מעיני החכמה ריג

מפורש בשביל הלואתו שהרי אינו מפרש התנאי דוקא בשביל שאחר יתן לו יותר שאפי' לא תהא שוה יותר הוא מתנה שיוחלט לו אבל כאן מפרש שימכרם בדמים הללו וא"כ אם נימא דמותר היה מחוייב להתרצות למכור לזה בפחות וזה רבית מרצון שמתרצה למכור לזה בפחות שהרי כל רבית נותן ברצון ואי לאו דאסור היה מחוייב לקיים מה שפסק לכן אסור שיעשה התנאי שיתרצה למכור בפחות שהרי כבר נעשה הלואה ובשביל המתנת מעותיו מתרצה למכור לזה בפחות שכך היה המדובר ביניהם ודאי רבית גמור הוא אבל במשנה אין המלוה מרוצה להלואה כלל רק למכירה על תנאי ואין צריך לחדש רצון וממילא מוחלט לו אבל כאן שהלוה מתרצה למוכרה לו בשביל מה שפסק לו ודאי הוה רבית כיון שעיקר התנאי אף אם אחר יתן לו יותר הרי הלוה מתרצה לזה מפני קיום תנאי וזה רבית אבל במשנה אין כאן הלואה כלל שמה שמניח לו השדה אינו עושה רק בשביל שאין לו לפדותה והמלוה לא נתרצה רק למכירה על תנאי ואף בלא מעכשיו לא נתרצה המלוה רק שתהא המכירה ולא הוה הלואה אם אינו נותן לו אבל כאן כבר נתרצה המלוה להלואה והלוה שבא למוכרה אחר זמן רב ויש רוצים ליתן לו יותר ע"כ לומר שמה שאינו מוכרם הוא בשביל דשוה לו שכר מעותיו ומקרי רבית

בגמרא מכר לו בית כו' עיין מ"ש בחדושי לי"ד באריכות גדול בסימן קע"ד

בפירש"י ד"ה שלא כו' הא מוקמינן כשמואל כו' לכאורה תמוה דשמואל ס"ל במוכר אחריות לאו ט"ס ונראה דלרש"י משמע מדקאמר אמאי עציבת אי טרפו לה מינך כו' וקשה הרי תנחומין של הבל ניחמן שהרי מסתמא אם יטרפו ממנו לא יהיה ללוה בני חורין דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום ב"ח וע"כ כשלא יהיה לו וא"כ אין זו תנחומין לו דרחוק שיתעשר לכן ע"כ היה ירא מנגזל ובנגזל גם לשמואל אחריות ט"ס כיון שאין כאן מכר הו"ל הלואה וכמש"כ התוס' לעיל דף י"ד גם מדהזכיר פירי משמע נמי בנגזל דב"ח לית ליה פירא ובכה"ג לשמואל נמי ט"ס הוא

