מעיני החכמה רה

עכ"פ עשרה דילועין בגינתו ומיני' קרבו שפיר דמי

בגמרא איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי כו' לכאורה לא מצינו דרבא יפלג ארב בטעמא בעלמא ואפשר לומר דודאי כיון דרב לא אמר אנא כי האי תנא דעיז' ורב ס"ל דאין לחלק בין קרי לעיזים דודאי לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל א"כ בשלמא בקרי קני להו מיד וממילא קרבו ולא הוה דשלב"ל: משא"כ בעיזים דהחלב שמיתוסף הוה דשלב"ל ולא שייך ביה קנין ולכן אסור אלא דרב לשיטתיה דס"ל אדם מקנה דשלב"ל א"כ גם בעיזים יכול למכור לו אף דבר שלא בא לעולם אם כן אין לחלק בין היכא דממילא קרבו ולא מקרי דשלב"ל וא"כ י"ל דדוקא רב לשיטתיה מדמי חלב לקרי אבל לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל שפיר יש לחלק בין חלב לקרי משום דממילא קרבו ודו"ק

בפירש"י ד"ה אחביתא דחמרא שיש בידך נראה כונת רש"י דאם מקדים לו לקנות חביתא דחמרא לא הוה ליה דין פוסק על השער דודאי קאי ברשותיה כמ"ש התוספות ולכן פרש"י שיש בידך שהחבית ידוע

בתוספות ד"ה אי תקפה תימא כו' ואי בשלא משך מה צריך להתנות ולכאורה היה נ"ל דודאי בקונה בעלמא אין איסור דהרי יכול ליתן לו מקחו אימתי שירצה ויוכל לומר לו או קבל מקחך ואם לא תרצה לקבל מקחך אמכרנו לאיש אחר או שלא יהיה באחריותי כשיחמיץ כי אמכרנו למי שלא ישההנו אבל זה מתנה שיהיה ברשות מוכר כשיחמיץ וא"כ ישהנו אצל המוכר עד שיתרמי לו למכרו ביוקר ואי חש פן יחמיץ מאחר שהוא באחריותו ולכן הוה ס"ד דאסור כיון דא"ל אי תקפה ברשותך ומקבל עליו בפירוש א"כ אין יכול לכופו ולומר קבל יינך פן יחמיץ כי כן התנה מעיקרא ובזה אפשר ליישב נמי מה שהקשו התוס' לימא ליה הא חמרך והא קנקנך ולפ"ז ניחא דהא התם אמרינן דלא איבעיא ליה לשהויי ומשני באמר למקפה והכא י"ל דמיירי בחנוני שקונה היין למכרו בחנות והתם אמרינן בשהה ליומא דשוקא יכול לומר לו דה"ל למכרו ואם כן הכא דמקבל אחריות תקפה אפילו אחר יומא דשוקא שהיה יכול למוכרו ביומא דשוקא והוה כאילו עביד בשכר המתנה

ולכאורה היה נ"ל ליישב קושית התוס' היכא מיירי אי במשך והיה נ"ל דודאי לדידן דקיי"ל מעות קונות רק מדרבנן אין קונות פן יאמר נשרפו חטיך בעליה וא"כ אם משך אח"כ קני למפרע וא"כ איכא נ"מ ביין אי מכר לו יין והחמיץ תוך ג' ימים אמרינן ודאי ברשותיה דמוכר אחמיץ כדאיתא בפ' המוכר פירות ואם נתן מעות ושהה היין אצל המוכר ואח"כ משכו והחמיץ י"ל דכיון דמשך קני ליה המעות למפרע דלמה יפקיעו חכמים קנין של תורה שהוא מעות רק משום נשרפו חטיך וא"כ במשך אח"כ קני למפרע בפרט לאביי לשיטתיה דס"ל ב"ח למפרע הוא גובה וא"כ המעות שנתן לו על היין לא גרע מחוב דאילו משכו אח"כ קני למפרע מזמן נתינת המעות וא"כ במאי דמתנה אי תקפה ברשותך אם משך והחמיץ תוך ג' ימים א"כ ודאי שהתחיל החימוץ ברשות מוכר וצריך להחזיר לו מעותיו ולהכי נראה טפי כרבית כיון דאין המקח נגמר מיד בנתינת מעות

בא"ד וא"ת אכתי כי לא אתני כו' לפמ"ש התוס' ריש פ' המוכר פירות דהיכא דהוה מקח טעות יכול לסלקו דלשקול המקח בזוזי א"כ י"ל שם עכ"פ נותן לו היין בזוזי וא"ל ליתן לו מעות משא"כ הכא דאתני וצריך ליתן לו מעות נראה כרבית וגם י"ל דהכא מהני התנאי אפילו החמיצה אחר זמן רב דאפי' היה אומר לו למקפה כבר היה הזמן שהיה כלה החבית אף למקפה א"כ ודאי לא ה"ל לשהויי כולי האי אפ"ה מצד התנאי ה"ל ברשותיה

