מעיני החכמה רמו

גוף שלם הרי הקרבות בשלמות

בגמרא שלח רבי לדבר באשתו שנחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול אפשר דשלחה ליה דודאי לכתחילה אפילו מי שקיים פריה ורביה אין לו לישא אשה שאינה בת בנים ואיתא ביבמות פ' ד' אחין דף ל"ז בשהתה עשר שנים ולא ילדה שוב אינה יולדת מיהו בדעתה להנשא יולדת וא"כ נראה דמסתמא כל זמן שהיה מנוחתו כבוד בעליה ודאי לא שלח רבי שאין דרך שתנשא לאיש אחר כל זמן שלא נקבר בעלה והוא בעליה לא יתכן שתטחן לאחר אשתו והוא היה בעליה י"ח שנה א"כ אינה בת בנים שוב וא"ת שדעתה היה להנשא הרי כלי שנשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול וא"כ לא עלה בדעתה שתנשא ואינה בת בנים ואין ראוי' לרבי שישאנה ועפ"ז אפשר להמליץ המשל שאמרה באתרא דמרא ביתא תלא זיינא כו' שהוא נראה כפוגם בכבוד רבינו הקדוש אכן נראה שאין כונתה לעשות קודש חול רק ששלחה לו מאחר שכלי שנשתמש בו קודש לא יתכן שישתמש בו חול א"כ לא עלה על דעתה שיתרמי לה להנשא לרבינו הקדוש אף שגם הוא קדוש יאמר לו מאחר שכולי עלמא כחול לגבי קדושת ראב"ש לא עלה בדעתה שיחפוץ רבינו הקדוש לנשאה ורבי ביקש לעמוד על דעתה אם באמת הוא חשוב בעיני' כראב"ש רק משום דלא היה בדעתה להנשא שלא עלה בדעתה שרבי ירצה לקחתה וכיון שהסיחה דעתה אינה עוד ראוי להבנות ממנה וענין המשל באתרא דמרא ביתא כו' הנה לפמ"ש אין הכונה על רבינו הקדוש רק שזה התנצלות למה שלא היה דעתה להנשא ועיקר המשל נלע"ד שיובן ע"פ דברי קדשו של האר"י ז"ל כי הבעל שביק רוחא בגווה וכנזכר בסבא דמשפטים שלכך סכנה לישא אלמנה דההוא רוחא מכשכשא בגווה לכן תליא אם נוצח הרוח של בעל הראשון נדחה השני מפני רוח של הראשון לכן קרי ליה בסבא משפטים כמאן דעייל בקרבא ולא ידע אי נצח וא"כ יראה כי ודאי אם השני גדול אין רוח הראשון מקטרגו משא"כ אם השני פחות ממדריגת רוח הראשון הוא סכנה שקרוב שינצח הראשון לשני והוא ענין המשל כמו שיחרה לאדון הבית שיתלה הרועה קולתיה במקום זייניה של בעל הבית ונקט זייניה לרמז הנאמר בסבא שהוא מלחמה גדולה משא"כ אם השני גדול לא יחרה לראשון ואינו מזיקו כענין שלא יקפיד מרא דביתא הוא ביתו זו אשתו על אדם גדול שיתלה במקומו רק על פחות

בגמרא חשביתו ליה כוותי. קשה למה לא חרה לו כשאסקוה לתרווייהו חשיבתו ליה כוותי ונראה דמעיקרא לא חרה לו דאפשר אף שהוא גדול ממנו מ"מ גם רבי ראוי לישב על הספסל אך כשהורידוהו לרבי היה סבור שלכך הורידו גם אותו מפני כבודו של רבי שלא יהיה מכובד יותר מרבי לכן חרה לו באמרו חשביתו ליה כוותי ומ"ש מהרש"א באגדות משום דעין הרע שולט יותר בחשובים לכן לא חש שכשהושיבו שניהם לא הבנתי דא"כ היה נוח לו כשהורידוהו שלא תשלוט בו עין הרע

בגמרא כך וכך יש לך להשיב. עיין מהרש"א ודבריו דחוקים ונראה דמעיקרא נמי מקשו ומפרקו אהדדי אלא דמשום דר' השיב וראב"ש היה מסייעו שתשובתו נכונה אף שלא מטעמא דר' סוף סוף כיון להלכה לכן מסייעו לר' בסברא דיליה אבל עכשיו לא המתין עד שהשיב רבי תשובתו והראה כי יודע מה בלבו של רבי להשיב ואמר שתשובה זו אין בה ממש ולכן פירש טעמים אחרים לכך חלשא דעתיה דרבי איך ראב"ש מבין תעלומות לבו של רבי ורבי עצמו אינו יודע להחזיק בריו

