים ושטרות נמי פשיעה חייב א"כ אין דין זה רק בש"ח לכן צריך הק"ו דאילו מהנך חיובים ממעטינן עבדים ושטרות וקרקעות מיהו י"ל איפכא דהא יש לדייק למה לא פירש גם למ"ד פטור דפשיעה אתי מש"ח כדי לפטור פשיעה בכולן לכן י"ל דודאי למ"ד חייב שפיר י"ל דפושע כמזיק דהא עיקר קושית הראב"ד על הרמב"ם דאם פושע כמזיק אמאי פטור פשיעה בבעלים וא"כ למ"ד חייב י"ל שפיר פושע כמזיק לכן יליף לה מש"ח דמשמע לן דגם בעבדים כו' חייב גם י"ל לפמ"ש התוס' לעיל דף צ"ג ע"ב ד"ה אי בעי דתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס פטור א"כ צריך ללמוד מש"ח לתחילתו בפשיעה וסופו באונס דבחיוב ש"ש בגניבה ואבידה פטור בסופו באונס להכי צריך למילף מש"ח

בתוספות ד"ה איתמר כו' פסק כו' וכן לקמן בפירקין אלא למ"ד פשיעה בבעלים חייב עכ"ל וקשה אי רבא ס"ל פשיעה בבעלים תקשי הא דאמר רבא לעיל דף מ"א ע"ב דשליחות יד אתי שלא תאמר דיו דבבעלים פטור ואיך אפשר לומר כן דמי גרע מפשיעה דחייב בבעלים ואפשר דקמ"ל בשליחות יד אפילו במתה חייב דלענין תחילתו בפשיעה במתה פטור לרבא דס"ל מלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם

בגמרא ואילו ש"ח לא קתני קשה איך לא ידע ולטעמיך ואפשר דלמקשה משמע ליה דלהכי לא נקט ש"ש דבחיוב גניבה ואבידה לא שייך פטור לגמרי דעכ"פ צריך לישבע שאינה ברשותו משא"כ במתה דהיא קמן אבל אי פטור בפשיעה ה"ל למיתני ומתה בפשיעה והדוחה קאמר ולטעמיך דמ"מ ה"ל למינקט ש"ש בשביל עיקר חיובא

דף צה ע"ב בגמרא סברוה הא מני ר' יהודה היא לכאורה תמוה מהיכא תיתי לסבור דר"י הוא ולא רבי מאיר ואפשר לומר דבלא"ה קשה איך ס"ד דס"ל שוכר כש"ש ופשיעה בבעלים חייב א"כ תקשי איך נקט מתה הא בש"ש בלא"ה פטור במתה ובע"כ איירי בפשיעה א"כ מוכח דפשיעה בבעלים פטור ובסיפא תני בהדיא חייב לכן היה אפשר לומר דכולה בשואל איירי ע"פ דעת הרי"ף שסובר בדמי אבידה ה"ל שואל בשביל שכר השתמשות אף דשכר שימוש אינו אלא ש"ש מ"מ כיון דשומר אבידה בלא"ה ש"ש אהני שכר שימוש לשיהיה שואל וא"כ י"ל דכולה בבא אחת ושכרה איירי אחר שכלו ימי שאלה ולעיל דף פ"א מבואר בכלו ימי שאילה הוה ש"ש וא"כ אף ששכרה אח"כ כיון דשוכר כש"ש נעשה שואל לחייב באונסין וא"כ מוכח דשוכר כש"ש דאילו הוא כש"ת לא נעשה שואל ע"י השכירות של אח"כ כן י"ל בדרך פילפול. מיהו לפי האמת בהא ע"כ גם הרי"ף מודה שלא נעשה שואל כדמוכח ממתני' דלקמן בשאלה חצי יום ושכרה חצי יום וכמ"ש שם בס"ד ובאמת שלשון מתה קשה למ"ד פשיעה בבעלים חייב א"כ ע"כ מתה באונס והא בשכרה בלא"ה פטור שוכר באונסין ובסיפא נקט בהדיא מתה חייב. ואפשר דמיירי במתה כעין גניבה ואבידה כמ"ש התוס' לעיל דף צ"ג ע"ב דהו"ל לעבורי חדא חדא

בתוספות ד"ה איבעית אימא כו' תימא דאמאי דחק כו' כבר כתבתי ליישב דהך פלוגתא דפשיעה בבעלים חייב תליא אי מקרא נדרש לפני פניו וא"כ כיון דבעי לאסוקי הך ברייתא כמ"ד פשיעה בבעלים פטור ובפרק במה מדליקין דף ל"ב ע"ב פליגי רבי מאיר ורבי יהודה אם בנים מתים בעון מזוזה ואיתא התם למאן דאמר בעון מזוזה ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו א"כ לא ידעינן אי רבי מאיר אמר בעון מזוזה ע"כ ס"ל דנדרש לפניו ולא לפני פניו א"כ פשיעה בבעלים חייב והש"ס דבעי לאסוקי להך ברייתא דס"ל פטור א"כ כיון דלא מסתיים אי ר"מ ס"ל בעון מזוזה הוה סבר פשיעה בבעלים חייב לכן מוקמינן לה כר' יהודה דס"ל שוכר כש"ח דמי וכן אי ס"ל לר' יהודה בעון מזוזה אתיא כר' מאיר ור"מ ס"ל שוכר כש"ח וא"ש עוד י"ל דבלא"ה הרמב"ם סובר דפשיעה בשטרות חייב דפושע מדין מזיק והראב"ד השיג עליו א"כ איך פטור פשיעה בבעלים ולמ"ד פטור י"ל דהוה היזק שאינו ניכר ולא שמיה היזק א"כ למ"ד שמיה היזק י"ל דפשיעה חייב שפיר מדין מזיק וא"כ כיון דבגיטין דף נ"ז בעי לאוקמה דר' מאיר ס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק ואם כן לדידיה ראוי לחייב בפשיעה בבעלים להכי מהדר לאוקמה כר' יהודה

בתוספות ד"ה הא כו' ותימא דמאי צריך לדקדק כו' עכ"ל נראה ליישב דודאי הא דנקט מרפי קמה י"ל דהרבותא לא מבעיא עמה ממש א"כ הרי ראה בעיניו שלא פשע דודאי למ"ד דבעינן פרה וחורש בה א"כ לא קאי רק אשואל א"כ ודאי פשיעה בבעלים חייב וא"כ הוה רבותא דלא מבעיא עמה ממש הרי אם פשע חייב הוא שהיה עמה וא"כ בודאי לא פשע לכן י"ל דפטור משא"כ מרפי קמה שאפשר שלא ראה אם מתה ע"י פשיעה אפ"ה הוא פטור אבל לענין שנקרא בבעלים אין לחלק כלל דתרווייהו באותה מלאכה הוה

דף צו ע"א בגמרא אפ"ה שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה לכאורה אין זה טעם מספיק כ"כ ונראה דודאי אי חיוב אונסין משעת שאלה א"כ מסתבר דתליא בשאילה דאז מתחיל חיוב אונסין אלא דהא גופא מנ"ל דילמא חיוב אונסין משעת אונסין ולהכי קאמר כיון דחייב במזונותיה א"כ משמע שגם חיוב אונסין מתחיל אז כדבעי למימר בפרק אלו נערות דף ל"ד ע"ב וא"כ באמת הכוונה משום חיוב אונסין ולמאי דס"ל דאחריות משום אונסין י"ל טעמא דרב אשי

בגמרא א"ה בעליו אין עמו כו' ל"ל ויש לדקדק דילמא אי לא הוה נקט אין בעליו עמו הו"א דלרבותא נקט אף דאין בעליו עמו ומוטלת השמירה על השואל מ"מ חייב באונסין וכדבעי למימר לעיל ריש פירקין דלא מקרי כל הנאה שלו כיון דבעי נטורי וקמ"ל דאף שאין בעליו עמו מ"מ הוה שואל וכ"ש אם בעליו עמו

בגמרא בעי רמב"ח שאלה לרבעה. לכאורה קשה דבהא לא שייך שיקנה משעת משיכה כיון דודאי המשאיל יכול לחזור וגם השואל מוקמינן ליה בחזקת כשרות כל זמן שלא נעשה רשע ומשמע שלא קנה רק משעת רביעה ואההיא שעתא לא מחייב דקים ליה בדרבה מיניה ולא מחייב באחריות אונסין בשעת משיכה ואפשר דרב"ח ס"ל משעת אונסין נשתעבד וא"כ כבר נתחייב המיתה אז בשעת רביעה וחייב אח"כ על האונס משא"כ למ"ד משעת משיכה נשתעבד הכא לא נשתעבד בשעת הנאתו דקים ליה בדרבה מיניה

שם שאלה לראות בה ויש לדקדק לפ"ז למה המקדש בשור הנסקל ופטר חמור אינה מקודשת הא יש הנאה לראות בהו כמו שפרש"י כאן וכן בכל איסורי הנאה אי שייך ליראות בהם וצ"ל דכיון דאיסורי הנאה אסור ליראות בהם ואי הוה שלא כדרך הנאתן כבר הקשו התוספות בלא"ה וכיון דאין לו דמים הוה כהפקר ואין זה הנאה שלו ועוד יש לדקדק אם תאמר דבשביל הנאה זו יוחשב שואל א"כ תקשי איך משכחת לה ש"ח הא כל ש"ח שייך בההיא הנאה דמהימן ליה כדאיתא בס"פ הפועלים דלכך מתנה ש"ח להיות כשואל ואפשר לומר דדוקא שואל כיון דשאלה בשביל זה מקרי שואל ואף דשואל בעי נטורי עכ"פ מ"מ נחשב כל הנאה שלו שמשמרה לדעת עצמו משא"כ בנותן לו לשמור הרי זה שומרו אף שיש לו הנאה זו ממילא שמאמינין לו לא נחשב שואל בשביל זה כיון שלא קבלו בשביל כך רק בהתנה בהדיא מהני ועיין רמב"ם בפ"ב משאלה דין ט' שהביא הני בעיות לרבעה ולהראות ופחות מש"פ לענין שאילה בבעלים והביא המ"מ פרש"י דמבעיא לן אי נקרא שאלה כלל ולפ"ז בשאלה בבעלים להני מילי ודאי פטור עכ"ד המ"מ ומשמע מדבריו דלהרמב"ם בלא בעלים לא מספקא לן דבודאי שואל הוה ולא מבעיא רק אם שאלה בבעלים פוטרת בכה"ג ויש לתמוה דהא הנך בעיין דשאלה לפחות מש"פ אי אפשר לפרש כלל דאם שאלה לפחות מש"פ בבעלים חייב דמי עדיפא פחות מפרוטה מפרוטה דהא מפרש הטעם משום דממונא בעינן וא"כ איך נימא אם שאלה לפרוטה פשיטא לן דבבעלים פטור ובשאלה וא"כ מש"פ יתחייב אף בבעלים זה דבר שאין, הדעת סובלתו שהרי קל מש"פ