מעיני החכמה רמח

למיחמי חמי בליליא דנפקין שבתי ובלילי ירחי וזימני כדיוקני ע"ג קברי אודן ומשבחן לקב"ה כו' עכ"ל ומה שלא נזדמן רס בר"ח זה ודוחק לומר שזה ר"ח הראשון שנגה ליה לאליהו במתיבתא דרבי ואפשר לומר שבכל פעם היה מקדים להו לצלויי בפרט לפמ"ש בזהר בלילי ריש ירחי אבל אז היה מעשה שלא באו העדים בבקר וא"כ כשהיו מקדשין ע"פ ראיה ותליא בב"ד שלמטה כדאיתא במדרש אני ואתם נלך לב"ד שלמטה א"כ כשבאו העדים באיחור היה מאחר לאוקמינהו להתפלל לכן נגה ליה משא"כ פעם אחרת היה מקדים להקימן עד שלא נגה ליה ובא בזמן מתיבתא

בתוספות ד"ה כי מטא כו' אע"ג דאיכא נמי מחיה מתים כו' דברי התוס' דחוקים וגם לא נזכר טל כלל כי אם מוריד הגשם והנלע"ד ע"פ מ"ש במדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך על שאתה מחדשינו בכל בוקר ובוקר אנו יודעין שרבה אמונתך לתחיית המתים ע"כ ויראה ביאורו כי אמרו חז"ל שינה אחד מששים במות ואיתא ברבה בראשית ס"פ ט"ו חמשה שמות נקראו לנפש נפש רוח נשמה יחידה חיה נפש זו הדם רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני אדם העולה כו' והנה בשינה לא נשאר רק נפש החיונית לכן הוא ענין המיתה כנודע בכתבי האר"י ז"ל ולא נשאר רק קיסטא דחיותא והנה בשינה מסתלקים כל ארבעה חלקי הנפש המעולים שהם רוח נשמה חיה יחידה ולא נשאר רק נפש החיונית לקיים החיות לבד לכן בבוקר הוא מעין תחיית המתים במה שחוזרין יתר חלקי הרוח ונשמה לגוף ולזה קבעו קדמונינו המחזיר נשמות לפגרים מתים מאחר שלא נשאר בגוף כי אם נפש החיונית שהוא בורידי הדם לכן אסור לאכול קודם תפלה שאז מתישבת הנפש במקומה שהנשמה אינה מתישבת כי אם הנפש אשר בורידי הדם ואם כן שפיר תיקנו לשון לפגרים מתים א"כ בכל בוקר הוא מעין תחיית המתים וא"כ מובן המדרש ממה שאתה מחדשינו בכל בוקר אנו יודעין שאמונתך רבה להחיות מתים ובזה מובן שנזכר בברכה זו של תחיית המתים חמשה פעמים מחיה מתים נגד חמשה חלקי הנפש רוח נשמה חיה יחידה כי במות האדם מסתלק כל החיות ולא נשאר רק הבלא דגרמי שמוכן לקבל טל של תחיה ובשעת תחיה יתקבצו כל החמשה חלקים לכן נגד חמשה חלקי הנשמה נזכר מחיה מתים חמשה פעמים ועל זה המדרש מיוסד מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ומקיים אמונתו לישיני עפר כמי שנאמן ית' להחזיר נשמות בכל לילה כמו כן מקיים אמונתו לישיני עפר כמו שמקיים לישנים בלילה שמסתלקים ג"כ חלקי הנשמה כמו כן נאמן אתה להחיות מתים לכן אף שכל חלקים המעולים נתקבצו כל זמן שלא נתפשטה נפש החיונית אין הגוף יכול לחיות לכן כי מטי למחיה מתים שאז החלק החמישי מתפשט בגוף בעפר להחיות הגוף הבלוי בעפר וא"כ היו המתים חיים לגמרי כן נראה נכון פירושא דהך מילתא ולהכי רגיש עלמא

