מעיני החכמה רנא

בעלה וא"כ אם אין האיש מזומן לשאול צריך לשאול על האיש כדי שישאל על ידו על האשה משא"כ אי הוה נקוד איה לא הוה שמעינן שאם אין האיש מזומן לשאול שד"א לשאול עליו כדי שישאל ע"י בעלה על האשה לכן פריך הא אין שואלין בשלום אשה כלל וא"כ אין צורך לשאול על בעלה כדי שישאל לבעל על האשה ומשני ע"י בעלה שאני וא"כ י"ל דלאשה אין שואלין על הבעל כלל רק יש לשאול על הבעל איה כדי שישאל על ידו בשלום אכסניא לכן פריך הא אין שואלין בשלום אשה ועפ"ז אפשר ליישב הסתירה שברש"י דבחומש פירש ששואלין לאיש על האשה ולאשה על האיש די"ל דפשיטא להש"ס שאין טעם לשאול לאשה על בעלה רק משום דדרך ארץ לשאול לבעל על האשה שפיר שייך לשאול לאשה על האיש כדי שישאל לאיש על האשה וא"כ בס"ד דאין שואלין בשלום אשה כלל פשיט' לן דאין טעם לשאול על הבעל איו לאשה דלמה ישאל לאשה על בעלה כיון שאין יכול לשאול לבעל על האשה משא"כ למסקנא דשואלין בשלום אשה ע"י בעלה ממילא ד"א לשאול לאשה על האיש כדי שישאל לאיש על האשה ועיין מש"כ בסמוך

בתוספות ד"ה למה כו' בב"ר אי"ו נקוד למ"ד אינו נקוד אמר ר"ש כל מקום שהנקודה כו' עכ"ל עיין נימוקי יוסף קושית העולם לינקד הלמד לחוד ונדרש הכתב שאינו נקוד ונראה ליישב דאי הוה למ"ד נקוד ודריש הכתב ה"א שדרך ארץ לשאול על בעל בית לבני ביתו אבל לא לאשה לכן הלמ"ד אינה נקודה הוה כאילו מופרד הלמ"ד שאינו נקוד מן אותיות איה וא"כ שדי למ"ד של אליו אל איה והוה כאילו כתוב ויאמרו איה אליה ומוכח דשואלין לאשה בשלום בעלה

בא"ד כך אמרו לשרה כו' וה"נ פי' הכא עכ"ל וקשה לפ"ז מאי פריך הא אין שואלין בשלום אשה הא לא מיירי רק משאילת של אברהם ואין לומר דקשיא ליה על ששאלו איה שרה דא"כ הו"ל לאקשויי לעיל אקרא דאיה שרה ואין לומר דס"ל מכח כ"ש כיון דאין שואלין בשלום אשה כ"ש שאין לשאול לאשה על בעלה דא"כ מאי משני ע"י בעלה שאני שהרי עדיין לא תירץ למה שאלו לאשה על בעלה ועוד קשה איך קאמר לעיל יודעין מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה רק לחבבה על בעלה מנ"ל לחבבה על בעלה הא דרך ארץ לישאל בשלום אכסניא ואפשר לומר דקשיא קושית הנמוקי יוסף ל"ל שלש נקודות לינקד אליו הלמד לחוד לכן י"ל דשדינן שתי נקודות אאיה שרה וא"כ מגוף הפסוק אין לדרוש דרך ארץ די"ל לחבבה על בעלה אבל מרבוי נקודות דרשינן דרך ארץ לשאול בשלום אשה לכן פריך לעיל על איה שרה די"ל דמלאכי השרת שאין יצה"ר ביניהם יכולין לישאול ולא אחר אבל השתא דדריש רבוי נקודות ע"כ קאי על איה ג"כ פריך שפיר הא אין שואלין בשלום אשה כלל עוד אפשר דגם התוס' ס"ל שאין סברא לשאול לאשה על האיש רק מכח סברא דשואלין בשלום אשה ע"י בעלה שפיר שייך לשאול בשלום הבעל לאשה וא"כ בס"ד שאין שואלין בשלום אשה כלל שפיר קשיא ליה דכ"ש שאין לשאול לאשה על בעלה ולמאי דמשני ע"י בעלה שאני שפיר יכולין לשאול לאשה על בעלה וכמש"כ לעיל לפרש"י ויותר נ"ל לדעת התוס' דודאי הקושיא הוא על איה שרה אלא דמעיקרא לא מצי לאקשויי די"ל דאיה שרה לאו שאילת שלום הוא כלל או שהיו צריכים לאיזה דבר בפרט שמפורש בכתוב שאמר שוב אשוב אליך ולזה שאל לו איה שרה אלא די"ל דמוכח מדכתיב ויאמרו אליו משמע ששניהם שאלו איה שרה ולכאורה לא היה רק אחד וא"כ מה ששאלו שניהם היה משום דרך ארץ אלא דלעיל לא פסיקא ליה לאקשויי או משום דלא שייך בהו יצה"ר לכן שואלין לאשה על בעלה כיון דלא שייך בהו יצה"ר אבל השתא דקאמר דילפינן ממלאכים פריך שפיר הא אין שואלין בשלום אשה כלל וע"כ ליכא למילף ממלאכים וא"כ אין ללמוד כלל ומשני ע"י בעלה שאני וא"כ שפיר י"ל דילפינן שפיר מן המלאכים

