מעיני החכמה רכב

ע"ד מה שדחק ליישב ואפשר לומר דס"ל להרי"ף והרמב"ם דרבא לשיטתיה דוקא שייך זה הדין דס"ל הפירוש כדברי העיטור וכמ"ש בש"ע סימן ע"ד דמיירי בבא לפרעו תוך הזמן דאם הגיע הזמן א"צ לקבל בפרוטרוט וא"כ איירי תוך הזמן וא"כ קשה איך איתא בב"ב דבקובע זמן לחבירו אינו נאמן לומר פרעתיך תוך זמנו דחזקה אין אדם פורע אלא בזמנו הא יכול לומר תוך זמנו פרעתיך זוזא זוזא דודאי ניחא טפי לפרוע לאחדים כדמוכח דקאמר אפסדתינהו מינאי וכיון שלמלוה נקרא הפסד ממילא ללוה ניחא ליה בכך וכן אמרינן בפ"ק דע"ז באגדה אוהבו נפרע ממנו מעט מעט א"כ ודאי זו טענה טובה וא"כ אפילו אמר פרעתי הכל יהא נאמן במיגו דפרעתיך זוזא זוזא אלא ודאי לא מצי למפרע זוזא זוזא אלא דרבא לשיטתיה דס"ל דעביד אינש דפרע בגו זימני' א"כ אין הזמן רק לטובת הלוה שלא יוכל לתובעו קודם שיגיע זמנו א"כ שפיר י"ל דעכ"פ יכול לפורעו זוזא זוזא כיון דדרך לפרוע גו' זימני' יכול לפרוע לאחדים ג"כ משא"כ אי אמרינן דחזקה גמורה שאין אדם פורע תוך זמנו א"כ כשהלוהו לא עלה בדעתו כלל לקבל ממנו פרעון בטרם יגיע זמנו לכן א"צ לקבל ממנו כלל פרעון זוזא זוזא אף בתוך זמנו וא"כ דברי הרי"ף והרמב"ם לשיטתייהו דקיי"ל אין אדם פורע תוך זמנו הוה חזקה גמורה ולא הוה פירעון זוזא זוזא לענין שיכופנו לקבל ממנו וא"ש ובהכי ניחא הא דמשני התם דפריך ממתניתין בחזקת שנתן ומשני דכל שפא ושפא זמניה והקשה בש"ך סי' ע"ח א"כ הדרא קושיא לדוכתא פשיטא ודייק הש"ך שיכול לומר פרעתיך על הכל דשייך טירדא ולפמש"כ י"ל איפכא ודאי אם אחד רוצה לבנות הכותל אין יכול לכוף לחבירו שיתן לו לכל שפא שהרי יכול לומר אם תרצה לבנות אחר שתשלים הבנין אתן המגיע לך ע"פ חשבון אלא דשם הוה פרעון לאחדים וכיון שגם הבונה אינו מוציא המעות רק לאחדים וא"כ יכול לומר פרעתיך לאחדים וליכא חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו א"ש הכל והש"ך ביקש ליישב דס"ל בפירוש מימרא דרבא דפירעון הוה לענין דיעבד שאין יכול המלוה לומר תחזור ותקח ממני מה שפרעת לי זוזא זוזא ויהיה באחריותך עד שתפרע לי הכל או יהיה אצלי באחריותך קמ"ל בדיעבד הוה פירעון וזה כבר נשמע כמש"כ הרא"ש וקמ"ל שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעות אלא בבת אחת והך מילתא שמעינן ליה מדקאמר לעיל קנה ומחזיר לו השאר אפילו אחר כמה שנים אלמא פירעון הוה עכ"ל ודברי הרא"ש קשים להולמם ובתומים דייק על דברי הש"ך מלשון הרא"ש שכתב איני רוצה ליקח מעותי משמע דלכתחילה מיירי ועוד דייק בשם מעדני מלך למאי נ"מ סייע הרא"ש