מעיני החכמה רט

קשיא דליתני כליו ובהמחת

בגמרא אמר אביי האי מאן דמסיק כו' רבא אמר חמשא מפקינן מיניה לכאורה היה נ"ל דאביי ורבא לשיטתייהו דפליגי בתמורה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד דאביי ס"ל אי עביד מהני וכבר קני ליה ולא מפקינן מיניה רק ד' משא"כ רבא דס"ל אי עביד לא מהני א"כ כיון דבאיסורא אתא לידיה וכולו בתורת רבית לא קני כלל מה שנתן לו ונתחייב לו ה' אלא דקשה לפ"ז בגלימא ל"ל טעמא דלא נימא גלימא דמכסי ביה גלימא דריבתא היא תיפוק ליה בלא"ה דלא קנאו ולפמ"ש בס' גידולי תרומה הביאו בספר משנה למלך ספ"ח דנסתפק אי מחל הגלימא אי מפקינין מיניה י"ל דמה"ט אפי' מוחל הגלימא לא שרינן ליה דלא נימא גלימא דמכסי ביה כו' מיהו לפמ"ש במשנה למלך שם דמהני מחילה א"כ לימא נמי האי טעמא דלא קני ליה להגלימא כלל כיון דנתנה לו באיסור ול"ל טעמא דלא נימא גלימא דמכסי ביה כו' ואפשר לומר דבלא"ה קשה לפמ"ש התוס' לעיל דרבא ס"ל רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים והכא קאמר רבא בהדיא מפקינן מיניה ואפשר לומר דנהי דלא מפקינן בדיינין מ"מ אם עדיין לא פרעו הלוה ומעכב המעות עד שיחזיר לו הרבית לכ"ע יכול לעכב ולהכי קאמר בחיטי חמשא מפקינן מיניה דכל זמן שלא פרעו הלוה יוכל לעכב דמי הלואה עד שיחזיר לו הרבית ולהכי קאמר דמפקינן מיניה כיון שעדיין לא פרעו והיינו בדבר שאינו מסויים וצ"ל אע"ג דרבא ס"ל אי עביד לא מהני מ"מ הכא גלי קרא דמהני שלא ניתן להשבון וי"ל דהיינו דוקא שאין הב"ד כופין להחזיר משא"כ אם הלוה לא פרע יוכל לעכב עד שיחזיר לו מה שנתן לו בתורת רבית א"כ י"ל דבגלימא צריך טעמא דלא נימא אפי' כבר פרעו לגמרי מפקינן מיניה משום דהוה דבר מסויים מיהו בתמורה משמע דמהא מוכח דאביי ס"ל רבית קצוצה יוצאה בדיינים מדאמר מפקינן מיניה אלא די"ל ודאי לאביי דס"ל אי עביד מהני מוכח מדאמר מפקינן דס"ל יוצאה בדיינים דאל"כ כבר קנאו דמתנה בעלמא הוא ואפילו לא פרע ליה עדיין משא"כ לפי האמת דס"ל אי עביד לא מהני ונהי דגלי קרא דלא ניתן להשבון היינו דוקא בכבר פרעו אבל בלא פרעו שפיר יכול הלוה לעכב הפרעון דלא גלי קרא רק בכבר פרעו דכבר נתיאש מן הרבית אבל בלא פרעו עדיין יכול לעכב עד שיחזיר לו אבל לאביי דס"ל אי עביד מהני גם בלא פרעו כבר איירי ולא דייק התם רק דאביי בע"כ ס"ל דיוצאה בדיינים

בגמרא משום דא"ל סברת וקיבלת. לכאורה קשה הא זהו תרבית בלא נשך דשני זוזים הנשארים ליכא נשך לגבי לוה שהרי הלוה אינו מפסיד שהרי אינו שוה יותר מעשרה ונהי דסבר וקיבל וי"ל דלדידיה שויא תריסר מ"מ לא שייך לחשוב כן על הלוה שאינו מפסיד יותר מעשרה ונראה כיון דכבר מסיק ביה תריסר זוזי דרביתא ועביד ליה שומא בתריסר א"כ אינו יוצא ידי חזרת השומא שניתק לעשה עד שיחזיר לו תריסר אלא דבלא נתן לו רק יו"ד א"כ מיד כשפוסקין בלא השנים הנשארים תיקן הלאו בהני עשרה משא"כ בקיבל בתריסר א"כ נתקיימה השומא בתריסר ולכן צריך להחזיר לו תריסר ומזה ראיה לדברי (מהרש"א) דדוקא בשכירות שאי אפשר להחזיר גוף הדבר אבל בנותן לו כלי שוה ג' בד' די שיחזיר לו הכלי ועיין מ"ש בחדושי לח"מ סימן קס"א סקי"ב

