מעיני החכמה רי

דאם יקויים המקח והיינו שיקנה הגוף במותר המעות מ"מ אם יחזור בו המוכר יתבע ממנו הדמים ולא יכול לומר מכרתי לך הפירות בדמים הללו שלא לקח הפירות בדמים הללו רק ע"ד שיקנה לו הגוף. במותר הדמים וא"כ אכל בשכר מקצת דמים שנתן מיהו אכתי י"ל דינכה לו מה שאכל כיון שאין כאן מכירה מיהו נראה דמ"מ יש איסור בזה שהרי אפשר שיאכל הפירות זמן רב יותר משווי הדמים שנתן וא"כ בפירות לחוד נמי איכא איסור דלא גרע מפרדיסא דאסר רב לקמן ואפי' שמואל לא שרי רק משום תיוהא וזה לא שייך הכא שהרי לא נתן קצבה לשנים שיאכל הפירות וא"כ בפירות גופייהו נמי איכא איסורא

בתוספות ד"ה רב הונא ולא רצו לפרש לוקח אוכל פירות עיין מיש במשנה ונראה עוד דודאי במתני' דנקט אסור אי קאי אלוקח שפיר י"ל שבתחילה התנה שהלוקח יאכל פירות ולכי מייתת קני ואין לומר איך התנה אימתי שתרצה הא אפשר שלעולם הלוקח לא ירצה י"ל דאם יראה שאין מביא לו מעותיו בזמן שקיוה יוכל לחזור מן המכירה לגמרי כיון שלא הקנה לו מעכשיו ושפיר יתכן שיתנה כה"ג משא"כ שיתנה שיקנה מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה א"כ איך יתנה אימתי שתרצה שהרי לעולם לא ירצה מאחר שקנה מיד ולהכי מפרש לקמן דקא"ל זוזי ליהוי הלואה גבך וסתם הלואה הוא ל' יום ובזה מיושב מ"ש בנ"י דהקשה ל"ל לומר זוזי ליהוי הלואה הא סתמא נמי הוה הלואה: ולפ"ז י"ל שהוצרך לפרש כן דלא נטעי דקאי אמתני' בא"ל אימת שתרצה ובכה"ג ודאי לאו בשופטני עסקינן שיקנה לו מעכשיו והמעות ישלם אימת שירצה מיהו י"ל דבאמת י"ל כוונת התוס' כך כיון דלא נתן לו רק מקצת דמים א"כ י"ל שלכך התנה שיאכל המוכר הפירות כל זמן שלא יביא לו יאכל המוכר הפירות ולכך אסור אך י"ל בודאי בהתנה בסתמא שיאכל המוכר פירות כל זמן שלא יביא לו מותר המעות אין לתלות באיסור די"ל דהמוכר מקנה לו הגוף מהיום ופירות לאחר שיביא שארית המעות ואין כאן שכר המתנה שעדיין לא מכר לו הפירות ושייר הפירות לעצמו עד שיביא לו מותר המעות ולכן אין איסור רק בא"ל בפירוש זוזאי ליהוו הלואה גבך דמשמע שאינו נותן לו מותר המעות בתורת שיקנה בו הפירות רק בהלואה בעלמא ומקנה לו גוף ופירות מיד ולהכי אסור למוכר לאכול פירות משא"כ במתני' דא"ל אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך יש לפרש ששייר הפירות לעצמו וליכא איסורא דעדיין לא מכר לו הפירות עיין בסמוך

בגמרא הא דאמר קני מעכשיו כבר כתבתי דיש לדייק למאי נ"מ מפרש מר הכי ומר הכי כיון דאיכא לפרושי מתני' כמר וכמר ונראה דמשמע ליה לאוקמה במעכשיו דהכי דייק לישנא דמתני' דנקט מקצת דמים ואמר טול שלך והבא מעות ולמה נקט בלישנא מעות. ונראה ע"פ רש"י לעיל דדמים מקרי חלופי בדבר שנתן וא"כ שפיר נקט דמים כיון שקונה במקצת השדה כולה מקרי דמים כמו שפרש"י לעיל דף ס"ג משא"כ אי לא אמר ליה מעכשיו אם כן במקצת שנתן לו קנה דהא א"ל לכי מייתית קני ועדיין לא קנה וה"ל כאילו הקנה לו אחר שלשים יום ויכול לחזור קודם ל' הה"ד כאן יכול לחזור קודם שיתן מותר המעות א"כ עדיין לא קני כלל וא"כ לא מקרי דמים שהרי אין זה אלא כמלוה אצל המוכר ורב הונא אפשר דס"ל כריש לקיש בקדושין פרק האומר דבלא בא אחר וקדשה תוך ל' אינה חוזרת א"כ הה"ד כאן המוכר אין יכול לחזור בו מן המכירה א"כ הוה מכירה במקצת ואפילו אי ס"ל כרבי יוחנן דיכול לחזור י"ל דמ"מ מקרי דמים שהם דמי מכירה ונ"מ דאילו במלוה אינו קונה כדאיתא בקדושין דף מ"ז אבל הני זוזי דבתורת מכירה אתי לידיה שפיר יכול לקנות באותן המעות אפי' נתאכלו דלאו למלוה דמי ולאו לפקדון כדאיתא בפ' האומר א"כ שפיר הקנין נעשה במקצת דמים שנתן כיון דבתורת מכירה אתו לידיה וקמ"ל דאפ"ה אסור ללוקח לאכול פירות כיון דאכתי לא קני לגמרי ודו"ק

