מעיני החכמה רלא

מקרי פשיעה וע"כ ס"ל פשיעה בבעלים פטור ואיך פריך לקמן לר"פ ממ"ד פשיעה בבעלים חייב הא ר"פ ע"כ ס"ל דפטור מיהו י"ל כיון דבבעלים אימעוט דין שמירת ש"ש א"כ בכה"ג נמי ש"ש פטור כיון דלגבי ש"ח לאו פשיעה הוא אם אינו מוצא לקדם בחנם

בגמרא ואמאי שמירה בבעלים הוא לכאורה קשה נימא דלא מיעט רחמנא שמירה בבעלים רק לכל חד כדיניה והיינו ש"ש פטור מגניבה ואבידה שהוא חיוב שלו אבל בפשיעה י"ל דש"ש חייב וא"כ נ"מ מה שהוא ש"ש דחייב עכ"פ בפשיעה שלא נפטר רק מחיוב דידיה וצ"ל דמשמע להש"ס בפשיטות דמיעט רחמנא כל החיובים אפי' חיוב פשיעה בש"ש נמי נתמעט וא"כ נראה דגם לענין ממון עניים והקדשות למ"ד דנתמעטו אפי' מחיוב פשיעה הה"ד בש"ש דפטור מפשיעה דאם איתא דלא נתמעט רק מחיוב דידיה א"כ מנ"ל פשיעה בבעלים דפטור אפילו בש"ש ודלא כנראה מדברי מהרי"ק שורש וי"ו שדייק מלשון סמ"ג לענין הקדשות דש"ש חייב בפשיעה ואינו מוכרח כלל ע"ש וכדמשמע הכא

בגמרא שמירה בבעלים הוא ואיכא למידק למה יחשבו שניהם שמירה בבעלים הא י"ל ודאי באמר שמור לי ואשמור לך א"כ זה שקיבל תחילה החפץ הנשמר עדיין לא נעשה השני שומר שלו כ"ז שלא משך החפץ הנשמר א"כ כ"ז שלא קיבל החפץ לא היה שמירה בבעלים וא"כ הראשון היה לו להתחייב דלגבי ראשון לא הוה אכתי שמירה בבעלים דהא אי. אפשר לצמצם שיוקחו כאחד השמורה גם הפוסקים לא חילקו בכך כלל וא"ל קשה מאי פריך הכא נימא דהוה ש"ש היינו הראשון דכל זמן שעדיין לא קיבל השני השמירה לא נעשה שומר שלו ולא מקרי שמירה בבעלים אלא לגבי השני ונראה דבלא"ה הקשו התוס' ב"ב דף מ"ג ע"ב גבי שמור לי היום ואשמור לך למחר והקשו הא אכתי מקרי שמירה בבעלים דבעלים באמירה ותירצו דשם משעבדו ליכנס למלאכתן מיד אבל הכא לא משתעבד עד למחר ע"כ וא"כ י"ל בשמור לי ואשמור לך שנשתעבד מיד לשמור אף שלא קיבל החפץ מיד שפיר מקרי שמירה בבעלים שהרי עכ"פ נשתעבד מיד ומקרי שמירה בבעלים גם לגבי הראשון ובזה מיושב מה שהוקשו התוס' שם דמאי קמ"ל שמואל דשותפין נעשין ש"ש זה לזה ומוקמינן בשמור לי היום ואשמור לך למחר הא כבר מוכח כן ממתני' ולפמש"כ ניחא דמתני' היה אפשר לומר דגם בשמור לי היום ואני אשמור למחר מקרי לגבי השני שמירה בבעלים שהרי בשעה שהתנה לשמור לו למחר אז נשתעבד לשמור לו היום וכשקיבל השמירה היום מקרי לגבי שני שמירה בבעלים מיהו לגבי הראשון לא נקרא שמירה בבעלים דהא בשעה שהתחיל לשמור עדיין לא עשה שני מלאכה עמו שהרי לא שמר עד למחר משא"כ השני ששימר למחר י"ל דמקרי שמירה בבעלים כיון שע"י התנאי התחיל לשמור מתחילה ואם כן ממתני' דהכא י"ל דהראשוו לחוד הוא ש"ש משום דבשעה שהתחיל לשמור עדיין לא התחיל השני במלאכה שהרי לא שמר עד למחר אבל לגבי השני י"ל דלעולם הוא שמירה בבעלים שהרי התחיל במלאכתו מאתמול לכן קמ"ל שמואל דשניהם נעשין ש"ש דאע"פ שקיבל הראשון השמירה מאתמול מ"מ מאחר שהתחיל השני בשמירה למחר תו לא מקרי שמירה בבעלים שבשעה שהתחיל השני לשמור כבר כלתה שמירת הראשון וא"ש עכ"פ מוכח מכאן ומכל הפוסקים דאם אמר שמור לי היום ואשמור לך ג"כ היום דמקרי שמירה בבעלים אף דמסתמא איירי שלא צמצמו ליקח כל אחד החפץ הנשמר מיד והיינו כדפרישית דנשתעבד לשמור מיד ובעלים באמירה וא"כ נראה בשותפין אפי' התחיל האחד להתעסק אם השמירה מוטלת על שניהם אף ששמר אחד לבדו מ"מ הרי החיוב מוטל על שניהם לשמור א"כ אף שהתחיל אחד בשמירה לבדו מ"מ חיוב השמירה מוטל גם על השני והוה שמירה בבעלים בכל אופן כל שלא התנה בפירוש שמור לי היום ואשמור לך למחר שאז נסתלק מחיובו וא"כ צ"ע מה שחילק בח"מ סי' קע"ו ס"ח שחילק בין התחיל האחד לשמור לגבי ראשון לא מקרי שמירה בבעלים אם בתחילה נתעסק האחד לבדו ואח"כ נתעסק השני דלא מקרי שמירה בבעלים לגבי ראשון די"ל דאפי' נתעסק כיון דהשמירה מוטלת על שניהם מקרי שמירה בבעלים אע"פ שעדיין לא נתעסק השני מ"מ מוטל על שניהם להתעסק מיהו בלא"ה השיג בש"ך שם על דברי רמ"א שכתב בנתעסק מנדבת לבו אינו רק ש"ח והשיג הש"ך דאפי' ש"ח אינו אם לא קיבל עליו לשמור והביא ראיה מדברי התוס' ורא"ש ר"פ שור שנגח דלר"ע דאמר שותפי נינהו אינו חייב בשמירה אלא כפי חלקו שיש לו ולפענ"ד אפשר דלא אמרו רק דלא מקרי ש"ש לענין נזקין אבל בתפסו לבדו ואין חבירו יכול לשמור למה לא יהיה ש"ח עליו עכ"פ דע"כ אין הטעם משום שמירה בבעלים דא"כ למ"ד ב"ח נינהו נמי נימא דהוה שמירה בבעלים שהרי יש למזיק חלק בו אלא ע"כ בכה"ג לא שייך שמירה בבעלים כיון שתפסו ואין האחר יכול לשמור כשהוא ברשותו א"כ ע"כ טעמם הוא משום דלא מקרי ש"ש כדמשמע לשון התוס' אבל ש"ח ודאי הוה בתפס ואין השגה על הרמ"א דעיקר טעמו דלא נעשה ש"ש וכן נזכר בלשון התוס' לשון ש"ש ואין הטעם משום שמירה בבעלים כלל וכן מבואר באס"ז במקום דברי הפוסקים שהקשו הא שותפין נמי ש"ש הם זה לזה ותירץ שם הרא"ה דשם נשתתפו או שיכולין לחלוק ועומדין בשותפותן אבל בע"כ אין יכולין לחלוק אין נעשין שותפין כלל זה לזה ע"כ ואם הטעם משום שמירה בבעלים הא אפי' שותפין