מעיני החכמה רלז

אסמכתא וא"כ לא מצינו מי שאומר בביאור שאם התנה בפירוש שיפסיד החוב שיהיה אסמכתא דהגאונים שפסקו כרב יוסף אפשר דמפרשי כפרש"י דשמואל איירי בלא פריש ור"ח פירש אע"ג דלא שוה קבלתיה אבל אם אומר בפירוש שיפסיד מסתמא דעתו כן שהרי מי הכריחו לזה שהרי חייב עצמו ברצונו ולא מצינו אסמכתא בכה"ג כשרוצה להשתעבד מעצמו מבלי מכריח שהרי ע"כ דעת ר"ח גופיה דלא הוה אסמכתא מדלא פירש כפשוטו וכן מוכח מלשון התוס' שבועות שכתבו דלר"א הטעם שלא קיבלו רק שלא יחזיר לו המשכון עד שיפרע חובו ולמה לא כתבו הטעם לר"א משום אסמכתא אלא ודאי כל שאין ראיה מן הש"ס למחשב אסמכתא בכה"ג מסברא לא חשבינן לה אסמכתא והג"א פ' האומנין שנראה מדבריו דלהכי לית הלכתא כשמואל משום אסמכתא צ"ע דלא מצינו מי שאומר כן ועיין בסמוך

בא"ד וקשה דלפי גירסא זו אמאי לא קאמר כ"ע אית להו דשמואל כו' והקשה מהרש"א לפי גירסא זו ה"ל להקשות לוקמה מתני' כר"א ובדפריש מודה ר"א ופלוגתייהו בלא פריש ובאמת התוס' בשבועות הקשו כן מיהו נראה דשם לא הקשה רק להך פירושא דאמר אע"פ שאינו שוה קבלתי' שפיר הקשו לוקמה מתני' דהאומנין בפריש שקיבלו וקמ"ל דמ"מ הוה ש"ש אע"ג דאמר סתמא קבלתי' מ"מ הוה ש"ש על המשכון כדי שויה אבל להך פירושא שכתבו כאן דפריש בפירוש שיאבד מעותיו ופליגי אי הוה אסמכתא א"כ ליכא לאוקמה בפריש כנגד המשכון דפשיטא דהא מתנה ש"ח להיות כשואל אבל בשבועות הקשו שפיר דמצינן לאוקמה בפריש אע"פ שאינו שוה קבלתי' וקמ"ל דלא נימא שלענין זה קיבלו שלח יחזיר לו משכונו ואיכא רבותא דעכ"פ יש עליו שמירת ש"ש וזה ברור ובאמת צ"ע מ"ש התוס' שם דר"א ס"ל דלהכי קאמר אע"ג דלא שוה קבלתיה היינו לענין שלא יחזיר לו משכונו עד שיפרע לו כל חובו והנה לשיטת ר"ח דפסק דלא כשמואל ע"כ נשארה סברא זו לפי האמת לדידן דלכך לא מהני פירש וצ"ע דאפילו לא פריש נמי מי יכריחו להחזיר לו משכונו אם לא יפרע לו כל חובו דהא אפילו אם יש לו שני חובות א' יש לו ערב וא' אין לו ערב הברירה ביד המלוה לקבלם על חוב שאין לו ערב כדאיתא בסי' פ"ג א"כ כ"ש שלא יצטרך להחזיר לו משכונו בטרם יפרע לו חובו:

ובאמת לפי ענ"ד נראה לפרש לשיטת ר"ח דס"ל ודאי הך מילתא דאע"פ שאינו שוה קבלתיה מועיל לכ"ע שאינו שוה יש לו דין שוה ואם היה חייב בשוה על המשכון יתחייב ג"כ באינו שוה להפסיד כל החוב כמו בשוה דיותר אינו במשמעות הלשון רק לעשות אינו שוה כשוה אלא דשמואל חידש לנו שני דברים שמתחייב באבידה עכ"פ נגד המשכון וגם שפירושו מועיל להפסיד החוב היתר על המשכון ובזה נבא אל הענין דהא קשה