מעיני החכמה רסה

כשיגדל הנהר וס"ד שתנאו בטל גם בזה להכי נקט הך חלוקה שתנאו קיים רק כשתוכל לקיימו בסופו אף שעכשיו אין יכולה לקיימו לא ימנע בשביל זה קיום התנאי כשיהיה באפשרי ובזה ניחא נמי מה שתמהו התוס' מאי קמ"ל רב נחמן הא אמר רב זו דברי ר"י בן תימא ולפ"ז ניחא דודאי רבנן פליגי בשני חלוקות שמאלו שחשב יש מהם שאפשר לקיים בענין יוצא מהיקש הטבעי ויש מהם מן הנמנעות לגמרי שלא יצוייר יכולת עליו אפי' בתחבולה והנה מפשטא דמתני' יש לומר שאינו שולל רק חלוקה זו שהוא מן הנמנעות אפילו חוץ לטבע כגון שתבלעי קנה של מאה אמה או שתעשי משולש עם ד' זוית שיש לנמנע טבע קיים כמש"כ הרב המורה אבל דבר שאפשר בתחבולה י"ל דס"ל שתנאו קיים ומ"מ רבנן פליגי אף בהא שאי אפשר לקיימו אפילו בתחבולה ור' יהודה. ס"ל דבטל התנאי אפילו אפשר לקיימו בתחבולה אלא דרב נחמן דייק מדנקט בסופו להורות שיש זמן שנוכל להתקיים ע"כ בתנאים שיש לקיימן בטבע קאמר שהדבר היוצא מן הטבע אינו נתלה בזמן שאין גבול לדברים היוצאים מהיקש הטבעיי וע"כ מתני' בטבעי קאמר וא"כ שפיר משמע ממתני' דהלכה כר"י בן תימא אפי' בדבר שאפשר לקיימו בתחבולה רק שאין יכול לקיימו בטבעי וא"צ למה שנדחקו התוס' בזה

בתוספות ד"ה אמר כו' וא"ת מאי קמ"ל ועוד כו' אבל קשה כו' עכ"ל עיין מהרש"א שתמה שעל קושיא זו לא תירצו התוס' במש"כ ונראה לומר לכן דחק דכונת התוס' שגם הדיוק אינו מפורש במשנה ואף שדיוק פשוט הוא מ"מ כיון שאינו מפורש אבל הקושיא הוא קשה ואולי מי שיתרץ הקושיא לא יהיה מוכח מן הדיוק לכן קמ"ל שמ"מ דיוק זה אמת מיהו זה דחוק ונראה ליישב דשפיר מתרצין התוס' הקושיא לפי האמת ודאי רומז התנא דמתני' גם טעם דמתנה על מש"כ בתורה תנאו בטל הוא ג"כ מטעם דאי אפשר לקיימו בסופו אלא דאי הא לחודיה בעי לאורויי הו"ל למיתני ואם כמש"כ התוס' אבל השתא דנקט כל משמע דכולל נמי תנאי שאינו לעבור על דברי תורה רק שאי אפשר לקיימו מצד הנמנע אף שאינו לעבור על דברי תורה תנאו בטל ג"כ וא"כ התנא שונה דבר והיפוכו דבאם מתנה עמש"כ בתורה כו' תנאו בטל שאי אפשר לקיימו וכן תנאי שאפשר לקיימו תנאו קיים ולהורות נתן דגם מתנה על מש"כ בתורה הוה כתנאי שאי אפשר לקיימו וקמ"ל דחד טעמא הוא לר"י בן תימא שהבאתי דשבועת שומרין איירי באפקיד ליה בשטר הנה שמעתי להקשות בסוגיא שם לשיטת הר"ן שכתב דלכך לא מהימן לומר פרעתיך בינו לבין עצמו בא"ל אל תפרעני אלא בעדים משום דהוה מיגו במקום עדים דמסתמא לא החזיר לו בלא עדים וקשה לפ"ז מאי דייק שם מכלל דתרווייהו ס"ל דמפקיד אצל חבירו בעדים אצ"ל בעדים דילמא ודאי צריך לפורעו בעדים ואינו נאמן שפרעו בלא עדים במיגו משום דהוה מיגו במקום עדים וא"כ שם לענין שבועה נאמן לומר נאנסו במיגו דפרעתיך בפני פו"פ והלכו ושמעתי ליישב דגם הר"ן ס"ל סברא דמיגו גרועה רק ס"ל כאן כיון דמחשבינן ליה למיגו במקום עדים ג"כ טענה גרועה הוא וא"כ היה לו להיות נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ אף שהיא טענה גרועה כמש"כ הרא"ש באמת וא"כ בנאנסו נשאר תירוץ הרא"ש שאינו ר"ל פרעתיך בפני פו"פ דטענה גרועה הוא ואין זה מספיק דהא מ"ד א"צ לפורעו בעדים ע"כ ס"ל דנאמן במיגו וכמו שפירש הר"ן שם בהדיא דמאן דאמר יכול לומר לו פרעתיך בפני פו"פ היינו דנאמן במיגו וע"כ לא ס"ל סברת הרא"ש דטענה גרועה היא וא"כ מאי מוכיח הש"ס כיון דאיכא מ"ד דלא ס"ל כלל הך סברא דלא הוה מיגו משום דטענה גרועה הוא דהרוצה לשקר ירחיק ולי נראה ליישב בדרך זה דודאי למ"ד אפילו בלא אל תפרעני אל בעדים נמי צריך להחזיר בעדים אין סברא לומר דחשיב מיגו במקום עדים כיון שהלוהו סתם בעדים אין סברא לומר שהוא מיגו במקום עדים ולא כתב הכ"ן סברא דמיגו במקום עדים רק באמר לו אל תפרעני אלא בעדים דאז אינו עשוי לעבור על תנאי כיון שהתנה בהדיא ובאמר אל תפרעני לא שייך טעם הרא"ש דטענה גרועה הוא דודאי כיון שהתנה בהדיא שלא יפרענו אלא בעדים אין טענה גרועה מזה שיעבור על תנאו ויפרענו בלא עדים וא"כ היה לו להיות נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ אלא ע"כ דמיגו במקום עדים הוא אבל למאן דס"ל דמפקיד אצל חבירו בעדים אפילו לא אמר לו אל תפרעני אלא בעדים נמי צריך להחזיר לו בעדים ע"כ הטעם דלא מהימן במיגו משום דמיגו גרועה הוא דאין שייך לומר אנן סהדי כיון שלא התנה כלום וא"כ שפיר דייק דס"ל אצ"ל בעדים במפקיד ולא התנה ול"ל דמהימן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ דבזה ע"כ איתא לטעמיה דהרא"ש דהרוצה לשקר ירחיק וטענה גרועה הוא ובזה ניחא דקשה ל"ל לאוקמה בשטר למה לא מוקי באמר אל תפרעני אלא בעדים ובתומים דחק בזה ולפ"ז ניחא דהכי מדייק הש"ס דהך מ"ד דמוקי לה בשטר דוקא א"כ ע"כ ס"ל הא דבאל תפרעני אינו נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ משום מיגו במקום עדים דל"ל משום מיגו גרועה דהא זו טענה גרועה יותר שעבר על תנאו וא"כ ע"כ ס"ל משום מיגו במקום עדים א"כ י"ל הא דס"ל דבמפקיד בעדים אצ"ל בעדים מה"ט גופיה הוא משום דנאמן במיגו דפרעתיך בפו"פ דבכה"ג לאו מיגו במקום עדים הוא ולא ס"ל סברא דמיגו גרוע הוא וא"כ ממילא בטען נאנסה שפיר מהימן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ

השואל את הפרה פרק שמיני במשנה השואל את הפרה כו' או שכר בעליה עמה לכאורה קשה השתא בשאלה שנשאל עמו לעשות עמו חנם פטור בבעלים כ"ש כשמשלם לבעלים בעד פעולתם ואפשר דקמ"ל דאם מתה ולא הועילו לו הבעלים כגון ששכרם לילך עם הפרה בדרך וכדומה ומתה בחצי הדרך דבכה"ג ה"ל לדמויי לספינה סתם ויין זה דף ע"ט שהיה צריך ליתן לבעלים שכירות שלהם אלא דהתוס' שם הקשו הא באירע אונס ה"ל פסידא דפועל ותירץ ריב"ן דדוקא כשהבעלים נפסדים כמו בספינה שהספן מפסיד ספינתו בזו הוא שצריך ליתן לו שכירות משלם וא"כ הכא נמי אם מתה הבהמה הרי הבעלים נפסדים וס"ד שיתן עכ"פ שכירות לבעלים קמ"ל דפטור אפילו מן השכירות ולא דמי לספינה שהשכר שנדר לו הוא בשביל הספינה אבל הבהמה ששאל לו בחנם לא עדיפי הבעלים מפועל דעלמא ופטור אפילו מן השכירות אע"ג דהבעלים מוכנים לעשות פעולתם מיהו לעיל דף ע"ט אמרינן אפילו בחמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח וא"כ אם יש בדמי הנבלה ליקח או לשכור יכולין הבעלים להשלים פעולתן אלא דכאן לא שייך שהרי מסתמא לא יתרצו הבעלים עוד ליתן לו הבהמה בשאלה וליקח אחרת בעד הנבלה וא"כ י"ל ברישא דהשואל פטור על אונסין א"כ אף דאמר ליה פרה זו והבעלים נשכרו לו סתם אפ"ה פטור מן השכירות שהרי אין יכולין להשלים פעולתן דמסתמא לא יתרצה ליקח אחרת ולהשאילה בחנם משא"כ בסיפא היכא דהשואל חייב מ"מ צריך ליקח בהמה אחרת ויוכל הבעלים להשלים תנאם כיון דביש בדמיה ליקח אפילו בחמור זה צריך להשלים תנאו וא"כ צריך ליקח בהמה בדמיה והבעלים ישלימו תנאם א"כ צריך לשלם גם השכירות וזה שסיים במשנה בעליו אין עמו שלם ישלם ר"ל כיון שלא היה בשעת שאולה ונשכרו אח"כ צריך לשלם בעד הבהמה וכיון דהשואל צריך לשלם בעד הבהמה גם השכירות מחוייב לשלם כיון שביד הבעלים להשלים תנאם לכן נקט שלם ישלם שני תשלומין

שם ומתה פטור הא דנקט מתה אף על גב דאפילו בפשיעה פטור למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור ולכ"ע בגניבה ואבידה פטור אפשר דקמ"ל דבמתה אין לו שום טענה עליו משא"כ בגניבה עכ"פ צריך לישבע שאינו ברשותו לפמ"ש בש"ך סימן ס"ו סל"ט לענין שטרות וא"כ להכי נקט מתה שהיא בפנינו וליכא שום שבועה ואפשר דאפילו להפוסקים דבשטרות פטור אפילו משבועה שאינה ברשותו דרבנן י"ל דוקא בשטרות שנתמעטו מדין שבועה לגמרי ולא תיקנו חכמים שבועה זו על שטרות כלל בפרט דלא שייך כ"כ עיניו נתן בה בשטרות ועבדים משא"כ בשאלה בבעלים שגוף הממון נשבעין עליו א"כ אע"ג דמיעט רחמנא בבעלים מ"מ לענין שבועה שאינו ברשותו צריך לישבע מדרבנן עכ"פ

בתוספות ד"ה פרה הקשה ריב"ם דלקמן בפרקין כו' בעידן עבידתייהו כו' עכ"ל אפשר לומר דלקמן כיון שנשכר לכל בני העיר ואין יכול לעשות מלאכת שניהם א"כ כל זמן שאינו עובד אינו מבורר למי נשכר וגם במקרי דרדקי אף שמסתמא צריך ללמוד עם כולם מ"מ עיקר השכר הוא משום שכר שימור כדאיתא בנדרים ואינו מבורר כ"כ למי צריך לשמור מיהו גם משום הלימוד אפשר דהוה שאולה מ"מ יש לו זמן מיוחד שאינו לומד משא"כ כשמשאיל עצמו מיד

דף צד ע"ב בגמרא פרה במשיכה ובעלים באמירה לכאורה לפי מ"ש בח"מ בסימן ר"ג ור"ט בהקנה דבר שאינו נקנה עם דבר הנקנה דקנה שניהם א"כ גם כאן י"ל כיון דקנה לבעלים קנה נמי לפרה וכן לאידך דיעה דלא קנה גם שניהם א"כ לא קנה עדיין כלום וי"ל דכאן אין קונה הבעלים כלל שהרי יכולין לחזור וכמ"ש נ"י

בתוספות ד"ה תנן משום דאייתי במתני' כו' עכ"ל אפשר ליישב קצת דלכך מקשי דוקא הכא דלעיל ס"פ הפועלים לא קשיא ליה כ"כ דמסברא ראוי להחמיר בכל אחד יותר אבל כאן דמבואר דשאלה בבעלים פטור ומסברא בודאי היה לו להתחייב יותר שהרי עשה לו טובה יותר שהשאיל לו גם גופו ע"כ מקראי נפקא לן פריך מנא הני מילי

בד"ה ש"ח נשבע על הכל לא חשיב פשיעה כו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל דף ו' דעיקר שבועה שלא פשעתי ושלא שלחתי אינו נשבע רק ע"י גילגול א"כ ממילא כיון דתני שומר חנם נשבע על הכל מוכח דבפשיעה עכ"פ חייב אלא דאכתי איכא שבועה שאינו ברשותו דכשאינו משלם שבועה שאינו ברשותו מן התורה היא. אלא די"ל דנשמע ממילא דקאי על המבואר במשנה שבורה ומתה ובהא לא שייך שבועה אחרת רק שלא פשע וא"כ מוכח ממילא דבפשיעה חייב: