מעיני החכמה רו

בגמרא אמר ר"י כו' הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר. והקשו המפרשים אמאי קאמר צריך להעלות לו שכר הא בהלוהו ודאי לא הוה טפי מאבק רבית ואינה יוצאה בדיינים וגם סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ולכאורה היה נ"ל דכיון דאפי' איכא חסרון כל דהו אצל בעל החצר צריך לשלם הכל כדמסיק בב"ק משום שחרוריתא דאשיתא וכמ"ש התוס' פרק אלו נערות וע"כ לומר כיון שיש לבעל החצר טענה עליו מחסרון דר בו שלא כדין צריך לשלם לו כל מה שנהנה אף שלא הפסיד כ"כ כיון דלא מצי למימר מאי איכפת לך וא"כ אפשר לומר כאן כיון דיש אצל הלוה קפידא דגם הלוה מוזהר שלא ליתן רבית א"כ לא גרע מחסרון כל דהו וצריך להעלות לו שכר אף דיעבד. אלא דבכל הפוסקים פסקו גם בכה"ג לא הוה טפי מאבק רבית ופירשו דצריך היינו לכתחילה אם ירצה לדור

בתוספות ד"ה אמר כו' בפרק כיצד הרגל כו' א"כ קשיא דרב נחמן אדרב נחמן עכ"ל נראה ליישב דהא דאמרינן בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר א"צ להעלות לו שכר יש לפרש בשני פנים או כפשוטו דלא קיימא שאין בעל החצר מדרכו להשכיר חצירו ואינו מפקח על עסקי חצירו כדי להשכירו אבל אם לא קיימא לאגרא בשביל שאינו מוצא מי שישכרנו אבל ברצונו היה חפץ להשכירו. וא"כ בכה"ג בעביד למיגר יתחייב שהרי יכול לומר שהייתי יכול להשכיר לך שהרי אתה צריך לשכור או יש לפרש דאף ע"ג דלא מיגר ליה רק בשביל שאינו מוצא מי שישכרנו מ"מ אף דהאי גברא הוה שוכרו מ"מ כיון שלא השכירו הוא א"צ להעלות לו שכר שהרי יכול לומר מאי אפסדתיך שאילו לא הייתי דר בו אין כאן מי שישכרנו ממך ונתפוס לשון אחרון דאפי' בכה"ג פטור אף דיכול לומר הייתי משכירו לך ואדעתא דהכי הנחתיך בו מ"מ פטור לפי האמת דמקרי בכה"ג נמי זה נהנה ולא חסר כיון דזולתו לא היה מי שישכרנו אלא די"ל דיכול לומר הייתי משכירו לך כיון שאתה עביד למיגר. ובזה נראה לחלק אם דר בחצר חבירו שלא מדעתו ולא ידע בעל החצר כלל שאיש דר בו ולא עלה בדעתו להשכירו ובסוף הזמן שנודע לו שזה דר בו תובע ממנו שכר ודאי לא יכול לומר הייתי משכירו לך ואדעתא דהכי הנחתיך לדור כדי לשלם לי שהרי לא ידע כלל אם יש דר בו וא"כ בכה"ג פשיטא טפי דפטור משא"כ בידע בעל החצר שזה דר בו ועביד למיגר יכול לומר אדעתא דהכי הנחתיך ליתן לי שכר מאחר שאתה עביד למיגר והייתי יכול להשכירו לך ע"כ תן לי שכר וא"כ יש ליישב דלא קשיא דר"נ אדר"נ די"ל דכאן מיירי שלא מדעתו כלל שאין יכול לומר אדעתא דהכי לא מחיתי בך כדי שתתן לי שכר שהרי הייתי יכול להשכירו לך שהרי לא ידע כלל שזה דר בו ולכן א"צ להעלות לו שכר והנה שם דעובדא הוה ביתמי וביתמי בדר בה גברא דעביד למיגר הרי מוטל על הב"ד לקצוץ עמו שכר ולא שייך לומר הרי לא ידעתם דודאי מסתמא הב"ד ידעו מזה וגם מוטל היה על הב"ד להשכירו ובשביל כך לא יפסידו היתומים וא"כ י"ל דיש חילוק בדר בו שלא מדעתו אם הוא שלא מדעתו לגמרי שלא ידע כלל שזה דר בו אין צריך להעלות לו שכר משא"כ אם דר בו שלא מדעתו אבל זה יודע שדר בו י"ל דצריך להעלות לו שהרי ידע שזה עביד למיגר והיה יכול לקצוץ שכר עם זה האיש שדר בו והתם דמי להך שלא מדעתו מאחר שעל הב"ד מוטל לקצוץ בעבור היתומים וא"כ תו לא קשיא דר"נ אדר"נ דהכא י"ל דהוא שלא מדעתו לגמרי ובפרט לפמ"ש לעיל שדר בו שלא ברשות וידיעה כלל ויכול לומר לא ניחא לי באיסור רבית משא"כ התם בעי למיפשט אי בשלא מדעתו בתחילת כניסה וידע מזה אפשר שצריך להעלות לו שכר ולא קשיא מהכא כנ"ל ודו"ק ולפ"ז יש ליישב קושיית מהרש"א שהקשה בגמרא דאמרינן אי ממתני' ה"א הנ"מ בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חצר דל"ק לאגרא וגברא דל"ע למיגר לא והקשה מהרש"א כיון דמוקמינן מתני' בתרתי לריעותא בק"ל וע"ל מנ"ל דר"נ מיירי בתרתי לטיבותא נמי אסור היינו בל"ק לאגרא ול"ע למיגר ולפמ"ש יש ליישב דודאי מתני' מוכח אפי' לא קיימא לאגרא אסור והוא דע"פ הסברא שכתבתי י"ל אפי' קיימא לאגרא משכחת לה שיהיה פטור כגון שהבעלים לא ידעו כלל שזה משתמש בחצירם ולא השכירו לאחר ולא השתדלו בו להשכירו כלל ובכה"ג מקרי זה נהנה וזה לא חסר דאין הבעלים יכולין לתבוע שכר החצר דיכול לומר מאי הפסדתיך ול"ל שיכול להשכירו לאחר דהרי לא ידעו שזה דר בו ואעפ"כ לא השתדלו להשכירו ודמי ללא קיימא לאגרא וא"כ י"ל מתני' דנקט לא ידור בחצירו משמע ודאי אפי' שלא מדעתו כלל שלא ידע הלוה וזה ידור בו חנם עד שיחפוץ הלוה להשכירנו וכל זמן שלא ידע הלוה הוה זה נהנה וזה לא חסר שהרי הלוה אינו יודע מזה ואינו משכירו דמבלי ידיעת הלוה לא קיימא לאגרא וקיימא לאגרא שוין שכל זמן שלא ישכירנו הלוה לא חסר דבשלמא בידע י"ל שסומך ע"ז שיתן לו השכר אבל בלא ידע לא שייך וא"כ מוכח ממתני' דבל"ק לאגרא וע"ל אסור וא"כ רב נחמן ע"כ אשמועינן אפי' לא על"מ אסור ודו"ק ועיין בסמוך

בגמרא אי ממתני' הו"א הנ"מ בחצר דק"ל וגברא דע"ל כו' ויש לדקדק לפי פשטא דמתני' דמיירי שלא מדעתו שאינו אומר לו בפירוש דור בו א"כ מסתמא חייב להעלות לו שכר כמ"ש ב"י בשם תלמידי רשב"א כיון דק"ל וע"ל א"כ היכא נקט לא ידור בחצירו חנם דהא אינו דר בו בחנם דמאי מהני מחשבתו לדור בו חנם כיון שצריך להעלות לו שכר ואיך שייך לישנא דלא ידור בחצרו חנם ולפמ"ש בסמוך י"ל דמיירי שלא מדעתו לגמרי דלא הוה קיימא לאגרא כיון שלא ידע א"ש דמקרי בחנם כיון שלא ידע אבל לפום פשטא קשיא ואפשר לומר דקמ"ל שאסור לו לדור בחנם אדעתא שלא יתן לו שכר כשלא יתבענו רק שצריך לדור אדעתא שיתן לו שכר וא"כ נ"מ אפי' אומר אח"כ שאין רצונו לקבל ממנו שכר אכתי לא קני האי שכר דאע"ג דמחילה א"צ קנין ואי משום רבית הא אבק רבית אינה יוצאה בדיינים מ"מ כיון שדר בה אדעתא דאגרא ונתחייב לו השכר א"כ יכול לנכות לו השכר מחובו וא"כ כי מחיל השכר מחויב לפרוע לו כל דמי חובו וא"כ מחייב עצמו בזה לפרוע כל דמי החוב משא"כ אם דר בו אדעתא שלא ליתן אגרא כי מחיל ליה אח"כ לא נתחייב לו כלום

גמרא אי ממתני' הו"א ה"מ בחצר דק"ל וגברא דע"ל. והקשה מהרש"א כיון דמתני' בתרתי לריעותא מנ"ל דרב נחמן איירי אפי' בתרתי לטיבותא דהיינו אפילו בלא ק"ל ולעל"מ ונראה ליישב דבלא"ה יש להבין פשיטא בק"ל וע"ל דאסור ולכן נראה דקמ"ל היכא דבלא הלואתו קים לן שהיה מוצא שוכרים ששכרו אותו עכ"פ אף שאין חריף להשכירו שמוצאין חצירות אחרות מכל מקום היה אפשר להשכירו אבל עכשיו שהלוה ממנו לא ימצא מי שישכרנו. והיינו שכיון שזה לוה זילי נכסיה והשוכר ירא פן לא ימצא המלוה לגבות חובו ויטרוף חצירו בתוך הזמן ויוציא להשוכר ולא ימצא חצר בתוך הזמן א"כ ניחא ליה טפי לשכור חצר אחר וא"כ ע"י הלואה אינו מוצא מי שישכרנו אפ"ה אסור לדור בחצירו חנם אף שבלא"ה ע"י ההלואה לא ימצא שוכר אפ"ה אסור דהא לגבי האי גברא שוה החצר לעצמו שהיה צריך לשכור חצר אחר וא"כ אע"ג דמיירי בק"ל מ"מ ע"י ההלואה נעשה לק"ל וא"כ זה נהנה וזה לא חסר דאף אם לא ידור בו זה נשאר פנוי והוה ס"ד דשרי קמ"ל דמ"מ אסור כיון שזה נהנה עכ"פ דהא לגבי מלוה שוה עכ"פ כמו חצר אחר שהוא לא ירא מזה ומוכח ממתני' דזה נהנה וזה לא חסר אסור ברבית וא"כ מוכח ממתני' דאפי' לא ק"ל וע"ל אסור וע"כ רב נחמן קמ"ל בלא ק"ל ולא ע"ל ובזה מיושב דברי רש"י לקמן שכתב דאידך לישנא אמר רב נחמן הלויני אבל הלוהו לא ופרש"י דמתני' בקצץ וקשה אמאי לא קאמר דמתני' בדק"ל וע"ל כדאמרינן הכא ולפ"ז ניחא דאי כפשוטו תקשי פשיטא וע"כ היכא שאחר הלואה אינו מוצא מי שישכרנו אפ"ה אסור אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר ובהלוהו שרי לרב נחמן כיון דלאו אדעתא דהכי אוזפיה ובהכי ניחא דנקט לא ישכור ממנו בפחות הוא רבותא טובא דאע"ג שע"י ההלואה אינו מוצא שוכר אפ"ה בתר האי גברא אזלינן והאי גברא צריך ליתן לו מה שהוא שוה אצלו א"כ אי לא הוה נקט לא ידור בחצירו חנם רק לא ישכור ממנו בפחות הו"א כפשוטו ששוכר ממנו בפחות ולהכי קמ"ל דאפי' בגווני דאשמועינן שלא ידור בחצירו חנם והיינו שע"י זה ההלואה חצירו לא קיימא לאגרא אפ"ה לא ישכור ממנו בפחות וטובא קמ"ל ודו"ק ועוד נ"ל דבלא"ה פרש"י לקמן דממתני' מוכח דמשכנתא דבית אסור דלא שייך בה תיוהא ולא ישכור ממנו והתוס' כתבו דגם בבית שייך שמא לא יצטרך לו. והנה י"ל דגם רש"י מודה לסברא זו די"ל דלא יצטרך לו וא"כ תקשי אמאי לא ישכור ממנו בפחות וצ"ל בשלמא בשדה אי איכא תיוהא מפסיד וגם בעל השדה אינו מפסיד כלום במה שמשכן לזה שהרי אם יש בה תיוהא אין לבעלים בו כלום משא"כ בבית אף אם זה לא יצטרך לו מ"מ לגבי בעל החצר איכא פסידא כיון דקיימא לאגרא וא"כ אע"ג דמיירי מתני' בקיימא לאגרא וע"ל מ"מ מוכח מדלא ישכור ממנו בפחות אע"ג די"ל שלא יצטרך לו צ"ל דאפי' ודאי לא עביד למיגר איכא איסורא וא"כ מוכח דאפי' בלא עביד למיגר אסור אע"ג דלא מרויח א"כ ודאי הה"ד בעביד למיגר אע"ג דלא קיימא לאגרא דמרויח ודמי טפי לרבית וכ"ש דאסור וע"כ רב נחמן קמ"ל אפי' באיכא תרתי לא ק"ל ולעל"מ ולהכי צ"ל דרב נחמן אסר אפי' בלא ק"ל ולא על"מ ודו"ק והנה לפמ"ש בנ"י בשם רמב"ן דבלא ק"ל ליכא אפילו אבק רבית וא"ל להחזיר אפי' לצאת ידי שמים והביא ראיה מרב יוסף בר חמא לקמן ומשמע אפי' עביד למיגר א"צ להחזיר דלא הוה אפילו אבק רבית ואפי' לצאת ידי שמים אין צריך להחזיר א"כ מתני', ע"כ איירי בקיימא לאגרא דבלא קיימא לאגרא ליכא אפילו אבק רבית והיכא נקט במתני' מפני שהוא רבית וע"כ מתני' ודאי אבק רבית קאמר וא"כ י"ל דפשיטא לן דאי בקיימא לאגרא ועביד למיגר מקרי רבית ממש גם בלא ק"ל וע"ל מיחזי עכ"פ כרבית ולכתחילה מיהו אסור דנחות דרגא ומיחזי עכ"פ כרבית ולהכי מוקי לרב נחמן בתרתי לטיבותא ואפ"ה אסור לכתחילה ובהכי ניחא דכי פריך מאי קמ"ל מייתי לכולהו מתני' מפני שהוא רבית ולא מצי לאקשויי בפשיטות תנינא לא ידור כו' ולפמ"ש י"ל דעיקר הקושיא מדנקט מפני שהוא רבית דכיון דבכה"ג מקרי אבק רבית ממש א"כ ודאי בעביד למיגר נמי עכ"פ מיחזי כרבית כיון דנהנה ולהכי משני דרב נחמן קמ"ל בכל גווני אפי' לא ע"ל ודו"ק ובאמת בלא"ה י"ל בפשיטות דודאי במתני' אין להעמיד לומר דמיירי דוקא בחדא