מעיני החכמה רמד

דין תורה וכן הא דאמרינן דאגריתו כפועל דאורייתא קשה טפי לפר"ח דהא המנהג נגד דין תורה לכן נלע"ד לפרש דברי ר"ח דה"ק כיון דדינא דפועל דאורייתא לצאת למלאכתו מהנץ החמה ולאחר עד צאת הכוכבים אם כן אם ירצה הפועל ליכנס בכי טוב יוכל לשנות להשכים יותר כדי ליכנס בכי טוב שהרי מה שמפסיד בעל הבית באיחור מרויח בהשכמה ופריך ליחזי היכא נהיגי דאם נהגו לצאת מעלות השחר ולאחר עד צאת הכוכבים אין בידו לשנות ומשני בעיר חדשה שאז מאחר שדין תורה רק מהנץ עד השקיעה יוכל להקדים בשחרית כדי שיכנס בכי טוב או דאמר כפועל דאורייתא וכיון שאין בע"ה מפסיד יכול לעשות כדי שיכנס בכי טוב כן נ"ל ליישב פר"ח ודע שהרי"ף והרמב"ם השמיטו כל שקלא וטריא זו של ריש לקיש ותמה הב"י ודחק שמפרשין כפיר"ח וקמ"ל מנהג הפועלים ולכן לא הוצרכו לאשמעינן וזה דחוק בפרט לפמ"ש פועל דאורייתא הוא כדכתיב בקרא ונ"ל ליישב דבלא"ה צריך להבין דמשני בנקוטאי מכמה עיירות וקשה כיון דמנהגים שונים לעולם יד הפועל על התחתונה דקיי"ל פסידא דמוציא וא"כ יוכל בע"ה לומר שלא שכרם רק על דעת מנהגו וצריך לפרש בנקוטאי שרוצים לקבוע מנהג ביניהם הדין עם מי שרוצה שיוקבע המנהג כדינא דאורייתא וכן בא"ל אגריתו לי כפועל דאורייתא וא"כ י"ל ודאי למאי דקיי"ל דבין השמשות היא ג' רבעי מיל וזה ודאי יותר מזמן כניסה ויציאה וא"כ כיון דספיקא היא כל זמן זה לא שייך דינא דפועל דאורייתא כלל שהרי בין השמשות בספק וא"כ ריש לקיש לא קאמר רק לר' יוסי דס"ל בין השמשות כהרף עין וא"כ הרי"ף ורמב"ם לשיטתייהו דפסקו בין השמשות ג' רבעי מיל א"כ אי אפשר לדעת דין פועל דאורייתא בזמן מועט של כניסה ויציאה ולא תליא רק במנהגא לכן השמיטוה. עוד אפשר לומר דס"ל דברייתא דדריש הך תזרח השמש יאספון כדדריש רב יוסף ולא מוכח דין פועל כלל וראשון עיקר

בגמרא אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער כמו שבלילה רשות לחיות רעות ובני אדם מתיראין מהם כן הרשעים בעולם הזה שדומה ללילה הצדיקים מתיראין מהם תזרח השמש לצדיקים יאספון רשעים לגיהנם כמו שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בנן עדן וזו סיבת שפלת הצדיקים בעה"ז למען משנה ירש חלק הרשע בעה"ב והרשע שנוטל עה"ז של הצדיק משנה שברון ישבר לכן אחר שיאספו רשעים לגיהנם ונוטל חלק הצדיק בגיהנם אז אל מעונתם ירבצון שאז נוטלין שני חלקים בג"ע ואמר עוד יצא אדם לפעלו יראה דקאי על עיקר הגמול שהוא אחר התחיה כמ"ש בפ"ק דר"ה ג' כיתות ליום הדין ופירשו דהיינו בשעת תחיה שאז עיקר קבלת שכר וגמול בעולם שכולו טוב ואז יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב למי שהשלים עבודתו עדי ערב והענין הוא כי הצדיקים לפעמים אין משלימין בגלגול אחד ואעפ"כ כל זמן שאין נגזר עליהם הגלגול בנתים יש להם חלק בג"ע ואולם קודם זמן התחיה כבר נשלמו כל המוטל עליהם ויש דעות שהגוף הראשון שלא השלים עבודתו אינו ראוי לשכר התחיה ואפי' נימא שכל הגופות זוכים היינו שנחשב להם כל הגלגולים לתקן הגופות וכל אחד השלים עבודתו עדי ערב היינו סוף עה"ז והתחלת חידוש עולם שכולו טוב

