מעיני החכמה רנ

המלאכים וכאשר ראה שהשכינה נסתלקה למקום המלאכים ובפרט שמלאכים אלו מלאכי מרכבה היו כנודע וכאשר נסתלקה השכינה למקום השלשה אנשים רץ לקראתם וראה השכינה עומדת שם ולהיות שירא שתסתלק השכינה לגמרי והוא ביקש לחזור עם האורחין לכן בקש אל נא תעבור שתמתין השכינה מלדבר עמו עד שיכניס האורחין וכן מדוייק הלשון בש"ס היינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדיך ר"ל פירוש הכתוב אל נא תעבור מעל עבדיך וקשיא ליה איך רץ אברהם לקראת המלאכים תחילה והניח השכינה לכן אמר הפירוש משום דקב"ה נסתלק כדחזי דשרי ואסר וע"ז מפרש והיינו דכתיב וישא עיניו וירא וכו' וירץ לקראתם כיון שהשכינה נסתלקה לכן רץ לקראתם וא"כ מוכח שפיר כיון שאמר אחר שנסתלק הקב"ה למקום המלאכים ואמר לו אח"כ אל נא תעבור כדי שיכנס האורחין מוכח שפיר דגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה ושני הסוגיות עולים בקנה אחד כפתור ופרח ומקום הניחו לי בזה. ובזה יש לפרש המדרש וירא בשכינה וירא במלאכים ולפמ"ש י"ל פירושו דלא תקשי איך העביר אברהם עיניו מן השכינה וראה למלאכים ולמה הניח השכינה בפתח האוהל ולזה אמר וירא בשכינה שנסתלקה למקום המלאכים לכן וירא במלאכים והכל נכון בס"ד

בתוספות ד"ה ההוא דאתא לשיזביה ללוט כו'. הקשה ה"ר אלחנן הא משמע ששניהם הצילוהו. ועיין במהרש"א שהקשה בשם חזקוני הא כתיב כי משחיתים אנחנו ונדחקו ולי נראה ע"פ מה דאיתא בשבת פ' כתבי דף קי"ט דשני מלאכים מלוין לו לאדם מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשמצא נר דלוק ומטה מוצעת מלאך טוב אומר שיהא כן לשבת הבאה ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ובהיפך כו' מלאך טוב עונה אמן בע"כ והענין הוא כי הצדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים שאפי' שלוחי הדין מסכימין לטוב וברשעים הוא להיפך שאפי' שלוחי הרחמים מהפכין לדין וזה בכל ענין שזכה באיזה זכות גם שלוחי הדין נכפין ומסכימים על הטוב וכמו כן ברשעים שלוחי הרחמים נכפין ומסכימים לדין והנה בשליחות זה שהיה דין לסדום וזכות והצלה ללוט באיזה זכות שנמצא לו או בזכות אברהם הנה בענין הפיכת סדום ודאי מלאך של רחמים אינו מסוגל לעשות הדין רק בהיות שכבר נתמלאה סאתם כדי רשעתם א"כ במה שהפך לסדום היה מלאך הרחמים כפוף להסכים על ההפיכה מאחר שלא נמצא להם זכות ע"כ ענה אמן להסכים על ההפיכה אבל העיקר בהפיכה היה מלאך של הדין לכן אמר כי משחיתים אנחנו ר"ל שגם הוא כפוף להסכים עם המלאך המשחית אף שהוא מלאך רחמים ואין ראוי שיסכים על ההשחתה לכן גרם העיכוב פן ישובו בנתים אכל אחרי רואם שכולם היו רשעים אז אין למלאך הרחמים פתחון לעכב וכפוף להסכים על ההשחתה לכן אמר כי משחיתים אנחנו גם שניהם מסכימים להשחיתה כי גדלה צעקתם את פני ה' דייקא שכבר הכעיסו אפי' מדת הרחמים שם הויה ב"ה לכן וישלחנו ה' גם שניהם נשחתה היינו שלא יעכב ויענה אמן על ההשחתה והנה בלוט שנמצא לו זכות גם מלאך של דין היה כפוף למלאך של רחמים להסכים להצלה לכן נאמר ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו בחמלת ה' עליו שגם שניהם הצילוהו והיה כפוף מלאך של דין למלאך של רחמים להסכים להצלה לכן נאמר ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט אל תביט אחריך בלשון יחיד כי מלאך של רחמים הזהירו כמש"כ רש"י ואח"כ ויאמר לוט אליהם גו' בלשון רבים ואח"כ אמר הנה מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדיך ויראה שאמר כן למלאך של דין אחר שכבר נכפף וכבש רחמיו להסכים אל המלאך המציל לישא נא פניו גם בזה בהיות כי נמצא לו זכות שינצל א"כ אחר שאנכי לא אוכל להמלט ההרה הנה נא העיר הזאת קרובה כו' וע"ז השיב לו המלאך המהפך הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי כו' נמצא שמלאך הדין היה עיקר בהפיכת הערים ומלאך רחמים היה עיקר בהצלה

