מעיני החכמה רמג

שלו הוא או שקנה חומץ לא אירע אונס כלל ובאמת נראה שלא ירדו לעומקן של דברי רמ"ה דבלא"ה יש לדייק בדברי רמ"ה שאחר שחולק בין טענת פרעון דעבידי דפרעי בצנעה א"צ להביא ראיה א"כ ל"ל להשיב הך עובדא דחמרא לומר שטענת שומרים היתה ותו קשה כיון דכבר כתב שפיקדון היה למה ליה תו לומר שהיו פקדון בידו והחמיצו לכן הדבר ברור דס"ל להרמ"ה דודאי הא דביש רואה צריך השומר להביא ראיה חידוש הוא שחידשה תורה בשומרין כמו שחידשה התורה שישבע השומר בטענת שמא של המפקיד גם זה מכלל דיני שומרין הוא שיתחייבו להביא ראיה ביש רואה א"כ מי שמקבל השמירה מקבלו ע"פ דין תורה של השומרין וס"ל לרמ"ה בפירעון והשבה לא שייך לומר שנתנה התורה דין זה כיון דעבידי דפרעו בצינעה לכן אין דין זה כלל אפילו אומר שפרעו במקום רואין שאין דין הבירור מוטל רק על השומר שהוא מתנאי של דיני השמירה והיינו באונס הנקרה ממילא תליא במקום שאירע האונס לא במידי שעושה בידים כגון פירעון לא נתנה תורה דברים לשעורין כיון שהפטור בא מכח מה שפוטר עצמו ע"י מעשיו שעשה והמעשה אינו מיוחד להעשות בפרהסיא וכמו שאם טוען שפרעו בצנעה נאמן הה"ד באומר בפרהסיא שאין בטענת פירעון חיוב הבאת ראיה על הנפטר בטענתו ואין זה רק בפטור שבא מכח אונס שנעשה הפטור שלא בכוונת השומר ולזה הוכרח הרמ"ה לומר שמעות פקדון היה שאמר לו לקנות ממעות פקדון שבידו והנה אם היה אומר שצוה לו לקנות בפקדון יין וקנה לו אזי היה מסתלק ממנו דין שומרין ואף דודאי היה צריך לישבע שהוציאן דשבועה שאינו ברשותו בשומרין אם אינו משלם דאורייתא הוא מ"מ על שאינו ברשותו לא הצריכה התורה להביא ראיה דהיינו טענת השבה של הפקדון וכיון שאחר שעשה שליחותו נסתלק ממנו דין שומרין הרי בטל ממנו חיוב זה שיביא ראיה כיון שבטל דין שומרין ממנו שאין ראיה בטענת השבה רק אאונס כדכתיב בקרא ונשבר או נשבה אין רואה וקאי דוקא על אונס שלא גרמו לו מעשיו להפטר ובמקום רואין הצריכה התורה להביא ראיה על השומר לכן הוצרך לומר שפקדון היה בידו והחמיצו דהיינו ממש טענת שומרין שטען שנאנסו אצלו ודברי רמ"ה ברורים הם

בגמרא א"ל כמאן כאיסי כו' לכאורה קשה הא כבר נשמע מאידך עובדא דס"ל כאיסי ואפשר דבעי ליה דדילמא הך משום קלא לחוד הוה מפקינן ממונא ולזה השיב כאיסי וס"ל כוותיה היינו משום דהכא ג"כ דוקא לאיסי