בא"ד ובסוף פרקין כו' גבי רבנן דיהבי זוזי כו' ואחלא לא יהבי עכ"ל לכאורה היה נראה לחלק דשם שלא יחדו להם היין א"כ מיד כשמרגישין שיהיה קלקול יכולין למכרו כדי לשתותו מיד ולקנות אחר בדמים משא"כ הכא שיחד לו היין חבית זה דוקא ועיין בע"ב בתוס'

דף סד ע"ב בתוספות ד"ה האי כו' וא"ת תקשי ליה אמתני' דיצא השער כו' עכ"ל במהרש"א תמה דטפי ה"ל לאקשויי מהא דקיי"ל דפוסק כשער הגבוה וא"כ אפילו מקבל גם זולא שרי והניח בצ"ע ובאמת קושיא עצומה היא וליישב נראה דודאי הא דאיכא איסורא בכה"ג אע"ג דמתנה אם תתיקר יהיה מכר ואם יוזל יהא מעות הלואה וליכא שום רבית וצ"ל דמ"מ כיון שיש ד א' בהלואה יש איסור כמ"ש התוס' לעיל מעיסקא וא"כ י"ל שם דפוסק כשער הגבוה אינו פוסק על הלואה כלל רק שפוסק אם יתיקרו תקנה לי עכשיו בשער שכעת ואם יוזלו יהיה המעות בידך לקנות כשיוזלו בשער הזול ובכה"ג שפיר בין כך ובין כך מקרי מכירה כמו במקדש את האשה לאחר שלשים יום דקיי"ל דמקודשת אפילו נתאכלו המעות ומפרש בקדושין פ' האומר משום דהני זוזי לאו למלוה דמי ולא לפקדון דמי דלמלוה לא דמי כיון דבתורת קידושין אתי לידה וא"כ כאן דבין כך ובין כך לא דמי למלוה רק דמוסיף לו פירות וי"ל דנתן לו שיקנה לו אז כשער הזול וליכא צד מלוה כיון שאינו מחזיר לו מעות רק פירות ובתורת מכירה אתו לידיה וליכא איסור. משא"כ הכא אם מתנה אי זולא ברשותך וא"כ יצטרך ליתן לו מעות וא"כ בזולא המעות מלוה גמורה ולכן אסור אבל מתקפה קשיא להתוס' שפיר שהרי אם כל יינו החמיץ צריך להחזיר לו המעות וא"כ ליכא שום קנין וה"ל לאסור וע"ז תירצו דשאני התם דאין הפירות מבוררין וי"ל שלא קנה זה שהחמיץ כלל משא"כ הכא דהעמיד מקחו ע"ז דוקא

בא"ד וכן משמע לקמן דאמר מעיקרא דחלא חלא כו' משמע דקלקול אחר דלאו חימוץ הוו מקבלי עכ"ל והקשה מהרש"א א"כ תקשי לאביי דס"ל דאפי' קלקול אחר דהיינו תקפה א"צ לקבל ועוד מקשין שהרי כתבו התוס' שצריך הטעם משום דקלקול של חימוץ שכיח וא"כ י"ל דקלקול אחר פשיטא דלא הוו מקבלי ונ"ל דודאי מ"ש התוס' לעיל דתקפה לאו היינו חימוץ רק כמו יין הנמכר בחנות ונראה דלשון תקפה ודאי משמע דהיינו חימוץ אלא די"ל דלאו חימוץ לגמרי רק יין הנמכר בחנות וזה מבואר פ' המוכר פירות דף צ"ו דהוא ריחא חלא וטעמא חמרא ולהכי א"ש לשון תקפה שכולל הן חומץ גמור הן קצת חימוץ שהוא ריחא חלא וטעמא חמרא והנה רבנן דמבחרי ליה בטבת ודאי מדקאמר טעמא מעיקרא דחלא חלא משמע דקלקול אחר היו מקבלין. אלא דקלקול דתקפה שיכול להתנות לא שרינן רק משום דמעיקרא דחלא חלא להכי שרי להתנות ואי לאו האי טעמא לא היה יכול להתנות על חומץ כיון דשכיח הוה קרוב לשכר וא"כ כ"ש דתקפה שעדיין אינו רק ריחא חלא שאין יכול להתנות דאם צריך לקבל אפי' כולו חומץ וכ"ש דבחימוץ קצת צריך לקבל אבל השתא דחומץ גמור א"צ לקבל משום דמעיקרא דחלא חלא שפיר מצי לאתנויי אתקפה כיון דבחומץ גמור א"צ לקבל מדינא ומשום חששא דמפסיד בתקיפה במקצת דלא שכיח כ"כ לא מקרי קרוב לשכר והשתא י"ל דרבנן דמבחרי להו משמע ודאי יין שאין בו חשש חימוץ ויהיב טעמא אע"ג דקלקול דחימוץ שכיח מ"מ כיון דאחלא לא יהבי וא"כ חומץ גמור מדינא אין מקבלין ממילא אע"ג דמבחרו להו ולא קבלו אפי' קצת חימוץ לא מקרי רבית דמשום החשש דקצת חימוץ לא מקרי קרוב לשכר נמצא שבזה הטעם נכלל דאפי' קצת חימוץ לא מקבלי אבל שאר קלקולים שלא הוזכרו בש"ס בטעם למה לא קיבלו משמע דבאמת הוי מקבלי דבשלמא תקפה נכלל מטעם דאחלא לא יהבי אבל שאר קלקולים שלא נזכר בש"ס טעם היו מקבלין ושאר קלקולים ודאי איכא נמי קלקולים שכיחים רק תקפה מקרי לא שכיח כיון דחלא מדינא לא מקבלי ולפי מסקנת התוס' היינו משום שהיה יין מיוחד וגם זולא ודאי היו מקבלין דלא דמי לפוסק על השער או יש לו שלא יחד דוקא ליתן משלו והיינו משום דזולא נמי שכיח דביחד לעולם צריך לקבל זולא ובפוסק על השער אפילו זולא א"צ לקבל כן נ"ל דלא כמהרש"א ודו"ק:

