מעיני החכמה רלב

ליתנו לו לא גרע מאשקיין מיא דמקרי מלאכה כ"ש באמר שמור ואשאילך שנשתעבד גופו מיד להמציא לו כלי הנשאל ובעלים באמירה וכן בהשאילני ואשמור לך הרי שניהם נשתעבדו זה לזה ואפילו קיבל תחילה חפץ הנשאל מ"מ על תנאי זה נשתעבד שמיד כשיתן לו חפץ הנשאל משועבד לשמירה נמצא ששניהם נשתעבדו זה בשמירה וזה בהמציא לו חפץ הנשאל ובכל עת שרוצה מחוייב ליתנו לו שפיר מקרי שמירה בבעלים כיון שלא התנה בחילוף זמן ידוע שניהם נשתעבדו כאחד כדפרישית לעיל ובאמת נראה דרש"י לשיטתיה דס"ל לקמן פרק השואל דמקרי דרדקי כו' מקרי שמירה בבעלים הוא דוקא בשעת מלאכתן לכן פרש"י דשמור לי ואשאילך לא מקרי שאילה בבעלים אבל לשיטת הראב"ד וכן להרמב"ם דעכ"פ באותו יום שמשועבד למלאכה מקרי שאילה א"כ השתעבדות שנשתעבד להשאיל לו כלי שלו לא גרע מרב לתלמיד דלא מצי לאשתמוטי ומקרי שאילה בבעלים כנ"ל ברור לדעת רמ"ה והרמב"ם וגם דעת הרא"ש בתשובה נראה דגם בשמור לי ואשאילך מקרי שאילה בבעלים כדמשמע מלשון התשובה והיינו לשיטתיה דס"ל שלא בשעת מלאכה מקרי שאלה בבעלים

בפירש"י ד"ה זיל כו' ואיצטריך למימר פשעו בה כו' עכ"ל: כוונת רש"י דל"ל דנקט פשעו בה משום דמעשה שהיה כך היה דא"כ איך. מסיק בסמוך למ"ד פשיעה בבעלים חייב ע"כ לא הוה פשיעה לכן הוכרח רש"י לומר דתלמודא נקט הכי לפום הך סלקא דעתך מיהו למאי דפרישית לעיל י"ל דגם למסקנא איירי בפשעו בה היינו במה שנקרא פשיעה לגבי שומר שכר כגון שהיה לו לקדם ברועים ובמלקות בשכר ובכה"ג י"ל דמ"מ אפי' למ"ד פשיעה בבעלים חייב מ"מ הך דלגבי ש"ח לא הוה פשיעה שפיר אימעוט ומיפטר היכא דהוה שמירה בבעלים א"כ שפיר י"ל דנקט לשון פשיעה אפילו למסקנא וכן משמע דלא הדר מלישנא דפשעו מדלא מסיק לא מיפשע פשעו בה כדלקמן דף צ"ז כה"ג

דף פא ע"ב בגמרא שטפוה מיא לסדיניה משמע דהיינו באונס מדפריך שאלה בבעלים הוא דאי איירי בפשיעה הו"ל לאסוקי הניחא למ"ד פשיעה בבעלים פטור כדלקמן דף צ"ז כה"ג וע"כ איירי באונס וקשה לפ"ז על דעת רמ"ה ומחבר סי' ש"ם ס"ג בשואל בהמה לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטים באותו דרך מקרי מתה מחמת מלאכה א"כ גם כאן ששאלה לעבור בה ושטפה נהר יהיה פטור בלא"ה משום מתה מחמת מלאכה וצ"ע

בפרש"י ד"ה שאלה כו' שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל ונושא סרבל שלו כו' עכ"ל לכאורה קשה ממעשה זו לפרש"י שפירש לעיל דהשאילני ואשאילך לא מקרי בבעלים וכתב ב"י ח"מ סי' ש"ה דרש"י מפרש שלא לקח זה הסרבל להתכסות בו רק להעביר לו אמת המים ולענ"ד אפשר דגם לפרש"י אפי' אמר תן לי סדינך ואני אתן לך סרבל שלי ללובשו עד תעבור אמת המים י"ל גם רש"י מודה דהוה בבעלים דהא בלא"ה יש להבין בהשאילני ואשאילך הרי כל אחד מחוייב לשמור חפץ של חבירו אלא נראה דאם אמר השאילני ואשאילך דמקרי ש"ש היינו משום שלכך אומר אשאילך כדי שישאלנו ואילו היה חפץ להשאיל לו בחנם היה נוח לו יותר נמצא שאין השמירה בשביל טובת המשאיל שהמשאיל היה רוצה יותר שלא ישאילנו רק בשביל שחפץ דוקא בחפץ הנשאל הוכרח להשאילו גם הוא ואין זה שומרו רק לעצמו אבל אם אמר השאילני סדינך ואתן לך חפץ שלי להעביר אמת המים אף שנותן לו רשות ללובשו הרי עיקר כונתו בשביל טובתו וזה מתרצה לזה להעבירו אף שמתכסה בו ג"כ מ"מ מקרי שמירה בבעלים שהרי מעבירו לטובת המשאיל החפץ בהעברה והוה כאומר העבר לי גלימא זו ובשכר זה תלבשנו עד עברך דלא גרע משכירות בבעלים שהרי גם בשכר הבעלים מקרי שמירה בבעלים והיינו טעמא שזה נשכר לטובת המשכיר משא"כ בהשאילני ואשאילך אינו מקבל החפץ לשמרו לטובת המשאיל שהרי המשאיל אין כונתו להשאילו בשביל השמירה כלל רק לטובת השואל ולא שייך לומר שמירה בבעלים שהרי אין המשאיל דעתו על שמירה זו כלל כנ"ל ברור לדעת רש"י ולפ"ז בהך דתשובת הרא"ש באמר השאילני גלימא זו שהיא קלה ואתן לך שלי שהוא כבידה כנזכר ס"ס ש"ה י"ל גם רש"י מודה דמקרי שאולה בבעלים:

בגמרא אמר רב הונא א"ל הנח לפניך אינו לא ש"ח ולא ש"ש. לכאורה מאי קמ"ל דאינו ש"ש דפשיטא אם אינו ש"ח שלא קיבל שמירה איך יהיה ש"ש מיהו י"ל דאם אמר לו כן בביתו וא"ל הנח לפניך אפשר דיכול לומר שלא נתרצה להניחו ברשותו כי אם בשכר וא"כ י"ל דאף שצריך ליתן לו שכר מ"מ אינו ש"ש ועיין ש"ך סי' רצ"א בשם הריטב"א מיהו למאי דמשמע בש"ס דמיירי בשוקא א"כ לא שייך לומר כן ואפשר דקמ"ל אם אמר לו שמור לי בשכר ואמר הנח לפניך ולא נאבד ועכשיו תובע שכר באמרו שכונתו היה לשמור קמ"ל דאינו לא ש"ש ועיין בסמוך

בגמרא מ"ש ואמר לו הנח לפני כו' אדרבה מדאמר רב הונא כו' ויש לדקדק נימא בהנח סתמא הוה ספיקא ואם נדר לו שכר ולא נאבד הרי זה מוחזק בחפץ הנשמר ולא יחזירנו בלא שכר דשמא לשון שמירה הוא אבל בנאבד לא מפקינן ממונא מספיקא דשמא אין זה לשון שמירה מיהו אין זו קושיא כ"כ רק שהפוסקים פסקו בהנח סתם פטור וכן הרמב"ם בפ"ב משכירות כתב סתמא בהנח סתם אינו לא ש"ח ולא ש"ש ואם איתא קשה אם החפץ בעין מספיקא לא יחזירנו לו שכר דהנפקד מוחזק לכן נראה דכיון דאם נאבד מקרי הנפקד מוחזק ופטור מאחריות ממילא שע"ד שלא יהיה חייב באחריות לא נדר לו שכר וממילא אין יכול לתפוס

פיסקא דמלוה על המשכון

בתוספות ד"ה דברי הכל כו' ולמאי דמוקי לה דפליגי בדרי"צ כו' אבל בסיפא דאיירי שלא בשעת הלואה כו' לכאורה קשה די"ל הטעם אף אי ר"א ל"ל דרי"צ מ"מ שלא בשעת הלואה י"ל דהוה ש"ש משום דתפיס ליה אזוזי דבשלמא בשעת הלואה לא שייך דתפיס ליה אזוזי דבלא"ה מעותיו בידו כמש"כ התוספות לעיל דף פ' ע"ב משא"כ שלא בשעת הלואה וכ"כ הש"ך סימן ע"ב מיהו באמת התוס' לא ס"ל כלל הך סברא כדכתבו לעיל דף פ"א דבעינן תפוס אזוזי ומרויח ג"כ משא"כ הכא וגם ממה שנדחקו התוס' לקמן בטעמא דהוה ש"ש לר' יצחק מוכח ג"כ דלא ס"ל הך סברא דתפיס אזוזי ואף דהש"ך נדחק בזה לא נהירא

בא"ד ועל פ"ה כו' תימא כו' אמאי לא יהא משמט עכ"ל אפשר ליישב ולומר דודאי לא יגוש לא שייך דמ"מ תפיס למשכון אלא דאם לא לקחו לגוביינא שאין החוב מסולק במשכון א"כ י"ל אף שיכול לתפוס מ"מ בחצי החוב שייך מיהו לא יגוש וא"כ י"ל כיון דבדאורייתא אין ברירה משמט לכן אי אמרינן לזכרון דברים נקטיה משמט אפילו כנגדו לכן תליא אי לזכרון דברים נקטיה אבל אי בתורת משכון לקחו הוה כאילו אינו חייב לו יותר עוד אפשר לומר דנהי דלא לקחו לגוביינא מ"מ היה דעתו עכ"פ אם לא יהיה לו לגבות ממקום אחר יתפוס המשכון לכן בשמיטה ודאי תופסו בשביל חובו ומסתמא תחילה כך היה דעתו שאם יצטרך לגוביינא יתפוס המשכון וא"כ כשלוקח ודאי דעתו כשלא יפרע לו קודם שמיטה יתפוס המשכון שלא יצטרך לפרוזבול וא"כ מתחילה דעתו לכך לכן אינו משמט משא"כ לענין אחריות ודאי כיון שאין שביעית ודאי אינו רוצה שיהיה לו לתפוס המשכון להתחייב בשמירה שכל זמן שאין צריך לו מה לו לתופסו מיהו באינו שוה רק פלגא ע"כ אין לומר שרוצה בסתמא שיהיה תפוס לענין שביעית שלא ישמט שהרי ע"כ צריך לפרוזבול בשביל חציה שני שאינו מגיע לשיעור זוזי וא"כ אין דעתו לתופסו על שביעית עוד אפשר לומר דהמלוה יכול לטעון שלא לקחו רק לזכרון דברים ולא לגוביינא לכן ישבע ויטול מעותיו ואף שיטעון הלוה שמא לקחתו לגוביינא כיון שהמלוה טוען ברי שלא לקחו לגוביינא הו"ל איני יודע אם החזרתי לגבי הלוה ולענין שמיטה הוה איפכא דיכול לומר שתופסו לגוביינא לכן אפשר דלא שייך לא יגוש כיון שיוכל לומר שתפסו לגוביינא דהא גם לדברי התוס' צ"ל סברא זו דקשה כיון דשמואל אינו רק בפרוש ומהני מדין תנאי מה ענין שלא ישמט כנגד כולו וע"כ צ"ל כיון שאין יכול לתובעו בלא משכון כמש"כ לקמן

בא"ד ועוד כו' לוקמה בשטר עכ"ל אפשר ליישב פרש"י דקשה מה שפרש"י דבשטר לקח המשכון לגוביינא דאל"כ ל"ל משכון וקשה דילמא צריך למשכון דהא כשטר יכול לטעון אשתעבד לי דלא פרעתיך והיכא דיש לו משכון נאמן במיגו דהחזרתי או נאנסו ואף דהגאונים סברו דצריך לישבע בטוען על המשכון הא כתב הש"ך בסי' פ"ט דהיכא דבלא משכון נמי שקול בשבועה אם יש לו מיגו נוטל בלא שבועה וא"כ י"ל שתפיס למשכון בשביל שלא יצטרך לישבע כשיטעון אשתבע לי דלא פרעתיך וצ"ל דסיפא נקט אלף זוז היינו דלא שוה משכון שיעור זוזי וא"כ אינו מרויח לענין שבועה דאכתי צריך לישבע על המותר וא"כ י"ל לפמש"כ התוס' לקמן דמתני' דהלוהו על המשכון משמע דשוה שיעור זוזי וא"כ לא שייך סברא דבשטר נקט לגוביינא די"ל שלקחן שלא יטעון אישתבע לי ולמסקנא דמסיק בשוה שיעור לרש"י שסובר דשמואל בסתם אפשר דשטר לפי האמת אבדו מעותיו כיון דודאי לגוביינא נקטיה ולמסקנא י"ל בשטר מטעם שוכר כמש"כ לקמן ועוד נ"ל ליישב פרש"י דהא יש להבין אם לקח המשכון לגוביינא ל"ל השטר וצ"ל דחשש פן יכפור הלוה בהלואה מיהו קשה הא המלוה נאמן במיגו דלקוח ודוחק לומר דמיירי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר וצ"ל דחושש פן יהיה עדים שבא לידו בתורת משכון ויטעון הלוה שלוה פחות ולא יהיה הלוה נאמן בלא מיגו דהחזרתי ואם משוי ליה ראה לא יגבה רק מה שיודה הלוה כדאיתא בח"מ סי' ע"ב סעיף כ"ג אלא דקשה ממנ"פ אי ליכא עדים הרי המלוה נאמן במיגו דלקוח ואי איכא עדים הא פרכינן ב"ב דף מ"ה ניחזי עדים מאי קאמרי א"כ מסתמא ידעו העדים כמה הלוה ולא היה צריך לשטר ואי נימא דנקט שטר שלא לצורך א"כ גם מן המשכון אין ראיה שלקחו לגוביינא דלא שייך סברת רש"י דלמה לקח המשכון דולטעמיך למה לקח השטר לכן י"ל גם לפרש"י מיירי שהניח המשכון אחר שכתב השטר כדמשמע לישנא דברייתא דנקט אבל המלוה את חבירו בשטר והניח לו משכון משמע דמיירי אחר הלואה אלא דרש"י ס"ל דרי"צ לא שייך רק לקחו ב"ד