שם חלשא דעתיה דרבי אמר אל ירע בעיניך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל עיין מהרש"א ולי נראה שחלשא דעתיה דרבי לפי שהיה סבור כדאמרינן בפ"ק דמגילה יגעתי ומצאתי תאמין והנ"מ לחדודי וא"כ ודאי כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים אלא שהיה סבור כי ראב"ש מסתמא יגע יותר בתורה לכן הוא חריף ביותר והיגיעה היא באה ע"י הבחירה החפשיית ובודאי אין המרבה והממעיט שוין רק למי שאין בידו להרבות אבל מי שיש בידו להרבות והוא ממעיט בודאי המרבה גדול ממנו ולזה אמר אל ירע בעיניך שהוא ארי בן ארי כי לפעמים האב סיבה והכנה לחכמת הבן כדאיתא בפ"ב דעדיות האב זוכה לבן בנוי כו' בחכמה וכתבו לפי שטבע הבן קרובה לאב וא"כ זה תלוי בי במה שאין לי חכמה כ"כ כמו רשב"י לכן לא זכיתי לך טבע החכמה כמו רשב"י לבנו ואין אתה חייב בזה כלל ואדרבה מאחר שההכנה שבכח האב סם פחותה אצלך א"כ חכמתך גדולה מצד עצמך

דף פה ע"א בגמרא אמר רבי חביבין יסורין קביל עליה קשה דלקמן אמרינן ע"י מעשה בו הואיל ולא מרחם ניתו עליה יסורין וכן ע"י מעשה הלכו ויראה כי ודאי מדריגות מדריגות יש כי מתקיים בצדיק ותגזר אומר ויקם והנה אצל הצדיק שאין מדת הדין מתוחה לאו כל אדם זוכה שאם חפץ לקבל עליה יסורין שישמעו מן השמים לעשות חפצו הנה אמרו על כרחך אתה חי אף שהאדם קץ בחייו אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח וכמו כן ביסור הצדיקים אם חפצים ביסורים הנה מדריגות מדריגות יש הנה ראב"ש הגיע למדריגה זו כבן המלך אשר לו רשות לשלוט ולעשות כאות נפשו בלי מוחה לכן כשקיבל היסורין ע"פ דיבורו באו היסורין ושלוחי ההשגחה ביסורין הממונים להשפיע כח המוסר והחולשא ברפיון אברים שיהיו מסוגלים ליסורים מבלי עורר מדת אכזריות להמשיך עליה מדת הדין האכזרי ולא זכה רבי לכך כי אם ע"י מעשה אכזריות שנזדמן לו אחר שעורר בזה מדת הדין אז אמרו ניתי עליה יסורין ואין זו מדריגה כמדריגת ראב"ש שהיה בידו להביאם עליה מבלי שום עורר מעשה אכזריות וכמו כן הלכו לרצונו ורבי לא זכה להסיר שבטו של מדת הדין עד שבא מעשה רחמנות לידו ואולי זה היה אחר י"ג שנה או שנזדמן לו בסוף י"ג שנה מעשה זה כדי שיעורר הרחמים ע"י מעשה רחמנות ופועל דמיונו לרחמים לא כן ראב"ש שנסתלקו ממנו ברוח שפתו לבד מבלי שום התעוררת פועל דמיוני לדין או לרחמים אבל ודאי אילו לא קיבל עליה היסורין מרצונו אין במעשה זה כדאי לחייבו ביסורין כן נראה פירוש דברים הללו

בתוספות ד"ה הוה עתיר כו' פירוש מזבל בהמותיו כו' עכ"ל. נראה דקשיא להתוס' למה הכניס דבר זה בפירוש יסורין דרבי שהיה עשיר אלא ודאי לפי ריבוי בהמות היה קול עצום מאד ואפ"ה מעבר קליה לקלייהו דלא תימא דעל ג' מינין א"צ קול עצום כ"כ כמו שמבואר מהנך ריבוי בהמות להפליג בקול

