מעיני החכמה רלה

שיש לו משכון לכן איכא מצוה משא"כ בלא שוה איכא לפני עור שמא יכפור במותר וליכא מצוה לכן י"ל דבסיפא דליה בשטר דאיכא מצוה שפיר הוה ש"ש משום שכר מצוה ולא אסיק אדעתיה טעמא אחרינא ואפילו לפירש"י שסובר הטעם בסיפא משום דלגוביינא נקטיה י"ל דהיינו לפי האמת דשלא בשעת הלואתו קני ליה מדרי"צ י"ל כמש"כ הש"ך דטעמא דרי"צ משום דלגוביינא שקליה ובס"ד דלא ידע טעמא דרי"צ ס"ל הטעם בשטר דליכא למיחש שיכפור שפיר הוה מצוה והוה ש"ש והמדחה חידש לו טעמא דרי"צ א"כ ממילא אין ראיה כלל מסיפא דבשטר די"ל דטעמא מדרי"צ ולא ס"ל כלל שכר מצוה ואפשר דישבע ויטול מעותיו כולל ג"כ שלוה בלא עדים דליכא מצוה ובהכי ניחא דברי המגיד משנה פ"י משכירות שסובר דשמואל ס"ל אפילו נאנס המשכון כיון שקיבלו אבד קתא אבד אלפא זוזי והקשה בלח"מ איך אמר בדשמואל קמיפלגי תקשי מתני' דלא אתיא לא כר"א דס"ל ש"ח הוה ור"ע אי ס"ל דשמואל אפילו באונסין חייב ולפ"ז ניחא דכיון דאמרינן בלוה מ"ט דר"א היינו משום דע"כ ס"ל פרוטה דר"י א"כ מתני' א"ש בשוה דאיכא פרוטה דר"י ואתי שפיר כר"א ולהכי כתב המ"מ דלא קיי"ל כשמואל דלשמואל ע"כ לומר דהמשנה אתיא כר"א. ובזה ניחא מה שהקשה התוס' בשבועות למה הדר מהך סברא נימא דפליגי בדשוה ובדשמואל ולפ"ז לק"מ דאי ס"ל לר"ע משום דשמואל א"כ אפילו באונסין חייב משום דשמואל דכן ס"ל הש"ס דסברת שמואל דאבד קתא אבד אלפא זוזי ע"כ הוא משום דסבר וקיבל א"כ אין לחלק בין אחריות אונסין לאחריות גניבה ואבידה דמאן פליג לן לומר שבכלל קבלתו אחריות גניבה ואבידה ולא אונסין דממנ"פ אם נימא דסבר וקיבל כל זמן שלא יחזור לו משכון לא ישלם לו חובו א"כ אפילו באונסין חייב וכן משמע מלשון רש"י שכתב מיהו כל כמה דלא מהדר ליה משכוניה לא גבי וא"כ י"ל דס"ל להש"ס בפשיטות דמדשמואל חייב באונסין וא"כ לק"מ דלפי המסקנא ע"כ לא ס"ל דשמואל דלשמואל אפילו באונסין חייב ומיושב נמי מה שהקשה בתוס' על פרש"י שפירש דרבה ודאי תנאי הוא והתוס' הקשו עליו דהא י"ל לרבה לאו תנאי הוא דפליגי בדשמואל ולפמש"כ א"ש טובא דרש"י ס"ל דמדשמואל חייב נמי באונסין וא"כ ל"ל דפליגי בדשמואל דא"כ תקשי מתני' מני דלר"א הוה ש"ח ולר"ע הוא חייב נמי באונסין וארווח לן בזה קושיא עצומה לפי התוס' דסברי דשמואל איירי בדפריש וקמ"ל שמואל דאבד אלפא זוזי וא"כ קשה למסקנא נימא כ"ע אית להו דשמואל אלא דשמואל לא חידש לנו רק היכא דחייב באבידת המשכון אהני פירושו דאבד אלפא זוזי אבל מן גוף המשכון שע"י הפירוש יתחדש עליו אחריות מזה לא איירי שמואל וי"ל טעמא דשמואל גופיה משום דס"ל