מעיני החכמה רמט

ראיה רק לפי ערך אי אפשר שבשביל נתח טוב שבבהמה שיהיה לכל אחד חלק זה יזבחו בהמה אחת כמו שעשה אברהם בשביל ג' גברי שבודאי י"ל שההכנה היתה לכל ישראל כי זה אינו מפורש במקרא אלא שמסברא פשיטא שהיתה סעודה מספקת בכל מין כפי ערך חשיבות המסובין ואין למידין רק לפי שעשה כמה מיני מאכלים מ"מ לא הגיע לאברהם שהרי אברהם בשביל כל אחד קלקל בהמה אחת ובודאי היה בני ביתו ואוכלי שולחנו של שלמה מרובין במנין יותר ממספר הבהמות ואינו מביא רק מרבוי המינין הכין ומ"מ לא עדיף כאברהם דבודאי בקר אחד חלק לכמה אנשים וא"כ חין החלקים שוין לא ראי זה כראי זה משא"כ אצל אברהם שהיו בהמות כמספר האנשים להאכיל לכל אחד המובחר

בגמרא מאי ברבורים אבוסים אמר רב שאובסין אותן בע"כ ושמואל כו' ושמעתי מפי הרב הגדול המנוח מ' אריה ליב קרא שהיה אב"ד ק"ק לעסלא בימי חורפי בהיותי שמה שעמד ע"ז במאי פליגי וביקש לומר לי ולא הספיק להוציא דבר מפיו עד שאמרתי לו במושכל ראשון את אשר בלבבו כי רב ושמואל לשיטתייהו אזלי לפמש"כ הפוסקים בהלעטה יש לחוש בניקב מצד אחד כמו בישב קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא ועולא פ' א"ט דף מ"ב ע"ב אמר אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וא"כ מותר בהלעטה וא"כ רב דס"ל אין חוששין לספק דרוסה שפיר אובסין בע"כ ושמואל לשיטתיה ס"ל דחוששין לספק דרוסה א"כ הלעטה אסור לכן ס"ל שאובסין ועומדין מאיליהן

בגמרא כדאמרי אינשי רכיך וטב א"כ לכתוב רך טוב אינו מובן דהא כדאמרי אינשי רכיך וטב ואפשר דמ"מ בתורה לא היה לו לכתוב כדאמרי אינשי דהיכי דאיכא למידרש לא אמרינן דיברה תורה כלשון בני אדם

שם ואכלו לחם האי לחם שפת יתר דאדרבה לקמן מבואר ולחם לא הביא ואפילו תימא דס"ל כמ"ד במדרש דמה דברים שלא אמר הביא כ"ש לחם שאמר שהביא מ"מ אפי' לא אכלו לחם נמי מוכח דלא ישנה מדכתיב ואכלו ואפשר לומר דמן האכילה י"ל שהיתה דוגמת הקרבן ויאכלו היינו ראשון ראשון נשרף והיו נהנים בסוד הקרבנות שנהנין מרוחניות המאכל וניצוצי הקדושה שבתוך המאכל כמש"כ המפרשים וא"כ י"ל שעל הבשר אין תימא שאפשר שנהנין מנצוצי שבתוך המאכל מיהו בלחם אינו דוגמת הקרבן כיון שרחוק יותר במדריגה שאין בו רוח חיים ואפשר שאין המלאך נהנה מדבר שאין בו רוח חיים כי הנצוצות גסות ביותר לכן כתב האר"י ז"ל על מ"ש באתרא דליעול ירקא כי קשה יותר להעלות ממדריגת צומח לחי ונוח יותר להעלות מחי למדבר לכן אמר ליעול בישרא וכוורא וא"כ מן הלחם מוכח טפי שעשו כן שלא לשנות המנהג לכן המלאך אמר למנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמיך' כי נצוצין שבלחם רחוקים הרבה ממדריגתו ואף שיש לחם במנחות בבני נח אין מנחות ואפשר שלא נהגו כי אם במתן תורה אז היה כח להעלות המדריגות אף מצומח וכן פסק הרמב"ן דאין מקבלין מנחות מנכרים אף שנודרין נדרים ונדבות כן נ"ל בישוב לשון חז"ל

בגמרא כמי שאכלו ושתו השתיה אינה מפורשת בפסוק ואפשר שסומך על מה שאומר לקמן לשגר לה כוס של ברכה א"כ שתו ג"כ כי המברך צריך שיטעום גם איכא מ"ד ושבעת זו שתיה

