מעיני החכמה ריד

והקשה מהרש"א גם לרב הונא תקשי אחר מתן מעות למה יקנה כנגד מעותיו כיון דס"ל אסמכתא לא קניא ונראה דודאי גם אחר מתן מעות י"ל כיון שבידו לדוחקו ליתן לו מעותיו ומרויח לו זמן מקני ליה ג"כ בהנאת הרוחת זמן כדאיתא בקדושין דף ו' ע"ב דמקדש בהנאת מלוה מקודשת ומפרש בארווח לה זמנא לכן שפיר מקני ליה כנגד מעותיו אבל לרב נחמן דס"ל קנה הכל קשיא להו שפיר דל"ל דס"ל משום הנאת הרווחת זמן דא"כ הו"ל רבית גמור כיון דנותן לו יותר מן החוב משא"כ כנגד המעות לא שייך רבית דהא אינו שוה יותר ודוקא לא ישכור ממנו בפחות תנן ואפי' יהיה איסורא לכתחילה מ"מ לא שייך איסור בזה שיתבטל המקח משא"כ לרב נחמן הוה רבית גמורה וצריך לבטל האיסור ואין המקח חל כלל ולק"מ

בא"ד אלמא בשאר אסמכתות אפילו מעכשיו לא מהני כו' עכ"ל ולענ"ד נראה כדפרישית לעיל דכאן לא מקרי אסמכתא במעכשיו דבשעת מתן מעות לא תלי בדעתו כלל שהרי המלוה אינו רוצה להלוות לו רק שיהיה צד אחד במכירה ובכה"ג הו"ל אונסא דמנפשיה כדפרישית לעיל מיהו בלא אמר מעכשיו לא שייך לומר שלא רצה להלוות רק שיהיה צד אחד במכירה דהא באמת אם רוצה הלוה יכול לחזור בו וע"כ אמרינן דמחמת כסופא לא הדר ביה כדפרישית לעיל אבל לא גמר ואקני ולא תלי כלל בדעת מלוה רק בדעת לוה שפיר י"ל דהוה אסמכתא אבל במעכשיו שנגמרה המכירה בצד אחד והלוה דחוק למעות הו"ל כמוכר שדה שוה מאתים במנה שאף שאינו מקנה ברצון רק מפני שהוא דחוק למעות מקרי אונסא דמנפשיה ועיין מש"כ בספרי גט מקושר והכל נכון וברור

בגמרא איבעית אימא מתניתין ר' יוסי הוא וקשה הא לעיל דף ס"ד מייתי דר' יהודה ס"ל גם לוקח אוכל פירות מותר ואי מיירי בלא מעכשיו הא ר' יהודה ס"ל אסמכתא לא קניא וא"כ אין כאן צד מכירה כלל ולא שייך צד אחד ברבית וע"כ איירי במעכשיו דהוה עכ"פ צד אחד במכירה ועוד אי בלא מעכשיו אפי' תימא אסמכתא קניא מ"מ לא קני עד דמטי זימנא וא"כ מה שאוכל הפירות קודם שקונה הוה שכר המתנת המעות והוה רבית בלא צד היתר כלל ובספר פני יהושע דחק למאוד בזה ונראה לומר לפמ"ש בש"ך ח"מ סימן ע"ג בשם רוב פוסקים דס"ל דבמטלטלין אפילו בלא מעכשיו לא מקרי אסמכתא א"כ הה"ד בלא מעכשיו לר' יהודה דצד אחד ברבית מותר א"כ כי מתנה אם לא תתן לי מכאן ועד שלש שנים יהיה שלי מאותו זמן וגם הפירות יהיה שלי א"כ י"ל ודאי דהפירות שהם מטלטלין שפיר קני להו אף דגוף הקרקע אינה נקנית מטעם אסמכתא מ"מ הפירות קנה עכ"פ בקנין גמור וכ"ש הוא ממשכון דאמרינן משום ב"ח קונה משכון קונה כ"ש בפירות דנחית אדעתא דהכי ודאי הקנה לו מעכשיו מה שכבר אכל או שבידו לגמרי א"כ לרבי יהודה אם לא יתן לו הפירות הם שלו עכ"פ דהוה כאילו התנה אם לא תתן לי יהיה הפירות שלי וגם הקרקע ונהי דלענין הקרקע הוה אסמכתא לענין הפירות לא מקרי אסמכתא לכן לא הוה רק צד א' ברבית ולא דמי להא דאמר רב נחמן לקמן דאי אסמכתא לא קני הדרא ארטא והדרי פירי היינו משום דלא התנה על הפירות כלום רק שיהיה שלו הקרקע וזוכה בפירות מצד הקרקע אבל אם מתנה שאם לא יתן לו יהיה הפירות שלו מיד שיטלם והקרקע לאחר זמן י"ל דלענין הפירות לאו אסמכתא הוא כלל ונהי דיכול לחזור בקרקע בפירות אין יכול לחזור שהרי קנה הקרקע וגם הפירות בסתמא אלא דלענין הקרקע לא מהני תנאו מ"מ לענין הפירות הוא קיים וא"כ לא הוה רק צד אחד ברבית. ועוד נ"ל דבלא"ה כתבו הפוסקים דנדר ושבועה מסלק אסמכתא והיינו משום דאמרינן מסתמא גמר והקנה שלא יהיה איסור ואפילו לא נדר בפירוש א"כ י"ל דהא בהא תליא דלר"י דס"ל בלוקח אוכל פירות מותר מטעם צד א' ברבית וא"כ י"ל כמו שמצינו כמה דברים דבסתמא מעכשיו קאמר שפיר י"ל כאן שאם אין כונתו מעכשיו אין כאן צד היתר כלל א"כ בסתמא דעתו אהתירא ומעכשיו קאמר משא"כ מתניתין דמשמע דהיינו מוכר אוכל פירות דהא לא קיי"ל כרבי יהודה בצד אחד ברבית א"כ ליכא איסורא שפיר פריך דס"ד דבלא מעכשיו איירי ומסתמא לא אמרינן דקאמר מעכשיו משא"כ בהך דר"י דצד היתר הוא במעכשיו אמרינן מסתמא מעכשיו קאמר וא"כ באמת לרבנן דמוכר אוכל פירות דוקא מותר באמת הו"ל אסמכתא דליכא דררא דאיסורא ולק"מ מיהו נ"ל דבלא"ה אין מקום לקושיא זו דאטו ליכא מידי דמסלק אסמכתא הא ודאי ידע דאיכא מידי דמסלק אסמכתא כגון ב"ד חשוב וא"כ פשיטא דהך פלוגתא דר"י ורבנן מיירי בענין דלית ביה אסמכתא כגון בב"ד חשוב וכדומה לכן אמר שכך היה ביתוס עושה ע"פ ר"א בן עזריה י"ל שנעשה בבד"ח דליכא משום אסמכתא משא"כ במתני' דנקט סתמא אם אמר לו אם לא תתן לי הרי הוא שלי לא משמע לן רק דלא אמר טפי ממה שמבואר במשנה לכן ס"ד דאיירי בלא מעכשיו

דף סו ע"ב בפירש"י ד"ה איבעית אימא כו' ולרבנן משלשין אותן כבר תמה מהר"ם שי"ף למה לא יאכל המוכר הפירות כדאמרי רבנן לעיל מוכר אוכל פירות היה דהא אף אם לא יביא לו המעות ותוחלט השדה ביד לוקח אין שייכות רבית לזה שהמוכר לא הלוה ללוקח כלום ואפשר לומר ע"פ מש"כ בתומים בח"מ סימן ע"ג על תמיהת הש"ך שכתב המחבר במשכון ואמר מעכשיו בשם יש מי שאומר דלא הוה אסמכתא ותמה בש"ך דמשנה שלימה היא דהלוהו על שדהו במעכשיו ליכא אסמכתא וכתב בתומים לחלק דדוקא בקרקע משום דאין אונאה לקרקעות א"כ י"ל לפמש"כ התוס' לעיל בפרק הזהב דבטפי מפלגא יש אונאה לקרקעות א"כ גם במעכשיו אם לא יביא לו המעות יצטרך המוכר להחזיר לו גם הפירות כיון דהמקח הוה למפרע א"כ יוכל להיות שבצירוף הפירות יהיה אונאה טפי מפלגא ומ"מ המוכר יחזירם לו כפי התנאי שיהיה מעכשיו של המלוה ואז כיון שאין המקח קיים איכא איסור רבית במה שמחזיר לו לכן משלשין אותן ויתחשב אם אינו עולה טפי מפלגא ולפי"ז אם הוא בענין שבצירוף הפירות אינו עולה טפי מפלגא שפיר יוכל המוכר לאוכלן בסתם ורש"י לא קאמר רק בשהלוה בסתם ולא התנו אזי משלשין שיחשבו בבירור אם אינו עולה יותר מפלגא מיהו דברי התומים דחוקים ויותר היה נ"ל דס"ל לרש"י אם מתנה שהמוכר יאכל הפירות א"כ אם לא יתן לו בסוף ולא יצטרך המוכר להחזיר לו הפירות כיון דהשדה נעשית למפרע של מלוה א"כ היה ראוי שהמוכר יחזיר הפירות ואם אינו מחזיר הרי הוא כאילו מכר לו השדה בשוה טפי כגון שהלוהו מאה זהו' ומתנה שהמוכר יאכל פירות תוך שלש שנים הרי נראה שמכרו ביותר ממאה ושוה ק"כ וכדומה והמוכר קונה הפירות ביתרון ממה שהשדה שוה יותר ממה שהיה דמי מכירה א"כ הו"ל כמו פרדיסא דאסר רב וכתבו התוס' לעיל לחלק בין משכנתא לפרדיסא דמוזיל גביה טובא מסתמא וכאן נמי כשאנו אומרין שהשדה מכורה למפרע ללוקח הוה כאילו קנה פירות על שלש שנים ואסור לו לקנות הפירות דמסתמא יתחשבו בזול כמו בפרדיסא לכן איכא איסורא והא דאמרו לעיל בזמן שמוכר אוכל פירות מותר אפשר דס"ל לרש"י דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי שפיר י"ל דדמי כאינו עדיין ברשות מוכר שאוכל הפירות. א"כ י"ל לעיל ת"ק דר"י היינו ר"מ ומותר שפיר במוכר אוכל פירות והכא קאי לדידן דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א"א להתנות שיאכל המוכר הפירות דא"כ נראה דמעכשיו לא עדיף ממכרה עכשיו ביותר ממאה שנתן לו ומתנה שביתרון יאכל הפירות דאיכא איסורא דרבית או אפשר לומר בהיפוך דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ כיון דלהך מ"ד איתא בפרק החובל דף צ' במוכר עבדו ע"מ שישמשנו שלשים יום ס"ל לר"מ ראשון ישנו בדין יום או יומים שהוא תחתיו שני אינו בדין יום או יומים א"כ ע"כ דס"ל קנין פירות כקנין הגוף עדיף קנינו של ראשון מקנינו של השני א"כ לא שייך מעכשיו כלל לסלק אסמכתא שנאמר שהוא שלו למפרע דכיון דהמוכר התנה לאכול הפירות הרי עדיין הוא של מוכר כיון דקנין פירות כקהג"ד וא"כ כאן דקאי אמתני' סתם מתני' ר"מ ס"ל קנין פירות כקהג"ד לא שייך מעכשיו שנאמר שהשדה קנויה לו מזמן המכר כיון דקנין פירות נשאר למוכר והך תנא דברייתא דס"ל בזמן שמוכר אוכל פירות מותר י"ל דס"ל דק"פ לאו כקהג"ד ואינו מגרע המעכשיו וא"ש מיהו נ"ל דרש"י ס"ל בפשיטות דהא התוס' הקשו לעיל דגם מעכשיו אינו מסלק אסמכתא רק בבד"ח ותירצו דהך אסמכתא כיון שעשה לו טובה שהלוהו דעתו לקיים ולא להסמיכו א"כ נראה ודאי בסתמא שאם התנו שמעכשיו יהיה השדה שלו והמוכר יאכל פירות א"כ בסתמא אם לא מייתי ליה המוכר זוזי אם יהיה שלו למפרע יצטרך להחזיר הפירות וכה"ג ודאי אין דעתו להחזיר הפירות בשביל טובת הלואה ששיקע בידו שדה שוה מאתים בודאי מסתמא אין דעתו לקיים שיהיה שלו למפרע שע"י כן יתחייב להחזיר הפירות שכבר אכלן וקשה גזר הנאכל ובודאי הוה אסמכתא גמורה דלא מהני מעכשיו לחוד וא"כ י"ל לפמש"כ לעיל דלעיל מיירי בזמן שמוכר אוכל פירות בענין שאין אסמכתא כגון בבד"ח וכדומה לכן פרש"י דמשלשין הפירות הו"ל אתפיס ג"כ ולא איכפת למוכר כיון שא"ל להחזיר ונדמה לו כאילו קנאו מאז שנתן ל המעות ושפיר קני ובאמת י"ל דרש"י מודה בודאי אם מתנה שאף אל לא יביא המעות ישארו הפירות למוכר ולא ישלם דמיהן רק דכאן קא רש"י אמתני' דהכא דנקט הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן ל כו' הרי הוא שלי הרי הוא שלו ומוקמינן במעכשיו א"כ משמע דשלו הו מעכשיו משמע דגם הפירות שלו וא"כ ע"כ לומר שיצטרך המוכר להחזיר הפירות וזה אינו דבכה"ג הו"ל ודאי אסמכתא שאין דעת המוכר לשל מכיסו ולזה קאמר דמשלשין אותן ואז שפיר הוה שלו השדה למפרע לגמרי עם הפירות משא"כ לעיל בברייתא אתי לאורויי התירא בזמן שמוכר אוכל פירות שמתנה בהדיא שלא יצטרך להחזיר ובכה"ג ודאי שרי ולק"מ ט רש"י וגם לדינא יש לזה פנים שאין סברא כלל לומר שאם נשאר המוכר בשדה ואכל הפירות ולא הביא המעות אף אם אמר מעכשיו שיצטרך לשלם הפירות דבכה"ג ודאי לא גמר ומקני וצ"ע שהפוסקים לא חיל בכך ולא ראיתי מפורש בדברי הפוסקים אי מהני קני מעכשיו אפי לאחר מתן מעות דכיון דלרב נחמן גם בשעת מתן מעות לא קנה אם א אמר מעכשיו א"כ אהני מעכשיו לסלק אסמכתא א"כ י"ל דאפי' של בשעת מתן מעות נמי מהני לסלק אסמכתא או דאפשר דדוקא בשעת מתן מעות מהני מעכשיו לסלק אסמכתא שע"ד כן הלוהו וראי בספר פני יהושע תמה על שלא כתבו הפוסקים בהך דהלוהו על שד