טובא לדברי התוס' שפירשו דשמואל בפריש ולהכי לא קאמר כ"ע אית להו דשמואל משום דכנגד המשכון הוה כאילו פריש וקשה טובא למסקנא דפליגי בדרב יוסף א"כ אין ענין כלל לדשמואל ומצי למימר דכ"ע אית להו דשמואל שאינו שוה הוא כשוה מיהו פליגי בעיקר הסברא דר"א ס"ל דגם כנגד המשכון אינו אלא ש"ח לכן פירושו שפירש שמקבלו בכולו אינו אלא לענין פשיעה שהיה מתחייב במקצתו בלא פירש אהני פירושו להתחייב גם במה שהחוב יתר על המשכון ור"ע ס"ל כרב יוסף אהני פירושו כמו שמתחייב נגד המשכון מטעמא דרב יוסף ובפריש מפסיד גם החוב היתר על המשכון ואין ענין לדשמואל כלל ואפילו תימא דמ"מ שמואל דס"ל אבד קתא חייב באבידה ע"כ ס"ל דחייב בשמירת קצתו דזה אינו די"ל דשמואל גופיה מחייב באבידה מדרב יוסף לכן אהני פירושו לענין החוב היתר על המשכון ואי פליגי בצריך למשכון א"כ שמואל ככ"ע וקושיא עצומה הוא. אמנם כן נראה לפי מה שכתבו התוס' ליישב גירסת רש"י דפריך אי בדשוי מ"ט דר"א וכתבו התוס' בבבא מציעא דהכי פריך משום דס"ד דכ"ע אית להו דרב יוסף דהוה ש"ש משום שכר מצוה ותמהו לפ"ז תקשי אלא מאי בלא שוי כ"ש דאיתא שכר מצוה לכן כתבו דה"ג מאי לאו בדלא שוי דהה"ד בלא שוי וקשה טובא מאין הרגלים דפליגי נמי בלא שוה ומאי חסר לנו אם פליגי בשוה כדמסיק כיון דאתיא ליה שפיר לפי המסקנא בשוה ולא אסיק אדעתיה דרב יוסף ועוד קשה מנ"ל דפליגי בלא שוה ובדשמואל דילמא לכ"ע לא הפסיד רק נגד המשכון ולא איירי בפירש כלל לשיטת התוס' וכ"ש לשיטת רש"י מהיכי תיתי לומר דאבד קתא אבד אלפא זוזי דילמא כנגד המשכון הוא דפליגי וצ"ל דמשמע ליה אבד המשכון אבדו מעותיך כל החוב כן צ"ל לשיטת התוס' אמנם כן לפי דברינו נראה פירושא דש"ס דודאי שמואל ע"כ ס"ל בשוה אין סברא שיחלוקו ר"א ור"ע דאם יש סברא דפליגי בשוה א"כ שמואל דלא כמאן דר"א ס"ל דהוה ש"ת ור"ע לא פליג עליה רק בשוה לכן ע"כ לשמואל מוכרח לאוקמה בלא שוה והיינו משום דבשוה אין סברא שיחלוק ר"א לכן אמר אי בשוה מ"ט דר"א היינו לפרושי לדשמואל איך הכריח לדינו שיהיה נכון אליבא דר"ע לכן מפרש הש"ס אליבא דשמואל והנה לשמואל י"ל בשוה הטעם משום דכך שורת הדין שיהיה נגד המשכון שקיבלו ש"ש ואי אמרינן סברא זו לא א"ש דר"א דמ"מ כנגד המשכון יפסיד כמש"כ התוס' וע"כ ר"א לא ס"ל הך סברא כלל שקיבלו בסתם להתחייב בגניבה ואבידה וע"כ טעמא דשמואל דבשוה לכ"ע הוה ש"ש מטעם פרוטה דרב יוסף וכמו שכתבו התוס' בב"מ לפרושי דפריך בשוה יהיה ש"ש מטעם פרוטה דרב יוסף אלא שהקשה להם דא"כ בלא שוי כ"ש דאיכא מצוה שהלוהו על משכון מועט אך נראה ליישב