אמר ר"י אמר רב כו' ואל הבקר רץ אברהם ורוח נסע מאת ה' כו'. הא דלא חשוב שליו ראשון שבפ' בשלח היינו מלשון ריצה הוא ג"כ ורוח נסע מאת ה' ושליו ראשון י"ל שהיה בזכות עצמן אך בשליו שני שהתרעמו ובוכה למשפחותיו אינו כדאי רק בזכות אברהם גם נראה השליו ראשון לא היה להם כדי שביעה בו כי כן כתיב בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם משמע שבשר לא היה להם כדי שביעה והא מילתא זוטרתי לאברהם אבל שליו שני פירש"י בעירכין שהתאוו יותר והיינו כדפרישית דשליו ראשון מעט היו ובשני הממעיט אסף עשרה חמרים וזה מעין מעשיו של אברהם שהיו ברבוי גדול הממעיט אסף עשרה חמרים מעין מעשיו של אברהם תלתי תורי לתלתי גברי ואף שנענשו עליו כמש"כ ואף ה' חרה בעם י"ל דוקא על המתרעמין אבל הצדיקים היו מתעדנין בו: מה שהקשה מהרש"א ממה שאמרו המן בזכות משה אינו קושיא כלל דנהי דעיקר המן זכו בשביל מעשיו של אברהם היינו שיוכן המן לחם אבירים שמלאכי השרת אוכלין אבל בכל דבר צריך מוכן לקבל השפע והנה מצידו יתב' אין שום ומניעה בשפע כמש"כ עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם שאין מוכן לקבל השפע והמניעה מצד המקבל ולולי משה לא היה מי שראוי לקבל שפע מזון קדוש כזה וכן בעמוד ענן ובאר שהיה מוכנים אהרן ומרים לקבל שפע מתנות קדושות הללו

שם ויקח חמאה וחלב הנני ממטיר כו' הא דלא קאמר בשכר לושי ועשי עוגות אפשר דודאי בשכר עוגות זכו למן כדאיתא במדרש אלא לפי שצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה ואמר לחם ונתן חמאה וחלב מה שלא אמר כמו כן הוא ית' אמר ממטיר לכם לחם ובאמת זכו למן שהיה כטעם לשד השמן שהוא כמו חמאה: שם יוקח נא מעט מים כו' וכי בערביים חשדתנו כו' מה שדרשו חכז"ל מזה שנדמו לו לערביים כתב הרא"ם מדהקדים רחיצה ללינה וזה דחוק ויותר נ"ל דודאי דרך לרחוץ רגליו בבא מן הדרך כמש"כ גבי לבן ג"כ ויתן מים לרחוץ רגליו אבל אלו השלשה אנשים שהיה דרכם להפליג יותר כמו שחשב אברהם לכן אמר וסעדו לבבם אחר תעבורו ולא היה שעת לינה כלל ואז אין דרך לרחוץ לכן דרשו חז"ל שהקפיד על ע"ז. ומה שכתב הרא"ם למה לא הקפיד על העובדים לא קשיא מידי דאדרבה זה מעשיו של אברהם לגייר עע"ז ולפרסם אלקותו ואחדותו יתב' אבל מן הנעבד אין תוחלת דבר טוב ומה שתמה הרא"ם בשם הלומדים איך יתכן להשתחוות לאבק יראה כי האבק מצד הקליפה שהוא דבר שאין עושה פרי ואל אחר אסתרס ולא עביד פירין לכן ביעקב ג"כ ויאבק איש עמו שהיה שרו של עשו שורש קליפה אבק גמטריא עגל ולפי שנתאחזו בשורש קליפה שמצידה האבק לכן השתחוו לאבק רגליהם כי נחש וקליפה כרוך בעקבותם וכן עובדי הטלה ודאי אין הכונה שעבדו את הבהמה רק לפי בחינת שרשה במזל ושר ובקדושה אות ברית קודש ובקליפה אבק שאינו עושה פירי

בגמרא מאי כחום היום אמר ר"ח בר חנינא אותו היום יום שלישי של מילה כו' ובא הקב"ה כו' רש"י בחומש פירש וירא אליו ה' לבקר החולה וכתב הרא"ם שדייק כן מדלא כתיב שום דיבור בהך מראה. והקשה הרא"ם דבפ' מפנין דייק דגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה משום שהשכינה המתינה עד שפטר האורחים ואח"כ אמר לאברהם על עסק סדום ועמורה וא"כ היה שם אמירה ולא קשיא מידי דהא אברהם הוא שבקש ממנו יתב' אל נא תעבור משמע שאברהם נתירא פן תסתלק השכינה ולמה נתירא שהרי כיון שמסתמא בא הוא יתב' על עסק איזה דיבור והודעה א"כ מסתמא לא היתה השכינה מסתלקת בטרם ידבר הוא ית' אשר זמם אלא ודאי כונת התגלותו יתב' הוא לבקר החולה שאם בשביל הודעת דינו של סדום לבד היתה השכינה מתגלת אחר שפטר האורחין למה הקדים הוא יתב' להתגלות לו ולהמתין עד ידבר דבריו על אודות סדום אלא ודאי לבקר החולה בא

שם יום שלישי של מילה עיין ברא"ם שדייק כן משום דבשלישי עיקר הכאב כדעת הרמב"ם ויש מפרשין שביום הראשון הוא כאב יותר א"כ קשה למה ביום השלישי דוקא וגם לדעת הרמב"ם אין זו הטעם מספיק שהרי עכ"פ ביום ראשון היה חולה ג"כ ונראה לומר דודאי ביום ראשון לא שייך לומר וירא כי כבר דרש במדרש וכרת עמו הברית לפי שאברהם שלח ידו למול והיה מרתת וכרת הקב"ה עמו הברית א"כ לא שייך מראה זו ביום ראשון שהרי כבר היה השם שם בכריתת בריתו וא"כ קשיא למה לא היה מהדר ביום ראשון אחר אורחין דאדרבה ביום מילתו יש להדר יותר כי חביבה מצוה בשעתה מצוה שקיבלו עליהם בשמחה ובודאי אם לא רצה הוא יתב' להטריחו ביום שלישי כ"ש ביום ראשון שמסתמא לא היה אורחין אצלו אלא נראה שביום ראשון לא נצטער דאולי נתפרסם שהוא חולי מכאב המכה וביום ראשון אין דרך לבקר תלה מניעת ביאת האורחין בשביל שידעו בצערו וביום השני ג"כ לא נצטער שתלה המניעה מפני שיודעין שהוא חולי ואין דרך לבקר עד יום השלישי כדאיתא בי"ד סימן של"ה לכן לא הוצרך הקב"ה להוציא חמה מנרתקה שגלוי וידוע לפניו יתברך שלא יצטער אותו צדיק מאחר שיש לו במה לתלות אבל בשלישי ודאי שדרך לבקר א"כ ודאי יבואו אורחים והוא יתברך חפץ שלא להטריחו לכן הוציא חמה מנרתקה וא"כ ע"כ שלישי למילתו היה לכן ישב פתח האוהל כי נצטער על שביום ההוא נעשה סיבה מונעת האורחים

בגמרא חזייה להקב"ה דקאי אבבא היינו דכתיב אל נא תעבור כו' ויש לתמוה כי אל נא תעבור כתב אחר והנה שלשה אנשים ועוד דמשמע דקב"ה אמר כיון דחזא פירש"י הקב"ה אמר לאו ארח ארעא למיקם משמע שנסתלקה השכינה ובאמת כתב אחר והנה שלשה אנשים אל נא תעבור ועוד קשה קושית התוס' דכאן משמע שקב"ה רצה להסתלק בשביל דשרי ואסר ובמפנין משמע דהיינו משום הכנסת אורחים גם רש"י בחומש כתב בב"מ כתיב נצבים עליו וכתיב וירץ לקראתם כיון דחזו דשרי ואסר פירשו ממנו מיד וירץ לקראתם ובאל נא תעבור העתיק כפי סוגיא דמפנין שאמר לו להמתין עד שיכניס האורחים והנלענ"ד כפי הסוגיא דהכא דס"ל בודאי כפי פשטא דקרא שהשכינה נתגלה לו בפתח האוהל וא"כ כשראה המלאכים נצבים עליו וירץ לקראתם א"כ ודאי אין מדרך ארץ להניח השכינה בפרט כאשר רץ לקראתם א"כ אחוריו כלפי שכינה וחלילה לאברהם שיהיה עושה כן כי אפי' בבית הכנסת הזהירו שלא ילך אחוריו כלפי הארון כ"ש במקום התגלות שכינת כבודו יתב"ש. ומזה נראה שיצא לו בש"ס דרוש זה שבתחילה חזא להקב"ה דקאי אבבא היינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדיך ר"ל פירוש הכתוב אל נא תעבור מעל עבדיך וקשיא ליה כיון שהיה נראה אליו פתח האוהל והוא רץ לקראת האנשים א"כ כפי הכתובים משמע שהניח השכינה בפתח האוהל א"כ איך שייך אל נא תעבור אחר שרץ לקראת המלאכים הו"ל להקדים אל נא תעבור קודם שרץ לקראת המלאכים כי אין דרך ארץ שירוץ ויניח השכינה ואח"כ יאמר אל נא תעבור כיון שהשכינה נגלית לו פתח האוהל ומזה יצא להם לבעלי הש"ס דרוש זה והיינו דכתיב אל נא תעבור וקשיא ליה שהיה לו לומר אל נא תעבור קודם שרץ לקראת האנשים לכן דרשו חז"ל שכיון שקב"ה חזא דשרי ואסר לאו אורח ארעא למיקם א"כ גם השכינה נסתלקה למקום