במשנה מרבין על השכר כו' כיצד השכיר לו את וחצר יש לדייק אמאי נקט ברישא חצר ובסיפא נקט שדה ולא נקט בית ברישא ולכאורה נ"ל ברישא נקט רבותא וניישב דברי ר"א מטוך שהביא בב"י סימן ק"ס שסובר דאם תובע שכירות יוכל לתבוע הריוח והביא ראיה ממתני' דמכות דעדים זוממין שמין כמה אדם רוצה ליתן שיהיה בידו אלף זוז לשלם לאחר שלשים או לעשר שנים וקשה הא הוה רבית אלא ודאי בשכירות יכול לתבוע הריוח והרב בג"ת תמה עליו ממתני' דמרבין על השכר דהכא דמאי קמ"ל משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הא בלא"ה בשכירות לא שייך רבית ונראה דס"ל להר"א מטוך כמ"ש לעיל בר"פ דעושק מקרי ניתק לעשה שישיב העושק אך זה אינו שייך אם כבש שכר לזמן מה א"כ אכתי עשקו הזמן ואיך ניתן לתשלומין וס"ל הר"א מטוך שגם זה ניתן לתשלומין שיכול לשלם מה שהפסיד בעיכובו א"כ מה שמשלם אינו רבית רק תיקון הלאו שעשקו ועבר בלא תעשוק לאו רבית מקרי רק קיום עשה דהשבה של העושק דעליה רמיא לתקוני מה שעשקו והפסידו ולכן הזהירה התורה על בל תלין ג"כ שלא יפסידנו וזמן שצריך ליתן לו שכרו שאליו הוא נושא את נפשו וא"כ י"ל דס"ל הר"א מטוך כהך דיעה דבש"ע ח"מ סימן כ"ט דעל שכר קרקע אינו עובר וא"כ מה שנתחייב לו מקרקע לא הוה רק הלואה בעלמא ואסור ליתן רבית ואין חילוק בין שאר מלוה לשכר קרקע וא"כ מיושב שפיר מתני' דאיירי בשכירות חצר שהוא קרקע שאין עוברין עליה שפיר שייך בית וא"כ אתי שפיר דלא נקט בית משום דבבית איכא פלוגתא אי אמרינן תלוש ולבסוף חברו הוה כקרקע ואי אמרינן דהוה כתלוש א"כ דהיינו טעמא משום דבשכירות מותר ליתן רבית כדברי ר"א מטוך הכי קמ"ל בחצר שעיקר תשמישו הוא הקרקע בודאי לא עבר עליה הכי קמ"ל דשרי משום שכירות ובזה מיושב נמי מה שהקשה לו להר"א טוך הרב אחיו מהני דמנטרי באגי פוקו וסייעו ולפמ"ש לק"מ דשם וה הרבית בשכר קרקע ובשכר קרקע שפיר מיקרי רבית ולק"מ ובזה מיושב מה שתמה במשנה למלך עוד עליו אמאי יתחייב מה שהיה יכול להרויח הא קיי"ל המבטל כיסו של חבירו פטור ולפמ"ש ניחא דהמבטל כיסו ליכא שום חיוב עליו משא"כ הכא שמחוייב לקיים מצות השבה ומחוייב לתקן גם עושק הזמן שעשקו ולא מיתקן בענין אחר עד שישיבנו לו ולק"מ ודו"ק אמנם באמת אין צריך לכל זה דבלא"ה לפי הסברא שכתבתי לא שייך רק באם שכבר היה מוטל עליו לשלם שכרו ועשקו ולא פרעו משא"כ במתנה מתחילה בכך אין כאן תורת עושק מעולם וא"כ אי הוה שכירות משלם מיד והיה אומר לו אם מעכשיו בעשרה ובשכר המתנה תתן לי י"ב ודאי רבית גמורה דלא שייך לומר שמשלם בעבור עשה דהשבה המוטלת עליו שמעולם לא הוטלה עליו מצוה זו וא"כ הוה רבית ולא דיבר הר"ר אליעזר רק בכבר נתחייב לו השכירות שמשלם לו לקיים העשה ולכן בהני דמנטרו באגי שמתנה כן לכתחילה ודאי שייך ביה איסור רבית כמו בהלואה וזהו ברור ונכון בישוב דברי ר"א מטוך לכן הביא במ"ל שהג"ת פוסק דהוה ספיקא דדינא וכ"ש כפמ"ש ישוב ברור ונכון

שם במשנה ואם של חודש בחודש סלע לחודש כו' יש לדייק ג"כ למה לא נקט בגווני דסיפא בפשיטות ואם בסוף שנה בי"ב ולמה נקט סלע לחודש ויש לומר עפמ"ש הריב"ש בתשובה דלקמן שרינן אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי הוא שלך ולא הוה רבית אף על פי שהשדה שוה יותר משום שאפילו נותן לו בסוף שלש שנים אין צריך ליתן לו יותר ובפעם א' מתרבה ומתחייב בכל השדה ולכן לא הוה רבית אם אמר ואם בסוף אתה נותן לי י"ב א"כ לשונו סותר דמעיקרא קאמר אם מעכשיו בעשרה משמע כל שאינו מעכשיו בי"ב והדר קאמר אם מכאן עד יב"ח בי"ב משמע שכל שנותן לו קודם יב"ח לא יתן רק עשרה וא"כ היה יכול לסלקו ברגע קודם יב"ח וא"כ מתרבה ברגע א' ובכה"ג לאו רבית הוא ולכן קמ"ל דאפי' אם אומר סלע בכל חודש א"כ בודאי הוה משום דמקדים מוגר ליה בפחות ואפ"ה שרי ובסיפא קמ"ל רבותא באיסורא דלא נפרש אם לגורן דוקא משום רגע א' יתן לו י"ב דמסתמא בשכר המתנה הוא ואסור

בתוספות ד"ה שכירות כו' וא"ת דבפ"ב דבכורות דרשינן שנה כו'. לכאורה נ"ל ליישב דכאן אי אפשר לפרש דשנה בשנה היינו שכל השנה זמן שכירות דא"כ היכא כתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר משמע שאין לו שהות יותר מלילה א' או יום בשכיר לילה א"כ אי אפשר לומר שיש לו זמן כל השנה רק דהוה ס"ד דבתחילה צריך להקדים ועובר על בל תלין בתחילה: בגמרא אמר רב נחמן טרשא שרי. עיין רמב"ן במלחמות שפירש טרשא הוא רבית חרש שאינו נשמעת שלא קצץ לו בפירוש אם מעכשיו בכך וכך וקשה לפ"ז מאי קשיא ליה לרמב"ח ממתני' הא ודאי דידע פירוש טרשא שהוא רבית שאינו נשמע וא"כ אינו בכלל מה שנאמר במתני' בפירוש אם מעכשיו בכך וכך לא מקרי טרשא וי"ל דס"ד דהיינו באומר אם מעכשיו אעפ"כ מקרי רבית חרש שאינו נשמע דאפשר שבאמת שוה יותר וקאמר אם מעכשיו אני מוזיל לך ואם לגורן הריני מוכרו בשויה וא"כ לא נשמע הרבית עד שיאמר בפירוש אם מעכשיו אני מוכר לך בשויה ואם לגורן תתן יותר משויה ולהכי ס"ד דגם במתני' ה"ל למשרי

דף סה ע"ב במשנה מכר לו את השדה כו' אסור פרש"י דהיינו בדא"ל מעכשיו והיינו כרב ענן אע"ג דרב הונא מפרש מתני' דמוכר אוכל פירות וא"כ ליכא איסורא רק אלוקח מ"מ ניחא לפרושי כפשטיה דאסור משמע שאין שום היתר לאכול הפירות ולרב הונא דמסיק דשרי מוכר לאכול הפירות צ"ל הא דנקט אסור סתמא היינו משום דבסתמא לוקח שדה ליהנות מפירות מיד דאל"כ למה לו ליקח ולהכי קאמר דאסור לאכול הפירות וא"כ למה לו ליקח ובזה מיושב דלא מפרשינן לוקח אוכל פירות כמ"ש התוס' דא"ל קני מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה דא"כ קשה איך נקט אסור בסתמא שהרי סתמא קונה הלוקח ליהנות בפירותיו ועיין מ"ש בגמרא עוד בזה

בגמרא מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר אוכל פירות ולפ"ז אסור דנקט במתני' אלוקח קאי כמ"ש במשנה ויש לדקדק מאי נ"מ אי מפרשינן במתני' הכי או הכי כיון דלענין דינא לא פליגא ונראה דרב הונא לשיטתיה דס"ל לקמן אסמכתא קניא אפילו בלא מעכשיו דלרב נחמן מתרצינן דאיירי במעכשיו וא"כ לרב הונא סיפא מיירי בלא מעכשיו ולהכי מפרש גם רישא בלא מעכשיו משא"כ רב ענן י"ל דס"ל מתני' במעכשיו דאסמכתא לא קני' וע"כ במעכשיו מיתוקמא הך דהלוהו ולהכי מוקי גם רישא במעכשיו אלא דקשה דלפ"ז רישא משנה יתירא היא לגמרי דהך דאסור ללוקח לאכול ה"ל לאשמעינן בהך דהלוהו על שדהו דאסור ללוקח לאכול הפירות וא"כ לא צריך רישא כלל ונראה דקמ"ל דלא נימא ברישא דבמקצת דמים שנתן לו קנה הפירות שבשדה עד זמן שיתן לו המעות לקנות הגוף וא"כ אין כאן רבית רק שבמקצת המעות קנה הפירות עד שיתן מותר המעות דהכי משמע לישנא דהבא מעות וטול את שלך ולהכי קמ"ל דכיון דאם יחזור בו המוכר דהאי בלא א"ל מעכשיו יכול לחזור בו יוכל לתבוע ממנו מקצת דמים שנתן לו שלא נתן לו רק אדעתא שיקנה כל השדה במותר הדמים הוה רבית אפי' נימא