דף פו ע"א בתוספות בד"ה אוקמינהו כו' שלשתן כדדריש במדרש דבתענית ציבור כו' עכ"ל. קשה הא בפשיטות צריך שלשה דומיא דאברהם יצחק ויעקב ושמעתי לתרץ על נכון דע"כ שנים מספיקין להביא הגאולה דאל"כ למה אוקמינהו לאחדים היה לו לאוקים שנים עכ"פ וע"כ ששנים ג"כ היו מביאין הגאולה וא"כ למה הוצרך שלש לכן פירשו התוס' כדדריש במדרש דתענית ציבור צריך שלשה ע"כ שמעתי ומ"מ אפשר לדחות די"ל שהיו מספיקין שנים מהם כגון אברהם ויצחק היו יכולין להביא הגאולה ומה שלא הקים אברהם עם יעקב היינו שאין דרך להקדימו לאביו וא"כ הוצרך לכל השלש' כי לא נודע איז יכשר: שם גמ' חכים יתקרי ורבי לא יתקרי. כתב מהרש"א יש להסתפק מה היה חסר במה שלא נסמך שהרי היה ראש ישיבה בנהרדעא בלא סמיכות וכתב מהרש"א דאפשר משום דסמיכות יש לו רשות לכוף ולדון ופטור מלשלם אם טעה ע"ש ודחוק הוא שיהיה כל הנ"מ לענין זה. ולענ"ד אפשר לומר ע"פ מה דאיתא ר' זירא הוה מיטמר מלמיססכיה כיון דשמע הא דאמר ר"א אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין ל כל עונותיו אמצי ליה נפשיה וא"כ נראה כי שמואל היה בארץ ישראל בזמן רבי ובארץ ישראל לא יתכן שיהיה אש ישיבה בלא סמיכות אל נמנעה ממנו הגדולה שמוחלין על כל עונותיו כי זה כל האדם וא"כ י"ל שלכך הלך לבבל שהיה יכול להיות ראש ישיבה בלא סמיכות ויעלה לגדולה שם לכן אמר חביל יתקרו ולא קאמר חכים יהיה אלא נראה שיקרא חכם וראש ישיבה חבל ר' לא יתקרי כי לא היה בארץ ישראל נסמך לרבי

בגמרא קמפלגי במתיבתא דרקיעא כו' אם בהרת כו' ספק והקב"ה אומר טהור כו' זו משנה שלימה ספ"ד דנגעים ורבה לא חידש כלום רק ר' יהושע קיהה ומפרש קיהה וטהר א"כ ר' יהושע כבר היה בישיבה של מעלה ומה להם להוכיח מדברי רבה שלא אמר רק פירוש דברי ר' יהושע לכן אפשר לומר דר' יהושע קיהה משמע שמגמגם בדבר שאין סברא אצלו לטמא אבל לא נחלק בפירוש לומר שטהור ולפי שרבה התפאר שהוא יחיד בנגעים אמר קיהה שאצל ר' יהושע היה ספק אבל א דעתו הוא טהור ודאי וא"כ לר' יהושע גופיה לא פסיקא ליה לחלוק על חכמים ואפשר לומר כיון דיליף מקרא דלטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה ילפינן כל זמן שאינו מבורר לנו שבהרת קודם הוא טהור בודאי לא מטעם ספק אלא שכך גזירת הכתוב לכן אפילו אם יבא אליהו הנביא יעיד לנו שבהרת קדם כל זמן שלא נתברר לנו בבירור טבעי הוא טהור וא"כ בכה"ג י"ל דהוה ספק ספיקא חדא שמא שער לבן קדם ואת"ל בהרת קדם שמא צריך להתברר לנו לכן אמר קיהה וטהר כיון דמספקא ליה לר' יהושע בהך ממילא טהור מספיקא וא"כ ר' יהושע גופא לא קאמר טהור רק רבה בר נחמיני שאמר דמספיקא יש לטהרו דקרא דלטהרו אתא שיהיה טהור בודאי ובזה ניחא כפל לשון של רבה טהור טהור שר"ל טהור מטעם ספיקא לקולא יש טעם לטהר שמא באמת שער לבן קדם זה צד אחד ועוד צד את"ל שלפי האמת בהרת קדם שמא קרא דטעהרו אתא דכל שלא נתברר שבהרת קדם הוא טהור וא"כ יש שני טעמים לטהרה לכן טהור לגמרי ועיין תי"ט ספ"ד דנגעים

שם אמר טהור טהור כבר כתבתי על כפל לשון טהור ואפשר לומר עוד דבשעת פטירתו שנפרדו הגוף והנשמה ובצדיק מצינו שפתיו דובבות בקבר וא"כ כשהזכירו ברקיעא רבה בר נחמיני ויצא נשמתו הנה הגוף וגם הנפש ענו כל אחד. בעת הפרדס ואמרו טהור משא"כ בחיים שלא תוציא הנשמה כוחותיה כי אם ע"י הגוף ובזו מובן הבת קול אשריך רבה שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה שענו גם שניהם טהור גוף ונשמה: שם אמר לפניו רבונו של עולם כ"ע דידך כו' את דרבה ורבה דידך להבין מליצה זו ומה מקום לתפילה זו יראה שטען כי אין דרך שיהיה חפץ בהשחתת פועל ידיו כי אפי' משה ואהרן ביקשו שלא יתבטלו מעשה ידיהם בחייהם וא"כ אחר שהוא יתברך עשה העולם לא יחפוץ בהשחתתו ואולם אפשר כי נפש הקדושה של רבה היא המחצבת רהב כי קצף לה על אנשי העולם אשר משיח ה' נלכד בשחיתותם וא"כ רבה אפשר שיחפוץ בהשחתת העולם לכן אמר את דרבה ר"ל שאתה סר למשמעתו של רבה כי צדיק מושל ביראת אלקים ואולם רבה דידך כי רבה ודאי לא יחפוץ במאי שאין לך חפץ בו וא"כ אחר שאין תהלתך לחבל מעשה ידיך העולם אשר בראת ואם בשביל כבודו של רבה הא רבה דידך הוא שלא יעשה מה שאין לך חפץ בו א"כ אמאי מחרבית עלמא

בתוספות ד"ה דאי אמר להו קדימו כו' פי' כו' דאתו לכו ריפתא ואנפקא כו' עכ"ל לכאורה פשיטא דהכל כמנהג המדינה ואפשר לומר דנהי דהמנהג שאין מקדימין מעלות השחר אפשר שאינו תלוי בפועלי' רק לפי שאין מזומן ביד הבעלי בתים ליתן לפועלים לכן מתאחרין וא"כ זה שרוצה להיות מן הזריזין הוה ס"ד שצריכים לאכול קודם קמ"ל: דף פו ע"ב בגמרא ואמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך שנים וכו' והקשה מהרש"א דבלא דרב יהודה הו"ל לאקשויי נמי דהוה קושיא אלימתא טפי דלא עשה רק בן בקר אחד ומש"כ בזה די"ל בן בקר טובי לא נהירא דאיך יוכיח מזה שהיה סעודה עדיפא מדשלמה מאחר שיש לפרשה על אחד כפשוטו ולי נראה דודאי בלא דרב יהודה לפשטא דקרא שלא לקח רק בן בקר אחד א"כ אינו מובן כלל הפלגת סעודתו של אברהם די"ל דלא נתן להם רק דבר מועט ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וא"כ מה שהביא ר' מתיא שאפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך שהם בני אברהם יצחק ויעקב אינו מובן כלל מה הפלגת סעודה של אברהם וע"כ היינו צריכין לפרש כונת ר' מתיא משום דנדמו לו לערביים וא"כ ע"כ דיוקא הכא אם לערביים הכין הכנה מה חמאה וחלב ובשר אף שאינה הפלגה מ"מ לפי ערך ערביים שהם אומה שפילה לערך בני אברהם יצחק ויעקב אפילו סעודת שלמה לא תספיק כי ודאי ראויים ישראל לאלף אלפי אלפים ככה לא הוה קשיא כלל אבל השתא דבאמת סעודתו של אברהם היתה בהפלגה תלתי תורי לתלתי גברא א"כ אין לומר שלומד הק"ו מערביים לבני אברהם יצחק יעקב דא"כ לימא מגופא שאפי' אתה עושה להם כסעודה שעשה אברהם לאנשים שנדמו לו כערביים שבודאי הוא ג"כ הפלגה טובי תלתי תורי לתלתי גברי אינו אתה יוצא ידי חובתך אלא ודאי לא בא ללמד מצד זה שיהיה עדיפא משל אברהם רק שצריכה להיות גדולה כאברהם עכ"פ פי דיו לבא מן הדין להיות כנדון וא"כ פריך שפיר דהא לפי המקרא דשלמה עדיפא

בגמרא התם תלתא תורי כו' הכא לכל ישראל ויהודה כו' רבים כחול כו' והקשה מהרש"א א"כ הוא דבר מועט ודחק ולי נראה כי בודאי אינו עולה על הדעת שכל ישראל אכלו שלחן מלך אלא רבותא דאברהם ששחט תלתי תורי לתלתי גברא אף שבודאי תלתי גברי לא אכלי אפילו שור אחד לכן אמר לקמן להאכילן ג' לשונות א"כ בשביל חתיכה אחת קלקל בהמה לכבוד האורחים וא"כ המותר לא היה צריך לו שהרי הכין בשביל האורחים אבל התם ההכנה ודאי לא היתה בשביל אוכלי שלחן המלך שהרי לא אכל רק אצל אחת והנשאר היה מוכן לחלק לכל ישראל למי שיבא כי לא יחדל האביון אבל ודאי לפי ערך ההכנה לבל ביתו ואוכלי שולחנו של מלך ודאי הוה ג"כ סעודה גדולה ועוד י"ל כ בודאי א"צ ראיה שסעודת שלמה גדולה כי כלום חסר משולחן המלך וא ראיה שהיה ודאי למאכל לשבעה אלא שאינו מביא ראיה רק מרבו המינים כדכתיב ויהי לחם שלמה בכל יום עשרה בקר בריאים ועשרו רעי כו' לבד מאיל וצבי ויחמור מסתמא כל מין מאכל היה שיספיק לאוכל שולחנו כפי הנהוג והכי קאמר לכל ישראל היא הכנה אף שכולם לא אכלו אצלו מ"מ לפי רבוי ישראל נתרבו אוכלי' שולחן המלך כי השרים הגדולים שרי אלפים או מאה אלפים הם מאוכלי שולחן המלך ואינו מבין