מעיני החכמה ריח

נשכרים כולם בארבעה מ"מ הוא לא רצה ליתן רק תלתא ואטו אם יאמר בעה"ב בתלתא והפועל יודע שהפועלים נשכרים בארבעה יעבוד עבודתו וע"כ יתן לו ארבע זו דבר שאין הדעת מחייבו וכבר עלה בדעתי דכאן הקושיא כיון שעינינו רואות שהמלאכה שוה ארבעה א"כ יוכלו הפועלים לומר שאין מאמינין לבע"ה שאמר לו בתלתא ומחוייב ליתן להם ארבע מאחר שידוע שפעולה זו נשכרת בארבע מיהו אכתי קשה אי ליכא עידי שכירות יהיה ב"ה נאמן במיגו דלא שכרתיך מיהו יש לומר דהשליח גופיה נעשה עד על השכירות ולא אמרינן מיגו להכחיש ואף דהשליח מסייע לבעה"ב שאמר לו בתלתא מ"מ בשביל זה לא מיפטר בע"ה דעד א' אינו פוטרו מממון ולבטל המיגו שפיר מהני השליח עכ"פ כמו ע"א ובאמת מלשון הרמב"ם וש"ע שכתבו והוא בסי' של"ב באמר השליח שכרכם עלי ואמר בע"ה בשלשה שנוטל מבה"ב שלשה ומפסיד א' מכיסו ובאמר שכרכם על בעה"ב חילק אם מלאכתן שוה ד' משמע דהשליח שאמר ארבעה לעולם מפסיד וכן דעת ב"י אלא שהסמ"ע השיג עליו שהשליח נוטל מבע"ה כפי שווי המלאכה ובאמת לפמש"כ ניחא דודאי הפועלים יכולין לומר דלא מהימן להו השליח שאמר בה"ב בתלתא מטעמא דפרישית גם י"ל דאפי' יש לבע"ה מיגו אינו נאמן כיון דכולם נשכרין בד' לא מהימן לומר שהשליח היה משקר דחזקה שליח עושה שליחותו ועוד דלקמן פ' המקבל דף ק"י אמרינן באריס אומר למחצה ובע"ה אומר לשליש משמע אפילו במקום מיגו לא מהימן וא"כ י"ל לכך לא מהימן בעה"ב דאמר לו בתלתא דהוה כמו מיגו במקום מנהג דמסתמא לא התנה לשנות ממנהג פועלים משא"כ השליח עצמו שיודע שאמר לו בע"ה בתלתא א"כ אין לו לשנות ולהוסיף לכן מפסיד משלו שהבע"ה צווח שלא רצה ליתן יותר ועוד נראה דאפי' תימא דאפי' יש עדים שאמר לו בתלתא מ"מ אם המלאכה שוה ד' נותן לפועל ד' י"ל דודאי ממה שאמר בע"ה בתלתא אין ראיה לומר שהוא דוקא כיון שכולם נשכרין בארבע יש לנו לומר שבעה"ב כיון שהוא צריך לפועלים א"כ מסתמא לא עלה בדעתו שאם לא ימצא בתלתא שלא ישכור פועלים כלל לכן יש לנו לומר שלא אמר בע"ה דוקא בתלתא רק אם ימצא כן אבל אם כולם נשכרים בארבע יש לנו לומר שאינו קפידא דוקא בתלתא ואי קפיד דוקא על תלתא הו"ל לאתנויי שלא יתן יותר בפירוש לכן אמרינן שאם אמר השליח בד' כיון דלא התנה בע"ה שיהיה דוקא בד' אמרי' שאם כולם יטלו ד' יתן גם הוא ד' אלא דבאמת קיי"ל בסי' של"ה בשוכר את הפועל אם שניהם יודעין דרך הנהר פסידא דפועל דהו"ל לאתנויי אבל אם הבע"ה יודע והפועל אינו יודע פסידא דבע"ה וא"כ י"ל דס"ל להש"ס בודאי באמר השליח בארבעה וכולם נשכרים בד' א"כ לפועל לא הו"ל לאתנויי דלא מסיק אדעתיה דמשנה מדברי בע"ה דחזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פירש בע"ה בהדיא שאין רוצה ליתן יותר הוה פסידא דבע"ה ואף דבע"ה לא אסיק אדעתיה ג"כ כיון שאמר לו בתלתא מ"מ כיון שבאמת שוה ארבע נותן ד' כיון דפועל לא הו"ל לאתנויי משא"כ נגד השליח עצמו שהיה יודע שבע"ה אמר לו בד' שפיר מצי בע"ה למימר לא אתן לך אלא כמו שאמרתי ואף די"ל שאילו ידע שכולם נשכרים בארבע היה נותן ארבע הו"ל לשליח לאתנויי שאם לא ימצא בשלש יתן ארבע ואפסיד אנפשיה וא"כ עמדו דברי ב"י כפשט לשון הרמב"ם ומה שהביא בסמ"ע ראיה מדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו אי אמר שכרכם עלי נוטל ג' מבע"ה