מעיני החכמה רמז

גם הלעז אחר שדומה לאביו לכן דמי קליה ג"כ לקול של אביו לסכור פי דוברי שקר

בגמרא ל"ל כולי האי' פרש"י דחוק דלמה לא ליהדר לזכות חבירו ואפשר דהא דאמר לו ליתן לו ברתיה ושמא לא ישוב תשובה גמורה לכן אמר כיון שהתועלת גדול כדאי הוא להעמיד עצמו באחריות זה שאם לא ישוב תצטרך לקבל גט ממנו

בגמרא כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה כו' אפשר שהוא מדה כנגד מדה שזה נעשה רב לבן חבירו ומורא רבך כמורא שמים נמצא שהוא כאילו נעשה תלמיד לשמים אף גם הוא נעשה תלמיד לו ית' לכן אמר לפני תעמוד ר"ל שתלמוד אצלי ויהיה זוכה ללמוד בישיבה של מעלה מפי הגבורה

שם אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלו בשבילו אף דכפי תהיה משמע שהם שוין י"ל דמסתמא הצדיק חפץ בזכות של הדור ואם תהיה ח"ו הגזירה הרי אינו שוה כפיו ית' לכן מבטלה בעצמו בשבילו כדי שלא יהי' נגד רצונו גם י"ל ע"פ מ"ש בפ"ק דב"ב אין פורעניות בא אלא בשביל ע"ה לכן שכרו במה שלומד בן ע"ה תורה לבטל הגזירה גם י"ל ע"פ מה שמבואר לקמן בקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה ואיסתרא בלגינא קיש קיש קריא והנה אמרו הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב במדרשות אין ידי עשו שולטות כי אין פורעניות בא כי אם בשביל ביטול תורה וקול התורה מבטל הפורעניות אשר עוף השמים יוליך הקול וכרוז מן השמים לכן זה שיש לו קול יותר לימודו שמפורסם מסוגל לבטל הגזירה אשר עוף השמים מוליך הקול גם י"ל לפי שסתם ע"ה שונא ת"ח כמו שאמר ר"ע מי יתן לי ת"ח כו' וא"כ אילו היה הבן ע"ה היה ג"כ שונא ת"ח ואחר שלמדו תורה וגרם לו אהבת ת"ח גם הוא נעשה אהוב לאביו שבשמים

בגמרא אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם. וכתב מהרש"א אטו עד עתה לא ידע מאי מעתה ועד עולם וגם מה ערבות שייך בזה ונראה לי לפרש ע"פ מ"ש בפ"ק דמגילה דף ו' אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין מצאתי ולא יגעתי אל תאמין יגעתי ומצאתי תאמין ומסיק הני מילי לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא הוא והנה כללו חכמים שמן הנמנע שיהיה מצאתי בלא יגעתי אפילו במי שיש לו חוט משולש לכן נראה דהך מילתא אינו אלא לאוקמי גירסא פרש"י שלא תשתכח הגירסא ובזה נכון יותר הפירוש שכתב מהרש"א והתקן עצמך ללמוד תורה ר"ל דאינו מועיל תורה מחזרת על אכסניא רק לענין אוקמי גירסא אבל תחילת הלימוד ולחדודי צריך יגיעה לכן אמר שאינה ירושה לך שתחילת הלימוד אינו ע"פ ירושה כי מצאתי ולא יגעתי אל תאמין ובזה מדוייק הכתוב לא ימושו מפיך לשון ימושו היינו מה שכבר היה לו והיינו לאוקמי גירסא שזו סייעתא דשמיא הוא והוא כמו לא ימוש עמוד הענן שכבר היה ובזה א"ש אמר הקב"ה אני ערב בדבר כיון דמצינו שלפעמים משתכח הלימוד ע"פ סיבה כמו רב יוסף דאיקריה לא ימושו כו' ואפ"ה מצינו שחלה ואייקר תלמודיה וכמו שפרש"י ריש כתובות מרי' דאברהם אלא שאף שניטל ממנו הוא ית' ערב לשלם לו הנשכח ממנו ובזה אפשר לפרש מ"ש פ"ד דאבות רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שתבא אחריך שחביריך יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען ע"כ יראה פירושו כי אמר דרך כלל שיגלה למקום תורה ואפילו הוא מזרע ת"ח שאין התורה פוסקת מזרעו ע"ז אמר ואל תאמר שהיא תבוא אחריך ממילא כי התורה מחזרת על אכסניא שלה אמר דליתא דמ"מ אפשר שתשכח רק הפעולה שאם תשכח ע"י איזה סיבה אזי חבירך יקיימוה בידך כמו אביי שהזכיר לר' יוסף תלמודו ואל בינתך אל תשען שמעצמך תזכור שלעולם צריך ההשתדלות והחריצות עם העזר האלקיי