הכל דבלא"ה קשה לפמש"כ הש"ך סימן ע"ב ס"ק כ"א על דברי הסמ"ע ס"ק י"ד שכתב במשכון של עכו"ם שהשכינו ישראל ונוטל ממנו רבית הוה ש"ש מטעם דיש לו הנאה גדולה ובש"ך השיג עניו דאין הנאה זו מן המשכון מה שנוטל רבית וקשה לדבריו איך הוה ש"ש מכח פרוטה דרב יוסף הא אין זה בשביל המשכון רק בשביל ההלואה וי"ל דהש"ך לשיטתי' דמקרי ש"ש משום שיטוח וניעור וא"כ י"ל דבאמת עיקר מאי דהוה ש"ש היינו משום שיטוח וניעור וכמש"כ התוס' ס"פ שבועת הדיינין והנה מבואר לקמן דבצריך למשכון פליגי כיון דלהנאתו עביד לא הוה שכר מצוה ור"ע ס"ל דמ"מ איכא מצוה והנה יש לעיין דנהי דאמרינן דמצוה קעביד אף שצריך למשכון מ"מ נראה דהיינו דוקא באיכא טובה לממשכן עכ"פ שמשמר לו הפ שלו והוא בגדר השבת אבידה כדמדמה ליה הש"ס לשומר אבידה מ"מ אם אין שום טובה לממשכן לא שייך בזה השבת אבידה וא"כ באבידה גופיה יש להבין למה יפטר מפרוטה דרב יוסף בשביל ששוטחה ומנערה הא מוכרח לשומרו דכיון דהשמירה מוטלת עניו ואם לא ישטחנו וינערנו הרי פשע וישלם לו אבידתו א"כ לא עביד שום טובה לבעל אבידה שהרי צריך לשוטחה שלא יתחייב בשביל שהוא פשיעה מיהו באבידה י"ל דניחא ליה לבעל אבידה כדי שלא יצטרך אח"כ לתובעו בדינא ודיינא אם יתקלקל המשכון ואבד ע"י פשיעתו וכיון שהוא טובה לבעל אבידה מקרי. מצוה ופטור מריפתא מעניא מיהו במשכון קשה מאי איכפת ליה בשיטוחו וניעורו אם לא ישטחנו לא יפסיד שהרי פשע וישארו מעות הלואה חליפי המשכון. וצ"ל דמ"מ איכא טובה ללוה שמחזיר לו חפצו כדאמרינן לקמן ס"פ הפועלים דש"ש יוכל להוציא עד כדי דמיהן להציל החפץ משום כושרא דחיותא ואיכא טובה עכ"פ לממשכן והשתא נראה דבלא שוי משכון שיעור זוזי לא שייך לפוטרו מפרוטה דרב יוסף דבשביל ההלואה אינו פטור דאין זה מכח המשכון כדברי הש"ך ואפילו לא נימא כדברי הש"ך י"ל דמשום הך רגע דהלואה נא מיפטר מפרוטה דרב יוסף דלא שכיח עני באותו רגע דוקא ועיקר משום שיטוח וניעור והנה בזה ודאי להנאתו עביד ולא לטובת הלוה כלל שהרי לא איכפת ללוה אם יתקלקל ויאבד דאדרבה ניחא שיפטר מחובו במשכון שאינו שוה כדי חובו וכיון שלא עביד לטובת הלוה לא מיפטר כלל מפרוטה דרב נוסף לכן הוה ש"ח וא"כ שמואל דאמר אבד קתא אבד אלפא זוזי ל"ל דהוה ש"ש מפרוטה דרב יוסף דבכה"ג לא שייך דשיטוח וניעור אינו לטובת הנוה והשתא מתפרשא הסוגיא שפיר אי בדשוי שעור זוזי מ"ט דר"א היינו משום ע"כ ס"ל דבשוה הוה ש"ש מפרוטה דרב יוסף דיש טובה לבעלים בהשארת החפץ אלא בלא שוי ובלא שוי לא קשיא קושית התוס' דכ"ש דאיכא מצוה דהך סברא ליתא דלשמואל