כר"ע דחייב באבידת המשכון לכן אהני פירושו שיתחייב בכולו וא"כ י"ל דר"א ור"ע לא פליגי לענין פריש דכ"ע אית להו דשמואל בפריש שמהני פירושו גם על חוב היתר על המשכון אלא משום דר"א ס"ל דאינו אלא ש"ח א"כ גם פירושו לא אהני רק למה שהוא חייב במקצתו בלא פירוש ור"ע ס"ל דחייב באבידת מקצת המשכון אהני נמי פירושו על כולו ואין לו ענין לדינא דשמואל ואפילו תימא דמ"מ הא דשמואל אמר באבד דחייב אתיא כתנאי דלר"א לא הוה אלא ש"ח מ"מ קשה דילמא שמואל באין צריך למשכון דהוה ש"ש לכ"ע וכמו דמוקמינן דר"י ככ"ע יש לאוקמה גם שמואל לכ"ע ולא קמ"ל שמואל רק דהיכא דחייב כנגד המשכון בלא פירוש אהני פירושו להתחייב בכולו כפי פירושו ואין ענין הפלוגתא לדשמואל כלל אבל למאי דפרישית א"ש טובא דבקתא שאינו שוה ודאי לא שייך דרב יוסף כיון דשמואל סתמא קאמר משמע אפילו הלוהו בלא עדים ובלא עדים ליכא מצוה דאסור להלוות בלא עדים א"כ ע"כ שמואל ס"ל דחייב באבידה בלא דר"י ודרבי יצחק לא שייך בשעת הלואה וא"כ לא אתי כר"א דפטר באבידה וא"ש ולק"מ מיהו הפוסקים לא חילקו במלוה על המשכון ש"ש משום פרוטה דר"י ולא חילקו דבלא שוי שיעור זוזי לא הוה ש"ש דליכא מצוה ואמרתי ליישב דהנה בעל כה"ג הקשה אהא דאמרו אסור להלות בלא עדים משום לפני עור שמא יכפור א"כ אפילו בעדים נמי קיי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ותירץ בתומים דאין לחוש שיכפור ויעיז נגדו דאין אדם מעיז לכפור רק יש לחוש שיטעון איני יודע וא"כ בליכא עדי הלואה הו"ל איני יודע אם הלויתני משא"כ באיכא עדי הלואה אם יטעון א"י אם פרעתיך חייב ג"כ וא"כ לפ"ז יוכל להלות על משכון אע"פ שאינו שוה שיעור זוזי דהא אין יכול לכפור בכל שהרי יש לו משכון ואם יודה במה שכנגד המשכון ויטעון על המותר איני יודע ה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דה"ל משאיל"מ ושיטעון שא"י ממשכון ג"כ ודאי הוא שקר והעזה גדולה ומ"מ דברים הנ"ל מכוונים לשמואל לשיטתיה דלא ס"ל מתשאיל"מ א"כ ע"כ אין טעמו משום פרוטה דרב יוסף דלדידיה איכא איסורא להלות בלא עדים והפוסקים ס"ל דאמרינן מתשאיל"מ דלא קיי"ל כשמואל בהא וא"כ לעולם איכא פרוטה דר"י אפי' אין המשכון שוה שיעור זוזי והכל ניחא בס"ד מיהו כבר הקשתי על דברי ד"ז הגאון בתומים דמרא דהאי מימרא דאסור להלות בלא עדים רב יהודה ור"י ס"ל איני יודע אם הלויתני חייב וא"כ לדידיה אם יטעון איני יודע יתחייב ג"כ וא"כ אמאי אסור להלות בלא עדים ואין להאריך בזה ועיין מה שכתבתי עוד בזה בגמרא