בגמרא עני רבא בתריה פעמים ששניהם מותרים דא"ל קני כשיעור זוזך פרש"י והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות קרקע המגיע כו' וקשיא לי מאי קמ"ל פשיטא שכל אחד אוכל משלו ואפשר לומר דקמ"ל למאי דקיי"ל בא"ל חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם והלוקח נוטל כחושה נמצא שלא קנה הלוקח רק הכחוש הגרוע וקמ"ל דשניהם מותרים לאכול כל הפירות דהיינו בשנה ראשונה יאכל המוכר כל הפירות ובשניה יאכל הלוקח כל הפירות וא"כ הוה מצינן למימר דבשכר שמניחו לאכול בשנה ראשונה חלק הכחוש מניחו בשנה שניה לאכול חלק המוכר שהוא המובחר והוה שכר המתנת החלק הראשון ואפ"ה שרי והטעם י"ל דבכה"ג רבית קרקע הוה כמ"ש התוס' לעיל דרבית קרקע בקרקע לא אסור מן התורה ובכה"ג ליכא איסורא אפי' מדרבנן מיהו י"ל לשיטת הרמב"ם דס"ל דאין יכול להקנות דבר שאינו קצוב י"ל שמכאן ראיה לדבריו וי"ל דקמ"ל בא"ל קני כשיעור זוזך מעכשיו והיינו כפי מה שיביא מעות יקנה לפי האמת וא"כ י"ל דלא קני רק במה שכבר נתן לו מעות דידוע מה קנה משא"כ שיקנה כשיביא לו אח"כ ה"ל דבר שאינו קצוב שהרי אינו ידוע כמה יביא לו וא"כ אף אם מביא לו למחר מקצת מעות ומשלם לאחדים וגם הקנה לו מעכשיו אפ"ה שניהם מותרים לאכול הפירות דהיינו המוכר יכול לאכול פירות אע"ג דהקנה לו מעכשיו שהרי לא קנה רק כפי מה שנתן לו אע"ג דא"ל מעכשיו מ"מ לא מהני ליה מעכשיו להשאר כיון שאינו ידוע כמה יתן היום וכמה יתן למחר והוא הקנה לו כשיעור זוזי מעכשיו שפיר מצי מוכר לאכול הפירות כ"ז שלא נתן לו שארית המעות והלוקח יאכל כפי מעותיו שיתן אח"כ ולא הוה רבית מה שאוכל המוכר שכל זמן שלא נתן לו מעות לא קנה כלום המותר רק משעה שנותן מעות הוא שקונה כפי השיעור וא"כ איכא רבותא טובא במה שהמוכר אוכל פירות ולא הוה רבית כיון שאינו קונה דבר שאינו קצוב וטובא קמ"ל וזה ראיה להרמב"ם. עיין בנ"י בשם הרשב"א שדייק מדאמר משלשין את הפירות ולא משכח התירא ש"מ דרבית ע"מ להחזיר אסור דאל"כ שניהם יכולים לאכול הפירות שאם המוכר יאכל הפירות ויביא לו הלוקח המותר יחזיר לו פירות שאכל וכמו כן יוכל הלוקח לאכול הפירות שאם לא יביא לו יחזיר לו הפירות והקשה נ"י איך קאמר רב הונא בריה דר"י מאן תנא שניהם אסורים דלא כר"י דאמר צד א' ברבית הא אי פליגי בצד א' ברבית ע"מ להחזיר לכ"ע שרי ותקשי למ"ד דפליגי ברבית ע"מ להחזיר ולכאורה היה נ"ל ליישב דהך מ"ד דס"ל רבית ע"מ להחזיר שרי היינו דוקא לעיל דאם תשיג יד הלוה למעות יצטרך להחזיר לו הפירות וגם השדה שהרי לא מכרה לו מעולם משא"כ הכא י"ל דאין הלוקח יכול לאכול הפירות כיון שמכר לו מעכשיו כיון דהתנה אימת שתרצה א"כ יאכל הפירות ולעולם הברירה בידו להביא לו המעות ולא יביא לו המעות לעולם ואם נימא שהמוכר יאכל פירות י"ל אע"ג דמתנה ע"מ להחזיר מ"מ י"ל כיון שלא מכר לו רק ע"מ שיתן לו מותר המעות א"כ אי אמרינן נתינה בע"כ לא שמיה נתינה א"כ אם לא יקבל המעות מדעתו לא הוה נתינה וא"כ אם יראה שיאכל הרבה פירות לא ירצה לקבל ממנו המעות כיון שיראה שרבו הפירות שאכל לא ירצה לקבל המעות ונתינה בע"כ לא שמיה נתינה ובע"כ יצטרך לוותר לו הפירות ולכן אסור טפי ואפי' אי רבית ע"מ להחזיר שרי הכא אסור וא"כ לא קשיא למאן דס"ל רבית ע"מ להחזיר שרי מהך דשניהם אסורים. וא"כ י"ל דרב הונא בריה דרב יהושע ס"ל דלכך אסור הכא משום דס"ל נתינה בע"כ לא שמיה נתינה ולכן הכא אסור ע"מ להחזיר משא"כ לעיל שעדיין אינו מוכר לו רק כשלא הביא לו מכאן עד ג' שנים לא היה התנאי רק כשלא יביא לו ואם יביא לו בע"כ צריך לקבל שלא מכר לו רק על תנאי זה וא"כ התם שרי ע"מ להחזיר שבע"כ צריך לקבל ממנו מיהו למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה שפיר מוכח כדברי רשב"א דרבית ע"מ להחזיר אסור וא"כ דברי הרשב"א הם אליבא דהלכתא דקיי"ל שמי' נתינה ורב הונא בריה דרב יהושע דאמר דפליגי בצד א' ברבית י"ל דס"ל דלא הוה נתינה א"כ שפיר אסור היכא דלא ירצה לקבל המעות ובע"כ יצטרך להתפשר עמו ליתן לו שכר המתנת המעות:

