מעיני החכמה רמב

לו השכר שיזהר בו בשעת מלאכתו ולכ"ע חייב לענין זה וניחא בזה שינוי לישנא דמתני' דקאמר בין ש"ח בין ש"ש ולא קאמר בין בחנם בין בשכר ולפ"ז י"ל דמבליע התנא בנעימת לשונו לאשמעינן דלענין שבירה מקרי ש"ח דלא תימא דטעמא דגם בשכר לא הוה אלא ש"ח דאינו נוטל רק שכר מלאכתו קמ"ל דשפיר הוה ש"ש לענין שבירה רק דישבע מטעם המבואר בש"ס עיין בסמוך

בתוספות ד"ה וסבר כו' וא"ת כו' אדם המזיק כו' עכ"ל ולפענ"ד אינו בכלל אדם המזיק לחייב בו אונס רק בדבר שלא נמסר בידו מרשות נותן דאמרינן דמ"מ חייב בנזקיו אבל כאן שמסר הדבר בידו וברשות בא לידו ודאי לא מחייב רק בשביל שקיבל לעשות הדבר היה לו ליזהר בו אבל ודאי אחריות אונסין לא קיבל עליו ולהכי לא הוה טפי משומר ואפשר דלהכי קרי ליה במתני' שומר ועיין בסמוך

בא"ד וא"ת ורבי יהודה דאמר נתקל לאו אנוס הוא כו' אדם המזיק עכ"ל ולענ"ד אפשר ליישב ולומר דנתקל אנוס גמור הוה רק לפי שיטת התוס' דאדם המזיק חייב באונס כעין גניבה ואבידה וא"כ י"ל עפ"י שיטת הרי"ף שסובר לעיל בדמי אבידה משום היתר תשמיש הו"ל שואל וחייב אפילו באונסין וכתב הטעם אף דבפיקדון משום היתר תשמיש לא הוה רק ש"ש באבידה כיון דבלא"ה הוה ש"ש משום פרוטה דר"י אהני היתר תשמיש לחייב אפי' באונסים ולעיל דף כ"ט דחי התוס' סברא זו דבשביל תוספת שכר לא מקרי שואל וא"כ הכא לפי שיטת התוס' דאדם המזיק חייב באונס כעין גניבה ואבידה וא"כ י"ל דכיון דאף בחנם יש עליו אחריות גניבה ואבידה שפיר מהני מה שנותן לו שכר שיהיה חייב גם באונסין וכאן לא שייך דחיית התוס' דבשביל תוספת שכר לא יתחייב באונסין כיון דחייב מדין אדם המזיק לא תליא בשכר כלל ובזה ניחא נמי הך דטבח אומן שקלקל די"ל דבשכר אפילו אונס גמור חייב כיון דאדם המזיק חייב בכעין גניבה ואבידה ונראה לפי דברי התוס' דמקרי אדם המזיק א"כ אפילו בבעלים חייב היכא דפשע למאן דחייב או בשכר דבמזיק לא מיפטר בבעלים ועיין מש"כ דף פ"ג