בגמרא אתיוה לרבי אלעזר בר' שמעון וקא תפיס גנבי להצדיק צדיק דמעיקרא להסיר תואנה י"ל שעשה ע"פ המבואר בח"מ סי' שפ"ח סעיף י"ב בהגהת רמ"א במי שעוסק בזיופים ויש לחוש להיזק רבים מתרין בו ואם אינו מניח מעשיו יכולין למסרו והנה כי כן ראה ר"א בר"ש שהרבה נתפסין ונספין בלא משפט והאנשים היו מועדין לגנוב לזאת יש לו היתר למסרם כדי שלא יתפסו הצדיקים שהם היו כמו רודפים ומ"מ שלח לו ריב"ק עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה שאף שלא היה נגד הדין מ"מ אין נאה שיעשה דבר זה ע"י אדם גדול כזה כדאיתא בירושלמי ומדרש רבה פ' ויגש עולא בן קושר תבעתיה מלכותא ופיתה אותו שימסור עצמו שלא יענשו הצבור על ידו ולא בא אליהו אצלו וצם עלוי אח"כ נגלה אליו אליהו א"ל מ"ט לא אתחזית לי א"ל וכי חבר אני למוסרות א"ל הא משנה היא אם יחדו לו מותר א"ל וכי משנת חסידים היא ה"ל למיעבד הדא מילתא ע"י אינשי אחריני לכן שלח לו ג"כ חומץ בן יין ר"ל לעומת מדריגת אביו לפי גודל קדושתו של ר"ש בן יוחאי נקרא חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר דייקא עמו של אלתעו להריגה והענין שקרא אותן עמו של אלקינו להריגה כי לפעמים יש רשעים אשר ראוי להאריך להם שיהא להם זרעא מעליא מי יתן טהור מטמא כמו חזקיה מאחז וכדומה והטעם לפי שהם עמו של אלקינו ושרשם טוב כמו שאמרו אע"פ שחטא ישראל הוא ולפי ששרשם מצד הקדושה אלא שיצרם מתגבר עליהם ומ"מ הטוב שבכח שרשם מועיל שיצא מהן זרעא מעליא אילו היו מאריכין ימים יותר ואולם ראב"ש בטח בצדקתו כמו שנודע מצדקתו כדאיתא בסוכה פ"ה שאמר רשב"י ראיתי בני עליה והמה מועטים אם שנים הם אני ובני הם וא"כ אדרבה מסתמא אותן שנתפסים על ידו מסתמא אין תוחלת שיצא מהם זרעא מעליא כמו מקוצים שלא יצליחו לכרם בשום פנים ואולם ר' יהושע בן קרחה השיב שאין נאה שיסמוך על בחינתו וצדקתו כי כל איש עלול לשגיאה ואולם בעל הכרם הוא שיודע לכלות קוציו שידיעתו ית' מקפת באמיתות מה שהם קוצים בהחלט שאין תוחלת מהם ובזה יובן מה שאמרו לו על האי כובס אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביה"כ לזה הזכיר בנו שלא ירע בעיניו על אשר סיבב הריגתו שאין זרעא מעליא מעותד לצאת ממנו כמו שהוא בבן שכבר הוליד בן רשע ככה היה מעותד כל זרע רשע ובליעל ובזה יובן מה שהניח ידיו על מעיו ואמר שישו בני מעי והוא תמוה למה דוקא על בני מעיו אכן המעים הם כינוי לההולדה כמו שאמר הכתוב אשר יצא ממעיך הוא ירשך וכן אמרו שיהא צאצאי מעיך כמותך וא"כ אחר שעיקר החשש היה שמא עומד לצאת ממעים של הרשעים הללו זרע טוב ונמצא שהיה ראוי לו מדה כנגד מדה שכן עונש של מעלה מדה כנגד מדה והיה ראוי להענש שגם ממעיו לא יצא זרע טוב ואולם אחר שהתבשר שכדין עשה וקוצים גמורים היה מכלה שאין תוחלת טובה מהם שפיר אמר שישו בני מעי אם מה שתפס בספק לא היה זרע טוב עתיד לצאת מהם ודאות עאכ"ו ואפשר שזה שאמר לשון עד מתי ולא אמר בפשיטות למה אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה. ולפ"ז יראה כי אמר לו לו יונח היותך בטוח במעשיך שעד עכשיו לא היה בהם מי שיצמח ממנו דבר טוב אמר עד מתי כי בהמשך הזמן אפשר שתכשל באותן שנפיק מינייהו זרעא מעליא ולזה השיב קוצים אני מכלה כנ"ל ובזה ניחא שלא השיב לו הרמנא דמלכא כי סמך על מעשיו אשר לא יאונה לצדיק כל און אבל ר"י בר' יוסי ששמע מפי אליהו לשון זה לא יכול לתרץ קוצים אני מכלה מאחר שלא ישר בעיני אליהו מסתמא עתיד שיהיה מהם דבר טוב ואולי בזה בטח ראב"ש אחר שלא בא לו אזהרה מפי אליהו כי לא נופל הוא ממדריגת ר"י בר' יוסי מסתמא הם קוצים גמורים ובפרט אי נימא מעשה דר' ישמעאל קדים ואפי' אי מעשה דראב"ש קדים יש לומר שידע בנפשו שהיה אליהו מזהירו