בגמרא בר רב חנן כו' תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל לגלימייהו קשה איך לקח משכון בעצמו ולא מצינו היתר רק בערב כדאיתא בח"מ סימן צ"ז ובש"ך שם הביא בשם ספר יראים דעל גזילה מותר למשכן אבל כאן שהפסיד לו לא מצינו שיהיה מותר למשכנו ואפשר לומר למאי דפרש"י דתבר ליה בדיגלא א"כ ע"כ הפשיעה מפני שא' נשאו א"כ צ"ל הא דמשכן לגלימייהו דמשמע ששניהם משכן ששניהם אתו לקמיה דרב וצ"ל שכיון שקיבלו שניהם להעביר ה"ל אחראין וערבאין זה לזה א"כ י"ל שמשכן הגלימא של השני שחייב מדין ערב מיהו זהו דחוק ואפשר שכבר היתה הגלימא בביתו של רבה אלא דקשה לפ"ז כיון דלפחות הוא שומר חנם על הגלימא אם כן אפילו תברו בפשיעה הו"ל פשיעה בבעלים שהרי רבה היה ש"ח על הגלימא שמסרוהו לו ומזה משמע כדפרישית לעיל דכיון דתברה הוה מזיק ובמזיק אין פטור בבעלים בפרש"י ד"ה שקולאי כו' ובפשיעה. והרי"ף פירש שהיה במקום רואים וביקש שיביאו ראיה וקשה לפ"ז למה הוצרכו לחסד הלזה ישבעו ויפטרו שאף שהם עניים מ"מ בידם לישבע וליפטר ונהי שפטרם מראיה למה לא ישבעו עכ"פ גם קשיא אמאי לא פירש בפשיטות ששברו ע"י פשיעה ומשמע שאם ע"י פשיעה שברו אין מוטל עליו לוותר לפנים משורת הדין וצ"ע מיהו לא קשיא שהיה לו להניחם לישבע די"ל כיון דבמקום רואים אפשר שיבורר הדבר אין יכולין לישבע אבל בהא דמשמע שאם פשעו אין צריך לעשות לפנים משורת הדין צ"ע ונראה מדברי הרי"ף והרא"ש דלדידן דקיי"ל נתקל לאו פושע חייב בפשיעה ומשתבע שלא פשע דעל פשיעה גמורה אפשר לו ליזהר ואין תקנה רק דש"ש פטור אף שחייב אפילו בלא פשיעה פטור מתקנתא דאין לך מעביר חבית ממקום למקום מיהו לדברי הטור דשלא במקום מדרון הוה פשיעה וחייב א"כ קשה על מה ש"ש פטור אף במקום מדרון וצ"ל משום אין לך מעביר חבית במקום מדרון א"כ גם שלא במקום מדרון יפטר מהא טעמא דאין לך מעביר חבית שלא במקום מדרון וצ"ל דשלא במקום מדרון אין לחוש דיכול ליזהר וא"כ קשה איך משנינן לעיל לר' מאיר דמשתבע שלא בכונה שברתיה ולדידיה ודאי אפילו שלא במקום מדרון איתא לתקנתא דאין לך מעביר חבית א"כ כ"ש דקשה למה יתחייב במקום מדרון כיון דשייך תקנתא דאין לך מעביר חבית שלא במקום מדרון א"כ אפי' בפשיעה גמורה יפטר כמו לר' מאיר דס"ל נתקל פושע דפטור מכח התקנה אפי' מפשיעה גמורה ואי אמרינן שלא במקום מדרון לא שייכא התקנה דלא שכיח הזיקא א"כ כ"ש דקשה למה יפטר לר"מ שלא במקום מדרון כון דלא שייכא התקנה אלא ודאי דהתקנה איתא בכל גווני גם בשלא במקם מדרון וא"כ מוכח לשיטת הרי"ף והרא"ש דגם שלא במקום מדרון לא הוה פשיעה לכן לעולם משתבע שלא פשע וכן עיקר ודלא כהטור

בגמרא זיל הב אגרייהו א"ל דינא הכי קשה כיון דכבר א"ל דמדינא הוה חייבין לשלומי רק משום למען תלך בדרך טובים וא"כ איך עלה בדעתו לומר דמדינא משלם להו אגרייהו ונראה לפרש ולקיים הגירסא שא"ל אין והוא דאינהו תברי בפשיעה והנה לרבי מאיר דס"ל נתקל פושע התקנה שיהיו פטורין אפילו מפשיעה רק משתבע שלא בכוונה שברתיה וא"כ לר"מ פטורין מדינא אלא לדידן דקיי"ל נתקל לאו פושע א"כ אין תקנה לפשיעה לכן היו חייבין מדינא נמצאו חומרו של רבי מאיר הוא קולו וקולו של מ"ד נתקל לאו פושע הוא חומרא דלא מיפטר בפשיעה לכן א"ל דינא הכי א"ל למען תלך בדרך טובים ר"ל לחוש לכל הטובים ר"ל לסברת תנא דס"ל נתקל פושע דמזה בא קולא שפטורין אפי' מפשיעה וא"כ שפיר קאמר אין כיון שהדין כן לר' מאיר ראוי שיחזור להחמיר על עצמו כדינא דר' מאיר שכן דרך טובים לחוש למה שהוא דין לשום דיעה וכשאמר הב להו אגרייהו בזה א"ל דינא הכי דאפי' לר' מאיר דס"ל נתקל פושע ומשום תקנה דאין לך מעביר חבית פטור אפילו מפשיעה מ"מ פשיטא דאגרייהו מיהו מפסדי וא"כ ודאי לא דינא הוא א"ל וארחות צדיקים תשמור היינו כמו שדרשו עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו אף מה שאינו דין לשום דיעה

