מעיני החכמה רלח

הלויתני עליו כו' מי נשבע כמבואר בש"ס ומסיק דקאי אסיפא דרישא דלוה אמר שלשה דינרין היה שוה ופריך כיון דמשתבע שאינו ברשותו היכי מצי מפיק לה והקשה הגאון מהרש"ק דילמא מיירי במינו מצוי וכבר כתבתי שם בזה ולפ"ז י"ל דבלא זה מקשין העולם למה ליה הך שקלא וטריא דקאי אסיפא דרישא אפילו קאי אסיפא נמי תקשי כיון דמשתבע שאינו ברשותו היכי מצי מפיק לה ולפ"ז ניחא דודאי מתני' משמע דאבד היינו באבידה שאינו חייב עליו רק ש"ש ולא משמע לן אבד בפשיעה ואנן דלא קיי"ל כשמואל עיקר טעמא דהוה ש"ש הוא מכח פרוטה דרב יוסף כמו שפסק הרמב"ם גופיה וכבר כתבתי דעיקר פרוטה דרב יוסף מכח דחייב לשטחה ולנערה וגם כתבתי דהא לא איכפת ללוה בשיטוח וניעור שאם יפשע הרי אבד חובו ויש לו החוב שחייב כנגדו וצ"ל דניחא ליה בחפץ שלו וא"כ אי איירי במינו מצוי א"כ לא איכפת ליה ללוה כלל בשיטוח וניעור ולא הוה ש"ש כלל וא"כ א"ש דלא דייק מפשטא דמתני' אפי' קאי אסיפא ולפ"ז א"ש דבסיפא י"ל מינו מצוי וא"ת למה הוה ש"ש י"ל משום דחייב לשטחה ולנערה ואין לומר שאין זה טובת הלוה דודאי באם המשכון יתר על החוב ודאי לא ניחא ליה ללוה לתבוע את המלוה ביתרון מה שהחוב יתר על המשכון א"כ אפי' מינו מצוי נמי הו"ל ש"ש דעביד מצוה בשיטוח וניעור וא"כ י"ל דאיירי במינו מצוי והכל נכון ועיין בסמוך

בא"ד וי"ל כו' בדלא פריש נמי מפסיד כנגד המשכון עכ"ל כבר כתבתי דקשיא טובא לפ"ז י"ל דשמואל גופיה ס"ל כרב יוסף דעל מה שכנגד המשכון חייב בלאו הכי מדרב יוסף ופירושו לא אהני רק שיפסיד כנגד כל המשכון וא"כ כמו דמוקמינן לרב יוסף דפליגי במלוה צריך למשכון י"ל נמי דלכ"ע בפריש מהני על כולו היכא דחייב מדינא בגניבה ואבידה על מה שהוא כנגד המשכון אהני פירושו על כולו וא"כ לא פליגי רק אם הוא ש"ש על כנגד המשכון בדרי"צ ור"י וממילא בפריש מפסיד גם מה שהחוב יתר על המשכון ואינו ענין לדשמואל כלל די"ל שמואל גופי' מדרב יוסף קאמר ואפשר דמשמע ליה דשמואל לא מחייב באחריות המשכון מדרב יוסף מדנקט שמואל קתא דמגלא ולא קאמר מגלא סתם וכי לא סגי דגם במגלא ששוה זוז דאבד אלף זוזי לכן אפשר לומר ע"פ מש"כ התוס' לקמן דלכך הוה ש"ש משום שעוסק כמה פעמים בשיטוח וניעור המשכון וא"כ י"ל דבמגלא דוקא שצריך לראות שלא יעלה חלודה משא"כ בקתא שהוא דבר מועט וגם א"צ השגחה כ"כ שלא יתקלקל א"כ אין שייך פרוטה דרב יוסף וא"כ מוכח דטעמא דשמואל לאו משום פרוטה דרב יוסף הוא ואמר שפיר שמואל כתנאי דהא לשמואל אפי' בלא פרוטה דרב יוסף הוה ש"ש וא"כ ממילא מוכח דשמואל לא