מעיני החכמה כב

בא"ד וי"ל דהתם נכנס בהיתר כו'. כזה חילקו כמה פוסקים וגם בנימוקי יוסף חילק בזה דבתפס ברשות מהני תפיסה אלא דצ"ע מ"ש בנימוקי יוסף דמדלא הביא הרי"ף בעיא דרועה מזויין וכתב בסתמא פטור ש"מ דלא מהני תפיסה באיבעיא דלא איפשטא מטעם דקיי"ל תקפה כהן מוציאין מידו וצריך לי עיון בזה דהא קיי"ל דבאונסין צריך לשלם לשומר שכר שכרו כמבואר לקמן פ' הזהב דף נ"ד וא"כ אכתי קשיא האיך כתב הרי"ף בסתמא פטור ומשמע דהבעלים צריכים לשלם לו שכרו ואמאי הא לענין שכירות הו"ל תפס ברשות ושכרו מיהו ליפסוד וצ"ע

בגמ' א"ל רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך כו' ואי ס"ד תקפו כהן כו' נמצא זה פוטר ממונו כו'. כבר כתבתי דהרמב"ם פסק דת"כ אין מוציאין מידו ועמ"ש לעיל ליישב. ונראה עוד דמאי קושיא סוף סוף השתא הוא תחת ידו של הישראל ובחזקתי' קאי ושפיר מצי לעשורי אלא די"ל דלכהן יש זכות בזה ויכול למכור ספיקו שמא יתקפנו ולא יוכל להוציאו מידו ויוכל למכור ספק זה ודבר זה אינו אלא בכלל טובת הנאה וי"ל דתליא אי טובת הנאה ממון נמצא שיש לכהן בו טובת הנאה ולאו ממון ישראל הוא לגמרי וא"כ י"ל דר' חנניה ס"ל טובת הנאה ממון והרמב"ם לשיטתיה דס"ל טובת הנאה אינו ממון אין כאן סיוע

עוד י"ל הא דפריך הכא דפוטר ממונו בממון של כהן דיש להבין מאי קושיא סוף סוף עכשיו הוא ביד ישראל ולכן צ"ל דהקושיא הוא דוקא להך ס"ד דהקדש הוה כתקיפה א"כ הרי הוא ביד כהן להקדישו ועקימת שפתיו הוה מעש' וא"כ כיון דביד הכהן להקדישו איך יפטר הישראל ממעשר משא"כ אם נימא דהקדש לא הוה כתקיפה א"כ כל זמן שהוא ביד ישראל שלו הוא לגמרי ושפיר יכול לעשרו וא"כ י"ל דהא דקאמר תניא דמסייע לך אינו לתפוס במושלם דתקפו כהן מוציאין מידו אלא עיקר הסיוע לאפוקי מדעת רב המנונא הפושט מדאמר אסורין בגיזה ועבודה ע"כ עיקר הטעם משום דתקפו כהן אין מוציאין מידו דאם מוציאין אין טעם לאסור בגיזה ועבודה ורבה ס"ל אפילו אי מוציאין נמי יש לאסור בגיזה ועבודה משום קדושה הבאה מאליה וע"ז אמר תניא דמסייע לך דייקא שאין הטעם משום תקפו כהן אין מוציאין דל"ל משום דתקפו כהן אין מוציאין דוקא אסור בגיזה ועבודה אבל לא משום קדושה הבא מאליה ע"כ צריך לומר דהקדש כתקיפה והכי קאמר אי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין היינו כס"ד דרב המנונא דלכך אסור בגיזה ועבודה משום דאין מוציאין בתקפו כהן א"כ הכהן יכול להקדישו ואיך יפטר במה שמעשרו ומקדישו שהוא ממון כהן אבל לפי האמת אף שאין מוציאין כיון דהקדש אינו כתקיפה כל כמה דלא תפס ליה כהן ממון ישראל הוא. או י"ל דהא בלא"ה אפשר לחלק דבשלמא במעשר שפיר י"ל דלא מהני תקפו כהן שאין לכהן כ"כ זכות בו דאי בעי ישראל מפקע לה מיניה באופן שלא יועיל תפיסתו והיינו שיבטלנו ויערבנו בטלאים אחרים באופן שלא יהיה אפשר לכהן לתופסו ולכן איתרע זכות הכהן וברשות ישראל לגמרי הוא מאחר שאפשר לו להפקיע זכותו של הכהן ולכן בזה י"ל שפיר דמוציאין מידו משא"כ בבכור שאי אפשר לו להפקיע זכות הכהן ואין לומר שיבטלנו ברובא דהא כיון דאסור בגיזה ועבודה אין מבטלין איסור לכתחילה וזהו סברא נכונה לחלק ביניהם. אך י"ל כמ"ש דודאי עיקר סייעתא לאפוקי מדעת רב המנונא דלא מפליג בין קדושה הבאה מאליה והא דאסור בגיזה ועבודה הוא משום דתקפו כהן אין מוציאין ודוקא משום דאין מוציאין אסור בגיזה ועבודה א"כ קשה האיך נכנסין לדיר להתעשר הא פוטר ממונו כו' ואין לומר שיכול לבטלו דא"כ גם לעיל נמי בבכור בהמה טהורה תקשי שיוציא מיד הכהן מפני שיכול לבטלו ואין לומר דשם אין יכול לבטלו משום דאסור בגיזה ועבודה דהא ליתא דכיון דתמצי לומר שמוציאין לא יהא אסור בגיזה ועבודה ושפיר יוכל לבטלו שלא תועיל תפיסת הכהן וגם שלא יהא אסור בגיזה ועבודה אלא ודאי בגיזה ועבודה לעולם אסור משום קדושה הבאה מאיליה ולהכי נמי אין מוציאין וזה דוקא בבכור בהמה טהורה משא"כ בבכור בהמה טמאה