נמי מיפטרי בשמירה בבעלים אלא ודאי שם הטעם משום שלא נעשה שומר בע"כ גם מלשון תלמיד הר"ף משמע טעמו שאינו ש"ש משום שאינו מרויח בזה בחלק בעלים שאם יכחש ההפסד לו משא"כ לר' ישמעאל א"כ י"ל דש"ח הוה לכ"ע ובלא"ה נראה שהשגת הש"ך אינה השגה דבתפסו לא חפץ לשמור כלל וי"ל דגם ש"ח אינו היינו משום שאין רוצה לשמור כלל ובע"כ הוא שתפסו בשביל חלקו אבל אם מתרצה לשמור מנדבת לבו פשיטא דלא גרע מש"ח דא"כ גם בנתן לו חפץ בסתם לא יהיה ש"ח דיוכל לומר שלא קיבלתיו רק לטובתך אבל לא להתחייב בפשיעה אע"כ כיון שקיבלו ברצון ממילא נעשה ש"ח א"כ ע"כ את"ל דבנזקין לא הוה אפי' ש"ח בתפסו ע"כ הוא מפני שלא תפסו רק להציל חלקו ולא נעשה שומר בע"כ משא"כ בשותפין שיכולין לחלוק היה לו להודיע לחבירו שאינו רוצה לקבל אחריות פשיעה וישמור רק חלקו לבדו א"כ בודאי יש לחייבו בדין ש"ח עכ"פ ובסתמא נעשה ש"ח ואפשר לומר עוד דהא דהוכרחו בש"ס לומר דנעשה ש"ש לנזקין ולא מוקי בפשע אפי' לר"ע די"ל דגם בלא שמרו כלל כיון דקי"ל פלגא ניזקא קנסא סתם שורים בחזקת שימור קיימא א"כ לא מיחייב אם אינו ש"ש דאף דבמסרו לש"ח חייב בפשיעה היינו משום שקיבל שמירה בפירוש שהרי מסרו בידו לשמרו אבל כאן שאין חפץ לשמרו רק לתפוס חלקו י"ל לענין נזקין אינו חייב כלל דאין צריך לשמרו שלא יזיק או דלא ניחא ליה לאוקמה בפשיעה ובפשע צ"ע גם שם די"ל לכ"ע ש"ח הוה דשם לא שייך שמירה בבעלים כיון שתפסו לרשותו ואין הבעלים יכולים לשמרו דאל"כ כל הפקדון ומשכון יוחשב שמירה בבעלים אלא ודאי לא שייך שם שמירה בבעלים רק כששניהם מוטלת השמירה עליהם וא"כ אין ראיה כלל להך דאם ישמור מנדבת לבו דודאי כיון שסומך עליו פשיטא דהוה ש"ח אלא דהביא בש"ך בשם מהר"ם דמסתמא הוה שמירה בבעלים בשותפין עד שיפרש שמור לי היום ואשמר למחר ומזה אין ענין להך דלא נעשה הניזק ש"ש על השור לר"ע דאמר שותפי נינהו וצ"ע על הש"ך שהרכיב שני ענייני שונים לא ראי זה כראי זה והיה לו לבאר איך יהיה שמירה בבעלים אם אחד לבדו הוא משמר והשני אינו עמו במלאכתו ואינו שומר כלל וצ"ל דס"ל כמ"ש כיון דהשמירה מוטלת גם על השני ולא פטרו מן השמירה שפיר מקרי שמירה בבעלים שוב ראיתי גם במרדכי פ' חזקת דמייתי ג"כ ראיה דשותף אפי' ש"ח לא הוה מס"פ המניח דאפי' בפשיעה פטור ובשם הר"ם כתב דהוה שמירה בבעלים ולענ"ד שני ענינים הם ולפום סברא דנקרא שמירה בבעלים אפילו התחיל האחד להתעסק כיון שלא התנה בפירוש שיוטל השמירה על זה לבדו מקרי שמירה בבעלים וצ"ע ועי' מש"כ בסמוך

בפירש"י ד"ה שמירה בבעלים כו' אבל השאילני ואשאילך כו' עכ"ל לכאורה קשה בהשאילני ואשאילך הרי כל אחד מחוייב לשמור החפץ השאול וא"כ מקרי שמירה בבעלים כמו שמור לי ואשמור לך וכ"כ בטור ח"מ סי' ש"ה ונראה דס"ל לרש"י דדוקא כשנתחייב לשמור קיבל עליו השתעבדות השמירה שהרי אין צריך לו לחפץ משא"כ בשאל החפץ שהשמירה הוא לצורך עצמו שהרי צריך לחפץ ואינו רק כאדם המשמר את שלו לא מקרי שמירה בבעלים ולהכי מסיק לקמן ר"פ השואל דאף דבעי נטורי מקרי רוב הנאה שלו ועמש"כ לקמן ע"ב ודעת הרמב"ם והרמ"ה בשמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך הוה שמירה בבעלים וכתב הטור ז"ל אבל שמור לי ואשאילך אין המפקיד שהוא המשאיל עם הנפקד שהוא השואל אלא כליו שאול לו ואין זה נקרא בעליו עמו השאילני ואשמור לך אין המשאיל עם השואל כלל לא הוא ולא כליו עכ"ל ודבריו צריכים ביאור דמה חילוק יש בין שמור לי ואשאילך דמקרי חפץ המשאיל שהוא המפקיד שאול להשומר ובין השאילני ואשמור לך שאז ג"כ השומר יש לו חפץ הנשאל ויש לו חפץ הנפקד וגם חפץ הנשאל ונראה כונת הטור דאם אמר שמור לי ואשאילך משמע שבתחילה קיבל חפץ הנשמר ועדיין אין הכלי השאול ברשות השומר מקרי ששאל לו כלי שלו שקיבל השמירה של החפץ ועי"ז נשאל לו גם כלי השאול מקרי שפיר כליו עמו במלאכתו שהרי התנה על שמירת הכלי ושישאיל לו כלי שלו ג"כ אבל בהשאילני ואשמור לך הרי ר"ל שבתחילה ישאילו כלי שלו ואח"כ יקבל שמירה ממנו נמצא כשמקבל השמירה נעשה ש"ש על שני הכלים משא"כ בשמור לי ואשאילך כשקיבל החפץ לשמור הרי התנה שישאיל לו גם כלי שלו ונתחייב ליתן כלי שלו בשאלה ג"כ ועדיין לא נעשה שומר על הכלי השאול כלל ומקרי שהתנה לשאול לו כליו שיהיה עמו במלאכתו ובאמת נראה לי בדעת הרמב"ם והרמ"ה שנדחקו גם בש"ך דחק שמחוייב המשאיל לשמור לו החפץ כדי להשאילו לא נהירא כלל דאי עליו דין שמירה במה שמשמר שלו שהרי אפילו לא התנה להשאילו הרי שומר לעצמו ובשביל שהתנה להשאילו לחבירו לא שייך ביה שמירה ואפי' פשע בו אין לו טענה עליו ואין זה דררא דשמירה כלל אלא נלענ"ד דהיינו לפי מה שמבואר בפרק השואל דמקרי דרדקי ושתלא כו' כולהו בעידן עבידתייהו מקרי שאלה בבעלים וכתב הרא"ש בשם ראב"ד דאפילו שלא בשעת מלאכה כיון שאם צריך לו אין יכול להשמט מקרי שאילה בבעלים כמו ברב עם תלמידיו וא"כ מבואר דההשתעבדות שמשועבד לדבר מקרי שאילה בבעלים וא"כ בשמור לי ואשאילך שנשתעבד להשאיל לו הכלי ובעת שרוצה החיוב מוטל עליו