השוכר את הפועלים פרק שביעי במשנה השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים וכו' בגמרא פריך פשיטא ומשני לא צריכא דטפא להו אאגרייהו וכו' כדאיתא ש"ס וראיתי בס' קצות החושן שהקשה מכאן על מש"כ בתה"ד סי' שכ"ג שכר פועל ופסק לו יוד זהו' לילך למקום פלוני ומנהג שוכרים שפוסקים כירות חוץ מן הוצאות הדרך והשליח אמר קודם שדעתו שיתן לו הוצאה חוץ מן השכירות והמשלח טוען שלכך פסק לו שכר הרבה שלא היה אוי ליתן אפי' ז' זהו' רק מפני שלא יתן לו ההוצאות ופסק בתה"ד דבכה"ג דמים מודיעין כיון שאין הלשון מוכחש ובעל קצות החושן הקשה עליו הך דהכא דגם בטפא להו על אגרייהו לא מצי למימר אדעתא להשכים וסיף להם והניח בצ"ע ובאמת לא קשה מידי מכמה טעמים חדא דלא מר בתה"ד רק בהוסיף להם שיעור מרובה שיש בו שיעור אונאה דאז לא ייך לומר דמחיל רק בשביל שאין להם דין אונאה לפועל וא"כ יותר יש תלות שנתן גם בעד הוצאות מלומר שנתאנה בשכירות הרבה יותר דאי שאין כל העולם נוהגין כן וא"כ לא דמי לכאן דמהיכא תיתי לתלות מחילה ומה"ט נמי לא דמי להך דלקמן פ' המקבל דף ק"ג ע"ב דכ"ע קלא תילתא ואיהו שקיל ריבעא דלא מצי למימר אדעתא דלא יהיבנא באילנות בצרי לך קמ"ל דהו"ל לפרושי דשם לא שייך שיעור אונאה שאין עת כל בני אדם שוין דמסתמא כיון שנותן לזה יותר מסתמא ניחא ליה פי בזה שהוא יעבוד הקרקע היטב יותר מזולתו ומהיכא תיתי שיקבל קח שלשה שיפסיד באילנות דא"כ מה לו לשנות משאר אריסין כיון שאינו רויח בזה ובלא"ה נמי לא דמי דודאי כיון שדרך ליתן על הוצאות אנו מרין שכבר הבליע לו ההוצאות בתוספת השכר שנתן יותר מן הראוי ואין זה בכלל תנאי רק שהבליע לו ההוצאה ואינו בכלל תנאי שהוא היפך המנהג שהרי יוכל לחשוב לו מזה ההוצאות משא"כ להשכים ולהעריב מילתא אחריתא הוא לגמרי ואדרבה משמע דגם לזה בעי בגמרא דאדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא אבל היכא שי"ל שהבליע בשכר מנהג ההוצאה שפיר אמרינן הדמים מודיעין אבל להשכים ולהעריב שאינו מנהג כלל אין יכולין לומר ולסיים שע"ז קאי התוספות דא"כ יאמר למה שיחפוץ הוסיף לכן אין זה בכלל התנאי כלל וכן לקמן למעט באילנות אינו בכלל התוספות כלל וזה ברור ואדרבה משמע קצת מדלא אשמעינן הך מילתא במקום שנהגו ליזון אינו רשאי שצא ליזון אע"ג דטפא להו אלא ודאי משמע דאמזונות אפשר לומר שבכלל התוספות דמי המזונות דמ"ל הן מ"ל דמיהן ואפילו תמצי לומר שבמקום שנהגו ליזון נמי אינו מועיל ההוספה שלא יזון ג"כ לא דמי דשם דרך ליזון משל בעל בית ולא ליתן דמי מזונות שאין דרך פועלים לטרוח בתיקון מזונות משא"כ שליח שדרך שקונה לו מזונות במעות י"ל דהמעות הם על מזונות

דף פג ע"ב בתוספות ד"ה פועל כו' וכן פירש בקונטרס אלא שפירש ומה שהזכיר ויתור כו' דאינו מוותר כלום עכ"ל אפשר ליישב פירש"י דהא איכא שני כוכבים דהוה בין השמשות ומספיקא י"ל שאין הפועל מחוייב לעבוד עוד כיון שמוחזק בגופו הו"ל כמו קרקע דבחזקת בעלים עומדת וא"כ איכא וויתור משלו דיכול לפסוק בין השמשות מעבודתו לכן נקרא שפיר משלו

בא"ד ועוד קשה מאי פריך ליחזי היכא נהיגי עכ"ל וקשה דטפי הו"ל לאקשויי מאי משני בעיר חדשה אדרבה הו"ל לעשות כמו שהוא