בגמרא לימא בדלא שוי גירסת רש"י בגמרא דשבועות אי בדשוי מ"ט דר"א ותמהו התוס' שם וכאן א"כ נימא למסקנא מתני' בדשוי ואתיא אפילו כר"א ונראה ליישב ע"פ דברי הרמב"ן שהביאו הר"ן בשבועות שהקשה למה יצטרך הלוה לשלם הא הו"ל א"י אם נתחייבתי שיכול לטעון שמא עדיין ישנו בידך ואיני מחוייב לשלם לך עד שתחזור המשכון ותירץ דכיון דעכ"פ מודה לו ביתרון שחייב לו ועל המשכון נאמן המלוה בשבועה שנאבד לכן מקרי מודה במקנת והר"ן דחה דבריו ומסיק דמ"מ מה שחייב לו יותר משווי המשכון ודאי חייב ע"ש ולפי המבואר ודאי נגד שווי המשכון יכול לטעון שמא לא נאבד וישנו בידך וקשה טובא לדברי הרמב"ן איך אמר ר"א ישבע ויטול מעותיו אפי' מה שכנגד המשכון הא יכול לטעון שמא לא נאבד וישנו בידך ובזה יש לפרש דה"ק אי בדשוי מ"ט דר"א אין הקושיא בשביל דודאי חייב בשמירת ש"ש באבידה די"ל אפילו בשוי אינו רק ש"ח רק הקושיא בשוי לטעון שמא ישנו בידך וה"ל איני יודע אם הלויתני וע"כ איירי בלא שוי והו"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהא ע"כ הלוה נותן היתרון לר"א דלא ס"ל כשמואל א"כ לא יכול הלוה לטעון שמא ישנו בידך דכיון דעכ"פ צריך לשלם היתרון הו"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא לכן צריך הלוה לשלם אלא דקשה האיך משני לפ"ז דפליגי בשוה תקשי קושית הרמב"ן שמא ישנו בידך וצ"ע על הרמב"ן וכתבתי ליישב דודאי לכאורה אין מקום לקושית הרמב"ן דיטעון הלוה שמא ישנו בידך ואיני מאמינך שנאבד דהא לגבי לוה מקרי א"י אם החזרתי וכן הוא בהדיא בח"מ בטוען המלוה נאנסו גובה חובו בסימן ע"ב סעיף ג' אלא נראה דהרמב"ן לשיטתיה אזיל דס"ל דגם בשעת הלואה ב"ח קונה משכון והסוגיא דאמר אימור דאמר רי"צ שלא בשעת הלואה דחויא בעלמא הוא וכיון דב"ח קונה משכון ע"כ שיש בו קצת גיבוי מקרי פירעון שהרי נתן לו משכון וקנה בעד מעותיו וא"כ לר"א דס"ל דלא קנה משכון ממילא הו"ל א"י אם החזרתי וא"כ בס"ד י"ל דס"ל אע"ג דקני משכון מ"מ אינו חייב באחריות וכמש"כ התוס' לקמן דעיקר עמא משום דיכול לקדש האשה שאין מעותיו בידו וא"כ בשעת הלואה שמעותיו בידו אינו ש"ש אע"ג דקני ליה וא"כ פריך שפיר אי בשוי מ"ט דר"א דס"ד דקנה משכון וא"כ יוכל לטעון שמא ישנו בידך והו"ל א"י אם הלויתני אלא ודאי איירי בלא שוי ופליגי בדשמואל ור"א לא ס"ל כשמואל וא"כ ודאי צריך לשלם העודף שהחוב יתר על המשכון א"כ כיון דהוה מודה במקצת על העודף הוה ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא והו"ל מתוך שיל"מ ור"א ס"ל כשמואל וא"כ אינו חייב כלום ומשני דפליגי בשוה וכדרי"צ ור"א לא ס"ל כרי"צ לכן הוה ש"ח ור"ע ס"ל משום דקני ליה הוה ש"ש ולמסקנא לשיטת הרמב"ן דרי"צ גם בשעת הלואה ע"כ לומר כמש"כ דבצריך למשכון לא שייך דרי"צ דהוה שכירות בעלמא וא"כ ממילא הו"ל א"י אם החזרתי לכן צריך לשלם ואין יכול לטעון שמא בידך הוא דכיון דלא קני משכון הו"ל א"י אם החזרתי ובזה ניחא קושית התוס' שהקשו לוקמה בא"צ למשכון וכר"א ג"כ ולפ"ז ניחא דלמסקנא ס"ל להש"ס גם בשעת הלואה קני משכון וא"כ א"צ לשלם לו ומתני' דמלוה על המשכון ש"ש משמע כדין ש"ש דנשבע שנאנס המשכון וגובה חובו א"כ קשה יטעון הלוה שמא ישנו אצלך ויש לך פירעון מן המשכון דהו"ל א"י אם הלויתני וא"ש

בפרש"י ד"ה בדלא שוי. כבר כתבנו ליישב בכמה אנפי ואכתוב עוד הנלענ"ד ליישב פרש"י א' מה שהקשו התוס' לפי המסקנא לוקמה בשוי אחי' כר"א וגם הא דקאמר אי בדשוי מ"ט דר"א וגם מה שתמה מהרש"א איך פשיטא ליה להמקשה דבדשוי לא יחלוק ר"א והמתרץ חזר ואמר דבדשוי פליגי ועוד מה שהקשו התוס' על פרש"י למה כתב דרבה ודאי תנאי הוא הא י"ל דרבה ס"ל דפליגי בדשמואל ועוד מה שהקשו התוס' לקמן לוקמה באין צריך למשכון אפילו כר"א וליישב הכל נראה ודאי דשמואל לא חידש לן רק דאבד קתא אבד אלפא זוזי והיינו לחשב אינו שוה כשוה אבל לענין גוף האחריות שיתחייב בגניבה ואבידה בשוה דמאן פליג לן שקיבלו לענין גניבה ואבידה ולא לענין אונסין לכן צ"ל דהא מילתא פשיטא ליה לשמואל דכיון דנקט המשכון לגוביינא עכ"פ בשוה פשיטא לן שהוא ש"ש ולא חידש לן שמואל רק בסתמא קמ"ל שקיבלו על כל החוב ועפ"ז נראה דבש"ס קאי לפרושי דשמואל שחידש חידש גדול כזה שחייב באחריות המשכון משום דנקטיה לגוביינא ושקיבלו על כל החוב כל כי ה"ג צריך לאודועי מנ"ל לשמואל הא דהא ר"א ס"ל ישבע ויטול מעותיו דלא הוה אלא ש"ח ור"ע דפליג עליו איכא למימר דלא פליג רק בשוי שקיבלו עכ"פ שיפסיד נגד חובו אבל לא שיקבל שאינו שוה על כל החוב אלא ודאי ס"ל לשמואל לסברא פשוטה דהיכא דנקטיה לגוביינא הוה ש"ש לכן ס"ל לשמואל דגם ר"א מודה בנקטיה לגוביינא דהוה ש"ש כדמוכח מסיפא דשטר דמודה ר"א כיון דנקטיה לגוביינא הוה ש"ש לכן ס"ל לשמואל דלא מצינו לאוקמה פלוגתייהו רק בלא שוי דבזו ס"ל ר"א דלא נקטיה לגוביינא אבל בשוה ודאי לגוביינא נקטי' כדמוכח משטר דמודה ביה ר"א והיינו לפום סברת שמואל דלא אסיק אדעתיה שום סברא שיהיה המלוה על המשכון ש"ש רק מטעם דלגוביינא נקטיה והמתרץ שרוצה לדחות דשמואל לגמרי דליתא לדשמואל דחי דאפילו בשוה י"ל דלא נקטיה לגוביינא דשמא מ"מ לא נקטיה לגוביינא רק בדרי"צ פליגי בשוה דר"א ס"ל אפילו בשוה לא נקטיה לגוביינא וארוח לן בזה שיטת הרמב"ן והר"ן שסוברין דלפי האמת דרי"צ