דברי רבא מן הברייתא גם בתומים הקשה על הש"ך אם רבא צריך לאשמעינן למה סמך הרי"ף על הברייתא ולדידי קשה דמאי ראיה דילמא בברייתא אינו חפץ להחזיר המעות כלל שיפרענו בפעם אחת ואכתי מנ"ל דברי הש"ך שאם רוצה להחזיר שיתן לו בפעם אחת שאין יכול להחזיר לו זה לא נשמע מן הברייתא די"ל ששם רוצה שיתן לו המותר ולא להחזיר מה שקיבל לכן נ"ל דבלא"ה צריך ביאור הך דקאמר ופרעיה זוזא זוזא לענין שיחזור לו כדברי הש"ך שאם כבר לקח ויצורף זוזא זוזא איך יטעון שיחזור מה שקיבל הרי כבר נצטרף אצלו מה שכבר נתן לו ואם יחזור לו יצטרך להחזיר לו כל מה שקיבל וצ"ל דמיירי שבתחילה לקח ממנו לאחדים בהיות שהיה סובר שיתן לו המותר בפעם אחת ואז יצורף לו המעות לאיזה ענין שצריך לו ואם לא יוכל להשלים לו רוצה להחזיר לו מה שלקח ממנו לאחדים אם לקח ממנו ע"י צירוף שלשים זהו' רוצה להחזירם שלא יוציאם בטרם שיצורפו לו לחשבון גדול לענין שצריך לו הסך כאחד וקמ"ל כיון שכבר קיבל אין יכול לומר שלא קיבל רק ע"ד שיתן לו בזמן קצר שיהיה הסך ראוי לצרף עם שארית החוב לאיזה ענין שצריך לו ובאם לאו יחזיר לו כדי שלא יוציא מה שקיבל בענינים אחרים דמסתמא אמרינן דלא קיבל רק ע"ד שיתן לו כל הסך לפי מה שצריך לו הסך ההוא כולו ומעתה כך. הוא הוכחת הרא"ש דהא לעיל אוקמינן לחלק בין עייל ונפיק אזוזי דאמרינן דהמקח בטל וע"כ משום דאז גילה דעתו שדחוק למעות ובלא עייל ונפיק אזוזי ע"כ הטעם אף דודאי משום מעות מכר אמרינן דעתו שיזקף המעות עליו במלוה ואם איתא דגם במלוה יוכל לומר שאין רצונו כשיצורף כל הסך ביחד א"כ גם בלא עייל ונפיק אזוזי אם אינו פורע לו כשיתבענו יוכל לומר שלא קיבל מה שנתן לו רק לפי שהיה סבור שיתן לו בזמן מה כשיצטרך לו וא"כ נתבטל המקח לגמרי שהרי לא קיבל רק ע"ד שישלים לו כשיתבענו ואיך אמרו מחזיר השאר לאחר כמה שנים אלא ודאי כיון דלא עייל ונפיק אזוזי דעתו שיוזקף עליו במלוה לכן מה שקיבל לא ניתן לחזרה וקנה השדה ומה שהוצרך הרא"ש לומר הא מילתא שמעינן מן הך דמחזיר לו השאר יראה דקשיא ליה למה הכניס דברי רבא בפירעון זוזא זוזא בהך דעייל ונפיק אזוזי דאכתי לא סיים הני דיני ולמה הפסיק באמצע לכן ס"ל להרא"ש דמשמע דהך דינא נמי שייך בהך דנפיק אזוזי דמכאן מוכח שאינו יכול לומר איני רוצה רק בפרעון כאחד ומגוף הברייתא לא מוכח די"ל מכירה עדיפא טפי שכבר קנה במה שנתן אלא לא שמעינן ליה רק לפי מה דמוקי דבעייל ונפיק אזוזי במכירה לא קנה וע"כ הא דקני הכא בלא עייל ונפיק אזוזי היינו משום דבלא עייל ונפיק אזוזי הוה מצוה ואם איתא דאפי' במלוה המעות חוזרין א"כ כ"ש דלא הוה מכירה כלל במשמיט עצמו ואינו נותן המעות ומעכב הפירעון אלא ודאי במלוה מה שקיבל קיבל ואין יכול להחזיר וא"כ ניחא מה שכתב הרא"ש והך מילתא שמעינן שבא לפרש בזה למה נכנסו דברי רבא בפרעון זוזא זוזא בין הדבקים מענין עייל ונפיק אזוזי וע"כ דשייך בהך דינא כדפרישית וא"כ מוכח מזה שלא כדעת העיטור שסובר דמיירי תוך זמנו דא"כ אין לו ענין לברייתא ולא הו"ל להפסיק וליתן פירוד בין הדבקים וא"כ מ"ש האורים ותומים מ"ש הרא"ש איני רוצה לקבל מעותיי דמשמע דלכתחילה קאמר ובאמת לאו דיוק הוא כלל דבלא"ה איך שייך בזוזא זוזא איני רוצה לקבל מעותיי אלא עיקר כוונת הרא"ש אחר שאינו נותן לו כל המותר כדי שיצורף כל החוב למה שכבר קיבל ממנו לפי שצריך לו כדי כל החוב לכך רוצה להחזיר לו גם מה שקיבל והכל נכון ולק"מ מיהו נ"ל ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם דס"ל בפירוש הש"ס בפשיטות הא דאמר רבא בפרעיה זוזא זוזא הוה פירעון ודאי צריך ביאור דבהגיע זמנו ודאי אינו יכול לכופו שיקח לאחדים שהרי יכול לנגוש עליו שיפרע הכל אלא די"ל דבלא"ה למה נקט רבא מאה זוזי דוקא לכן י"ל דמיירי באומר שאין לו לפרוע רק זוזא זוזא נמצא שאפילו הגיע זמנו אין יכול לנגוש עליו כיון שאין לו והמלוה אינו רוצה לאחדים אלא דבאם אין לו מסתמא לא יעשה המלוה שטות לסרב מליקח כיון שאינו בטוח ממעותיו לכן י"ל שיש לו קרקעות והמלוה אינו רוצה ליקח לאחדים ואם יאמר שאין לו יכול לירד לנכסיו אלא דאם יגבה ע"פ ב"ד ימשך זמן השומא והכרזה תשעים יום א"כ יכול לומר שרצונו לפרוע לו זוזא זוזא במשך זמן שהיה יכול לגבות בב"ד גוביינא דקרקע וע"ז י"ל דאין המלוה יכול להכריח ללוה שיפרענו בפעם א' מאחר שאין המלוה נפסד בזמן הפירעון שלא יארך הזמן שהלוה מתנה עמו שאם לא יפרענו אז יגבה מיד חובו מקרקעות בלא שומא והכרזה לכן יכול ליתן לו בע"כ זוזא זוזא כדי שלא יצטרך לירד לנכסיו בהגיע הזמן שקבע לו מיהו נראה דזה דוקא לדינא דש"ס דבטוען אין לי אינו צריך לישבע משא"כ אחר שתיקנו הגאונים שישבע בטוען אין לי מעות א"כ אם בא לפרעו זוזא זוזא והמלוה טוען שישלם לו כאחד ובאם לא ימתין לו עד זמן שיגביל לו הלוה בפירעון זוזא זוזא שיסלק לו כאחד כיון שיכול המלוה להשביע ללוה א"כ אם המלוה טוען שמרויח לו זמן ודאי לא תיקנו שישבע הלוה כדי שיפרענו זוזא זוזא דהא הלוה יכול לצרף המעות אצלו ובודאי לא תיקנו שבועה לבטלה בשביל שיסלקנו בע"כ דאפי' במשכון עקרו לשבועה משום שבועה לבטלה כ"ש דבכה"ג לא תיקנו וא"כ ליתא להאי דינא כלל ולק"מ ולפמ"ש איכא סייעתא לדברי הש"ך ח"מ סי' ק"א שסובר אף אם רוצה לסלקו בקרקע איכא תקנת הגאונים דאם נימא דברוצה לסלקו בקרקע א"צ שבועה א"כ משכחת לה הך דינא גם לאחר תקנת השבועה אלא ודאי תקנת הגאונים גם אם אומר שאין לו מעות וא"כ בכה"ג לא תיקנו שבועה כלל ולהכי נקט מאה זוזא לפי שימי שומא והכרזה הם שלשים יום ואם מסרב לפעמים נמשך תשעים יום כדאיתא בח"מ סי' צ"ח וטוען לפרוע זוזא זוזא וא"כ לפעמים נמשך ערך מאה יום נקט מאה זוזי לפי מה שימשך לפעמים שיארך זמן הגוביינא ועמ"ש לקמן דף ע"ח עוד מזה

בתוספות ד"ה עייל כו' נראה דאיירי אפי' משך כו' עכ"ל וקשה לי לפ"ז מה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו דאין מעות קונות שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה הא אפילו אי משיכה קונה אם נשרפו חטיו לא יוכל המוכר להוציא ממנו שיאמר לו פן היית עייל ונפיק אזוזי שלא היה המכר כלום א"כ לא טרח להציל שלא יצטרך לשלם לו ואפשר דמכאן דייק רש"י לעיל דף מ"ח דגם בשביל דכשיוקירו יעמדו ברשותו נמי טרח להציל א"כ הלוקח טרח ומציל פן יוקירו ולשאר מפרשים קשה דאכתי אם נאנס יטעון הלוקח מאן יימר שהיה נגמר המקח מיהו נראה דלענין אונסין י"ל דקם המקח ברשות לוקח ולא מיפטר בטענה שמא היית חוזר דלא גרע מלוקח כלי מאומן כדי לבקרו דאם נאנסו בהליכה חייב אף דאפשר שלא היו מקבלין ממנו מ"מ כ"ז שלא נתברר מקרי שלו לענין אונסין וא"כ י"ל גם כאן לענין אונסין עכ"פ הוה ברשות לוקח כ"ז שלא נתגלה דעת המוכר דעייל ונפיק אזוזי מיהו לכמה פוסקים אין זה אלא בזבינא חריפא דהנאת לוקח היא כדאיתא בנדרים דף ל"א ובח"מ סי' קפ"ו וגם התם אין המוכר יכול לחזור כלל מ"מ י"ל כאן כ"ז שלא נתברר בפירוש שחוזר בו קאי ברשות לוקח לענין אונסין

בפירש"י ד"ה דזבין כו' חמרא חמור דליכא לפרושי יין דיין יש בו דין חלוקה וקנה כנגד מעותיו וכן מצאתי בריטב"א

בתוספות ד"ה תתרגם כו' אפילו עייל ונפיק בכולהו זוזי כו עכ"ל וקשה איך שמע אי שמע משמיה דרבא דקני בעייל ונפיק אכולהו זוזי תקשי ליה בלא"ה הא לעיל אמר רבא דלא קני וע"כ שמע בחד זוזא א"כ איך אמר תתרגם במוכר שדה מפני רעתה דא"כ אפי בכולי זוזי נמי קני וצ"ל דהוה המעשה בחד זוזא ואמר רבא דקני וכי מוק במוכר שדה מפני רעתה הה"ד בכולי זוזי רק ע"פ מעשה שהיה אמר רבה דקני בחד זוזא

דף עח ע"א בפרש"י מפני רעתה דאנן סהדי כו' ממהר הוא לגבות שלא יחזור בו לוקח עכ"ל ויש לדקדק דהא לקמן בזבין במאתים דמבעיא לן ע"כ לא מיירי במוכר שדהו מפני רעתה ואפ"ה משמע לן כיון דלגבי מוכר לא חביבא ליה אי