בא"ד וכאן שהנקודה רבה אתה דורש הנקודה כבר כתבתי קושית העולם לינקד הלמד שבאליו מיהו בתר עיון נ"ל שאין הכוונה כלל לידרוש הכתב בלא אותו אות דהתינח הכא בעלמא שלא שייך לסלק האות איך נדרש הכתב ובפסחים דף צ"ג ע"ב נקוד על רחוקה לומר שלא רחוקה ממש אלא מאסקופת העזרה ופרש"י דאמרינן סמי להאי תיבה ושם לא שייך לדרוש בשביל חיסרון ה"א וכן נקוד וי"ו של בקומה כפרש"י וירא לא שייך לדרוש מזה הכתב שבלא וי"ו אין משמעות בתיבה אלא נראה דה"ק אתה דורש הכתב כולו אף האות שהנקודה עליו אלא דממעטינן איזה דבר מן הכתב שלא בחנם ננקד ואתא למעט איזה דבר וא"כ אילו היתה הלמד לחודה נקודה לא היינו משנין משמעות הכתב כלל ואליו ממש הוא והנקודה למעט איזה דבר אתא אבל לא באה הנקודה שנעקור אות זה לבד דבעלמא לא שייך ואפשר דהוה דרשינן שנקוד אליו דוקא אמרו לפי שהיו מלאכים אצלו יש לומר אליו אבל לאחר אין לומר וכדומה

בתוספות ד"ה ע"י בעלה היינו דוקא לשאול איה פלונית כו' עכ"ל: וקשה לפי"ז מאי קושיא דהש"ס מאין שואלין הא י"ל דזה אינו שאילת שלום כמש"כ התוס' וי"ל דמשמע מלשון כלל אפילו איה פלונית אין שואלין ומשני ע"י בעלה שאני והיינו שע"י בעלה יש סברא יותר להתיר ולהכי אמר אין שואלין בשלום אשה כלל היינו אפי' ע"י בעלה אין שואלין והיינו שאילת שלום ממש אבל איה פלונית שרי מיהו בקדושין כתבו בענין אחר דלא אסור רק לשלוח לה שלום וזה ניחא טפי דע"י בעלה שרי לשאול בשלומה ממש אבל לשלוח לה שלום ע"י בעלה שבעלה יאמר פלוני שלחני לשאול בשלומך בזה אמר אין שואלין וא"כ ניחא טפי דמעיקרא משמע דאין שואלין בשלום אשה כלל ומשני ע"י בעלה שאני היינו כששואל לבעלה על שלום אשתו זה לא מקרי בשלום אשה רק ששואל לבעל בשלום אשתי כדרך אוהב שחפץ בשלום קרוביו ואוהבי קרוביו אחרי בלותי כו' כתבנו בדרושי'

בגמרא ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כמה בנים הניקה אמר ר' לוי אותו יום שגמל כו' עשה סעודה גדולה כו' ויש לתמוה שאחר מי מלל לאברהם כתיב בקרא ויעש אברהם משתה גדול ועוד קשה למה המתין עד שנגמל ולא עשה מיד שהיה לה חלב ומ"ש מהרש"א דחוק הוא ועוד איך סמך על הנס שיעשו כשתי מעיינות ונראה ליישב הכל ויובן ג"כ מה שאמרו ראיתם זקן וזקינה ולא אמר בפשיטות ראיתם זקנים אלו לכן נראה לפי סידור לשון הכתובים בודאי גם בתחילה נתן הקב"ה שפע חלב בדדי' שהיה כדאי להניק כמה בנים והיה זה לסכור פי דוברי שקר וזה ענין הכתובים שנאמר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים בזה שזכרה הצחוק שצחקה בבשורת המלאך א"כ כל השומע יצחק לי שכולם ילעיגו עליה לומר שלא ילדה רק הביאה אסופי מן השוק ולזה נעשה לה נס ברבוי שפע החלב כמש"כ במדרש ויעש ה' לשרה כאשר דיבר לברכה בחלב אמנם עדיין לא שקטה תלונת האומות שאמרו ראיתם זקן וזקינה שהביאו אסופי מן השוק והענין הוא על מה שמבואר באדם אחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין והניק וכן מצינו במדרש על מרדכי שלא מצא מניקת והניק א"כ עדיין יש פתחון פה לאומות לפי שרחק בעיניהם הנס לכן אע"פ שידעו ממה שמניקה תלו זה הנס בשביל זקן וזקינה שהביאו אסופי מן השוק ואולי בשביל זכות זה האסופי נעשה הנס שתניק ואולי לא מצאו מניקת ומה שלא נעשה נס לאברהם היינו משום שרחוק יותר בטבע שיניק והוא זקן דהוה תרתי לריעותא ונעשה נס לשרה לכן אמרו ראיתם זקן וזקינה דייקא כי מאחר ששניהם זקינים אם הביאו אסופי מן השוק קרוב הנס יותר שיהיה הניקה לשרה ולעולם אסופי הוא ואף שהיה החלב ברבוי שפע עדיין לא האמינו כי אין גדר לדבר יוצא חוץ מהיקש הטבעיי ולזאת אברהם אשר השכיל וידע שסיבת הנס של רבוי החלב להשקיט תלונות האומות ולהיות שעדיין לא שקט תלונתם עשה בחכמתו להמתין עד שיגמל הנער ופסק חלבה שאז לא שייך שיהיה הנס בשביל תיקון הולד ובזה אפשר שאברהם נתכוין שיביאו בניהם עמהם כי בטח לבו מאחר שבתחילה נעשה נס לפרסם צדקותן להודיע שבנס הוא לכן נעשה נס ונפתחו דדיה דיוקא שכבר נסתמו אחר שיגמל יצחק ובזה התפרסם שלא נעשה הנס רק לפרסם האמת שאברהם הוליד את יצחק והכל נכון בס"ד עיין בסמוך