שם קרי אנפשי' אף בשרי ישכון לבטח מה שהקשה מהרש"א למה לא חשב לראב"ש בהדי הנך דספ"ק דב"ב אפשר דבהאי שעתא ראוי להיות כן לכן קרי אף בשרי ר"ל דתרבי ודאי לא סריח אף הבשר ישכון ואח"כ שאירע הך דשמע בזילותא דצורבא מרבנן נפיק ריחשא בשביל זה לכן לא נתקיים לגמרי ישכון לבטח ואפשר לומר שבזה בטח לבו שלא תשלוט בו רימה כי כמו שנראה העונש זילותא דצורבא מרבנן דנפיק ריחשא מאודניה כמו כן תחת אשר פעל ועשה להציל צורבא מרבנן מהתעולל עלילות ברשע שנתפסו אצל פרהונגא שלא כדין עד שנתן לו עצה על הני דניימו בחנותא שאינם צורבא מרבנן לכן כיון שנתרבה בזה כבודם של צורבי מרבנן היה שכרו שלא תשלוט בו רימה

דף פד ע"א בגמרא אמרו לה שלהן גדול משלנו כל שכן כו'. לכאורה קשה מה בעו בזה להגדיל הטענה אך נראה שלפי ששלהן גדול א"כ כפי הנראה אי אפשר לאשה כזו שתתעבר אף מאדם פשוט והשיבה כ"ש דנהי דאין לעז ממזרות עכ"פ י"ל שגם הנשים אין להם בנים והביאו אסופים מן השוק לכן השיב אז אהבה דוחקת כו' שלפי שזה חשש רחוק יותר שהוחזקו הבנים לנשים שילדום א"כ נוח יותר לקבל התירוץ שאמר

בגמרא ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה כו' כה"ג איתא בברכות פרק מי שמתו ר' גידל הוה רגיל ויתיב אשערי טבילה א"ל הכי והכי טבלי וקאמר לא מסתפי מר מיצה"ר ודייקו למה אמרו לר' יוחנן מעינא בישא ולרב גידל לא אמרו מעינא בישא ואפשר ע"י מה דאיתא בסוטה פ' נוטל דתורה בעידנא דמסיק בה מגנא ומצלא מיצה"ר א"כ ר' יוחנן י"ל שעסק בתורה ותורה מצלא מיצה"ר משא"כ רב גידל שהזהירם על עסקי טבילה י"ל דלא מגנא מיצה"ר ואף דתורה מגנא ג"כ מן הפורעניות י"ל דעין הרע שכיח הזיקא מקרי מיהו אצל ר' גידל שהזהיר לנשים עצמן על עסקי טבילה אפשר דבכה"ג אינו ניזק כלל כדאמרינן גבי נחוניא חופר שיחין אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו ואף דגבי בדיקת חמץ משמע בשכיח הזיקא אפילו שליח מצוה יש לחון י"ל דהכא שכונתו לאפרושי מאיסורא לא סגי בלא"ה ואינו ניזק בעין בישא בתוספות ד"ה יתיב והא דאמרינן בע"פ כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דאמר הפסוק שופך בוז כו' דמ"מ האשה אפשר שלא אמרה ואי קדמה איהי ומשמשא אחדא לדידה רוח זנונים לכן כתבו דבכה"י לא מקרי פגיעה ואינו מזיק לאשה ג"כ ודברי מהרש"א באגדות אינו מובנים אולי תוס' אחר היה לו בע"פ

בפירש"י ד"ה ולא מצי לקפוץ עכ"ל צ"ע פשיטא שנוח לקפוץ מלמעה למטה יותר מלקפוץ מלמטה למעלה ומאי רבותא דלא מ הדר בשביל עול תורה ולולי פרש"י היה נראה דאף מטפס ועולה לא היי יכול לעלות אף שהיה נקל יותר מקפיצה מלמעלה למטה עד שלפי ער ראו שנחלש כחו

בגמרא ליסטאה בליסטיותיה ידע יש לתמוה הא דברים אלו ה אונאת דברים גמורים כדאיתא לעיל פ' הזהב דף נ"ח א היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים וגדול אונאת דברי מאונאת ממון גם תימא על תשובת ריש לקיש מאי אהנית לי התם קרי רבי שאין לחשוד לקדושי עליון בדברים מבהילים ומתמיהים כאלה וחליל לחשוב מחשבת פיגול עליהם וריש לקיש איתא לקמן שיצתה בת קול על שפלפל בתורה כר' חייא ואיך יאמר מה אהנית לי וכי זה מילתא זוטרי היא אצל ריש לקיש שקרבו תחת כנפי השכינה אך נראה כי נודע שעיל מעלת התשובה להחזיר המדות המגונות לטובה לכן אמרו היכי ד