ד' סו ע"א גמ' הלוהו על שדהו א"ר הונא בשעת מתן מעות קנה הכל לכאורה נראה טעמא דר"ה דס"ל דבשעת מתן מעות לא שייך ביה דין אסמכתא כלל שהרי לא נתרצה להלוות לו כלל כי אם שיהיה מכירה אם לא יביא לו מעות וא"כ מה"ט לא מקרי אסמכתא דנהי שאין דעתו להקנות הא באמת כל מכירה חשבינן לאונס אלא דהוה אונסא דמנפשיה כדאיתא בפרק חזקת הבתים דף מ"ח וא"כ מה בכך שלא היה דעתו להקנות הא מ"מ המלוה לא נתרצה רק בצד מכירה וא"כ מה"ט ס"ל לרב הונא דלא הוה אסמכתא כלל ואדרבה יש לדקדק למה חשבינן כה"ג אסמכתא לדידן משא"כ לאחר מתן מעות שפיר הו"ל אסמכתא שהרי כבר הלוה לו מיהו כנגד מעותיו ס"ל דקני כמש"כ בתוס' ומה שהקשו המפורשים במאי קני לאחר מתן מעות הא מלוה אינו קונה ונדחקו דבשטר קני ומיירי שעשה לו שטר ודחקו בלשון הש"ס ולענ"ד כפשטיה דש"ס רק דאמר ליה הכי דהכא משמע דהלוהו על שדהו והשדה ממושכנת ביד המלוה א"כ כי מטא זימניה כיון דמיירי בלא מעכשיו לרב הונא אפי' מדין כסף לא קני רק לכי מטי זימניה ולא יהיב ליה א"כ כי ירד אח"כ והחזיק בשדה שפיר קני דכיון דאמר לו יהיה שלך הוה כאילו א"ל לך חזק וקני וקני במה שמחזיק בה בהגיע הזמן ואף דבקנין חזקה בעינן מעכשיו כמש"כ רמ"א בח"מ ססקל"א היינו שאם לא כן פסקה חזקה ראשונה אבל אם אמר לו חזק לאחר שלשים יום ואז תקנה משעת חזקה ואילך שפיר י"ל דקני וא"כ ס"ל לרב הונא דבמה שמסר לו המשכונא לא גרע מאומר לו לך חזק וקני א"כ קני אז כשהגיע זמן ולא נתן לו במה שמחזיק אז כיון שע"פ דבריו החזיק. ואפשר דמשמע להו כיון דע"כ לוה אוכל פירות ע"כ השדה ביד לוה הוא מיהו לקמן לא משמע הכי בתוס'. אלא דקשיא לי לפי מ"ש בח"מ סימן ע"ב סעיף כ"ו במלוה על המשכון דחקו לפדותו וא"ל יהא שלך לא קנה דדחויי קמדחי ליה א"כ קשה גם כאן לאחר מתן מעות נימא דחויי קמדחי ליה ולא ליקני אפי' בלא טעמא אסמכתא ולפי מש"כ דמיירי שכתב לו שטר מחדש א"ש מיהו כבר כתבתי שזה דוחק לפום פשטא דש"ס ועמש"כ עוד בסמוך בפירש"י ד"ה בשעת כו' ואם לאחר מתן מעות התנה אין בדבריו ש כלום עכ"ל הלשון תמוה דהא רב הונא קאמר קנה כנגד מעותיו ואפשר דס"ל לרש"י כמש"כ התוס' דדוקא באמר קני לגוביינא א"כ י"ל כוונת רש"י באם אמר כל השדה יהיה שלך אין בדבריו כלום. ותר נ"ל דרש"י נקט לפום לישנא דמתני' דקאמר אם אי אתה נותן לי הרי הוא שלי משמע שהמלוה מתנה כן והיינו ע"כ בתחילת הלואה די"ל מלוה לו ע"ד כן משא"כ אחר הלואה בודאי לא מהני מה שיאמר המלוה ם אי אתה נותן לי יהיה שלי רק לאחר מתן מעות כנגד מעותיו הוא קני לרב הונא וס"ל לרש"י עיקר הטעם כדפרישית לעיל דרב הונא ל דלא מקרי אסמכתא משום דתליא בדעת מלוה שאינו רוצה ללוות ק שיהיה מכירה על תנאי ולא יתרצה המלוה באופן אחר ולא שייך מר שאין הלוה גומר ומקנה שהרי לא נתרצה המלוה רק למכירה בצד אחד משא"כ לאחר מתן מעות אין בדבריו כלום ר"ל בדברי המלוה דומיא תני' ומאחר שאין המלוה יכול להתנות כרצונו ותליא בדעת לוה לחוד שפיר י"ל דמקרי אסמכתא שהרי הלוה סמכיה דעתיה שיהיה לו לפדות השדה וא"ש דברי רש"י ועיין מש"כ בתוס'

בתוספות ד"ה לאחר כו' וא"ת יקשה כדפריך בסמוך מי קא"ל קני לגוביינא עכ"ל אפשר ליישב דודאי רב הונא ס"ל דלגוביינא לא מקרי אסמכתא אלא די"ל כיון דא"ל קני כולה גם מקצתה לא קני וי"ל דדמיא לקני את וחמור ולפמש"כ רמ"א בסימן ר"ג ור"ט ס"ל לקצת פוסקים דקיי"ל לא קנה כלום אם הקנה דבר שאינו נקנה עם דבר הנקנה לכן ס"ל לקמן דלא קני כלום מיהו רב הונא ס"ל כרב נחמן דקני מחצה כדאיתא ב"ב דף קמ"א א"כ שפיר י"ל דכנגד מעותיו קני מיהת וא"ש עוד י"ל דתליא אי אמרינן פלגינן דיבורא כדאיתא בגיטין דף ט' גבי עצמך ונכסי קנויים לך וכותב כל נכסיו לעבדו א"כ י"ל דאי אמרינן פלגינן דיבורא אף דלא קני הכל כפי דבריו מ"מ קני כנגד מעותיו עכ"פ ורב הונא בר' נתן לקמן ס"ל דלא פלגינן דבורא ואפשר לומר עוד בטעמא דרב הונא דס"ל דקני כנגד מעותיו היינו משום דהוא משכונא ביד המלוה וכיון שאמר לו שיהיה שלו עכ"פ יכול לגבות ממנו וס"ל לרב הונא דגם תפיסה מהני בקרקע רק דבעלמא מקרי תפיס שלא ברשות אבל כשאמר לו שתהיה שלו מקרי תפיס ברשות לכן יכול לתופסה לגוביינא עכ"פ ואפשר לומר דרב הונא לשיטתו דס"ל שעבודא לאו דאורייתא א"כ עיקר השעבוד אינו חל מן התורה אלא משום נעילת דלת ובמשכונא י"ל דקרקע זו שמשכן אצלו משועבדת לו מן התורה עכ"פ לכן באמר לו שתהיה שלו עכ"פ כיון דעיקר שעבודו על זו הקרקע שפיר גבי מינה ולקמן פריך לדידן דקיי"ל שעבודא דאורייתא א"כ כל הקרקעות משועבדים לו לכן לא קני אפילו נגד מעותיו ששיעבודו חל על כל נכסיו והכא רב הונא תלמידיה דרב כרב ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא חל עיקר שעבודו על המשכונא לכן קני נגד מעותיו לגוביינא עכ"פ

בגמרא א"ל אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר כו' לכאורה תמוה מה תירץ לו בזה הא מ"מ איך קיבל ממניומי נגד המשנה וכי לא ידע המשנה ואפשר לומר דבלא"ה כתבתי דיש לדקדק איך שייך כאן אסמכתא כיון דמיירי בלא מעכשיו א"כ למה לא יקנה דאי לא גמר בדעתו לקנות א"כ כיון דלא אמר מעכשיו ולא הקנה לו רק לאחר שלש שנים א"כ הוה כאומר קני לאחר שלשים יום וא"כ יכול לחזור מקודם שהגיע הזמן א"כ היה לו לחזור בפירוש אם לא רצה להקנות ואם אמר לו מעכשיו שייך יותר לומר אסמכתא שאם תמצי לומר שיקנה לא שייך שיחזור וי"ל דלא גמר ומקנה משא"כ בלא אמר מעכשיו לא שייך לומר לא גמר ומקנה שהרי יכול לחזור לכן היה אפשר לומר דבלא"ה כיון דלא קני מיד הוה המעות מלוה אלא דבקדושין במקדש בכסף לאחר שלשים יום קיי"ל דמקודשת אפי' נתאכלו המעות כדאיתא ר"פ האומר דף נ"ט דהני זוזי לאו למלוה דמי ולא לפקדון דמי כיון דבתורת קדושין אתי לידה א"כ י"ל כאן לכך לא קני בלא מעכשיו דהוה מעות מלוה ואין לומר דבתורת מכר אתי לידיה דכיון דבתחילה הוה אסמכתא לא מקרי בתורת מכר מיהו לפי שיטת הרמב"ם מלוה קונה במכר והכי ס"ל לרב נחמן לעיל פרק הזהב דף מ"ו ע"ב כיון דס"ל לרב נחמן פירי לא עבדי חליפין ומוקי למתניתין דיש דמים שהם כחליפין ומלוה קונה לפי שיטת הרמב"ם ואי מלוה קונה א"כ בלא מעכשיו לא שייך אסמכתא דנהי דבתחילה הוה אסמכתא מ"מ בסוף שלא פדה לא מקרי אסמכתא וא"כ י"ל דרב נחמן דס"ל דלא קניה אפי' כנגד מעותיו י"ל איפכא דהיינו דוקא באמר מעכשיו שאין יכול לחזור מקרי אסמכתא משא"כ בלא אמר מעכשיו לא מקרי אסמכתא שהרי היה בידו לחזור וא"כ א"ש אני אומר אסמכתא קניא היינו בלא מעכשיו דבסוף אינו אסמכתא א"כ כי קאמינא לא קני הוא במעכשיו דוקא ופריך ולמניומי קשיא מתניתין ומסיק איפכא דבלא מעכשיו ה"ל אסמכתא טפי ומה שאינו חוזר י"ל מחמת כיסופא כדלקמן מיהו לשיטת רוב הפוסקים דמלוה אינו קונה במכר י"ל עיקר טעמא דהוה אסמכתא משום דמעיקרא לא מקרי בתורת מכירה ולא קני מטעם מלוה ועמש"כ בסמוך בלשון התוס' וא"כ ליתא למש"כ

בתוספות ד"ה ומניומי כו' וא"ת בלא מניומי נמי קיבלה וכו'. ולפי מש"כ לק"מ דהא למסקנא באמת מעכשיו מהני וא"כ הכא בלא מעכשיו איירי א"כ י"ל לפמש"כ דאדרבה בלא מעכשיו הא יכול לחזור וא"כ אי לא גמר ומקני יחזור בו וצ"ל דס"ל דהא לא מקרי בתורת מכירה אתי לידיה א"כ י"ל דלא דמי כלל לשאר אסמכתא דכאן כיון שיכול לחזור ולא חזר שפיר י"ל דס"ל דאע"פ דמעיקרא הוה אסמכתא מ"מ מקרי בתורת מכירה אתי לידיה ושפיר קני וכן אם נימא דלא קני אפי' בלא טעם מלוה והיינו כדפרישית לעיל שקונה בחזקה מ"מ י"ל דס"ל כאן קני טפי כיון דיכול לחזור ומאן דאמר הכי לא קני ע"כ לומר דמה שאינו חוזר בו הוא מחמת כיסופא א"כ לא דמי כלל לשאר אסמכתא שאם תמצי לומר שקונה הרי לא יוכל לחזור ושפיר אמרינן כיון דבידו לחזור ולא חזר ודאי גמר ומקני ולא דמיא כלל לשאר אסמכתא וא"צ לדחוק כלל

בא"ד ומיהו לרב הונא יש ליתן טעם כו' דבשעת מתן מעות כו'