והוא צריך ליתן להם ארבע כדתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו דצריך ליתן שכרו משלם ונוטל מבע"ה מה שההנהו אין מכאן ראיה דאדרבה איפכא משמע דלא שקיל מבע"ה טפי מתלתא ולא מייתי ראיה רק שלא צריך ליתן להם מה שפסק ובודאי אי לא אמר בע"ה בהדיא בתלתא צריך ליתן מה שההנהו אבל השליח שגילה לו בע"ה דעתו שאינו רוצה ליתן רק תלתא י"ל שא"צ ליתן לשליח יותר כיון דאמר שכרכם עלי ואין לפועלים דין עליו דב"ה וגם בטור אי גריס כמש"כ הב"י ונוטל מבה"ב מה שהתנה י"ל דס"ל ג"כ דאינו נוטל רק ג' אפילו שוה מלאכתן ד' ומה שכתב הטור בשם רמ"ה שאינו נוטל יותר מד' שלא יהיה עושה סחורה בשל חבירו י"ל דקאמר אם התנה יותר מכל מקום אינו נוטל יותר ממה שקצץ לפועלים ובזה א"צ לדחוק כמש"כ הב"י

בגמרא לא צריכא דאיכא דמגר בד' ואיכא דמתגר בתלת עיין בלח"מ פ"ט משכירות שהקשה על דברי הרמב"ם ורי"ף כיון איכא דמגר בד' ואיכא דמתגר בג' הו"ל למימר משמנין בניהם כדאיתא לקמן פ' הפועלים דף פ"ז וכן פסק הרמב"ם שם והיה להם ליטול הממוצע ג' וחצי ע"ש שהאריך ובש"ס באמת שנוטלין ג' וחצי ויש להם תרעומת על המותר עד ד' אלא דהרמב"ם כתב בהדיא שאין נוטלין רק ג' מיהו לא ידענא מאי קשיא ליה די"ל דכאן שאמר בע"ה בפירוש בג' ודאי דעתו אתרעא זולא ואף דלשון הרי"ף והרא"ש כיון דשני שליח שליחותיה בטלה ליה שליחותיה וה"ל כמאן דעביד סתמא דדינא דשקלי כמנהג המדינה היינו לענין שאם כולם נשכרים בארבע דלא רמיא עליה לגלויי משא"כ באיכא דמוגיר בג' עליה רמיא לגלויי דלא אתגרי אלא בד' ולק"מ ולפי"ז אי אמר ליה בע"ה אגיר ליה כמנהג המדינה ואיכא דמוגיר בג' ואיכא דמוגיר בד' ממצעין ביניהם וצ"ע: בגמרא בריפקא כו' דמלי מיא ולא ידיע וקשה א"כ להוי אצל בעה"ב כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שהרי שלש בודאי חייב ועל המותר טוענין הפועלים דשוה ד' א"כ נימא מתוך שאין יכול לישבע משלם וצ"ל דמקרי לא הו"ל למידע ולשיטת הש"ך בח"מ סי' ע"ב ע"כ מיירי שהפועלים עצמן יודעין שהבע"ה אינו יודע וזהו דחוק דמסתמא דרך בעה"ב לסייר נכסיו אם הפועלים עוסקים באמונה ואפשר לומר דכאן דמי לקרקע שחפר בה בורות שיחין ומערות דמקרי תביעת קרקע ולא דמי לשכנת בחצירי דשם לא חסר מגוף הקרקע משא"כ כאן שהטענה על גוף הקרקע וכמו שנראה מדברי המ"מ פ"ד מטוען לחלק א"כ כאן נמי טענו שחפרו יותר וכיון שהטענה בגוף הקרקע לאו מחוייב שבועה ולפ"ז אפשר דהרמב"ם לשיטתיה הוכיח שפיר בחפר בורות שיחין ומערות אף שלא תבעו למלאות החפירות מ"מ מקרי תביעת קרקע לשיטת הראב"ד בתובעו דמי ההיזק לא מקרי תביעת קרקע א"כ גם כאן לא מקרי תביעת קרקע והול"ל משואיל"מ ולשיטת הרמב"ם גם בלא הו"ל למידע מקרי משואיל"מ והראב"ד לשיטתיה דס"ל דלא הוה תביעת קרקע רק בטוען למלאות החפירות ס"ל באמת בלא הו"ל למידע, לא אמרינן משו"אילימ א"כ שפיר מוכרח כדבריו מהכא דלא הוה בע"ה משואלי"מ ועיין בסמוך