דף פז ע"א בגמרא ומ"ש לגבי לוט דכתיב ויפצר בם מאוד והקשה מהרש"א אמאי לא דייק ממה שהשיבו המלאכים לח כי ברחוב נלין ובאברהם אמרו כן תעשה ונ"ל ליישב דבלא"ה קשה דדייק מכאן דאין מסרבין לגדול וקשה דילמא לגדול נמי מסרבין ומה שלא סירבו לאברהם היינו משום שע"כ נשתלחו בשביל שנצטער בשביל שלא היה לו אורחים ואם אמרו שילכו להלאה שמא לא יפצר בהם אברהם ואין דרך שישובו מעצמם לומר שירצו ליכנס לסעוד אצלו מיהו נראה דכיון דמצינו בלוט שאינו חשוב כנגד אברהם שהפציר בהם היינו מפני שלמד מבית אברהם להכניס אורחים כמו שפרש"י בחומש וא"כ ודאי אם איתא דמסרבין לגדול היה להם לסרב בתחילה עכ"פ שהרי אם לוט הפציר בשביל הכנסת אורחים כ"ש אברהם וא"כ היה להם להמתין עד שיפציר בם כי אין דרך ארץ שיכנס האורח מיד שסובר בע"ה כי בשביל זה בא אלא ודאי אין מסרבין לגדול

בגמרא קמח וכתיב סולת מכאן שהאשה צרה עיניה באורחי' רש"י פירש היא אמרה קמח והוא סולת ולא ידענא היכא רמיזא דילמא איפכא הוא אמר קמח מיהו לזה י"ל דכיון דחזינן רוח נדיבתו של אברהם שעשה תלתי תורי לתלתי גברא וחמאה וחלב א"כ מסתמא לא קימץ לעשות קמח דוקא ולולי פירש"י היה נ"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דאלו דברי אברהם לבד הם שאמר קמח סולת אלא משום שאין דרך להזכיר הגרוע ברישא תן להם הגרוע או הטוב וכיון שאברהם שנתרצה לסולת למה הזכיר קמח כלל אלא נראה בשביל שנסתפק אברהם בדעת שרה אם תסכים לסולת לכן אמר קמח או סולת מה שתירצי ואחר שאברהם הסכים על סולת היה לו לומר סולת לחוד אלא משום דאשה עיניה צרה לא פסיקא ליה שתסכים על הסולת לכן אמר קמח או סולת שתהא הברירה בידך כי אני מסכים גם על סולת כנ"ל לפום פשטא דש"ס ולפ"ז אפשר גם שרה אמנו לא היתה עיניה צרה ונתנה סולת רק שלא היה ברור לו שתסכים על דעתי שבטבע אשה עיניה צרה יותר

בגמרא להודיע ששרה אמנו צנועה היתה לכאורה לא שייך הודעה שהרי כבר ידע אברהם ואפשר לפי ששאר נשים אין נשמרין מן הדיבור כשהם באהליהם אבל זו לא נשמע קולה לכן לחבבה על בעלה כי הנה באוהל קרוב כאשר נאמר ושרה שומעת ואעפ"כ קולה לא ישמע עוד אפשר לומר ע"פ מה דאיתא במגילה האומר רחב רחב נקרי ומסיק ביודעה ומכירה ומזכיר את שמה לפי שהיתה יפה ביותר במזכיר שם נקרי מפני תאווה וא"כ בשרה אשר בודאי היתה יפה ביותר כי אמרו הכל בפני שרה כקוף בפני אדם וכבר אמרו שאברהם הכיר שהם אנשים גדולי המעלה אף שלא ידע שהם מלאכים לכן י"ל דהא דהזכירו שמה ולא יתכן לאנשים גדולים שיזכירו את שמה אלא ודאי בשביל שצנועה ולא ראוה מעולם לכן שפיר הוה חיבוב לבעלה שצנועה היא ולא נראית חוץ לאוהל ובאינו מכירה שרי להזכיר שמה ובהכי ניחא דקשה מנ"ל דכדי לחבבה על בעלה שאלו הא לקמן אמרינן דדרך ארץ לישאל באכסניא. ולפ"ז ניחא דלהכי הזכיר שמה דאם בשביל שאלה של אכסניא לא היה להם להזכיר שמה שכל מכיריה נמנעין אלא ודאי לחבבה על בעלה. עוד אפשר לומר ליישב קושיא זו דילמא משום שלום אכסניא אפשר דמשמע להו דקשה דהיה להם לשאול קודם אכילה אלא משום שאמר לשרה מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עוגות ואיתא בב"ק דף מ"ח היכא דעיילה למיפא ואתא ברחא דמרי דביתא ואכל ללישה ומית וחייב רבא לשלומי ומסיק התם כיון דלמיפא בעא צניעותא לכן מסתלקים הבעלים ופרש"י שמגלה זרועותיה וא"כ בתחילה אין חידוש שלא נראית כיון דנצטוית לושי ועשי עוגות והלישה צריך צניעות שמגלה זרועותיה אבל אחר אכילה שראו כי לחם לא הביא לכן שאלו איה שרה אשתך עכשיו ויאמר הנה גם עתה שאין לישה באוהל ומיושב הלשון אלא מה באוהל לחבבה על בעלה שישים אל לבו שבתחילה כבר נודע צניעותא דבשעת לישה לא יתכן במקום אנשים וגם בלא לישה הנה הוא באו הל מכח צניעות יתירא