בגמרא דהאי עגלא כו' זיל לכך נוצרת מבואר הוא בהתעלות המדריגות כי כולם נבראו להתעלות כי הדומם שהוא העפר מתעלה בצומח והצומח מתעלה בחי שאוכל אותו והחי בחי מדבר ובענין זה עולים ניצוצי קדושה במדריגת דצח"ם והנה העגל הזה היה רמוז בו שבכה שעדיין יש לו להעלות מדריגת צומח שבו ואולי היה איזה גלגול נשמה שעדיין לא נשלם תיקונו לבא בחי מדבר ועדיין היה לו להעלות מדריגת צומח ואז יתוקן ע"י שחיטה בחי מדבר לכן אמר סוף בהמה לשחיטה אחר שהבהמה העלתה הצומח הראוי לה אז סופה להתעלות בחי מדבר ולא נאסר לשחוט עגלים מספיקא שמא יש להם עוד להעלות צמחים כיון שאפשר שכבר נשלם מה שראוי לו להעלות או שיושלם הצומח ע"י בעלי חיים אחרים אבל עגל זה רמז רמז לו שעדיין יש לו לתקן צמחים ורבי א"ל זיל לכך נוצרת שתעלה במדריגת חי לכן בשני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא כי המטר הוא מעלה הדומם לצומח ובחסרונו אין כח בדומם להעלות הצומח וכל שמתעלה הצומח מוכשר יותר להתעלות בחי ואפשר שודאי לשון לכך נוצרת אינו בלשון אכזרי שיובן ממנו שנברא להפסד וחיסרון אף שיש לפרשו לכך נוצרת שתעלה ממדריגת חי לחי מדבר הבנת הלשון נראה כאכזריות ואולם בבני כרכושתא שהוא שרץ טמא שאין בצערו תועלת העלאה לכן אמר ורחמיו על כל מעשיו לכן אמרו הואיל וקא מרחם איגלאי מילתא שמה שאמר בתחילה לכך נוצרת הוא ג"כ רחמנות שיעלה למדריגה ועמ"ש בסמוך

שם כולהו שני דיסורי דר"ש אינש בלא זימניה לא שכיב ואפשר לפמ"ש שהתרעמו אע"פ שהיו רשעים אפשר שנתמעטו זרע הגון שהיה עתיד לצאת הראו לו בזה דאינש בלא שני לא שכיב ונתרבו נפשות על ידו

שם כולהו שני דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא. כבר כתבתי לעיל בזה ויראה עוד כי מצינו לעיל ביסורי דרבי ושמעו ליה נחותי ימא כי ביקש הוא ית"ש שיתפרסמו יסורי דרבי בהיות מפורסם לזכות יסוריו דלא ליצטריך עלמא למיטרא ולפי שיסורי דרבי באו ע"י עיגלא דגער ובכי הנה לעומת זה הביא יסורין שלא יצטרך למטר כי שר המטרא הוא רדיא דדמיא לעיגלא כדאיתא בתענית דף כ"ה ואיתא ביומא דף כ"א שאלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה הרי מצינו שקול מבטל קול עד שלא ישמע שום קול והנה ברבי שצעק בקול מר על היסורין ושמעו ליה נחותי ימא ואיתא ביומא שם דקול רדיא הולך מסוף העולם ועד סופו וא"כ לא היה נשמע קולו של רבי אבל השתא דלא נשמע קולו של רדיא שמעו ליה נחותי ימא לכן קאמר נחותי ימא כי העולם ממי אוקיינוס הוא שותה וכשלא נשמע קול רדיא נשמע קולו של רבי

בגמרא וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמונה עיין מהרש"ל שפירש בשנים היינו זונה חשובה שאינה נשכרת רק בכפל מאחרת שוכרתו בכפלי כפלים היינו בשמונה דהוקשה לו דל"ל בשנים כל מה שלוקחין הן פרוטות או זהובים דא"כ זונה פחותה שלוקחת שתי פרוטות שוכרתו בשמונה פרוטות וזונה חשובה שנשכרת בשני דינרי זהב תצטרך ליתן לו שמונה דינרי זהב אתמהה אלא ודאי אינו נשכר רק בכפלי כפלים מן זונות חשובות לכן לא נזכר שני זהובים או שני מנה דבאמת לא היה כן רק לפי ענין שכירות זונות חשובות שנשכרין בכפלים היה הוא נשכר בכפלי כפלים ואין תולה בסך מסויים רק לפי שכירות הזונות כן הוא כונת מהרש"ל ובזה ניחא דלא קאמר זונה שנשכרת באחד שוכרתו בששה עשר דאפשר שלא נשכר כלל לפחיתות

שם פרי צדיק כו' ולוקח נפשות חכם זה ר"ש בן איסי עיין מהרש"א שכתב נפשות הוא משום דכל שבנו ובן בנו ת"ח אין התורה פוסקת מזרעו לכן כתיב נפשות לשון רבים ע"ש ולפמ"ש התוס' פרק אע"פ דבעינן רואין זה את זה א"כ זה שלא נעשה ת"ח רק אחר מיתת ראב"ש לא שייך זה לכן נראה כיון דברא מזכי אבא שייך שפיר נפשות וגם כלפי מה שאמרה המטרוניתא לעיל בניכם אינן שלכן וכשהיה בן פריץ היה ח"ו סיבה להחזיק הלעז לכן כשחזר למוטב שפיר קאמר נפשות שנתקן בזה