ס"ל פרוטה דרב יוסף דאי ס"ל פרוטה דרב יוסף א"כ לא אתי כמאן דכר"א ודאי לא אתי דלר"א הוה ש"ח וכר"ע נמי לא אתי דר"ע י"ל דטעמא משום פרוטה דרב יוסף ולהכי ע"כ שמואל לא ס"ל פרוטה דרב יוסף ובאמת יש לדקדק לדברי התוס' ע"כ שמואל קמ"ל שני דינים שהוא ש"ש נגד המשכון בלא פריש וגם שמועיל פריש להפסיד כולו וא"כ כי מוקמינן בלא שוה שיעור זוזי היינו בפריש וכן מוכח מדברי התוס' שבועות שכתבו דסיפא דשטר לא הוה דומיא דאבדו מעותיו דר"ע דבשטר לשיטת התוס' דמיירי במשכנו שלא בשעת הלואתו אינו מפסיד נגד המשכון וקשה דילמא לא קאמר רק דפליגי בלא שוי ובסתם דר"א ס"ל דאינו אלא ש"ח לכן ישבע ויטול מעותיו ור"ע ס"ל דהוה ש"ש לכן בפריש מפסיד הכל ובאמת פליגי בלא פריש אלא ודאי ס"ל להתוס' דא"כ לוקמה דפליגי בלא שוי ובדרי"צ או דרב יוסף פליגי וע"כ משמע ליה להש"ס דר"ע אמר אבדו מעותיו היינו כל החוב לכן אי ליתא לדשמואל צריך לאוקמה בשוה דאי ליתא לדשמואל א"כ אינו מפסיד כל החוב וא"כ אכתי קשה נוקמה דפליגי בלא שוה ופירש ובדרי"צ ורב יוסף אבל דשמואל ליתא היינו לענין היכא דלא שייך דרבי יצחק ורב יוסף לא מפסיד בגניבה ואבידה אבל הכא דשייך דרבי יצחק ורב יוסף דהוה ש"ש מדינא על כנגד המשכון שפיר מהני הפירש שיפסיד הכל ומזה נראה כסברת ר"ח דהתלמוד רוצה לדחות סברת שמואל לגמרי שאין הלכה כמותו אפי' היכא שמתחייב מדינא בגניבה ואבידה כנגד המשכון מ"מ לא אהני פירושו על היותר על המשכון ואין לומר דהתוס' ס"ל כיון דלא מצי למימר דאית להו דשמואל דוחה הש"ס לגמרי סברת שמואל דא"כ מאי מקשה התוס' בשבועות ד"ה לא בדשוי דנימא דפליגי בשוה ובדשמואל ומאי קושיא דילמא הש"ס בעי לדחות סברת שמואל לגמרי כיון דלא מצי למימר כ"ע אית להו דשמואל אלא ודאי כיון דהלכתא כשמואל ע"כ אין לדחות סברת שמואל לגמרי אם אפשר לקיימה בצד מה לכן קשיא להו לימא דבהא פליגי בשוי וא"כ קשה לימא דפליגי בלא שוה ופריש בדרי"צ אבל הוא לא ס"ל כשמואל וכיון דס"ל דשמואל ע"כ לאו מטעמא דרב יוסף קאמר א"כ סגי למימר דלית להו בהא לחודיה כשמואל אבל בפריש נשארה סברת שמואל דמהני כנגד כולו וצ"ע ונראה דהתוס' ס"ל ודאי למאי דקאמר דפליגי בדרי"צ י"ל דלשמואל נמי דמתחייב על הקתא מתחייב מדרבי יצחק ג"כ וא"כ כי בעינן למימר דליתא לדשמואל ע"כ לומר אפי' בפריש כ"ע לית להו דשמואל דמאן דלית ליה דרבי יצחק ע"כ לית ליה דשמואל דכיון דגם על מה שכנגדו אינו חייב אלא מדרבי יצחק ואם כן דשמואל תנאי הוא ואם כן לפ"ז למסקנא דפליגי בדרב יוסף שפיר י"ל דאיירי בלא שוה שיעור זוזי