בגמרא שלא במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע וקשה מנ"ל דר"א מתמה אשלא במקום מדרון דילמא ר"א מודה בהא לת"ק דגם שלא במקום מדרון לא מקרי פשיעה ולא מתמה רק אש"ש ואף דמשמע דמתמה על ש"ח ג"כ דילמא בהא לחודיה דמתמה בדאיכא ראיה ניתי ראיה כדמפרש ומזה נראה דמשמע ליה להטור דשלא במקום מדרון ג"כ לת"ק פושע הוא וכן נראה מלשון רש"י ומה שהקשה הש"ך ח"מ סי' ש"ד דאי גם ת"ק במקום מדרון איירי מאי מתמה ר"א דילמא במקום מדרון איירי ולק"מ דהא ת"ק הוא רבי מאיר ור"מ ס"ל נתקל פושע וא"כ עיקר השבועה שלא בכונה שברתיה וא"כ אפילו שלא במקום מדרון נמי פטר ליה דהא אפילו בפשיעה פטר אלא דר"א מתמה על הדין דלא ס"ל לפטור בפשיעה וא"כ י"ל דלא קאמר רק לפי סברת ר' מאיר ודאי דאין חילוק ואפי' שלא במקום מדרון פטר ליה דלדידיה אין לחלק אבל מסברא דנפשיה למאי דס"ל נחלק לאו פושע י"ל דשלא במקום מדרון ודאי הוה פשיעה לכן מתמה איך אפשר דבכל גווני ישבע דלא מצי משתבע שלא פשע אלא דיש לתמוה על הטור דבסימן תי"א פסק בהך דנשברה כדו דנתקל לאו פושע הוא ולא חילק בין מקום מדרון לשלא במקום מדרון לכן אפשר לומר דבלאו הכי קשה דהא כתב מהרש"א דלכך לא אמר בפשיטות דר"א ס"ל נתקל פושע לכן מתמה איך ישבעו בין ש"ח בין ש"ש ותירץ מהרש"א דא"כ הו"ל לפלוגי גם בב"ק בהך דנשברה כדו ואכתי קשה למאי דס"ל דבשלא במקום מדרון פושע הוא הו"ל לפלוגי ג"כ בב"ק דשלא במקום מדרון הוה פושע לכן י"ל דהא יש להבין איך קאמר ואפילו במקום מדרון תינח היכא דליכא ראיה ופירש"י דת"ק לית ליה דאיסי וקשה לפי"ז מנ"ל דר"א מתמה כולי האי דילמא לא ס"ל ג"כ כאיסי ולא מתמה רק אש"ח שלא במקום מדרון ואש"ש לכן י"ל דודאי שלא במקום מדרון אינו פשיעה בהחלט רק שאין למסור לו שבועה דכיון דאין דרך לישבר שלא במקום מדרון י"ל דפשע ולאו אדעתיה ואין מוסרין לו שבועה ולכן דוקא כאן שהוא שומר ושומר צריך לישבע בבירור כמש"כ הש"ך בכמה דוכתי ובס"ס ש"ג לכן מתמה שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע לכן הו"ל מתוך שאיל"מ לכן דוקא הכא פליג משא"כ בהך דנשברה כדו כיון דלא פשיעה הוא בהחלט ואין מקום לשבועה שם פטור אפילו שלא במקום מדרון דשמא לאו בפשיעה הוא ועפ"ז ניחא די"ל הך דאיסי נמי בהך שייכא דהא צריך להבין איך מפרש הך תנא דחולק על איסי קרא דאין רואה לכן י"ל דהך תנא דפליג מפרש ביש רואה על התובע להביא ראיה דהא אין למסור לו שבועה שמא יבואו עדים ומתוך שאין יכול לישבע משלם לא ס"ל למאן דפליג אאיסי וא"כ ר' אליעזר ע"כ הא דס"ל שלא במקום מדרון לא מצי משתבע שלא פשע ע"כ ס"ל היכא דלא משתבע חייב לשלם וא"כ ע"כ דריש ביש רואה צריך להביא ראיה דכיון דביש רואה אי אפשר ליתן לו שבועה שמא למחר יבאו עדים ויהיה שבועה לבטלה לכן צריך ראיה ליפטר וא"כ א"ש דברי הטור ג"כ דכאן מחייב ליה כיון דהוא שומר ואין יכול לישבע שלא פשע משא"כ לענין נזקין אינו פשיעה בבירור לחייב עליו ועיין מ"ש בסמוך

דף פג ע"א בגמרא דתנא איסי בן יהודה כו' הא יש רואה כו' ויש לדקדק מנ"ל לדייק יש רואה יביא ראיה נימא ביש רואה א"צ לישבע ועל התובע להביא ראיה שנאבד בפשיעה דהמוציא מחבירו עליו הראייה ולהכי קאמר דוקא באין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם משא"כ ביש רואה שיש להביא ראיה ותהיה שבועה לבטלה לכן אין נשבע כלל ויבורר ע"פ עדים וכמש"כ בסימן פ"ז דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר ואפשר לומר דא"כ יאמר לעולם שנאנס במקום רואים כדי ליפטר משבועה ולא נוכל להשביעו מטעם שמא יתברר הדבר וא"כ לא משכחת לה שבועה כלל דהא לעולם יוכל לומר כן או יהא נאמן במיגו דבעי אמר שנאנס במקום רואים ואז לא נוכל להשביעו פן יתברר הדבר דבשלמא מיגו דלהד"ם הוה מיגו דהעזה כמש"כ המפרשים בשמעתא דקציצה אבל לומר שנאנס במקום רואים יוכל לומר שנאנס ואין זה יכול להכחישו אלא ודאי הראיה מוטלת על השומר. מיהו לדעת הפוסקים בסי' ק"פ דאפילו היכא דליכא שבועה נמי צריך זה להביא ראיה וכמש"כ הר"ן כאן צ"ע דילמא דוקא היכא דאיכא שבועה ובמקום רואין אין מניחין אותו לישבע אבל בליכא עסק שבועה לא מוכח לחייבו להביא ראיה כיון שהוא מוחזק עיין מש"כ לקמן

בגמרא שבועה זו תקנת חכמים היא לכאורה הו"ל למימר הפטור הוא תקנת חכמים דמדינא חייב לשלם ואפשר לומר דכיון דאין לך אדם מעביר חבית כו' א"כ יש להבין שהרי יכול להתנות ליפטר מאחריות מיהו אם יתנה ממילא יפטר אפילו משבועה וא"כ ניחא ליה טפי לבעל בית שיהיה לו עכ"פ שבועה עליו ועיין בסמוך