דאבד קתא אבד אלפא זוזי אין בזה טובת הלוה כלל וליכא מצוה כלל שאינו אלא עוסק בשלו ואין טובה ללוה כדפרישית וא"כ י"ל שפיר לשיטת התוס' דשמואל מיירי בפריש קאמר שפיר דבשוי ע"כ לכ"ע הוה ש"ש דאיכא מצוה אע"כ איירי בלא שוי וליכא למימר בלא שוי ולא פריש דא"כ אינו מפסיד יותר מן המשכון א"כ יש ללוה טובה בשיטוח וניעור שישאר לו חפץ שלו וא"כ קשה מ"ט דר"א הא שייך גם בזה פרוטה דרב יוסף אע"כ בלא שוה ופליגי בדשמואל והיינו בפריש אע"פ שאינו שוה קבלתיה ובין לר"א בין לר"ע אהני הפריש לעשות שאינו שוה כשוה אלא דר"א ס"ל באינו שוה ליכא מצוה שצריך לשטחו שלא יתחייב בפשיעתו וללוה ניחא טפי שיאבד כדי שיפטר מחובו וכיון דליכא טובה ללוה הוה ש"ח ור"ע ס"ל בלא שכר מצוה נמי חייב בשמירת המשכון כש"ש וא"כ אהני פירושו לעשות אינו שוה כשוה ואבדו מעותיו לגמרי דבלא שכר מצוה נמי הוה ש"ש וכסברת שמואל לגמרי ומסיק דפליגי בשוה ובדרב יוסף ולא כסברת שמואל שהוא ש"ש בסתם על המשכון רק מטעמא דרב יוסף ולפ"ז י"ל דלא פליג שמואל אדרב יוסף כלל רק באינו שוה ופריש לא שייך דרב יוסף ובזו שיטת ר"ח דלא קיי"ל כשמואל דהא לשמואל הוה מצי לאוקמה הפלוגתא בשוה שיעור זוזי ולא פירש אלא ודאי כ"ע לית להו דשמואל והיינו לענין זה שיהיה ש"ש על המשכון בלא פרוטה דרב יוסף בהא ליתא לסברת שמואל וא"כ ממילא בקתא דמגלא ופריש לא הוה ש"ש שהרי אינו עושה לו טובה בשמירת המשכון וא"כ אפילו נגד המשכון נא מחייב דלא אהני מה שפירש שקיבלו בשוה רק לענין פשיעה וא"כ לא עשה לו טובה בשיטוח וניעור והכל נכון כפתור ופרח בש"ס ויוצא לנו מזה לדעת ר"ח אם אמר אע"פ שאינו שוה קבלתיה אהני פירושו שאם פשע מפסיד החוב ולעומת זה אם נאבד המשכון אינו אלא ש"ח עליו דאין טובה לנוה ולא שייך פרוטה דרב יוסף וארווח לן בזה מה שנדחקו התוס' לשמואל דרישא דהמלוה את חבירו על המשכון באינו שוה שיעור זוזי ע"כ לשמואל כאילו פריש דמי ומיירי אפי' בסתם אבידה וסיפא דהמשכון יותר מן החוב לשמואל ע"כ אבד בפשיעה איירי וזהו דחוק. אכן לפמש"כ ניחא טובא דשמואל נמי ס"ל כרב יוסף דהמלוה על המשכון ש"ש רק באינו שוה ופריש לא שייך דרב יוסף דליכא מצוה בשיטוח וניעור כיון דע"כ בעי למיעבד שלא יהא פושע ויאבד חובו א"כ לא שייך דרב יוסף ומ"מ ס"ל דהוה שומר שכר מטעם דשמואל וא"ש:

ובזה יש ליישב דעת הרמב"ם שסובר דהא דמשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו הוא דוקא בדבר שאין מינו מצוי אבל בדבר שמינו מצוי לקנות בשוק א"צ לישבע והקשו עליו מאי פריך לעיל פרק המפקיד ממתני' דסלע