ובפריש ולכ"ע מהני הפירוש לענין כל המשכון כיון דהוה ש"ש כנגד המשכון בלא פירש ושמואל ע"כ לא ס"ל כרב יוסף והלכה כשמואל לשיטת התוס' ועפ"ז אפשר ליישב קושית הת"ח שהקשה למאי דמוקי במלוה צריך למשכון א"כ הוה ש"ש מטעם דהו"ל שוכר ולפ"ז י"ל דבלא"ה הקשו התוס' לימא דכמו דאומן הוה שומר שכר משום דתפיס ליה אאגריה שוכר יהיה ג"כ ש"ש ותירצו התוס' דכל שוכר תפוס אאגריה ולפי"ז י"ל גם לפי האמת לא הוה שוכר רק בצירוף הטעם דתפיס ליה אאגריה וא"כ כיון דמיירי בלא שוה שיעור זוזי ופירש לא הוה שוכר כיון דאינו בטוח על המעות לא הוה שוכר:

ובהכי ניחא גם מה שהקשה בת"ח למסקנא דמיירי בצריך למשכון א"כ אמאי מודה בסיפא לפירש"י הואיל ויש שטר מסתמא לגוביינא שקליה דילמא משום דצריך למשכון שקליה ולפי"ז ניחא דכיון דבטוח על מעותיו הו"ל שוכר כיון דבשטר הוא ובטוח על מעותיו חייב מדין שוכר ועיין תוס' שבועות דף מ"ד ד"ה לא בדשוי שהקשה נימא דפליגי בשוה בדשמואל ותירצו דאי אפי' בפריש לית ליה דשמואל סברא הוא דבסתם נמי לא תפיס ליה כנגד המשכון והקשה מהרש"א נימא דפליגי בפריש וכנגד המשכון ובאמת להך פירושא שכתבו התוס' דפריש היינו שפירש בהדיא שיפסיד החוב א"כ כי פליגי אי הוה אסמכתא ולא מהני פירושו א"כ אין טעם לחלק אי בלא פריש אינו מפסיד כנגד המשכון נהי דלא יפסיד הכל אין בכלל פירושו שיפסיד בגניבה ואבידה מה שלא היה חייב בלאו הכי זו אינו בכלל פירושו אלא דקושיית מהרש"א להך פירושא אע"פ שאינו שוה קבלתיה שפיר י"ל שקיבלו לענין שיתחייב באחריות נגד שויו ולפמש"כ דמשמע לישנא דר"ע דאבד המשכון אבדו מעותיך משמע הכל לק"מ דא"כ לא חייב רק כנגד המשכון ובאמת לפענ"ד נראה לפרש הגירסא אי בדשוי מ"ט דר"א היינו משום דקשיא ליה לישנא דר"ע דאמר יכול לומר כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך ואי בשוי ודאי פשיטא דאמשכון סמיך גם לר"א וע"כ ר"א ס"ל דאף דסמיך אמשכון מ"מ אינו מספיק לשיהיה ש"ש וא"כ הו"ל לר"ע לומר בפשיטות שהוא ש"ש שהרי גם ר"א אינו חולק מטעם שלא לוה על המשכון רק דס"ל דהאי טעמא לא אהני שיהיה ש"ש א"כ אין זה נתינת טעם לחלוק על דברי ר"א אלא ודאי בדלא שוי ולר"א לא הוה ש"ש שהרי לא שוי ולזכרון דברים נקטי' וא"כ ר"ע חולק מטעם שאמר כלום הלויתני כו' שיפסיד אף החוב היתר על המשכון א"כ ע"כ איירי בפריש ולכן אמר ר"ע כיון שקיבל בפירוש מהני תנאו אבד המשכון אבדו מעותיו ומשני דפליגי בדרבי יצחק וס"ד דרבי יצחק שייך נמי בשעת הלואה והטעם כיון שבתחילה לוה עליה קני ליה לכן אף דרבי יצחק מייתי מקרא דכתיב שלא בשעת הלואה מ"מ גם בשעת הלואה קני ליה כיון שלוה עליו בתחילה קני ליה וא"כ ממילא כיון שאין הטעם שלוה על המשכון רק לעשות שעת הלואה כמו שלא בשעת הלואה א"כ י"ל דר"א ס"ל דלא אמר רבי יצחק בשעת הלואה וא"כ ר"ע הוצרך ליתן טעם שיקנה המשכון בשעת הלואה ולמסקנא דש"ס דפליגי בדרב יוסף דהוה ש"ש מטעם פרוטה דר"י צריך ג"כ להך טעמא דהא יש להבין למה יהיה ש"ש על המשכון בשביל מצוה דעביד בהלואה דהא הש"ך סימן ע"ב ס"ק כ"א כתב דאף דאיכא הנאת הריוח מ"מ אין ההנאה באה לו מכח שמירת המשכון וא"כ גם פרוטה דר"י אינו בא לו מחמת שמירת המשכון וקשה למה יהיה ש"ש בשביל פרוטה דר"י הא אין זה נמשך מן המשכון ולדברי הש"ך צ"ל דמסתמא לא היה מלוהו בלא משכון לכן אומר לו כלום הלויתני אלא על המשכון נמצא שע"י המשכון מרויח פרוטה דרב יוסף מיהו בתומים השיג עליו דהא ר' יהודה ס"ל בהלוהו פירות ש"ש מטעם הנאה שמרויח במה שמלוה לו פירות לכן כתב דהא התוס' כתבו לעיל דלכך מלוה על המשכון לא הוה ש"ש בשביל דתפיס אזוזי כיון שאינו מרויח בכך שגם אם לא היה מלוהו היה בטוח ג"כ על מעותיו וא"כ היכא דאית ליה ריוח י"ל דהוה ש"ש משום דתפיס אזוזי וא"כ י"ל גם בזה כיון דאמר ליה כלום הלויתני אלא על המשכון הוה ש"ש משום דתפיס אזוזי ואין לומר שאינו מרויח דהא מרויח פרוטה דר"י ולפ"ז א"צ לדחוק כדברי התוס' כמש"כ לעיל דקשה דילמא שמואל לא חידש רק דפריש מהני אף אם אינו שוה הוא כמו שוה אבל מענין כנגד המשכון י"ל דטעמא דשמואל גופיה מדרב יוסף ולפ"ז ניחא טובא דודאי באינו שוה לא שייך דרב יוסף ולא קשיא קושית התוס' לעיל דהא כ"ש דעביד מצוה שהלוהו על משכון מועט דס"ל משום פרוטה דרב יוסף לחוד לא הוה ש"ש שהרי אינו נמשך מן המשכון רק משום דתפיס אזוזי וגם מרויח פרוטה דר"י די"ל באינו שוה לא שייך תפיס אזוזי כ"ש בקתא דמגלא על אלפא זוזי וא"כ משום הלואה לחוד אינו ש"ש דאינו נמשך מן המשכון ותפיס לא שייך בקתא דמגלא והכל נכון ומרווח בס"ד דשמואל ע"כ ס"ל דבלא דרב יוסף נמי הוה ש"ש על המשכון וא"כ ל"ל דשמואל ס"ל דבפרוטה דר"י פליגי דא"כ שמואל לא אתיא כר"א וכר"ע נמי לא אתיא דהא טעמא דר"ע משום פרוטה דר"י אלא ודאי לא ס"ל דרב יוסף כלל רק משום דבלא"ה מפסיד כנגד המשכון ואהני הפריש על כל החוב

בגמרא וקא מיפלגי בדרבי יצחק פרש"י ב"ח קונה משכון כו' להתחייב באונסין כבר אמרנו לעיל בשמעתא דכל האומנין סייעתא לדבריו ממקום שבא הרמב"ן להקשות עליו אלא דהתוס' ומפרשים הקשו עליו לפ"ז תקשי מתני' דמלוה על המשכון ש"ש לא אתיא כמאן דלר"א הוה