בתוס' ד"ה קפץ. וא"ת לבטל ברובא. לכאורה י"ל כפמ"ש הר"ן בנדרים דעולין לא בטילי דהוה היתר בהיתר והנהו נמי הוה היתר בהיתר ולא בטילי. מיהו יש לדון בזה הרבה ועיין בחידושי לי"ד סימן ק"כ ומ"ש ובריה לא הוה משמע לכאורה דבריה לא בטילה מן התורה עיין בחדושי לי"ד סימן ק'

דף ז ע"א גמרא מאי ספיקות אלימא ספק בכור יהיה קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש. ויש לדקדק לשיטת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא וא"כ ספק בכור מותר מן התורה אפי' בגיזה ועבודה וא"כ אין בו קדושה כלל שהוא מותר לגמרי מן התורה. ואין לומר דמ"מ כיון דאם היה ודאי קודש היה פטור גם בספק הו"ל עשירי ספק דא"כ גם בפדיון פ"ח נימא כיון דאילו היה ודאי פטר חמור היה פטור ממעשר שהרי אינו שלו גם מספק יהא פטור. וע"כ צ"ל כיון דברשותו הוא לגמרי וממונו לכל דבר אינו פטור מן המעשר מאחר שמחזיק בו כשלו וא"כ גם בבכור בהמה טהורה נימא הכי. ונראה ליישב דבשלמא בבכור בהמה טהורה כיון שיש עליו ספק קדושה ואילו היה קודש בודאי לא היה כלל בכלל חיוב מעשר ולכן גם עכשיו מספק אינו מתחייב במעשר דנהי דמן התורה להקל מ"מ לענין מעשר הוה איפכא שאינו מתחייב במעשר כיון שאילו היה ודאי אין עליו תורת מעשר כלל משא"כ פדיון פ"ח שכבר חלה עליו תורת מעשר וגם עכשיו הוא בר מעשר רק שאינו שלו והכהן אינו פטור רק מטעם לקוח ושניתן לו במתנה כיון דהאי טעמא לא שייך ביה. חייב במעשר דלא עדיף מאילו היה כהן בעצמו ונפלו לו מאבי אמו ישראל שחייבין גם כן במעשר כדאיתא בבכורות שם כן נראה לי

בתוס' ד"ה מפריש. תימא דבפ"ק דבכורות כו' עכ"ל. קושיא זו דוקא לפיר"ת דס"ל דהא דאיתא במתני' דבכורות דף ט' ופודה בו פעמים הרבה קאי אספק שהטלה שלו יכול לפדות בו פעם הרבה אבל לפרש"י שפירש פודה וחוזר ופודה אם חזר ולקחו מיד כהן לא קשיא די"ל דלא סגי בשה א' כיון דבעי לאפקועי איסורי ואם היה הראשון חייב בפדיון בודאי א"כ הטלה של כהן ולא מהני מה שחוזר ופודה בו דלאו דידיה הוא ונהי דמספיקא א"צ ליתנו לכהן מ"מ יש לחוש לכתחילה להפקיע איסורו בטלה אחר שיופקע איסורו בודאי משא"כ בפודה באותו הספק יש לחוש שמא של כהן הוא ונמצא דהשני לא נפקע איסורו וכ"כ התוס' בכורות דף י"א דלפרש"י ניחא אלא שהרחבתי טעם הדברים. וממילא דגם שאר הקושיות לא קשיין די"ל דהא גופיה קמ"ל רב נחמן דאע"ג דהם שלו מ"מ לא סגי בטלה א' מטעמא דפרישית והא דקאמר והם שלו היינו דהיא עיקר הרבותא אף שהן שלו מ"מ צריך עשרה והתוס' לא חשו להאריך בזה משום דגם לפרש"י אינו מיושב אידך מימרא דרב נחמן בישראל שהיה לו עשרה פ"ח ודאין כו' דאמר ג"כ מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן. ומזה תראה דליתא למה שביקש לחדש בס' פ"י דצריך לעשר דוקא מיניה וביה כיון שמצינו שאמר כן בודאין ג"כ וצ"ל תירוץ התוספות בבכורות וא"כ יטול מה שחידש. מיהו לענ"ד אפשר דלפרש"י בעי דוקא עשרה שיין דדוקא בכבר נתנו לכהן וחזר ולקחו ממנו פנים חדשות באו לכאן והוה כשה אחר משא"כ בזה שלא יצא מרשותו לעולם ל"א שיפדה בו י' פעמים דליכא הכירא כלל באינך ולא קשיא קושיית התוס'. והא דמייתי בבכורות דף ה' ראיה מהא דשה א' פטר כמה פטרי חמורים היינו משום כיון דחזינן דעכ"פ נפטרו בשה א' שפיר י"ל דשה א' של בן לוי פטר כמה פ"ח של ישראל ועיין בב"י בי"ד סימן שכ"א שכתב שהרמב"ם מפרש פודה בו קאי אלמעלה ע"ש ותימא דאשתמיטתי' סוגית הש"ס בדף ה' שכתבתי דמוכח להדיא דקאי אפדיון שפודה בשה א' פעמים הרבה. ובאמת לענ"ד יש לחוש לפרש"י ובפרט בספק פ"ח דאפשר לפרש"י לענין איסורא לא מהני מה שחוזר ופודה בו דיש לחוש שמא היה הראשון פ"ח וא"כ לא נפקע איסורו ובפרט לדעת הרמב"ם אם נימא דס"ל גם בס' פ"ח ת"כ אין מוציאין מידו וא"כ אין לפדות בזה שפדה בו פעם אחד ודלא כהרמ"א שסתם כהטור ע"ש ולפי מ"ש לדעת רש"י דצריך עשרה דוקא א"ש דברי רב נחמן בדיוק דעצה טובה קמ"ל שיפריש מקודם כל היו"ד ואח"כ יעשרם משא"כ כשיעשרם קודם א"כ אחר שיהיה עשירי קודש לא יהא לו במה לפדות העשירי דמעשר לאו דידיה הוא דלא קיי"ל כר' יוסי הגלילי דס"ל קדשים קלים ממון בעלים הם