בגמרא ר' יוסי בר' חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה שמעתי להקשות הא אמרינן לעיל ואילו לחם לא אייתי לקמייהו ואפשר לומר דמ"מ כיון שפירסה נדה אפשר שלש עיסה פחות מכביצה בשביל ברכת המזון לשגר לה כוס של ברכה ופחות מכביצה אינו מקבל טומאה ובעלמא עיקר הסעודה נקראת על שם הלחם אבל כאן שהיה לחמים שאין חשובים לא נזכר הלחם ומ"מ ברכו' הזימון איכא שמדקדקין מכזית ועד כביצה. עוד י"ל ויתבאר מש"כ ספ"ג שאכלו גבי עולא שאמר רב נחמן לשדר מר כסא דברכתא לילתא א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא משל איש שנאמר וברך פרי בטנך וכתב מהרש"א דעולא פליג על ברייתא דמשגרו במתנה לאנשי ביתו וגם על סוגיא דהכא לשגר לה כוס של ברכה ודחוק הוא דעולא יחלוק על הברייתא ונראה דודאי כבר אמרו בעל הבית בוצע ואורח מברך כדי שיברך את בעה"ב ולפי שהאורח מברך על הכוס מסוגל כוס זה לקיום הברכה לכן משגרו במתנה לאשתו וכמו שנאמר להניח ברכה אל ביתך אלא ס"ל כיון דאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא משל איש סני שיתן לבעל בית כי איש ואשתו כחד גופא דמיין ואולם בעל בית עצמו מברך אין דרך שיברך את עצמו רק לאשתו יכול לברך ובזו משגרו במתנה לאנשי ביתו משא"כ אם האורח מברך כיון שמברך את בעל הבית נותן כוס של ברכה לבעה"ב והאשה מתברכת ממילא והנה כאן באמת לחם לא הביא והנה ודאי מדרך ארץ של אורחים שלא יהיו כפוי טובה לברך לבעל הבית לכן אורח מברך אלא שכאן שלא הביא לחם הנה אברהם לא חש לברכה שלהם עכ"פ ראוי לאורח להזכיר שאין המניעות מצידו שלא לברך לבעל בית ולפי שאברהם לא הביא לחם אין דרך ארץ לומר למה לא חש לברכתם שאין זו מדרך ארץ רק ראוי שיגלו את רצונם לברך את בעל בית או אשתו שתהיה ברכה בפרי בטנה והנה אחר שלא הביא לחם ואי אפשר בכוס של ברכה הנה אברהם כבר נתברך מפי הקב"ה ואין דרך ארץ שיאמרו שאברהם צריך לברכתם אך ברכת שרה ע"ז העמידו שאלתם כי לפי מעשיך שאין אתה חושש בהבאת הלחם לשגר לה כוס של ברכה נראה שאינה כאן כלל שאילו היתה כאן בודאי מי שמכין סעודה גדולה כזו לא יקפיד על פת לחם לאורח כדי שיברך וישגר כוס של ברכה לאשה עכ"פ ויאמר הנה באוהל שבאמת היא באוהל כי לא יתכן שיגלה הטעם שלא הביא לחם בשביל שנטמאת העיסה

בפרש"י על אי"ו שבאליו כו' דלא היו צריכין לישאל דיודעין היו שהוא באוהל כו' עכ"ל והקשו התוס' עליו דהו"ל לינקד על איה שרה ונראה דרש"י פירש לפי הסוגיא דפריך הא אין שואלין בשלום אשה משמע דהש"ס דקאמר באכסניא היינו על האשה ומה שנקוד על אי"ו שבאליו יראה דהיינו לפי המסקנא דאין שואלין בשלום אשה כו' כי אם ע"י