כללא דמלתא לדברי התוס' אם יחד לו החבית או יין של בעלי בתים דוקא צריך לקבל עליו זולא ושאר קלקולים רק תקפה א"צ לקבל אפילו חימוץ קצת כיון דחומץ גמור מדינא לא מקבל מיהו קלקול שנפסד לגמרי לדעת התוס' בלא"ה א"צ לקבל כיון דנפסד לגמרי ומעות אין קונות רק למי שפרע ובכה"ג דנפסד לגמרי ליכא מי שפרע מיהו בתקיף קצת אע"ג דודאי איכא מי שפרע אי לא אתני בחבית ידוע כיון שאינו נפסד כ"כ מ"מ בלא אתני נמי אם נתן על יין סתם מסתמא דעתו על יין טוב ולא מקרי רבית במה שמבחרין יין שאין בו שום חימוץ כיון דחומץ גמור בלא"ה הוה מקח טעות גם אם אין מקבלין אפילו קצת חימוץ לאו מקח טעות הוה מיהו אפשר לומר דבסתמא צריכין לקבל אחריות קפה והיינו באם כולו תקיף ואין להם אחר צריכין לקבל יין זה דאל"כ למה צריך כאן להתנות אלא ודאי בלא תנאי אחריות תקפה על הלוקח וקושית התוס' לעיל אינו רק דלא שייך בזה איסור רבית ואמאי קאמר דאכלי רביתא ולפ"ז מ"ש דשאר קלקולים היו מקבלין. היינו משום דלא התנו להכי קיבלו אפי' אחריות תקפה אלא דמשמע להו מהא גופיה אמאי לא התנו על שאר קלקולים אלא ודאי אקלקולים דלא שכיחי לא חשו להתנות כיון דלא שכיחי ואקלקולים דשכיחי אין רשאין להתנות. ולפ"ז י"ל דלשיטת התוס' רשאי להתנות אקלקולים דלא שכיחי כולי האי כחלא וא"כ בלא אתנו אם המוכר אינו רוצה אחריות תקפה על הלוקח אלא דברוצה לקבל אחריות תקפה על עצמו אין כאן איסור רבית ואפשר דהה"ד שאר קלקולים דלא שכיחי כולי האי כמו חלא שיכולין להתנות אבל זולא ודאי צריכין לקבל וכן נראה מדברי התוס' לעיל שכתבו בפשיטות דהיו מקבלין עליהם זולא

במשנה המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור כו' לכאורה צ"ל דלא זו אף זו קתני דכיון דתני לא ישכור כ"ש דלא ידור חנם ואפשר לומר לפי דברי התוס' לעיל דליכא רבית בקרקע א"כ י"ל קמ"ל דמ"מ לא ידור בו חנם אע"ג דמקרי רבית קרקע ובשוכר ממנו בפחות כיון שדנין על השכירות מקרי מטלטלין קמ"ל דתרווייהו אסירי דהא כתבו התוס' בריש פרקין בהלוהו מעות ונותן לו רבית קרקע ודאי אסור או דקמ"ל דאפי' הלוהו קרקע או עבד אסור ליתן לו רבית קרקע ובזה מיושב מה שדקדקו התוספות למה לא נקט לא ישאיל כליו ובהמתו

בתוספות ד"ה לא ישכור יתבאר לקמן: