מעיני החכמה רסו

בגמרא מנה"מ כו' איפוך אנא עיין תוס' לעיל פ' המפקיד דף מ"א ע"ב ד"ה קרנא דלמ"ד כפילא עדיף ידעינן מסברא דפרשה ראשונה בש"ח דכסף וכלים דרך לשמור בחנם ולעיל בחידושי הבאתי דברי הרמב"ן שהקשה על זה מדלא קאמר בש"ס הך טעמא ושם ישבנו קושיתו אלא דיש לתמוה שהרי הרמב"ן גופיה כתב בפירושו לתורה טעמא של הרשב"ם והרמב"ן גופיה בחידושיו דחה דברי הרשב"ם ונראה ליישב דהרמב"ן נקט לפי האמת דודאי י"ל דמהא לא מוכח מדנקט כסף או כלים דאי פרשה ראשונה בש"ש נמי א"ש דקמ"ל בכסף וכלים פטרה התורה לש"ש כדי שיתחייב בטוען טענת גנב כפל ולעיל ר"פ. המפקיד מפלגינן בין כסף או כלים לבהמה דנפיש כפלייהו דכי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' וא"כ י"ל דקמ"ל אפילו בכסף וכלים דלא נפיש כפלייהו פטרתה התורה לש"ש כדי שישלם עכ"פ כפל ובפרשה שניה קמ"ל בש"ח חייב כדי שיפטר בטט"ג לפום סברא דכפילא ואע"ג דבפ' ש"ש כתיב נמי חמור ובחמור ליכא ד' וה' מ"מ י"ל כיון דבעי לאשמועינן פרשה ראשונה בש"ש לפטור אפילו מגניבה כדי שיתחייב כפל ניחא ליה למנקט כסף וכלים ושפיר י"ל פרשה ראשונה בש"ש אלא דהרמב"ן בפירושו לתורה היינו לפי האמת דקרנא עדיפא ואין הכפל חומרא א"כ בודאי פשטא דקרא דכסף או כלים דרך לשמור בחנם משא"כ בהמה שמוסרין לרועה כדכתב הרמב"ן

בגמרא אלא אבידה מנ"ל לכאורה קשה לפי דברי הש"ך בח"מ דשומר צריך לישבע בבירור ובאם אין יכול לישבע בבירור צריך לשלם א"כ מאי פריך אבידה מניין הא לא יוכל לדעת שמא נגנב מיהו י"ל דמשכחת לה שיודע שלא נגנב כגון מעות שצררן והפשילן לפניו וכה"ג דאינו מסופק רק שנאבד לו

בגמרא אבידה מנ"ל כו' ק"ו ומה גניבה שקרובה לאונס כו' ויש לדקדק דאכתי מנ"ל ללמוד אבידה מגניבה הא י"ל דוקא בגניבה חייבה התורה שמרויח הכפל כשימצא הגנב כדלעיל ר"פ המפקיד משא"כ באבידה דליכא כפל י"ל דפטור דהא חזינן דבעי למימר דש"ש פטור מגניבה כדי שירויח המפקיד הכפל כשיטעון הנפקד ט"ג אף דרחוק יותר ואפשר דהכא למ"ד קרנא עדיפא ס"ל דאין סברא לפוטרו באבידה משום שאין כפל דבשביל ריוח הכפל לא היתה התורה מחייבתו על גניבה. ועפ"ז קושית התוס' לעיל פ' המפקיד למ"ד לא אמרינן קרנא עדיפא מנ"ל פרשה ראשונה הש"ח ולפ"ז ניחא דהא להך מ"ד ע"כ צ"ל דמקרא דגנוב יגנב דרוש אבידה דלדידיה ליכא ק"ו כדפרישית וא"כ י"ל דבלא"ה קשה מנ"ל לפטור אבידה בש"ח כיון דקרובה לפשיעה דילמא אינו פטור רק בגניבה שקרובה לאונס מיהו למאן דדריש גנוב יגנב מוכח מדרבי רחמנא אבידה בפרשה שניה ש"מ דבפרשה ראשונה הוא פטור וא"כ ממילא מוכח דליכא למימר פרשה ראשונה בש"ש ופטור מגניבה כדי שישלם כפל אם יטעון טענת גנב דודאי אין זו חומרא כלל דמה לו לטעון טענת גנב אם ירצה לשקר יוכל לטעון אבידה ואטו בשופטני עסקינן דבשלמא אונסין לא קשיא שיוכל לטעון דכיון דפטור בגניבה אינו רגיל לטעון נאנסו דנראה דמשקר בכיון שלא יתחייב אבל אבידה שפיר יכול לטעון וא"כ לא שייך כלל חומרא דמשלם כפל בטט"ג אלא דלעיל דקאמר דהחומרא בטוען ט"ג היינו למ"ד דיברה תורה כלשון בני אדם וא"כ כשתמצי לומר פרשה ראשונה בש"ש ופטור משום שיתחייב בטוען ט"ג א"כ י"ל באבידה באמת חייב וא"כ לא קשיא קושית התוס' דלמ"ד לא אמרינן קרנא עדיפא מנ"ל דבפרשה ראשונה בש"ח די"ל דכבר מוכח מדחזינן בפרשה ראשונה שפטור באבידה ע"כ איירי שש"ח דל"ל בש"ש וחימרא הוא שישלם בטט"ג כפל דלא משכחת לה דמסתמא יטעון אבידה ומה לו לטעון טענת גנב ולק"מ מיהו למ"ד אמרינן דיברה תורה כלשון בני אדם ולא מוכח רק מק"ו קשה מנ"ל אבידה לפטור בש"ח ואפשר שאין כל גניבות קרובות לאונס ואפ"ה מדכתיב גניבה בפרשה שניה ש"מ בפרשה ראשונה פטור ומ"מ הך מ"ד דס"ל לא אמרינן קרנא עדיפא י"ל דס"ל כדפרישית דמגנב יגנב מוכח אבידה פטור בפרשה ראשונה ושפיר מוכח פרשה ראשונה בש"ח אלא דסוגיין קאי למ"ד קרנא עדיפא ודו"ק היטב. והא דפריך לעיל פ' המפקיד מה לש"ח שכן משלם כפל בטט"ג היינו פירכא לפי האמת דמשכחת חומרא בש"ח אבל לומר שלכך חייבתה התורה ש"ח בגניבה וש"ש יהיה פטור כדי שיתחייב בטט"ג זה לא מסתבר מאחר שיכול לפטור עצמו באבידה

בגמרא אלא שבויה בשואל מנ"ל לכאורה קשה הא מוכח שבויה בשואל מדכתיב בש"ש ונשבר או נשבה לפטור מוכח דבשואל חייב דאל"כ ל"ל קרא לפטור שבויה בש"ש דמנא תיתי ונראה ליישב דבלא"ה צריך להבין דקאמר מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא תאמר בשבויה דלא סליק אדעתיה. וקשה להבין דמכ"ש דלא איכפת ליה שיקבל עליה אונס שבויה וצ"ל כמ"ש התוס' פרק נערה שהקשו הלוקח בהמה ונטרפה נימא דמסתמא אדעתא דהכי לא קנאה ותירץ דמסתמא היה נכנס לאותו ספק וא"כ י"ל דזה השואל לא היה רוצה להתחייב באונסא דשבויה ואף שי"ל שלא היה משאיל לו י"ל כיון דלא סליק אדעתיה לא איכפת ליה בתנאי זה אף שלא היה מקבל עליו אחריות זה וא"כ י"ל דבשומר שכר שנותן לו שכר שמירה א"כ י"ל ודאי כיון דגם בנאנסו צריך ליתן לו שכר ע"כ הוא דאף דודאי לא נדר לו שכר אילו היה יודע שיקרה לו אונס לא היה נותן לו לשמור וצ"ל מסתמא לא קיבל אדעתא דהכי שאם יארע לו אונס שיהיה לשוא שקד שומר ואמרינן מסתמא אפילו היה מתנה בפירוש שלא יפסיד שכרו באונסין היה דעת המפקיד מסכמת והשומר בודאי לא הוה סבר וקביל אילו לא היה מתרצה ליתן לו שכרו כשיאנס וא"כ לענין השכר אם נימא דשבויה אונסא דלא סליק אדעתא הוה מצינן למימר שמפסיד שכרו ואין לומר שלא היה מקבל עליו לשמור אם היה מתנה עמו שיפסיד שכרו באונסין דמ"מ בשבויה דאונסא דלא סליק אדעתי' הוא י"ל לענין שכירות פסידא דמוציא הוא וס"ד שלא יטול שכירות דקמ"ל גם נשבה הוה אונס כמו שבורה ומתה וצריך ליתן שכירות ג"כ ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' לעיל שהקשו למ"ד דלא אמרינן קרנא עדיפא מנ"ל דפרשה ראשונה בש"ח ולפ"ז ניחא דלמאי דמסיק דלחלק לא צריך קרא ואו לרבות שבויה מוכח דפרשה שניה בש"ש דאי פרשה שניה בש"ח תקשי או לרבות שבויה ל"ל ואין לומר דפטור משום דאונסא דלא סליק אדעתא הוא דמדאיצטריך קרא ונשבה בפרשה שניה מוכח ודאי בשואל דחמיר חייב בשבויה וע"כ צ"ל כדפרישית דבפרשה שניה צריך נשבה לומר שנוטל גם שכרו אם כן ממילא מוכח דבש"ש איירי דבש"ח ליכא שכר ובש"ס לא קאמר דמוכח משום קרנא עדיפא אלא לס"ד דלא ידע מנין אתיא שבויה בשואל אבל לפי האמת דמייתר או בשואל לרבות שבויה ולא נילף מפרשה שניה מוכח דע"כ הוא בשומר שכר

