מעיני החכמה רח

אבל ודאי להך אוקימתא מיירי מתני' ג"כ כמו רב נחמן ודו"ק

בגמרא מ"ד הלוהו כ"ש הלוני כו' לפי מה שהבין בב"י בדברי שהרמב"ם פ"ו שכתב שלא ידור בחצרו חנם אע"פ שהחצר אינה עשויה לשכר ואין דרך בעה"ב להשכיר כו' ואם לא העלה ה"ז אבק רבית לפי שלא התנה עמו בשעת הלואה וכתב ב"י סימן קס"ו דמשמע מדבריו דהלוני ודור בחצרי רבית קצוצה הוה וכתב ב"י הטעם דהוה כשוכרו עכשיו וקשה לפ"ז סוגית הש"ס דקאמר כ"ש הלוני משמע דכולהו בגווני חדא מיירי ואיך נפרש צריך להעלות לו שכר דלעיל היינו לכתחילה וכאן נפרשהו על דיעבד דהוה רבית קצוצה ובאמת דחוק לפרש שיהיה חילוק בין הלוני להלוהו כמ"ש הב"י ולכן נ"ל גם לדעת הרמב"ם בהלוני נמי לא הוה רק אבק רבית והוא ע"פ מ"ש לקמן בדף הסמוך דכל תנאי דה"ל ללוקח לאתנויי ואתני המוכר פיטומי מילי בעלמא נינהו וא"כ גם כאן שהוא טובת המלוה לא הוה רק פיטומי מילי ולאו תנאה היא ואע"פ דכתבו התוס' לקמן דאם בתחילת הדברים פתח אמכור לך על תנאי זה תנאי גמור הוא י"ל דזהו דוקא לקמן שהיא טובת הלוקח משא"כ הכא כיון דחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר א"כ אין לו טובה כלל ולא הוה רק פיטומי מילי ולמה נימא דהוה כשוכרו מעכשיו שא"כ היא באיסור ומה"ט נ"ל אפי' עביד למיגר לא נימא דאדעתא דהכי הלוהו כיון דא"כ יהיה רבית קצוצה ולכן אמרינן דלא השגיח כלל על תנאי הלוה ולא הלוהו דוקא אדעתא דהכי ולא הוה תנאי א"כ גם בהלוני לא הוה טפי מאבק רבית דאין לנו לחייב את המלוה להחזיר שהרי לא התנה עמו שע"ד כן מלוהו ושפיר מקרי פטומי מילי וא"ש דהלוני והלוהו שוין לשיטת הרמב"ם ג"כ והרמב"ם שכתב שלא התנה היינו תנאי גמור כשהמלוה מתנה ואומר אלויך ע"מ שאדור בחצרך בכה"ג י"ל שזה כאילו שוכרו עכשיו כמ"ש ב"י ולהכי נקט הלוני ודור בחצרי ולא נקט אלוך ואדור בחצרך דבכה"ג ה"ל ר"ק

דף סה ע"א בתוספות דל"ה ניחא ליה וא"ת בלאו ה"ט נמי פטור דהא תנן גזל עבדים כו':

לכאורה י"ל התם דמשלם כשעת הגזילה היינו משום דס"ל עבדי כמטלטלי דמי וא"כ נגזלין וכיון דנגזלין אין צריך לשלם שכר פעולה כמבואר שם בהדיא בגמרא דפריך ארב וסבר רב עבדא כמקרקע וא"כ לפי האמת דקיי"ל כמקרקע דמי צריך ע"כ לטעמא דלא נסתרי עבדיה דאל"כ צריך לשלם שכר פעולה כיון דאין נגזלין ואפשר ס"ל להתוספות כקצת פוסקים דעבדי כמטלטלי דמי להלכתא ובהכי ניחא דלא הוה מצי התוס' למימר דגם התם פטור משכר פעולה משום הך סברא גופיה דניחא ליה דלא נסתרי עבדיה דהא באמת גם בבהמה והזקינו משלם כשעת הגזילה ולא שכר פעולה ועפ"ז א"ש דקשה על מה שחילקו התוס' בין נחית אדעתא דגזלנותא לנחית אדעתא דמלאכה וקשה אכתי הא ר"מ אמר בעבד אומר לו הרי שלך לפניך ואמאי לא משלם שכר פעולה דהא בקרקע דאינה נגזלת אין חילוק בין אדעתא דגזלנותא או אדעתא דשכרה ולפ"ז י"ל בעבדי' לפי האמת הטעם משום דניחא ליה דלא נסתרי עבדי' מיהו קשה לפי האמת הטעם משום דניחא ליה דלא נסתרי עבדיה הוא דוקא שלא בשעת מלאכה כדאיתא בפ' הגוזל שם דף צ"ה בהדיא וא"כ תקשי לפי האמת בעבדים אמאי אומר לו הרי שלך לפניך בגזלן זמן רב אע"ג דבודאי היה לזה שעת מלאכה וגזילה לא מהני בהו דכמקרקעי דמי וגם הרמב"ם בפ"ב מגזילה ואבידה דין ד' פסק בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך ובדין ז' כתב בתוקף בעבדו של חבירו ולא בטלו ממלאכה אחרת פטור ואם בטלו חייב וצ"ע לכאורה ולכאורה היה נראה לזה דודאי אם עשה מלאכה בעבדו יש לדון לחייבו משני טעמים האחד בשביל שנהנה משל חבירו וצריך לשלם לו מה שנהנה שהרי לא נתן לו רשות ליהנות ממנו ולא ניחא ליה שיהנה ממנו ובשעת מלאכה איכא תו טעמא דהפסיד לחבירו מלאכתו והנה אם נימא דניחא ליה דלא נסתרי עבדיה אין לחייבו על מה שנהנה בו שעשה נו מלאכה שהרי אדרבה עשה לו טובה דלא נסתרי עבדי' ואם נקח הטעם שביטלו ממלאכת רבו הא לא הוה רק גרמא שהרי אילו סגרו בחדר או שסגר ביתו של חבירו ולא היה יכול להשכירו לא הוה רק גרמא כמ"ש התוס' בב"ק דף כ' ד"ה זה וצ"ל דכאן חייב משום דגרמא לא מיפטר רק באין זה נהנה מהפסידו של חברו משא"כ כאן שזה נהנה מהפסידו של חברו חייב ובטעם הדבר י"ל כמ"ש הרמב"ן בדיני דגרמי שלו אחר החילוקים דקים שחילק מסיק דאי דינא דגרמי מדרבנן א"כ קנסוהו לפי מה שנראה בעיניהם לפי אומדן דעת חז"ל שראוי לחייבו ולכן באם זה לא נהנה וסגר עבדו של חברו אין לחייבו אבל בנהנה שפיר יש לחייבו וא"כ חיובא לא הוה רק מדרבנן בביטלו ממלאכתו וא"כ שפיר י"ל עפמ"ש הרא"ש שם בב"ק דבמילי דרבנן עבדא כמטלטלי וא"כ כאן לחייבו על מה שנהנה אין לחייבו שהרי ניחא ליה לחברו ועיקר החיוב בא משום שהפסידו לחבירו וביטלו ממלאכתו זה לא הוה רק גרמא דרבנן ובדרבנן עבדא כמטלטלי והוה כמטלטלי בנחית בתורת גזלנותא דפטור ולפ"ז י"ל גם בפרק הגוזל דפריך ארב מתוקף בעבדו היינו אם לא נימא דניחא ליה דלא נסתרי עבדי' ראוי שיהיה חייב על הנאתו מן התורה כיון דלא ניחא ליה לחבריה שזה יהנה ולא מקרי זה נהנה וזה לא חסר דמקרי חסר לעבוד בעבדו עבודת עבד שמתישין כחו בזה א"כ ראוי לחייבו מן התורה אם עבדא כמטלטלי ובס"ד ע"כ לומר רב איירי בתוקף עבדו בתורת גזלנותא דבלאו הכי אין טעם לפוטרו כיון דלא ידע. טעמא דניחא ליה דלא לסתרי עבדי' ומסיק כי קאמר רב שלא משעת מלאכה ולא מיירי כלל בתורת גזלנותא דפשטא דלישנא דרב הכי משמע התוקף בעבדו ועשה בו מלאכה משמע שלא תקפו רק למלאכה וטעמא משום דניחא ליה ובשעת מלאכה חייב והיינו מדרבנן וכיון דאינו חייב רק מדינא דגרמי דרבנן א"כ ממילא בנחית ליה בתורת גזלנותא פטור לגמרי דבדרבנן עבדא כמטלטלי וא"כ אין לחייבו על מה שנשתמש בעבדו של חברו ולכן אין צריך לשלם שכר מלאכתו והן הן דברי הרמב"ם ג"כ ומ"ש בדין ז' מיירי שתקפו למלאכה לבדו ולא בתורת גזלנותא דבכה"ג אפילו במטלטלין חייב וא"ש דבר הרמב"ם אלא דקשה לפ"ז גם בחצר דקיימא לאגרא נמי שייכא הך סברא דאם סגר ביתו הוא פטור וכשאין הבעלים דרים בו ניחא להו שידור ב אחר משום ביתא מיתבא יתיב או משום שאיה יוכת שער וא"כ נימא מ התורה יהיה פטור רק מדין גרמי וא"כ אמאי מקרי רבית גמורה ועוז קשה לפ"ז אמאי דחיק כ"כ בפרק הגוזל לפרושי למה מפיך דרב מאיר לרבנן הא בע"כ צריך לומר דרבנן קאמרו דאומר לו הר שלך לפניך דל"ל כדגרס במתני' דר"מ אמר דאומר ליה הרי של לפניך דקשה לרבי מאיר דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ כיון דס"ל עבדא כמקרקעי דמי ה"ל לחייבו שכר פעולה מה שביטל ממלאכת רבו ולר"מ ודאי דינא דגרמי מן התורה מיהו י"ל דבס"ד ל ידע אכתי מהך סברא לחלק דניחא ליה דלא נסתרי עבדי' א"כ גם לרבי לא ניחא וע"כ צריך לומר טעמא אחרינא ולפי האמת י"ל באמת