בפרש"י ד"ה ארבעין תעניתא שלא תפסוק תורה מזרעו עכ"ל: נראה דקאי על האחרונים ובזה מובן כוונת מהרש"ל מ"ש דכל הני מאה ט"ס צ"ל הני מאה היינו אחרונים ובש"ס נדפס על טעות ברש"ל תיבת דכל וצ"ל ברש"ל הני מאה ור"ל מאה האחרונים ומשמע ליה כן מלשון רש"י שכתב ארבעין על האחרונים אבל ודאי אין סברא שימחוק רש"ל מסברא מאה דילמא כך היה צריך לו כי מי עמד בסוד תעניות שלו עד שנענה מן השמים ועיין מהרש"א באגדות כתב טעם על שבאחרונה צם מאה וכתב שאין מהרש"ל מוחק רק מאה אחרונים אבל לקמן דלא לישלוט נורא דגיהנם שפיר גריס מאה בכולהו ומ"מ צריך להבין על פרש"י מאי בעי רש"י בזה הא מפורש בש"ס כן ואפשר דרש"י קשיא ליה שהרי לא קראוהו רק מפיך ומפי וגו' זרע זרעך ומעתה ועד עולם לא קראהו וס"ל כמ"ש התוס' פ' אע"פ שאין יד זה דלא ימושו רק בחוט המשולש שראו זה את זה וא"כ מנין ידע שקראו מפי זרע זרעך שיראו זה את זה שמא יהיה אחרי מותו ואז אין בטחון שלא תפסוק התורה מזרעו לכן פרש"י שהתענה בשביל זה ואין נ"מ לו אם בן בנו ת"ח אם מ"מ התורה תפסוק מזרעו לכן כיון שהתענה שלא תפסוק מסתמא יהיה חוט משולש זה בחיי זה מאחר שעל זה היה מתענה ומה שאמר הוא ובנו ובן בנו ת"ח ולא קאמר כל שהוא ובנו ובן בנו תלמידי חכמים כו' אפשר דקמ"ל אפי' אם הת"ח בהדרגה כי בכל דור ודור מתמעט השכל כמו שאמרו אם הראשונים כבני אדם כו' וא"כ דור של בנו מתמעט קמ"ל שמ"מ התורה נשארה על אכסניא לה גם י"ל דלא נימא דאינה פוסקת מזרע הזקן מאחר שזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה קמ"ל שזרע זה נמשך לעולם כפי סדר השלשלות בגמרא מי האיש החכם כו' כתבנו בדרושים פעמים רבות

דף פה ע"ב בגמרא ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה אפשר שהוא עפמ"ש בנדרים שרי לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי וא"כ מי שהוא ממשפחת ת"ח מקרי אתרא דידעי משא"כ זה שממשפחת כסילים לא מסקי אדעתייהו שזה צורבא מרבנן לכן שרי ליה למימר ולפרסם

בפרש"י ד"ה קיש קיש כו' ואם היה מלא סלעים כו' עכ"ל לפרש"י אין המשל מכוון שאפשר שהוא מלא תורה כרמון אף שהוא בן ע"ה ונראה דרש"י כיון ליישב זה במ"ש משפחת כסילים ר"ל כי דרך משפחה שפילה שיש ביניהם ת"ח כולם מתייחסים עמו שזה האיש מגואלנו ומשפחתנו הוא וכל המשפחה מתפארין בו ושפיר המשל דומה לנמשל

בגמרא כל המקטין עצמו על דברי תורה אפשר לפרש שמקטין עצמו לישב בתחתית בישיבה ומגדיל מעלת חבירו נעשה גדול לישב בראש כענין לקמן אצל מי אתה תוקע וזוכה לישב במקום גדולים וכל המשים עצמו עבד נעשה חפשי אפשר דאם עושה עצמו עבד כענין שאמר ר' חייא צידנא טביא וכו' נעשה חפשי כמו גוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק וא"צ לילך ע"י מלאך כמו בן חורין שהולך לבדו בכל מקום

בפירש"י ד"ה מציין כו' שלא יכשלו כהנים כו' שלא תארע תקלה כו' עכ"ל נראה דקשיא ליה לרש"י למה דוקא מערתא דרבנן הא בכל המערות יש לחוש לטומאת כהנים לכן כתב משום שלא תארע תקלה ובהכי ניחא שלא פירש בשביל טהרות וכמו שפי' רשב"ם ב"ב גבי ר' בנאה מציין מערתא ולפ"ז י"ל דא"כ למה מערתא דרבנן דוקא ומ"מ יש לדקדק דהא מציינין על כל קברות כדאיתא במס' מ"ק דמציינין על הקברות ויליף לה מקרא שם דף ו' ואפשר שלשאר קברים לא היה ריש לקיש טורח בעצמו רק בשביל כבודן של ת"ח

בגמרא כי הוי מינצו רבי חנינא ורבי חייא כו' מהדרנא לה מפלפולי כו' דעבדי לתורה דלא תשתכח יראה שמעלת ר' חנינא אינה רק במה שבכח אבל באמת מן הנמנע שתשתכח תורה מישראל לגמרי כדאיתא במס' שבת פ' תולין ח"ו שתשתכח התורה שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו נמצא שמעלה זו לא תצא לפועל לעולם כי דבר נמנע הוא אבל מעלת ר' חייא שהוא סיבה שלא תשתכח כי ודאי מה שנאמר לא תשכח מפי זרעו פשיטא אם אין גדיים אין תיישים ואחז אמר צר תעודה אלא שהבטיחנו ית' שימצאו בכל דור ודור חכמי דור וצדיקים שיהיה סיבה שלא תשכח נמצא שמי שגורם והוא הסיבה לקיים מאמר ה' הוא מעלה שלימה שתצא לפועל ע"י הרבצת תורה של ר' חייא לכן זה עדיף טפי והיינו דאמר רבי גדולים מעשה חייא שדבריו הם בפועל

בגמרא ור' יוחנן אצל ר' חייא לא תמוה למה מצאה הקפידא דוקא מקום לנוח על ר' יוחנן דהא ר' ינאי רביה דר' יוחנן הוה וכמ"ש ב"י ביורה דעה סימן ל"ב א"כ טפי ה"ל לאתמוהי על ר' ינאי דהיה רבו של ר' יוחנן כדאיתא ביבמות דף צ"ב ע"ב ונראה דדוקא אר' יוחנן מתמה כיון דחזינן דר' חנינא שהיה גדול מר' חייא בפלפול הוא אצל ר' חייא וא"כ כיון דאמרינן לעיל דריש לקיש פלפל תורה כר' חייא א"כ ר' יוחנן שהיה גדול מריש לקיש דהא מפרק ליה לריש לקיש כל כ"ד קושיות כדלעיל א"כ ראוי הוא לישב אצל ר' חייא כמו ר' חנינא וע"ז משני המשל באתר דזיקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן עייל בר נפחא לתמן ובמשל זה מתרץ שניהם כי ר' חייא היה לו מעלה שהיה לו תמיד אור תורה מוכן כי עביד שלא תשתכח תורה מישראל ועדיפא מעלתו ממעלת ר' חנינא ואולם מעלת ר' חנינא דמהדר התורה מפילפוליה אפילו אי משתכחה למעלה זו לא הגיע ר' יוחנן כי לא הגיע לכך רק אם ישאר ניצוץ מאור התורה כמו הנפח נופח באש פחם אם כבה האש אין כח בידו להבעירו מבלי ניצוץ קדום והנה מעלת ר' חנינא אפילו אם תשתכח לגמרי אבל ר' יוחנן היה בידו לפלפל במה שכבר היה מקובל בידו כענין הנפח שנופח באש אם מוצא ניצוץ נמצא שרמוז במשל זה מעלת ר' חייא שהיה אור מוכן שאין צריך לנפוח וחיסרון מעלת ר' יוחנן ממעלת ר' חנינא שהיה יכול להחזיר התורה מפלפולו א"כ ממילא לא קשיא ליה על השאר כיצד ישיבתן רק אר' יוחנן דוקא

בגמרא דלצפרא שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין כו' לפמ"ש התוס' לקמן משמע דמיד שראה שהם מקליין שאל לו וא"כ אי אפשר לכוון הגירסא למחר אזלי אשתטחי שהרי כבר ראה אותם באותו יום יפין ולמה נראה באורתא מקליין וצ"ל דל"ג למחר רק באותו יום היה מעשה מיהו למ"ש התוס' שאחר זמן סיפר לו כך אפשר שאז היה סומא לגמרי ולמחר אישתטח אמערתא דר' חייא ואתסי

שם אסתכלי בה כו' משמע מזה דהסתכלות הוא טפי מראיה וכמ"ש המג"א ס"ס רכ"ה דהא יהיב ליה סימנא דמנפשיה סליק ע"כ היה צריך לראות דסליק מנפשיה

בגמרא מ"ט נגה ליה למר א"ל אדאוקימנא לאברהם כו' עיין במהרש"א דר"ח הוא יום מסוגל לתפלה ועיין בזהר תרומה ד"ה ויקחו כו' משה בשעתא מאמר ארוך וכתוב בו אלמלא אתיהב רשו