בגמרא ועדיין היו מרננין ואומרי' אם שרה הבת תשעי' שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד וכתב מהרש"א דלשון זה בלשון תמוה נאמר בפסוק כמו שאמר אברהם ועוד תמוה לפי ענין הטבע ודאי פלא היה יותר שתלד היא אחר שכבר צמקו דדיה ורחמה נכווץ היה הפלא ופלא יותר מאשר איש זקן יוליד שזה אינו מן הפלא כ"כ ושכיח בזמן הזה ג"כ אמנם נראה כי בודאי בדבר ניסיי שהוא יתב' עושה נס לפרסם האמת לא יתכן שיפול בו ספק בשום דור אם רצונו יתברך שלא להוציא לעז על אותן צדיקים והנה בחולין פ' בהמה המקשה דף ע"ו ע"ב איתא הכל מודים בקלוט בן קלוטה שמותר מ"ט תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי ובזה יובן כי בודאי באברהם שהיה פלא כפול הלבן מאה שנה יוליד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד וא"כ היה מפורסם שאין ראויים להוליד והוחזק הלעז אסופי מן השוק והיה צריך ג"כ להיות פלא כפול תרי תמיהי שיזכרו הפלא שנולד הולד ג"כ מתרי תמיהי בנס כפול לכן אמרו ליצני הדור אם שרה הבת תשעים שנה תלד מ"מ עדיין לא שקט הלעז שהרי הלעז מתמיהה כפולה הוא שזקן וזקנה יהיה להם בן ויאמרו שאסופי הוא מן השוק לכן נעשה נם שני שנתהפך צורתו של יצחק לשל אברהם א"כ היה הנס ג"כ תמיה כפולה ונשאר לעולם אות זה שהולידו גם שניהם ובזו יובן מה שפרש"י בחומש אלה תולדות יצחק בן אברהם לפי שהיה ליצני הדור מרננין ואומרין מאבימלך נתעברה שרה צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק ע"כ ולכאורה מה ענין זה לתולדות יצחק בן אברהם היה לו לכתוב כן במקום שכתוב לידת יצחק וגמלו ומה ענינו כאן אכן לפמש"כ מובן שפיר דודאי בתחילה לא היה צריך אות כו' שהרי ידעו משרה שהניקה בנים אכן ברבות הימים איתא בכתובות גבי תלוליות דישנה מקרי עד ששים שנה ובעי לדייק על עדות דעד ששים שנה זוכר ומחלק התם לא רמיא עליה אבל סהדותא רמיא עליה אפי' טובא א"כ י"ל דס"ד שכבר נשתכח הדבר ואין זוכרין עוד משני האותות שנעשו שהרי כשהוליד יצחק היה בן ששים שנה וא"כ כבר נשכח הדבר וחזרו ליצני הדור להתרעם ולזה קאמר שגם אז נתפרסם שאברהם הוליד את יצחק ע"י שצר קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם והוו תרי תמיהי לכן גם אז שכבר נשכח זמן הלידה העידו כולם מכח שהיה תרי תמיהי כנ"ל ואף שצורת יצחק היתה דומה לאברהם כשהוליד תולדות מ"מ אחר שזכה אברהם לזקנה לא היה ניכר כ"כ רק שכבר נתפרסם ואין צריך אות עוד עיין בסמוך

שם מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק הלשון אינו מדוייק דאיך פסיקא ליה דמשתעי בהדי יצחק והול"ל זימנין