בגמרא שבועה שלא בכוונה שברתיה ויש לדקדק למאי דקאמר לעיל דף ו' דחשיד אממונא חשיד אשבועתא רק דאמרינן מלוה ישינה יש לו עליו וא"כ אם נימא דשיברו בכונה חשיד נמי אשבועתא ואין לומר ספק מלוה ישינה דא"כ איך יפסיד של חבירו בפרט דכתבו התוס' שאם לא יזכור יחזיר א"כ איך ישבר בכונה שיתחייב לשלם ואפשר דלעיל לא קאמר כיון דחשיד אממונא חשיד אשבועתא רק דרובא הכי איתא ואין לתקן שבועה בשביל שיש בנמצא חשיד אממונא שאינו חשיד אשבועה והכא קאמר דשבועה זו תקנת חכמים שישבע והיינו ודאי דנהי דחשודים אממון רובא חשידי נמי אשבועה מ"מ הא אמרינן בשבועות דף ל"ב בשכנגדו חשוד על השבועה מי יימר דמשתבעית והיינו משום דהרבה נמנעין לישבע אפילו שבועת אמת א"כ מרויחין בזה דאפי' מפשיעה יזהרו הכשרים מאי דאפשר שלא יצטרכו לישבע אפי' שבועת אמת לכן אמר שבועה זו תקנת חכמים שישבע שלא בכונה שיברו כדי שהכשרים יזהרו אפילו מפשיעה מאי דאפשר דלמה להם לשבוע בחנם וא"כ הוא תיקון גדול ומ"מ לא ימנעו מלהעביר כיון שאף אם אירע להם סיבה פטורין בשבועה עכ"פ

בגמרא ההוא גברא דהוה קא מעבר כו' כמאן כאיסי כו' מכאן הביא הרי"ף ראיה דלא קיי"ל כהך דלעיל דנשבע שלא בכוונה שברתיה דהא הכא משמע דצריך ראיה שלא פשע וכן הובא ברא"ש. ואפשר לומר לפי הלשון שאמר אתא לקמיה דרבא כו' א"ל ריסתקא דמחוזא כו' משמע שהפועל בא לפני רבא ויש להבין מה לו לבא לפני רבא לכן אפשר דודאי מכח תקנה דלעיל הוא שיפטר מפשיעה אבל מ"מ פשיטא דשכרו מיהו מפסיד כדלעיל דף נ"ח וא"כ בא שיתן לו שכרו שאמר שלא פשע או נאנס באונס גמור דמיפטר אפי' ש"ש ולהכי א"ל אייתי ראיה ואיפטר מדינא ויתן לו שכרך ג"כ

בגמרא ההוא גברא כו' ארבע מאה דני דחמרא תקיפי קלא אית לה זיל אייתי ראיה כו' ויש לדקדק דבכתובות ר"פ האשה שנתארמלה אהא דאמר כל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ופריך כי אתו עדים מאי הוה הני סהדי שקרי נינהו וא"כ קשה איך אמר ליה אייתי ראיה כיון דליכא קול אפי' ראיה לא מהני דסהדא שקרי נינהו וצ"ל דהכא קול דקאמר לאו דוקא דלעולם יש לה קול דאל"כ איך תליא בדאיסי הא בלא"ה מסתמא טעין שקר כיון שאין לו קול אלא לא קאמר רק קלא אית ליה שעכ"פ יודעין מזה ומצוי להביא ראיה ותלי' בדאיסי ועיין פ' חזקת גבי רבה בר שרשום כתבו התוס' ג"כ טען נגד הקול נאמן

בגמרא זיל אייתי ראיה עיין טור ח"מ סי' קפ"ז הביא דעת הרמב"ם דשייך דאיסי אפי' בלא שומרין והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת השומרין אבל בעלמא כגון בטענת פרעון, והשבה וכיוצא בו דעבידי אינשי לפרוע בצינעא אפילו יש רואה מיפטר בשבועה והך עובדא (דהכא) פירש שפקדון היה שאמר לו לקנות ממעות שהפקיד אצלו לבסוף אמר לו שקנאם והיה פקדון אצלו והחמיצו עכ"ל ועיין ב"י שם שכתב דהכא לא שייך שבועת שומרין ע"ש ולכאורה תמוה למה אין כאן שבועת שומרין כיון שטוען החמיצו א"כ הו"ל כטוען נאנסו דמה לי אונס החמיץ או שאר אונס. וגם מש"כ ב"י שאפילו היה המעות פקדון אין זה שבועת שומרין תמה בספר קצות החושן ג"כ דהא מה שטוען שהוציא המעות ה"ל שבועה שאינו ברשותו ומה שביקש בספר הנ"ל לדמות דסימן רצ"ד בגלימא שנאנסה ואין יודעין אם זו גלימת המפקיד דלא הוה שבועת שומרין כיון שאין מחלוקת רק אם זו אותה שנאנסה וכן עלה בדעתו בהשקפה ראשונה מ"מ נראה דלא דמי כלל דשם ידוע שנאנסה גלימא עכ"פ שדומה לשלו לכן לא שייך שבועת נאנסו אבל כאן אם אמר שחומץ