מעיני החכמה פרק חמישי איזהו נשך מה"ב (ככר כתבתי בחדושים ומה שנוסיף לי אכתוב בס"ד

) דף ס ע"ב בתוספות ד"ה למה כו' וא"ת ולמה שינה כו' נ"ל ליישב דכבר כתבתי דקשה איך קאמר אי דאוזיף מאה במאה כו' וקשה איך ס"ד שזה רבית דאורייתא דהא סאה בסאה אינו אלא מדרבנן וגם מעיקרא קאמר הש"ס בפשיטות דשביק לרבית דאורייתא ונקט רבית דרבנן לכן אפשר לתרץ קושית התוס' דודאי להכי נקט נשך בכסף ורבית באוכל לאשמועינן הא גופיה והוא דבודאי בכסף סלע בחמשה דינרין הוא נשך בהחלט דאף אם יוזלו פירות מ"מ במטבע לא שייך יוקרא וזולא כדאיתא בפרק הזהב א"כ בין מעיקרא בין בסוף הוה נשך ותרבית אבל באוכל משכחת לה שלוה סאתים בשלש אם הוזלו אח"כ ובשעת הלואה היה שוין סאתים בסלע ובשעת פרעון שנותן לו שלש אין שוה ג"כ רק סלע א"כ בסוף אין שייך בו רבית שאין שוה יותר דלעולם נקרא תרבית מצד הכמות שהרי מקבל שלש בעד שתים וא"כ באוכל מקרי רבית דוקא משעת נתינה שפסק סאתים בשלש אף שלבסוף אפשר דלא יתרבה שלא יהא שוה יותר משא"כ בכסף לא שייך לחלק בין תחילה לסוף וא"כ מה דכתיב במרבית לא תתן אכלך אתי לאורויי דבתר מעיקרא אזלינן כיון דבשעת נתינה רבית הוא אף שיוזל אח"כ מ"מ מקרי רבית סאתים בשלש וקמ"ל מה דנקרא רבית בשעת נתינה איכא איסורא וכספא טיבעא הוה א'כ לא משכחת לה שיהיה רבית בשעת נתינה ואח"כ לא יהיה רבית רק באוכל שהוא פירות וא"כ מוכח כן לפי המסקנא דלהכי שינה הכתוב לאורויי דבתר מעיקרא אזלינן וא"כ תו לא קשיא מה שהקשה הא סאה בסאה פשיטא לן דהוא דרבנן די"ל דכך המשך הש"ס מדשביק רבי