דף צה ע"א בגמרא מ"ט סברא הוא מ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא עיין מהרש"א שדייק לפרש"י דקטלה כולה פשיטא לן דחייב הול"ל א"כ ל"ל למיכתב נמי קטלה פלגא דהיינו במיתברא ומתה שחייב אי לאו לאשמועינן בקטלה פלגא לחוד נמי חייב ויש ליישב כו' דאיכא למימר דנשברה אינו חייב עד דמתה עכ"ל וכוונתו לרש"י הטעות הוא אפילו נשברה אינו חייב רק עד דמתה וקאמר דאין סברא כיון דבמתה לחוד חייב ממילא גם במיתברא ומתה חייב וע"כ שבורה אתי לחייב אשבירה לחוד וזהו דחוק וגם דברי מהרש"א דחוקים דמ"מ קשה לפי האמת ל"ל שבורה כיון דמ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא ונראה דשבורה איצטריך די"ל כיון דלא מיירי בנשבר מחמת מלאכה דפטור לפי האמת וא"כ י"ל דנשבר הוא אונסא דלא אסיק אדעתיה להכי צריך נשבר אבל הא דבעי למימר דלא מחייב רק במיתברא ומתה קאמר שפיר דלא מסתבר דכיון דלפי האמת חייב במיתברא ומתה אף דלא אסיק אדעתיה ממילא הה"ד נשבר לחוד ועוד דקמ"ל בנשבר היינו שחייב על השבירה לחוד מה שהפסידתו השבירה למלאכה וקמ"ל דאם מתה אח"כ לא נימא דאם מתה אחר שנשברה יפטור על מתה היינו מה שנפסדה ביותר דהא כיון שאינה ראויה למלאכה הוה כמו כלו ימי שאילה דפסקה הנאתו קמ"ל דאם מתה אח"כ מ"מ חייב לשלם כל הבהמה אבל לומר שפטור על השבירה לגמרי בזו אמרינן דפשיטא לן מ"ל קטלה כו'

בגמרא גניבה ואבידה בשואל מנא לן לכאורה תמוה מי גרע שואל מש"ש דהיינו ש"ש ממש דהא בכלו ימי שאילה הוה עכ"פ ש"ש הואיל ונהנה מהנה כדאיתא לעיל דף פ"א וכ"כ הרא"ש בהך דשאל שתי פרות בפרוטה דש"ש מיהא הוה כיון דיש לו הנאה בפרוטה וא"כ לא נפק מכלל ש"ש ואפשר לומר דאם אין הנאת השאלה שוה פרוטה דלאו שוכר הוא כיון שאין שוה פרוטה לשכור למלאכה זו ולקמן לא מבעיא לן רק בשאלה לעשות בה פחות מפרוטה אבל אם הדבר שוה הרבה רק דהנאת השאלה אינה ש"פ י"ל דשואל הוה לכ"ע ובכה"ג לאו מדין ש"ש אתי עליה ואפשר לומר עוד דבהך ס"ד דבעי למימר דלא אמרינן קרנא עדיפא א"כ לא מוכח פרשה ראשונה בש"ח די"ל שניה בש"ח ובש"ש פטור באמת כדי שיתחייב בטט"ג וא"כ י"ל דה"ק גניבה ואבידה בשואל מנין דשמא פרשה שניה בש"ח וש"ש נמי פטור וע"ז אמר דליתא דאיכא ק"ו משום דקרנא עדיפא א"כ ממילא פרשה שניה בש"ש וחייב נמי בגניבה ואבידה

בתוספות ד"ה דאפשר כו' וא"ת ונילף משבוי' עכ"ל לכאור' לא קשיא קושית התוס' דאם לא נדע גניבה ואבידה בשואל ממקום אחר נוקים או לרבות גניבה ואבידה ולא נדע שבויה בשואל וא"ש: ובזה יש ליישב תמיהת התוס' בסמוך דכאן לא מיפרך ק"ו די"ל דכיון דלפי האמת דמרבינן שבויה מאו לא צריך לרבויי גניבה ואבידה הוה כמו מיפרך ק"ו דלפי האמת דאו מרבה שבויה אע"ג דאפשר למטרח ולמיתי ואפשר דהתוס' הוכיח דלעולם גם לסברא דהשתא מרבינן שבויה מאו דאם נימא דכל זמן דלא ידעינן גניבה ואבידה בשואל מסתברא לאוקמי או אגניבה ואבידה דא"כ מאי פריך מה לש"ש שכן משלם כפל בליסטים מזוין משא"כ בשואל הא אם ילפינן ש"ש משואל י"ל דיו וגם שואל יפטר בלסטים מזוין אע"כ דלסטים מזוין חייב בשואל דהיינו שבויה וא"כ מוכח דלעולם מוקמינן או אשבויה ובזה יש ליישב קושית מהרש"א פ' המפקיד דף מ"א ע"ש בתוס'

בגמרא איבעי' אימא קסבר לסטים מזוין גזלן הוא משמע דלהך תירוצא הא דמשלם בטט"ג הוה חומרא טפי מקרנא וא"כ תימא איך יליף ק"ו לשואל שיתחייב בגניבה ואבידה דאדרבה כיון דשואל חמור טפי יש לפטרו בגניבה ואבידה כדי שיתחייב כפל בטט"ג ונסתר הק"ו לגמרי

ואפשר לומר דהכי קאמר דודאי ע"כ פרשה ראשונה בש"ח ק בש"ש