גמ' יכול להוציאו כו' אע"ג דלא אפקיה והא אמר רבי יוחנן כו' וקשיא לי מאי קושיא נהי דס"ד דאיירי במסותא מטלטלי מ"מ כיון דאית בה דינא דכל דאלים גבר כיון שלא היו שניהם מוחזקין וכמ"ש התוס' במשנה וא"כ לא דמי לגזל ולא נתייאשו הבעלים דגם זה אין יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו והוא ברשות אחר אבל ההיא מסותא שלא היתה ברשות האחר וא"כ ביכול להוציאו בדיינים ברשותו הוא לגמרי ומהיכא תיתי לא יוכל להקדיש. ונראה דס"ד דאיירי במסותא מטלטלין ושניהם אוחזין בה או שמונחת בסמטא ושניהם עומדין בצדה כמו שבארתי בריש מכילתין לשיטת הרמב"ם ודינא דיחלוקו דקאי ברשות שניהם וספיקייהו דרבנן היינו משום דאיירי בשתיק ולבסוף צווח וי"ל דהוה הודאה וסייעתא דרב המנונא כיון דחזינן דהקדש אלים כתקיפה שפיר עבדי דפרשי די"ל דהוה הודאה ופשיטותא דרב נחמן נמי שפיר דכיון דממון שאין יכול להוציאו בדיינין אינו מוקדש אע"ג דיכול להוציאו בתפיסה מ"מ לא מהני הקדשו א"כ חזינן דהקדש לא אלים כתקיפה ולכן לא הוה הודאה ג"כ כדפרישית לעיל בלשון התוס'. ומשני מי סברת במסותא מטלטלי עסקינן והיינו לפום סברתך איירי במסותא מטלטלי ומשכחת לה שיהיה בה דינא דיחלוקו כגון שהיתה עומדת ברשות שניהם וכדומה במסותא מקרקעי עסקינן דלא שייך בה כלל דינא דיחלוקו והה"ד דהומ"ל במסותא מטלטלי ובענין שאינה ברשות שניהם באופן דאית בה דינא דכל דא"ג אלא דקים לי' דאיירי במסותא מקרקע דלא שייך בה דינא אחרינא ובהכי א"ש מה שהוצרכו התוס' לומר דעובדא דמסותא הוה בשתיק דל"ל בצווח מעיקרא דא"כ לס"ד דאיירי במסותא מטלטלי למה יהא הקדש כיון דלית בה דינא דכל דא"ג וא"כ למה יהא חלק חבירו הקדש וע"כ צ"ל דבס"ד פרשי משום שתיקה והיינו משום דהקדש כתקיפה. וא"ש נמי פשיטותא דרב המנונא כדפרישית דהא בהא תליא אי הוה הקדש כתקיפה וכמו שפירשתי לעיל בלשון התוס'. והתוס' שכתבו לעיל כיון דמסותא מקרקעי כ' לפי האמת דבקרקע ליכא דינא אחרינא ובס"ד בשתק ולבסוף צווח נמי כיון דיכול לתפוס נמי דמי לכל דא"ג והדברים ברורים. אלא שיש לדקדק איך ס"ד במסותא מטלטלין