מעיני החכמה רכ

שאין יכול לישבע משלם ובהכי ניחא דכתבו דמ"מ א"צ ליתן משלהם יותר משכרן שפסק להם ולפ"ז י"ל דמוכח כן מהכא דאל"כ לשמעינן רבותא טפי דצריכין ליתן מכיסם א"כ ע"כ לומר דא"צ ליתן מכיסם כלל

בגמרא א"ל חביבי אמר כו' ואת אמרת נותן להם שכרן משלם. וקשה לוקמא באוכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי כדלקמן

דף עז ע"א בפרש"י ד"ה לא סיירא כו' דאמרי ליה מי יימר דאדעתא דהאי ארעא אגרתן עכ"ל. ולעיל בירדו גשמים פרש"י י"ל בלא סיירא ה"ל לבע"ה להודיעם שלא יבאו א"כ גם כאן הו"ל לפרושי הכי וצ"ל דוקא לעיל שמצאו לחה אילו לא סיירא מאתמול לא מסקי אדעתייהו שתמצא לחה אף אם מכירין בשדה אין להם לדעת שתמצא לחה שלא תהא ראויה לעדור אבל כאן אם מכירין השדה הו"ל לאסוקי אדעתייהו שהמטר ימנע מרפיקא לכן צ"ל מי יימר אדעתא דהאי ארעא אגרתן ויש קרקעות שאין המטר מונע כגון שהוא הר

בתוספות ד"ה דאגר משמע דהלכה כרבא כו' ותימא כו' ומוכח התם דהלכה כרבה עכ"ל צ"ע לפי הגירסא שכתבו התוס' לקמן דיבור הסמוך דאתא מטרא בלילה א"כ אין ענינו לשם כלל דשם י"ל כיון דאתא מיטרא בלילה א"כ לא התחילו במלאכה רק מה שהלכו וכיון דאתא מיטרא לא היה להם לילך כלל משא"כ בנהרא כיון דלא הו"ל לאסוקי דעתייהו הוא פסידא דבע"ה שהיה לו להודיעם כדלעיל משא"כ התם שפיר י"ל משמיא רחימי עליה וא"כ לפ"ז א"צ לחלק כלל: וי"ל גם כאן אם ירדו גשמים לאחר שהתחילו משמיא רחימו עליה וצריך ליתן שכרם ועיין בסמוך

בא"ד וי"ל דדוקא באריס כו' אפי' אתי מיטרא מספק דשמא לא אתי כו'. וצ"ע א"כ האיך מדמי להו לפלוגתא דרשב"ג ורבנן באיצטליתא דהא כאן לא הוסיף לו על שאר אריסין רק בשביל הספק שמחייב עצמו על הספק כמו אריסין אחרים

בתוספות ד"ה עביד דפסיק כו' גבי ואתא נהרא כו' עכ"ל. לכאורה נראה דבהך דאתי נהרא אפילו רגיל למיתי פסידא דבע"ה דעכ"פ לית ליה פסידא לבע"ה שהרי עכ"פ הנהר השקה שדהו ונעשית מלאכתו של בע"ה משא"כ הכא דפסק נהרא א"צ לשלם בחנם דלענין שיהיה לבע"ה פסידא הו"ל לפועל לאתנויי ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשו התוס' לעיל ד"ה דאגר מהך דאריסא לא הוה פסידא דפועל. ולפ"ז ניחא דהכא באתא מיטרא שהוא שוה לכל ואין שום אדם צריך להשקות א"כ אם נימא שזה ישלם מקרי פסידא לגביה שהרי כל העולם שאין צריכין לשכור פועל להשקות הרי פירותיהן בזול יותר וב"ה יהיה פירותיו יותר ביוקר לכן חשיב פסידא משא"כ באתא נהרא שאין זה בכל השדות לא מקרי פסידא לבע"ה וכן בהך דאריס לא מקרי פסידא לבע"ה שהרי סבר וקיבל על תילתא

בפירש"י ד"ה מהו דתימא כו' כיון דיד פועל על העליונה כו': וכתב מהרש"א דמשמע דמ"מ גם בע"ה אין ידו על התחתונה ויכול לחזור ג"כ ולכן הקשה לפ"ז ה"ל למימר דזל עבידתא ואמר בע"ה כדלקמן לר' דוסא ובאמת אין זו קושיא כ"כ דלא ניחא ליה למימר הכי דהא כיון דשמעינן לר' דוסא דיד פועל על התחתונה דלא מצי א"ל אדעתא דבצריתו ליה מאגרא כ"ש לרבנן דיד פועל על העליונה דלא מצי אמר הכי להכי מוקי באוקיר עבידתא מיהו מה שנסתפק מהרש"א אם בע"ה יכול לחזור לרבנן בזל עבידתא נראה דפשיטא דאין יכול לחזור דהא מפורש בש"ס בברייתא לעיל בהלכו נותן להם שכרם משלם ואי משום דזל עבידתא אח"כ משום הכי לא מצי למיהדר דהא גם אם הפועל יכול לחזור אפילו בלא אוקיר עבידתא מצי לחזור ואדרבה לפי מש"כ רמ"א בח"מ סי' של"ג גם פועל אין יכול לחזור מחמת יוקר וכ"ש בע"ה דפשיטא דלא מצי למיהדר ולא תלי כלל בידו על התחתונה כיון שכבר נגמר השכירות הו"ל ככל קנינים שנגמרו שאין שייך חזרה כלל ואולי מהרש"א מחלק דבהלכו חייב מדינא דגרמי שהיו יכולין להשכיר אצל אחר משא"כ בזל עבידתא מסתמא גם האחר היה חוזר מיהו נראה דלא מצינו כלל חזרה מחמת זולא שנעשה אח"כ וכיון שבע"ה אין יכול לחזור בלא זולא אין שייך בו חזרה כלל ועמש"כ לקמן

בגמרא קמ"ל דאמר להו אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתייה וקשיא לי כיון דיד פועל על העליונה ויכול לחזור א"כ כיון שהם אומרים שלא נתרצו רק ע"ד הוספה מה מהני שבמחשבתו של בע"ה שלא להוסיף הא אמרינן לעיל אפילו אמר בע"ה בתלתא ושליח אמר בארבע אי שויא עבידתייהו ד' נותן להם ד' דהוה כנשכרו בלא, קציצה א"כ גם כאן נימא כיון שיכולין לחזור ולא נתרצו רק אדעתא דהוספה א"כ כיון דהמלאכה שוה יותר ופועלים אומרים ברי א"כ הו"ל כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהו"ל מתוך שאיל"מ והכא מיירי אפי' בבגד לארוג דה"ל מטלטלין מיהו לזה י"ל דאם היה רוצה ליתן כפי היוקר לא הי' צריך לפייסן וע"כ צריך לאמוד כמה היה רוצה להוסיף להם א"כ י"ל כפמש"כ הרמב"ן במשכון שאם אמר איני יודע אם שוה יותר שכתבו הגאונים דהוה משאויל"מ והקשו דלא הוה דבר שבמדה ותירץ הרמב"ן כיון שהפחות הוא פרוטה וא"צ אומד מקרי דבר שבמדה א"כ גם כאן צריך אומד כמה היה רוצה להוסיף לא מקרי כפירת דבר שבמדה מיהו קשה למה לא יהו הפועלים נאמנים דבע"ה עצמו אין יודע להכחישן לא יגרע מעשו בלא קציצה שהרי מסתמא הפועלים רוצים בהוספה וצ"ל כיון די"ל דניחא להו למיקם בהמנותייהו ואין ראוי שיחזרו אינו מוכרח שנתרצו ע"ד הוספה וצ"ע מיהו למה שכתבו הטור ורמ"א הנ"ל דאם חוזרין מחמת יוקר אין שומעין להם א"כ א"ש שאין יכולין לומר שלא נתפייסו רק בשביל הוספה דהא דוקא אם חוזר בסתם יוכל לחזור אבל אם חוזר בשביל יוקר אין יכול לחזור א"כ כשתמצי לומר שלא נתרצו רק בשביל הוספה א"כ איגלאי מילתא שלא היו יכולין לחזור כלל ושיטענו הפועלים שבתחילה חזרו בלא טעם יוקר ואח"כ נתרצו בשביל התוספות זהו ודאי טענה גרועה הוא דהוכיח סופן על תחילתן שחזרו בשביל יוקר ולאו כל כמינייהו לכן תליא שאם בע"ה נתכווין להוסיף צריך ליתן להם אבל בלא"ה לא

בפרש"י ד"ה מהו דתימא כו' משום דתפיס בע"ה כו' עכ"ל. והקשה מהרש"ל תקשי מתני' דגם בע"ה החוזר ידו על התחתונה מוכח דגם בע"ה אין יכול לחזור אע"ג דתפיס ומהרש"א נדחק ג"כ בזה ומש"כ מהרש"ל דהוי ס"ד כן הקשה מהרש"א לימא בפשיטות דקמ"ל דלעולם ידו על התחתונה ונראה דרש"י ס"ל בודאי כיון דבע"ה אין יכול לחזור למה פייסוהו פועלים וכמש"כ התוס' לעיל לכן נראה דה"ק אר' דוסא דמיירי ששמין מלאכתן והיתה שוה ו' זוז ולפי שנתייקרה המלאכה חזרו בהם וא"כ גם בע"ה היה יכול לחזור ואח"כ זל עבידתא יותר וחזר הבע"ה והיה יכול לחזור שהרי כבר חזרו פועלים כשנתייקר המלאכה מיהו לרבי דוסא ודאי יכולין הפועלים לומר שחזרו מחמת יוקר וא"כ כיון דלר' דוסא הפסד היוקר על הפועלים וא"כ אילו ידעו הדין שידם על התחתונה ולא יתן להם אלא שקל א"כ מסתמא לא היו חוזרין בהם כלל א"כ גם בע"ה אין יכול לחזור ולזה קאמר רש"י די"ל דר' דוסא ס"ל יד פועל על התחתונה משום דתפיס בע"ה א"כ אפילו חזרו ונתרצו לגמור בסלע היה יכול לחזור אף שיטענו הפועלים שלא חזרו ע"ד שיפסידו מה שיצטרך בע"ה להוסיף לפועלים אחרים דכיון דתפיס מצי למימר שכוון שכבר חזרו יחזור גם הוא ולא יתן להם אלא שקל בע"כ ואם כן פייסוהו י"ל אדעתא דבצריתו לי מאגרא דכיון שתפוס יכול לחזור ובע"כ לא יתן להם אלא שקל קמ"ל כיון שלא התנה בפירוש אין יכול לפחות עוד נראה ליישב קושיית התוס' לעיל ופרש"י דכיון דאם מוצאים הפועלים להשכיר במקום אחר א"צ ליתן להם כיון שנשכרין במקום אחר ג"כ בדמים אלו כדאיתא בח"מ סי' של"ג ס"ב וא"כ אם איכא דמוגיר בתלת ואיכא דמוגיר בסלע א"כ י"ל דכיון דתפיס בע"ה אם חוזר לא מחייב דיכול לומר שישכירו עצמן למי שנותן ג"כ כדמים שפסק להם ולא ברי הזיקא וא"כ י"ל דה"ק דזל עבידתא ויש נשכרין בפחות, א"כ בע"ה אף אם חוזר א"צ לשלם להם כיון דאיכא דמוגיר בדמים אלו וא"כ א"ש כיון דתפיס בע"ה א"צ לשלם להם הפחת רק אם כולם אין נשכרין רק בפחות משא"כ אם קצת נשכרין במקום אחר בדמים אלו אין צריך ליתן להם וא"כ א"ש דפייסוהו פועלים שמא לא ימצאו פועלים מי שישכור בד' ומ"מ זה צ"ע לדינא אם יש נשכרין בפחות אם יכול לומר כיון שמקצת נשכרין כפי מה שפסק עמהם יהיה לו רשות לדחותם בחנם גם י"ל דמיירי בלא הלכו עדיין שיש רשות לבע"ה לחזור וזל עבידתא ומ"מ בפייסוהו כיון שעכ"פ היה להם עליו תרעומות אמרינן דמסתמא נתפייס ע"ד קציצה ראשונה וכן נראה מדברי נ"י ורמ"א סימן של"ב ס"ה מיהו לפ"ז קשה קושית מהרש"א דגם לעיל לרבנן הוה מצי לאוקמה בזל עבידתא כו' כיון דבלאו הלכו יכול לחזור גם הבע"ה ועיין מש"כ לעיל בזה

בגמרא והאמר רב פועל יכול לחזור בו אין להקשות לפי מ"ש הריטב"א בשם רבותיו והובא בש"ך ח"מ סי' של"ג סעיף י"ד דבקנין אין יכול לחזור בו דלמא מיירי בקנין דא"כ גם לת"ק אין יכול לחזור מיהו בש"ך השיג על הריטב"א בזה דלעולם שייך טעמא דלי בני ישראל עבדים ונראה ליישב דברי הריטב"א דבלא"ה קשה איך אמרינן דפועל יכול לחזור משום עבדים לעבדים הא אמרינן לעיל בפרק הזהב גבי מי שפרע מילט לייטינן ליה משום דמיקרי אינו עושה מעשה עמך ופרש"י דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה א"כ כי היכא דהתם דמשום דברים בהדי מעות מקרי אינו עושה מעשה עמך א"כ ודאי בפועל שבע"ה סמך עליו ואמרי' לעיל כל כמה דלא הדר ביה ידו כיד בע"ה וא"כ שלא כדין עביד שחוזר בו ובפרק איזהו נשך דף ע"ג ע"ב איתא דבאינו נוהג כשורה יכולין להשתעבד בו וא"כ קשה מי גרע פועל שחוזר מאינו נוהג כשורה וא"כ יכולין להשתעבד בו כדאיתא לעיל דכיון דלא גרע משינוי דיבורא דלא מקרי עושה מעשה עמך וצ"ל כיון דהדין שיכול לחזור אדעתא דהכי נכנס בע"ה שיוכל לחזור וא"כ י"ל אפילו התנה שלא יחזור דברים בעלמא הם משא"כ בקני מניה דפועל שלא יכול לחזור שפיר י"ל כיון דבקנין ודאי סמכא דעתיה דבע"ה ומ"מ הוא חוזר מקרי אינו עושה מעשה עמך לכן אין יכול לחזור שאם חוזר הרי אינו נוהג כשורה ומותר לשעבד בו וצ"ע

שם והאמר רב פועל יכול לחזור ויש לדקדק לפמש"כ רמ"א דבאם