הייינו נמי טעמיה דרב אלא דבלא"ה כבר פריש טעמיה דרב מיהו מבתי ערי חומה קשה ואפשר לומר דא"צ למה שנדחקו התוס' לעיל אמאי נקר בתי ערי חומה רבית גמורה דאפשר לומר דפשיטא ליה להש"ס דכל זה שלא פדאו הרי הוא שלו ואפי' לעשות בו כל צרכו לחפור בו בורו שיחין ומערות מה שהוא לו לתועלת אף שלמוכר יש בזה הפסד פשיט לן דשרי וא"כ א"צ לדחוקי הראשונים דאמאי משכנתא בלא נכייתא אינו רק אבק רבית ובתי ערי חומה הוה רבית גמורה ולפ"ז ניחא דודו משכנתא לא מקרי הפסד שאפי' סגר ביתו אין לחייבו מדין תורה וא לא מקרי נשך מן התורה דלו יהיה שסגר ביתו לא מקרי רק גרמא ול מקרי נשך משא"כ בבתי ערי חומה שיכול לקלקל אף הגוף שפיר מקרי רבית גמורה ועיין משנה למלך פי"א משמטה ויובל שנסתפק במוכר שד בשנת היובל אם יכול לחפור בו בורות ולפמ"ש מוכח דאפי' בבתי ע חומה שניתן לפדות בתוך שנה אימת שירצה ואפ"ה פשיטא לן דיר לחפור ולעשות חפצו וכ"ש בשדה חוזרת ביובל ולפמ"ש מוכרחים דב הסמ"ע בסימן שס"ג סקי"א ובש"ך השיג עליו ואשתמיטו ליה דב התוס' כאן דתוקף דאדעתא דמלאכה לא מקרי ע"ד גזלנותא ועוד י"ל דודאי אפי' אי בעלמא בבית וחצר דקיימא לאגרא חייב מן התורה כיון שנהנה ממנו ואכל ממונו של חבירו מ"מ בעבד למאי דמסיק דיש חיל בין ביטלו ממלאכת רבו ללא ביטלו א"כ עיקר החיוב משום שביר ממלאכת רבו והפסיד לזה המלאכה שהיה יכול לעשות כיון דעל גוף א שעבד עם העבד אין יכולין לדון דניחא ליה דלא נסתרי עבדי' אנו ד על המלאכה וזה שפיר נגזל כמו מטלטלין דהא בענין המלאכה חילוק בין גזל עבד או פרה ושור העומדים לחרישה ולא דמי לחצר דקיים לאגרא דיש לחיובו משום שנהנה מגוף הדבר של חבירו משא"כ בעי שאין בו הנאת גופו כי אם המלאכה המתפעלת ממנו וכיון דאיתא למימר ניחא ליה במלאכה המתפעלת דלא נסתרי עבדי' ודנין על המלאכה המתבטלת יש לה דין מטלטלין ולכן בנחית אדעתא דגזלנותא אומר הרי שלך לפניך וע"פ הדברים האלה מיושב מה שהקשיתי לעיל הי קאמר מתני' בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר ליתני לא ישל כליו ובהמתו ולפ"ז ניחא די"ל דמיירי מתני' דלא ידור בו היינו שלא מדי בעל החצר ובזה שפיר קאמר מפני שהוא רבית אסור ולכן צריך להעלות שכר אע"פ שדר ע"מ שלא להעלות צריך להעלות ממה נפשך שאין י לומר שדר בו אדעתא דגזלנותא דבחצר חייב אפי' דר בו אדעתא דגזלנו ולהכי חייב ברישא דדר בו חנם ממה נפשך אפי' יאמר שדר אדעתא דגזלנותא משא"כ אי הוה נקט לא ישתמש בכליו ובהמתו בחנם מ שהוא רבית משכחת לה לפעמים שאין לחייבו בדר שלא מדעת ד למימר שדר אדעתא דגזלנותא ובמתני' קמ"ל דאפי' דיעבד צריך להעלות שכר דשלא מדעתו אע"ג דהוה אבק רבית מ"מ שלא מדעתו לא א משאר דר בחצר חבירו דלא מצי למימר שדר בשביל ההלואה שהוא רא ומתני' קמ"ל שאסור לו לדור בשביל ההלואה ולהכי נקט חצירו דו צריך להעלות שכר אפי' דיעבד ובזה ניחא דלא מצי לאוקמא מתני' קיימא לאגרא דא"כ ע"כ לא קאמר רק לכתחילה וא"כ לינקט כליו ובהמת ובהכי ניחא דקשה מאי קמ"ל בקיימא לאגרא ועביד למיגר ולפ"ז דקמ"ל דלא מצי למימר שדר אדעתא דגזלנותא דבקרקע לא מהני מ למסקנא דאפי' לא קיימא לאגרא ולא עביד למיגר אסור א"כ אין הט במתני' מפני שצריך להעלות שכר דייקו התוס' שפיר דה"ל למינקט ובהמתו אבל למאי דס"ד דאיירי בקיימא לאגרא ועביד למיגר בלא"ה