בפירש"י ד"ה דעתייהו אעלויא כו' ואי אמר שכרכם על בעה"ב יש להם תרעומת עליו עכ"ל לכאורה קשה דמצי רש"י לפרושי דשויא עבידתייהו ד' וקמ"ל דעתייהו אעלויא דלא תימא כיון שאמרו כמו שאמר בע"ה הוה כאילו אמרו בג' שהרי כן אמר בע"ה ובאמרו בג' אפי' שויא עבידתייהו ד' לא שקלי אלא ג' וכ"כ מהרש"א בלשון התוס' וכן פי' הרי"ף ובאמת נראה דאין כאן מחלוקת אלא דרש"י ס"ל כמש"כ לעיל דקשה האי אי שויא עבידתייהו ד' הוה אונאה וצ"ל דאין אונאה בשכירות פועלים כמו בקרקעות והנה בקרקעות גופיה בטעי שליח מקרי אונאה דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"כ כאן כיון שהוא אמר להם בד' והם אמרו כמו שאמר בעה"ב ע"כ כיון דאמר בעה"ב בג' לא גרע מאונאה שהרי השליח נעשה שליח הפועלים שישכירו עצמן על ידו לבעה"ב ואילו אמרו פועלים השכר אותנו לבע"ה ונתאנו איכא אונאה א"כ אין צריך לומר דעתייהו אעלויא דפשיטא דמקרי אה שהרי לא עלה בדעתן לוותר מדמי שווי של פעולתן ואין ביד השליח להשכירן כלל בפחות מדמי שויים ואף שאמרו כמו שאמרו בעה"ב אין דעתם כלל שיונה אותן בה"ב ולא מקרי אעלויא שאין זה עלויא רק בלתי אונאה וה"ל למימר אין דעתם על אונאה כלל דכמו שע"י שליח הוה אונאה בקרקעות מפני שלא עלה על דעתן שיקח השליח פחות משויא אפי' בכ"ש א"כ כש"כ שאין לומר שדעתם על פחות משויא ואין זה מעין חלק הבעי' שאמר להם השליח בג' שאין שייך תורת אונאה בזה מאחר שידעו מזה וסברו וקבילו אבל אי שויא ארבעה בלא"ה מדין אונאה צריך ליתן להם ד' ונראה שלזה הוכרח הרא"ש לפרש בדברי הרי"ף דמיירי שיש נשכרים בג' ויש בד' ולשיטתיה אזיל דס"ל דהא דבעבדי עבידתא שפירתא נותן להם ד' הוא דוקא באיכא דמוגר בד' אבל בכולם נשכרין בג' אפילו עבדי עבידתא שפירתא אין להם אלא ג' וא"כ בכה"ג אפשר דלא מיקרי אונאה דהטירחא טפי לא סגי שיטלו בשביל זה יותר רק משום דבלא"ה איכא דמוגיר בד' יש לומר שב"ה לא קאמר בתלתא רק בסתם מלאכה אבל על עבידתא שפירתא גם דעתו ליתן ד' לכן לא שייך ביה משום אונאה כ"כ כיון דאם כולן נשכרין בג' אפי' עבדי עבידתא שפירתא אין להם אלא ג' ורש"י ותוס' ס"ל כפשטיה דש"ס דבעבידתא שפירתא בכל גווני נותן להם ד' כיון דשויא ד' א"כ אצ"ל דעתייהו אעלויא לענין זה דפשיטא דזה אונאה גמורה שלא עלה על דעתן לפחות משכירותן כלל ובהכי ניחא דלא פירש הרי"ף דאי מתגרי בד' נותן להם ד' דבכה"ג ודאי פשיטא הוא ועמש"כ בלשון התוס'

בתוספות ד"ה ואזיל כו' והא דאמרו ליה כו' מהימנת לן כו' אי כו' עכ"ל עיין מהרש"א שביקש ליישב מה שקשה דא"כ איך שייך הפשיטא דבאמר בע"ה בג' והשליח אמר בד' דעתיה אעלויא הא אין זה מענין הבעיא כלל דהא אפילו נפרש מהימנת לן דהכי אמר בע"ה יש להם ג"כ ד' ואצ"ל דעתייהו אעלויא דבין כך ובין כך שקלי ד' ומהרש"א דחק ונראה דודאי אי אמרי מהימנת לן דהכי אמר ב"ה ודאי עיקר סמיכתם כדברי בעה"ב שהרי עיקר נאמנות שנותנין לשליח משום דסמכו שכן אמר לו בע"ה אלא דבהך דאמר בע"ה בד' והוא אמר בג' אמרינן שבודאי סמכו שכן אמר בה"ב וסברו וקיבלו בג' אף שעיקר דעתן לסמוך על בע"ה מ"מ כיון שסמכו בדברי שליח שלא יהיה להם יותר מג' הרי נחתו אדעתא דתלתא שהרי מסתמא גם בעה"ב ניחא ליה ליתן פחות אם ימצא אבל באמר בע"ה בג' והשליח אמר בד' א"כ כי אמרי מהימנת לן דהכי אמר בה"י א"כ משמע ודאי שעיקר שכירתן ע"פ דיבורו דבע"ה ואם אמר הבעה"ב בפחות אי לאו דדעתייהו אעלויא לא שייך לומר שרוצים דוקא ארבעה בשביל סמיכותן דאדרבה משמע דסומכין על דברי בעה"ב אם אמר בפחות יתרצו בפחות ג"כ לכן צ"ל דעתייהו אעלויא בהך גופא דאמר מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב ולא לפחות: