מעיני החכמה רטז

הוה מצי לאשמעינן נמי באפותיקי סתם ובאמת מלשון תלמידי הרשב"א שהביא ב"י ס' ר"ז סי"ג כתב דלא גרסינן כגון אלא כלומר נעשה כאומר לא יהא לך פירעון אלא מזו כו' ומיהו קנה לגבי הא שאם בא לסלקו בשומת קרקע אינו מסלקו אלא בקרקע זו דאדעתא דהאי קרקע נחית מיהו אם בא לסלקו במעות הרשות בידו שאינו קני' לו לגמרי ומלשון זה נראה דבאמר לו קני לגוביינא מהני עכ"פ לענין זה שיהיה כמו אפותיקי שאומר אין לך פירעון אלא מזו וא"כ א"ש דקמ"ל טובא אלא דהביא שם גירסת כגון ופירשה דאם אמר אם לא אפרע לך מכאן ועד שלש שנים ואני בא לסלקך בקרקע לא יהא לך פרעון אלא מזו אע"ג דלא אמר מעכשיו קנה דהיכא דשוויא ניהליה אפותיקי ליכא משום אסמכתא עכ"ד וע"ז קשה אפילו לא עשאו אפותיקי מפורש נמי דינא הכי וגם מאי קמ"ל הא ברייתא ערוכה הוא בפרק השולח ואפשר לומר דבפ' השולח איירי בשטר וקיי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ הוה כאומר מעכשיו וכמש"כ הרשב"א בתשובה הובאה ב"י מחודש מ"ו והכא קמ"ל אפי' ע"פ אי א"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזו לא מקרי אסמכתא ולא צריך מעכשיו לכך אלא דקשה בשטפה נהר הא למפרע היא שלו מיהו אכתי לא ידעתי למה לא יועיל באומר מכאן תגבה כמו אפותיקי שאינו מפורש לענין שאין יכול לסלקו בשאר קרקע אכן למאי דפרישית לעיל ניחא טובא דכאן שהלוהו על השדה וא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו משמע דשעבוד גמור הוא ואין יכול לסלקו במעות ועדיף משאר אפותיקי שיכול לסלקו במעות וטובא קמ"ל ר"פ וא"כ באם אמר מכאן תגבה אין בכלל דבריו רק כשיבא לידו גוביינא ויכול לסלקו במעות אבל אם אמר לא יהיה לך פירעון ונתן לו הקרקע בתורת משכונא אין יכול לסלקו במעות כלל כן נ"ל נכון רק הקדמונים לא פירשו כן עיין בסמוך

בגמרא האי גברא כו' מגבית לי פירש"י כנגד מעותיו עכ"ל. משמע דרש"י ס"ל דדוקא כנגד מעותיו לא מקרי אסמכתא אבל יותר מכנגד מעותיו מקרי אסמכתא וקשה א"כ כנגד מעותיו נמי נימא כל דאי לא קני כמו בקני לגוביינא דאמרינן בסמוך דהוה אסמכתא: ואפשר לומר לפי פי' התוס' בקפיד בארעא שאינו רוצה להשכין רק קרקע זו מסתמא דעתו לשקעה א"כ הכא נמי דאמר מעידי עדית לא מגבינא לך ע"כ אסיק אדעתיה שלא יסלקנו במעות ובהכי ניחא דהרי"ף השמיט עובדא זו ותמהו עליו ולפי"ז י"ל דהרי"ף לשיטתו אזיל דס"ל דהוה אסמכתא דלא הביא הך דקפיד בארעא וס"ל בכל גווני הוה אסמכתא לכן לא מהני מאי דקאמר מעידי עדית לא מגבינא לך מיהו בגיטין דף נו"ן משמע בהדיא שאם התנה לגבות מן העדית תנאו קיים עיין שם ברא"ש בח"מ ס"ב ק"ב וצ"ל לשיטת הפוסקים דמעכשיו מהני לסלק אסמכתא י"ל דסתם שטר מעכשיו הוא דקיי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולדעת התוס' לעיל דמעכשיו לא מהני רק במשכונא צ"ל דדוקא אי מתנה שאם יגיע זמנו לא יוכל לסלקו במעות הוה אסמכתא משא"כ בהתנה לגבות מן העדית היינו אם יצטרך לגבות מקרקע יתן לו עדית זהו לא הוה אסמכתא וצ"ל דכאן מיירי בקרקע גזולה דאל"כ אין נפרעין ממשועבדין במקום ב"ח וראיתי להגאון בתומים ס"ס ק"ב שכתב לתרץ השמטת הרי"ף והרמב"ם שסוברין כפירוש שהביא הריטב"א שנשטפו ונעשו זבורית ועדית דמעיקרא נעשו עידי עדית והם ס"ל בשל עולם הן שמין לא שייך הך דינא ולא ידעתי צדיק מה פעל דאפי' אי בשל עולם הם שמין משכחת להאי בהיה התנאי על עדית שלו ואח"כ נעשו עידי עידית שלו ואפשר לומר לענ"ד דהא קשה מאי טענה היא זו השתא קיימא במקום עידי עדית הא כבר כתבו התוס' בפ' נערה דהיכא דתליא בדעת אחרת כגון לוקח בהמה ונטרפה לא אזלינן בתר אומדנא דאם נמצאת טריפה שיחזיר לו המעות שהרי לא מכר ע"ד כן ונתרצה ליכנס בספק וא"כ כאן שלא נתרצה לקנות רק כדי שיטרוף מעדית מה איכפת ליה במה שנשתדפו עדי עדית שלו מ"מ לא נתרצה רק לאחריות של עדית ואף די"ל דבספק זה היה נכנס אם ישתדף מ"מ דוחק הוא לומר אומדנא בכה"ג לכן ס"ל דר"פ לשיטתיה דס"ל שעבודא לאו דאורייתא א"כ מדינא אפילו שיעבדו בפירוש לא מהני רק מתקנת חכמים א"כ י"ל בכה"ג דיש לו טענה לא תיקנו משא"כ הרי"ף והרמב"ם לשיטתייהו דפסקו כרב הונא בריה דר' יהושע דשעבודא דאורייתא וכיון דנשתעבד מדינא דאורייתא מאומדנא כל דהו לא מפקינן שעבוד

בגמרא גבי מהאי חמרא כו' אבל חמרא כו' כזוזי דמי כו' וקשה הא מעות אין קונות במטלטלין א"כ בלא"ה לא קני וצ"ל דהחמרא היה תחת יד המלוה א"כ קשה לפמ"ש בש"ך ח"מ סי' ע"ג דבמטלטלין אין צריך מעכשיו א"כ אין כאן אסמכתא כלל ודוחק לומר דלענין מי שפרע קאמר דלא מצינו רק במקח ואפשר לומר מכאן ראיה לדברי הנ"י בפרק הזהב דס"ל בשכירות גם מעות קונות דלא שייך נשרפו חטיך בעליה כיון דהגוף של המשכיר א"כ הכא נהי דאמר גבי מהאי חמרא א"כ הוה כמו אפותיקי סתם ובאפותיקי סתם בשטפה נהר גובה משאר נכסים א"כ לא שייך נשרפו חטיך בעליה ושפיר מהני קנין מעות לחוד ואפי' למאן דפליג אנמוקי יוסף בשכירות י"ל דכאן מודה כיון דלא מכרו רק לשעבוד בעלמא י"ל דאי מהני אינו רק בתורת שעבוד ומשעבד ליה כיון ששעבדו בפירוש למגבי מיני' וגם בש"ך כתב דחמרא הוא תחת יד רב בר שבא מיהו נ"ל דמה"ט גופיה אפילו הוא תחת יד המלוה אם א"ל גבי ממשכון זה הוה אסמכתא דהא עיקר ראייתם מן התוספתא דאי אמר לו אם אתן לך בזמן פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה עכ"ל תוספתא בפ"ק דמציעא א"כ נראה דדוקא בכה"ג דאמרינן דמכר גמור הוא אם לא נתן לו אבל אם אמר גבי מהאי חמרא כיון דלא הוה רק אפותיקי סתם ואם נאבד באונס יכול לגבות משאר נכסים לא דמי למכר כלל וגם לגוביינא הוה אסמכתא וכן מוכח בהדיא דהא בקרקע בעינן דוקא שיאמר לא יהא לך פירעון אלא מזו אבל קני לגוביינא מקרי אסמכתא א"כ הרי בהדיא אף דלענין גוביינא מהני בקרקע כשאומר לא יהא לך פירעון אלא מזו קני לגוביינא גרע טפי ומקרי אסמכתא א"כ גם במטלטלין כשאמר לו גבה ממשכון זה לא דמי כלל להך דתוספתא דהגיעו משכון בין רע בין יפה כיון דאם אמר אין לך בידי כלום משמע שגם הוא לא יוכל לתבוע ממנו אם לא יתן לו ועיקר סמיכתו על המשכון אם לא יתן לו ואם נאבד ממילא אינו נותן לו כלום ועפ"ז יש ליישב היטב תשובת רש"י שהביא בתשובת מיימוני ספר משפטים ס"ב שכתב בא"ל שמעון ללוי בשעה שקיבל המשכון מראובן עד אותו זמן ואם יעבור הזמן שוב לא יפדנו וכתב רש"י דהוה אסמכתא ותמהו עליו דהא בתוספתא משמע דקנה ובש"ך סי' ע"ג דחק ג"כ אכן לפמ"ש ניחא דודאי אם אמר אם לא אתן לך עד שלשים יום יהיה חלוט לך שפיר י"ל דקיימא ברשותיה לגמרי ואם יאנס לא יתן לו כלום ונסתלק שעבודו משאר נכסים לכן מהני כמו בקרקע שאמר לו מעכשיו דודאי אם אישתדפא הקרקע אין יכול לתובעו כלום שהרי לא יתן לו עד זמן שתוחלט לו למפרע ובלשון רש"י משמע שקיבל המשכון עד אותו זמן משמע שאם יאנס בתוך הזמן או יותזל רשות ביד המלוה לתובעו משאר נכסים רק אם יהיה בעין ולא יפדנו אז יוחלט לו גם לשון שוב לא יפדנו אפשר דלא משמע רק שאין ביד הלוה לפדותו מיהו אם המלוה אינו רוצה במשכון יוכל לומר תן לי חובי ואחזיר לך המשכון ובכה"ג ודאי אסמכתא הוא משא"כ אם אמר שיוחלט לו משמע ודאי שיהיה שלו ולא יהיה לו שום תביעה על הלוה בכה"ג מודה רש"י דלאו אסמכתא הוא ולק"מ על רש"י ודברי רש"י ברורים ותימא על הש"ך שלא הרגיש בחילוק זה כי אין לנו ללמוד יותר ממעכשיו דקאי ברשות המלוה כן נראה לפי ענ"ד ברור ונכון:

דף עג ע"ב בגמרא אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחברי' למיזבן ליה חמרא כו' אפרוותא דזולשפט כו' וקשה האיך ס"ד שיצטרך לשלם הא אפילו יש לו יין וחוזר אינו חייב רק לקבל מי שפרע ואפשר לומר לפמ"ש הריטב"א בשם ר"י דמיירי שהתנה שישלם אם לא יקנה ובכה"ג צריך לשלם כפי תנאו רק דהוה אסמכתא וצ"ע לפ"ז אם נותן לו מעות לעולם יוכל להתנות שיתחייב ליתן לו הפירות ואם לא יתנם לו יתחייב לשלם כפי מה שהיה יכול להרויח כמו כאן שהיה צריך לשלם כדאזיל אפרוותא דזולשפט ולא מצינו כלל שיקנו מעות עיין בש"ך ח"מ ס' קצ"ח ס"ק י' שהשיג על רמ"א שכתב דמתני אם התנה לקנות בכסף והביא בשם הריטב"א גופיה דהיכא דאין קנין לא מהני תנאי וכ"ש לפמ"ש הריטב"א דכיון שנתן לו מעות ליקח סחורתו וסמך עליה מחוייב לשלם לו הפסידו אפי' בלא התנה וקשה מכל קנין מעות דלא קני בשום אופן אפי' יש לו והיה יכול ליקח דבכה"ג לאו אסמכתא הוא כיון דהוא בידו וצ"ע

דף עד ע"א בתוספות ד"ה הכא לאו בידו מכאן מקשה ר"ת לפי' הקונטרס כו' דהיכא דמי אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד כו' עכ"ל נראה לי ליישב פרש"י דבלא"ה רש"י בסנהדרין הביא כגון אם אוביר אשלם במיטבא ותמהו התוס' דבכה"ג לאו אסמכתא כמפורש כאן וכתבו שט"ס הוא. ונ"ל ליישב פרש"י דכל אסמכתא הוא כשאנו דנין מצד הענין דמסתמא כשנתחייב היה על דעת אחרת ומה שלא קיים תנאו הוא לפי שלא עלה בידו כפי הדעת שנתחייב בה והנה אם אמר אשלם אלפא זוזי אסמכתא הוא משום דאנו דנין דמסתמא לא יכול לקיים תנאו דאין לומר שבמרד ובמעל סמך מאחר שידע שיהיה פטור שהרי באמת נהי דלא משלם אלפא זוזי הרי מ"מ צריך לשלם במיטבא כמש"כ הרי"ף והרא"ש לקמן פ' המקבל נמצא שמצד הענין עצמו מוכיח שלא עלה בידו מסתמא לעשות כאשר הי' במחשבתו בשעה שהתנה ומסתמא לא היה בידו ולפ"ז גם באמר אשלם במיטבא ודאי עכשיו שכבר פסקנו הדין שחייב לשלם א"כ מסתמא לאו בשופטני עסקינן דמסתמא לא היה בידו וא"כ באמת הוא אסמכתא דכל אסמכתא כן הוא שסבר שיהיה בידו ובסוף לא היה בידו אלא דהיכא שאם אנו פוטרין אותו לא יהיה הכרח שלא היה הדבר בידו לכן הוא חייב לשלם במיטב שע"כ נתחייב עד"כ שאם יהיה פטור לא תהיה טענתו מבוררת שלא היה בידו שהרי י"ל שהיה בידו ואעפ"כ לא השגיח לעשות מאחר שפטור על זה לכן הוא חייב נמצא לפי האמת שאנו מחייבין אותו ע"כ אסמכתא הוא שהרי אחר שהדין מוחלט שחייב לשלם ולא עביד ע"כ סמכא דעתו בתחילה לעבוד ולא היה בידו כאשר זמם לעשות אלא שאי אפשר לפטור אותו שא"כ לא יהיה רגלים לטענתו ואינו מבורר