מעיני החכמה רסא

לי על לשון זה דאפילו תימא דהרבעה אסור מונשמרת לא שייך לומר דלא תרביע מיותר דהא לא תרביע צריך ללאו ולמלקות ועיין תוס' פ' נערה שנתפתתה דף מ"ה ע"ב דמקרא דונשמרת לא ידעינן אזהרה וגם ליכא מאן דסבר שיהיה מלקות אמסתכל או שעושה דבר הרהור ובט"ז שכתבתי דהך דונשמרת ליכא רק איסורא בעלמא ואף שכבר השגתי עליו מ"מ אפי' מכות מרדות לא שמענו על זה

בתוספות ד"ה דש באווזין כו' וי"ל כיון דבעי ריב"י דומיא דשור כו' עכ"ל וכתב מהרש"א דמ"מ יליף שור שור משבת דאל"כ קשה מנ"ל שאר בהמות וחיות אלא ודאי ס"ל דילפינן שור שור משבת ולית ליה לרבי יוסי דרשא דאקיש חוסם לנחסם עכ"ד וכונתו דקשיא ליה דלר' יוסי בר"י לא מייתר שור כיון דבעינן דומיא דשור וא"כ צריך שור להכי וקשה לפ"ז תקשי לרבינא לעיל דף פ"ט מרבי יוסי בר"י דמנ"ל שור במחובר ואדם בתלוש וע"כ יליף משאר ילפותא דאמוראי א"כ י"ל לכ"ע ילפינן משם ודוחק לומר דדוקא לדידן דשור מיותר אתי לאקושי חוסם לנחסם משא"כ לר' יוסי בר"י צריך שאר ילפותות א"כ תיקשי לרבנן ל"ל הני קראי ובאמת נראה אדרבה טעמא דר' יוסי בר' יהודה כיון דשור מיותר לאקושי חוסם לנחסם ממילא אין היקש למחצה ויליף נמי לענין זה שיהיה עושה בידיו ורגליו דומיא דשור ות"ק ס"ל כי תבא משמע בכל גווני שעושה וכן פירש"י בהדיא דהא אקשית חוסם לנחסם ומ"מ מבעי לן בדש באוזין ותרנגולין אי שייך לאקושי דנבעי ידיו ורגליו ממש או בכל כחו בעי' בפרש"י ד"ה מהו שיאכל כו' שיקוץ אשכול כו' וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל ונראה מפירושו דודאי אם שכרו לכל הכרם אף שעדיין אינו עושה רק במקצתו יכול לאכול מכלם ולא מבעיא לן רק אם אוכל מגפן שלא שכרו לו והא דפריך משור במחובר היינו משום דבשור לא שייך שיאכל רק ממה שהוא עושה אף שרצונו שיעבוד השור בכל הכרם לא דמי לאדם שנשכר לו לכל הכרם והוה פועל על כולו אבל שור אין לו לאכול כי אם ממה שעושה את"ל שאינו אוכל בגפן אחר שלא שכרו עליו מיהו לקמן בש"ס משמע שאינו אוכל כלל במקום שאינו עושה מדפריך ניזל וניכול לכן אפשר דרש"י מחלק בין מקום שיכול לפשוט ידו וליטול למקום אחר וצ"ע

בפרש"י ואי אמרת כו' אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה כו' נראה מפרש"י דבאותו גפן כיון שהתחילו להניח אשכול אחד על השור שפיר יכול לאכול מאותו הגפן שהתחילו להניח עליו אשכול ממנו וא"כ אף שהשור עושה בתלוש יכול לאכול ממחובר ומיושב קושית התוס' לכן משכחת לה בשרכא דהאשכולות ארוכים ומיד שהתחילו להניח עליו מגפן זה יוכל לאכול זמורות הנשארות. אלא דיש לדקדק על פרש"י הא משכחת לה שור במחובר בפשיטות שדש במחובר וע"כ צ"ל כמש"כ התוס' דגם זה נקרא עושה בגפן זה ואינו אוכל השיבלין שהם כגפן אחר א"כ טפי הו"ל לפרש כפירוש התוס' ונראה דרש"י לא משמע ליה סברת התוס' דכמו שדישת התלוש אחד אין סברא לחלק בין תלוש למחובר שהרי כל הדישה כמו כן במחובר וא"כ הו"ל להש"ס בפשיטות לאוקמה בדישה במחובר אע"כ ס"ל כיון שאין דרך דישה במחובר לא הוה שייך למילף נחסם מחוסם כיון שאין דרך דישה במחובר כלל וכן מוכח לעיל דדחק מנ"ל שור במחובר ואמאי לא קאמר בפשיטות דישו אפילו במחובר משמע וע"כ פשיטא לן שאין דרך דישה במחובר א"כ לא שייך לאקושי נחסם לחוסם כיון שאין דרך שור במחובר כלל כמו דלא מקשינן אדם לשור שיהיה עושה בידיו ורגליו כיון שאין דרכו בכך כמו כן לא שייך למילף שור מאדם להכי מוקי לה בשרכא שדרך שור במחובר ג"כ ושפיר ילפינן לשור במחובר בכל גווני כן נ"ל ליישב פרש"י ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם שפסק בפי"ב משכירות דין יו"ד דהעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר ובפי"ב הביא שהבהמה אוכלת במחובר ולא הביא דמיירי בשרכא ובזה ניחא דלפי האמת דמשכחת לה במחובר שדרך הבהמה לעשות ממילא א"ש בפשיטות דבדישה במחובר נמי אכלה משא"כ לפירוש התוס' שמחלקין בין דישת התלוש למחובר כל כה"ג ה"ל להרמב"ם להביא דדוקא בשרכא אכלה

בגמרא ת"ש אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום יפות ואי אמרת כו' משמע מכאן אפילו שכרו לכל הכרם אינו אוכל במקום שאינו עושה ואפשר כונת רש"י הוא דבמקום שיכול לפשוט ידו ולעשות מקרי עושה ומשמע ליה ממה דמשני משום ביטול מלאכה משמע דלא מבעיא לן בגפן אחר רק דומיא דביטול מלאכה והיינו כדפרישית לעיל שנשכר לכל הכרם ובמקום שיכול לפשוט ידו הרי בידו לעשות גם שם הוה כאילו עושה שם משא"כ בבהמה לא שייך לומר כן לכן מקרי שפיר גפן אחר אותו שאינו עובד בו

בתוספות ד"ה הא כו' תימא מנ"ל למידק כו' עכ"ל דברי התוספות דחוקים ולענ"ד יש ליישב בפשיטות דודאי צריך להבין במשנה דקאמר וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל משום השבת האבידה אמרו הפועלים אוכלין כו' א"כ משמע בהדיא דמשום השבת אבידה בא לומר שבשביל שאינו בשעת מלאכה הוא שלא היה להם לאכול ואיך מפרשינן בלישנא קמא משום עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וצ"ל דללישנא קמא דמהלך כעושה מעשה דמי א"כ הא דנקט בשעת מלאכה ר"ל בשעה שעוסק בגפן זה אבל משום השבת אבידה אוכל נמי בגפן אחר אבל לאידך לישנא דמהלך לאו כעושה מעשה א"כ אין לו לאכול מצד שאינו עוסק במלאכה וא"כ בהליכתן מאומן לאומן איכא תרתי שאינו שעת מלאכה וגם שאינו בגפן זה וכיון דלשניהם נצרכה התקנה הו"ל לתנא למימר וכולם לא אמרו אלא בשעת מלאכה ובגפן זה אלא ודאי משום עושה בגפן זה א"צ תקנה זה נ"ל ברור וא"ל לדחוק כדברי התוס' גם הריטב"א דחק בזה ולפענ"ד מש"כ הוא ברור

דף צב ע"א בתוספות ד"ה אלא כו' או בעגלה אינה אוכלת עכ"ל וכתב מהרש"א דלפרש"י שאינה יכולה לאכול מגפן שעל העגלה ליכא לפרושי הכי ולא הבנתי דרש"י פירש לעיל שאינה יכולה לאכול במחובר אבל מה שמונח על החמור שפיר יכול לאכול שהוא תלוש

במשנה אוכל פועל קישות אפילו בדינר אפשר דנקט דינר לרבותא כדאיתא כה"ג בכתובות פ' האשה שנפלו דף פ' ובב"ב גבי סעודת אירוסין דדינר הוא דבר חשוב אלא דהא דדייקינן שם דבפחות מדינר לא מהני וכאן צ"ל אפילו בדינר לאו דוקא דהה"ד ביתר מדינר כדמוכח בש"ס דפריך חכמים היינו ת"ק וצ"ל דהה"ד ביתר ועמש"כ ביורה דיעה הלכות טריפות סימן ל"ו ומש"כ שם

שם כותבות אפילו בדינר אפשר דנקט נמי אילן אף דמוסר נפשו עלה באילן כדפירש"י מ"מ דלא ילפינן מכנפשך לאפוקי מר"א ח סמא

בגמרא איכא בינייהו אבל מלמדין לכאורה תמוה למה יש חולק ע"ז להשיאו עצה טובה שמצווין כל ישראל להשיא עצה הוגנת. ואפשר לומר דבלא"ה יש להבין מה יש לחוש לנעילת דלת בפניו הא יכול לקצץ עמו כמה יאכל שלא יאכל יותר מדרך פועלים כדלקמן דף צ"ג. ואפשר לומר דמ"מ ימנע ב"ה מלשוכרו דשמא יכפור הפועל בתנאי ויצטרך בעה"ב לישבע שהרי מודה נו שהתנה שיאכל עכ"פ כשאר פועלים והוא רוצה לאכול כדי שיעור שביעה שלו והוה בעה"ב מודה במקצת מיהו אי אמרינן חשוד אממונא חשיד אשבועה רק אשתמוטי קמשתמיט וכאן שאינו מניחו לאכול לא שייך אשתמוטי ומלוה ישינה לא שייך ג"כ לפי מש"כ הר"ש די ויד"ש דבפקדון לא שייך מלוה ישינה שאם היה לו ספק עליו לא היה מפקיד אצלו וא"כ מסתמא לא היה נשכר אצלו להאמין לו על השכירות וא"כ ליכא שבועה גבי בעה"ב ושפיר יכול להתנות וליכא נעילת דלת משא"כ הני חכמים דס"ל מלמדין ס"ל דלא חשיד אשבועה וא"כ ירא בעה"ב משבועה וימנע מלשכרו לכן מלמדין כיון דיכול לתבוע לבע"ה אח"כ שמנעו מלאכול יותר ויתבענו ממון וכמש"כ לעיל בשם רמ"ה דבחסמו צריך לשלם לו מה שיכול לאכול כמו בשור לעיל דף צ"א

בגמרא איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל כו' דאמר תנו לאשתי כו' מפרש"י ד"ה לדידיה נראה דבמטא לידיה אפילו משל שמים אוכל יכול ליתן למי שירצה חלקו ולא מבעיא לן רק כשאמר תנו לאשתי היכא שלא נטל בעצמו או כשאין יכול לאכול בעצמו כגון שהוא נזיר וכדלקמן דאל"כ מאי נ"מ הא יכול ליקח בעצמו וליתן משלו לאחרים וניחא בזה קושית התוס' לקמן דנקט נזיר דבשאר פועל לא שייך אין שומעין לו דלא ירויחו הבעלים שהרי יכול ליקח בעצמו וליתן משא"כ בנזיר אין שומעין לו מאחר שאין יכול לאכול בעצמו ומדברי התוס' נראה דדוקא לבדו יכול לאכול אבל לא ליתן לאחרים וכן נראה מלשון הרמב"ם שכתב בפי"ב משכירות דין י"ג פועל שאומר תנו לאשתי כו' או שאמר הריני נותן מעט מזה שנטלתי לאכול לאשתי ובני אין שומעין לו ע"כ משמע דס"ל אפילו במה שיכול לאכול בעצמו אין יכול ליתן לאשתו ובניו אלא דיש לתמוה במ"ש בדין ג' או שלקח יתר על אכילתו ונותן לאחרים הרי זה עובר בלאו שנאמר ואל כליך לא תתן וקשה לפי דבריו הו"ל לפסוק אפילו במה שיש לו לאכול נמי עבר כשנותן לאחרים כדמשמע בגמרא לקמן דבעי למיפשט מברייתא דפועל שאמר תנו לאשתי ובני שאין שומעין לו שנאמר ואל כליך לא תתן מוכח דמשל שמים אוכל וא"כ מוכח דאל כליך שייך נמי בשיעור אכילתו מדדחיק לאוקמה בנזיר ג"כ ולא מוקי כיתר משיעור אכילתו וא"כ מוכח דאי משל שמים הוא אוכל עובר על ואל כליך לא תתן אפילו בשיעור אכילתו וא"כ תימה למה כתב הרמב"ם בלקח יתר על שיעור אכילתו עובר על ואל כליך לא תתן הא אפילו כדי שיעור אכילתו נמי שייך אל כליך לא תתן ונראה ליישב דבלא"ה קשה על הרמב"ם שכתב ואין לוקין על לאוין אלו שאם אכל חייב לשלם ע"כ וקשה הא קיי"ל בחובל בחבירו הכאה שאין בו ש"פ לוקה אף דבשוה פרוטה ממונא משלם ולא לקי מ"מ בהכאה בפחות מש"פ לקי וא"כ אמאי לא לקי אלאוין אלו הא משכחת לה בהוליך או נתן פחות מש"פ דלא ניתן לתשלומין וילקה על זה לכן נראה דבלאוין אלו שהם דררא דגזל ואילו לא קפיד בעל בית לא שייך איסור בכך ואינו דומה לחבלה שמקפיד בודאי רק שלא ניתן לתשלומין לכן א"ש דבפחות מש"פ אין קפידא לבעה"ב לא שייך ללקות כמו בגזל בפחות מש"פ ועפ"ז נראה דהא דאסור שיתן לבנו ואשתו אף דבעה"ב אין לו נ"מ אם שיאכל הוא או שיתן חלקו לאחר מ"מ אם הבע"ה אינו רוצה יכול לעכב כיון שאין לו זכות משלו וא"כ הו"ל התראת ספק שמא לא יקפיד בעה"ב ע"ז מאחר דמצד הסברא אין לבע"ה נ"מ אם אוכל בעצמו או נותן לאחר ואף שבע"ה צווח שלא יתן מ"מ מאחר שאין בזה הפסד לבעה"ב לא הוה קפידא גמורה דהוה כמו זה נהנה וזה